עדכון הנוהל הבנקאי ביחס לכספים שמקורם במטבעות דיגיטליים | פיצוי לבעלי עסקים שנפגעו מסחיטת דמי חסות | מכתבי התראה מרשם השותפויות בגין אי-רישום שותפוּת | עיכוב ביצוע | הארכת מועד להגשת ערעור | ביטול פטוֹר מניכוי מס במקור | דמי ביטוח בגין שווי רכב ועוד
11/10/2026
עדכון הנוהל הבנקאי ביחס לכספים שמקורם במטבעות דיגיטליים
ביום 7.10.2026 פרסם המפקח על הבנקים, מר דניאל חחיאשוילי, את חוזר 2862 ("החוזר"), המהווה עדכון נוסף להוראת ניהול בנקאי תקין 411 (נב"ת 411).
במסגרת העדכון נקבע, כי תאגיד בנקאי לא יוכל עוד לסרב לתת שירותי תשלום או לקבל כספים אך ורק מהטעם שמקור הפעילות קשור במטבעות דיגיטליים.
בנוסף, בוטלה החובה הגורפת לברר את מקור הכספים ו"נתיב הכסף" לגבי פעילות במטבעות דיגיטליים העולה על 100 אלף ₪ בשנה, וכעת ההחלטה האם נדרשת בדיקת מקור הכספים או נתיב המטבע, ומה עומקהּ, תיגזר מפרופיל הסיכון של העִסקה ולא מסף כמותי קבוע.
כל זאת, בתחולה מיום 1.5.2027.
להורדת החוזר, לחצו כאן.
מינויים בהנהלה הבכירה של רשות המיסים
מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ, הודיע על זכייתו של מר ירון בן נעים במכרז לתפקיד סמנכ"ל אכיפת הגבייה ברשות.
בן נעים עובד ברשות המיסים מזה כ-30 שנה.
בחמש וחצי השנים האחרונות כיהן כמנהל היחידה הארצית לאכיפת הגביה (הוצל"פ) וראש מטה אכיפת הגביה.
במהלך מלחמת "חרבות ברזל" היה בן נעים אחראי על מערך הפיצוי הישיר לכלל הניזוקים במחוז דרום, וכן על הטיפול בתביעות בגין נזקי רכבים שניזוקו במסיבת הנובה.
קודם לכן, בן נעים הקים וניהל את היחידה הארצית לשומה בהתכתבות.
בן נעים יחליף בתפקידו את גב' נטע סבח, שכיהנה בתפקיד בשש שנים האחרונות ומונתה לאחרונה לסמנכ"לית מערך מע"מ, במסגרת סבב רוטציה בהנהלת הרשות.
סבח, העובדת ברשות המיסים למעלה מ-30 שנה, מסיימת כהונה של כ-6 שנים בתפקיד סמנכ"לית אכיפת הגבייה ברשות המיסים.
הָחל מיוני 2026 מכהנת סבח כסמנכ"לית מַערך מע"מ ברשות. בתפקידה החדש סבח אחראית על חטיבת שומת וביקורת מע"מ הכוללת את מערכת חשבוניות ישראל ויחידת הבקרה, ניהול כלל משרדי מע״מ האזוריים ויחידת הקרמ"פ (קישור מע"מ לרשות הפלסטינית), מַערך החזרי מע"מ והחזרים לדיפלומטים, פתיחות תיקים וסיווג לעניין מע"מ, מַערך הדיווח למע"מ והדיווח המפורט.
אנו מאחלים לגב' סבח ולמר בן נעים הצלחה רבה בתפקידם החדש.
נתוני פעילות קרן הפיצויים
דוברוּת רשות המיסים פרסמה נתונים אודות פעילות קרן הפיצויים, וזאת במְלאת 3 שנים למתקפת 7.10.2023.
למַעבר להודעת הדוברוּת, לחצו כאן.
פיצוי לבעלי עסקים שנפגעו כתוצאה מסחיטת דמי חסות
פורסמה הודעת רשות המיסים לפיה נפתח מסלול להגשת תביעות לפיצוי בגין נזק ישיר שנגרם לרכוש עסקי או לבית מגוריו של בעל עסק כתוצאה מסחיטת דמי חסות (פרוטקשן).
המסלול מופעל כתוכנית פיילוט מכוח החלטת ממשלה 4299 ויחול על נזקים שנגרמו בתקופה 4.12.2026-4.10.2026.
למַעבר להודעת הדוברוּת, לחצו כאן.
להורדת נוהל הטיפול בתביעות, לחצו כאן.
להגשת תביעה, לחצו כאן.
להורדת התצהיר אותו, בין היתר, יש לצרף לתביעה, לחצו כאן.
הודעה בדבר חובת הדיווח מכח סעיף 141א לפקודת מס הכנסה (חלפני כספים)
רקע
במבזק מיום 5.8.2013 דיווחנו על פרסום החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013 ("החוק") (קישור לחוק).
נזכיר, כי החוק כָּלל, בין היתר, תיקון לפקודת מס הכנסה ובו הוראת-שעה לעניין חלפני כספים (ראו סעיף 48 לחוק), במסגרתה נוספו לפקודת מס הכנסה הוראות סעיף 141א הקובעות חובת דיווח על נותני שירותי מטבע כמשמעותם בסעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, רף דיווח של 50,000 ₪ ומעלה, וכן מועדי הדיווח, סוג הפעולות שתדוּוחנה, פרטי הפעולות, אופן קבלת ואגירת המידע בנושא, לרבות המורשים לשימוש בו, בשים לב לצמצום הפגיעה בפרטיות נושאי המידע, ואפן השימוש במידע הן בפן האזרחי והן בפן הפלילי. בנוסף, נקבעה באותן הוראות (ראו סעיפים 141א(יא) ו-(יב) לפקודת מס הכנסה) הסמכה של שר האוצר לקבוע תקנות נוספות בנושא.
סעיף-קטן (טו) של סעיף 141א קבע, כי תוקפו של סעיף 141א הוא עד תום שלוש שנים מיום תחילתן של תקנות שהותקנו על-ידי שר האוצר מכוח הסעיף האמור.
מכוח ההסמכה האמורה (כמו גם מכוח סעיף 243 לפקודה), התקין שר האוצר ביום 3.12.2018 את תקנות מס הכנסה (תקנות לעניין חלפני כספים) (הוראת שעה), התשע"ט-2018 ("התקנות") (קישור לתקנות).
בגדרן של התקנות נקבעו, בין היתר, חובות הדיווח של חלפן כספים (לרבות פרטי, מועד ואופן הדיווח), פעולות הנעשות בסמיכות אצל אותו חלפן כספים שיראו אותן כפעולה אחת לצורך חישוב הסכום הקבוע בסעיף 141א(א) לפקודה, כללים לניהול מאגרי המידע שבהם ייאגרו הדיווחים של חלפני הכספים, אבטחת המידע האמור ומחיקתו בתום 3 שנים, כללים להעברת מידע ממאגר המידע לגורמים מוסמכים שמונו מבּין עובדים רשות המסים ובהם חוקרי מס, פקידי-שומה, מנהלי מע"מ ומנהלי מיסוי מקרקעין וכללים בדבר הצלבת מידע בידי מורשי גישה למאגר המידע (כמשמעותם בסעיף 141א(ד) לפקודה).
תחולת התקנות נקבעה ל-180 ימים ממועד פרסומן, אך מועד זה יכול שיידחה לתקופה אחת או יותר שלא תעלה במצטבר על 180 ימים, אם הדבר נדרש מטעמים תפעוליים, ובלבד שמנהל רשות המיסים פרסם הודעה על דחייה כאמור ברשומות ובאתר הרשות.
המנהל אכן הודיע על דחייה כאמור ולכן מועד תחילת התקנות הוא 28.11.2019 ומועד פקיעתן אמור היה לחול ביום 28.11.2022. אולם, בשל התפזרות הכנסת ה־24 ובהתאם לסעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת, בעניין הארכת תוקפם של חיקוקים בתקופת בחירות, תוקפו של סעיף 141א לפקודה ושל התקנות שהותקנו מכוחו הוארך עד יום 15.2.2023.
תיקון 263 לפקודת מס הכנסה
ביום 12.2.2023 פורסם ברשומות חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 263), התשפ"ג-2023 ("תיקון 263") (קישור לתיקון 263).
במסגרת התיקון תוקן סעיף 141א לפקודה הקבוע, כאמור, כהוראת-שעה, וזה הפך להוראת-קבע.
במקביל, בוטלה ההוראה שקבעה את תוקפו.
בנוסף, ובהתאמה, תוקן סעיף 195ב(ב) לפקודת מס הכנסה* כך שגם סעיף זה הפך להוראת-קבע.
* סעיף 195ב(ב) לפקודה נוסף אף הוא במסגרת החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים, קובע את הסמכוּת להטלת עיצום כספי על חלפן כספים שהֵפר את חובת הדיווח הקבועה בסעיף 141א. הסעיף נקבע כהוראת-שעה, ותוקפו הוצמד לתוקפו של סעיף 141א לפקודה.
תיקון 286 לפקודת מס הכנסה
ביום 31.3.2026, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2176, פורסם ברשומות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו-2026 ("חוק ההתייעלות") (קישור לחוק ההתייעלות).
נזכיר, כי במסגרת חוק ההתייעלות נכלל, בין היתר, תיקון 286 לפקודת מס הכנסה שבגדרו בוצע תיקון נוסף בסעיפים 141א ו-195ב לפקודה.
* ראו סעיפים 3-2 לחוק ההתייעלות הכלכלית.
הודעת רשות המיסים
בהמשך לכל האמור נבקש לעדכנכם, כי ביום 7.10.2026 פרסמה רשות המיסים "הודעה בדבר חובת הדיווח מכח סעיף 141א לפקודת מס הכנסה – תיקון חקיקה מיום 31.3.2026".
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
מכתבי התראה מרשם השותפויות בגין אי-רישום שותפוּת
לאחרונה נשלחו נשלחו מכתבי התראה מרשמת השותפויות וראשת רשות התאגידים לעסקים המוגדרים ברשות המיסים כ"שותפות לא רשומה", במסגרתם נדרשים העוסקים לפעול לרישום השותפוּת בתוך 45 ימים.*
* למכתב לדוגמה, לחצו כאן.
נזכיר, כי חובת הרישום של שותפוּת "שנתכוננה לשם ניהול עסק" (כאמור בסעיף 4 לפקודת השותפויות), שקיימת למעלה מ-50 שנה, לא נאכפה עד היום, ומנגד נפתחו לשותפויות בלתי-רשומות תיקי מע"מ.
משכך, יש להניח, כי מקור הדרישה בדוח המיוחד מחודש יוני 2026 של מבקר המדינה בנושא מיסוי שותפויות עליו דיווחנו במבזק מס' 2187 (קישור לדוח) וקשה שלא להשתחרר מהרושם שמדובר בניסיון ליצוֹר מקור גבייה חדש לאוצר.
בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין בעניין פלדמן (חיוב בעל מניות בחוב מס של החברה שבבעלותו)
במבזק מס' 2183 מיום 31.5.2026 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת בעניין פלדמן, שבמסגרתו דחה בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, את הערעור.*
* למַעבר למבזק, לחצו כאן.
בסמוך לאחר מכן הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.
בבקשתו טען המבקש בעיקרו של דבר, כי ביצועו המיידי של פסק-הדין יגרום לקריסתו הכלכלית ולנזק רב שלא ניתן לריפוי. זאת, בין היתר, היות שהוא ורעייתו התקשרו לפני מספר שנים בהסכמים לרכישת שתי דירות מגורים, שטרם שולמה בגינם מלוא התמורה, וחיובו לשאת בחובות המס מושא פסק-הדין ימנע ממנו את היכולת לשלם את התמורה עבור הדירות האמורות.
כן נטען כי לא ייגרם למשיב כל נזק כתוצאה מעיכוב הביצוע, וכי סיכויי הערעור גבוהים.
בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה.
עם זאת, ובבחינת לפנים משורת הדין, נעתר בית-המשפט לבקשתו החלופית של המבקש והורה על עיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע שיגיש המבקש לבית-המשפט העליון במסגרת ערעור על פסק-הדין, ככל שיוגש.
ואכן, ביום 7.9.2026 הגיש המבקש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, ובסמוך לאחר מכן, ביום 16.9.2026, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.
בבקשתו חזר המבקש בעיקרו של דבר על הטענות שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.
ביום 5.10.2026 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשה לעיכוב הביצוע.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הבקשה מבלי להידרש לתשובת המשיב (קישור להחלטה).
בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין בעניין ש. משעולים (שווי המכירה בעסקת נדל"ן הכוללת תמורה עתידית)
ביום 5.10.2026 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין ש. משעולים.
להמשך, לחצו כאן.
הארכת מועד לפי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין
ביום 30.9.2026 ניתן פסק-הדין של ועדת-הערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין זהבי.
להמשך, לחצו כאן.
חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע), התשפ"ד-2023
ביום 23.9.2026 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין צין.
להמשך, לחצו כאן.
ערר מס שבח שהוגש באיחור בכסות של בקשה לתיקון שומה
ביום 23.9.2026 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין זהבי.
להמשך, לחצו כאן.
חבות בדמי ביטוח בגין שווי רכב
פסק-הדין של בית-הדין האזורי
במבזק מס' 2100 מיום 24.11.2024 דיווחנו על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין א. ליטמן בע"מ.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בטענות התובעת לפיהן יש לבטל את חיובי דמי הביטוח שהושתו עליה בעניין שווי רכב היות שמדובר ברכבי עבודה או ברכבים תפעוליים.
עוד טענה התובעת, כי יש לבטל את החיובים האמורים בגין רכבים שכורים, שכּן מדובר ברכבים שהושכרו עבור קבלנים חיצוניים ולא עבור עובדי החברה.
בנוסף, טענה התובעת, כי יש לבטל את החיוב של אחד מעובדיה בגין שווי רכב, שכּן מדובר ברכב פרטי של מנכ"ל החברה שהועמד לעיתים לעובדי התובעת כדי לבצע משימות.
בית-הדין, מפי השופטת י' מזרחי-לוי, דחה את התביעה ביחס לשתי המחלוקות הראשונות וקיבל את התביעה ביחס למחלוקת השלישית (קישור לפסק-הדין).
הערעור לבית-הדין הארצי והערעור שכנגד
התובעת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה.
ואילו המל"ל הגיש ערעור שכנגד.
ביום 22.9.2026 ניתן פסק-הדין.
בית-הדין הארצי (מ"ה הנשיא ואב"ד א' איטח, השופט ד' ספיבק, השופט ע' איתם, מר י' לוינזון (נציג ציבור (עובדים) ומר ב' בר-ציון (נציג ציבור (מעסיקים))) דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
תובענה ייצוגית כנגד רשות המיסים בגין גביית מס על החזר דמי ביטוח לאומי
ביום 27.9.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין וייסנשטרן.
להמשך, לחצו כאן.
ביטול פטוֹר מניכוי מס במקור
ביום 27.9.2026 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין צימרמן.
עד ליום 12.5.2026 היה למבקש פטוֹר מניכוי במקור, אך במועד זה הודיע משיב מס' 1 (פקיד-שומה ירושלים 3) למבקש, כי שיעור חובת הניכוי במקור בעניינו הועלה ל-15%. זאת, על רקע חשד כי השתמש בחשבוניות כוזבות.
לאור האמור, הגיש המבקש נגד המשיבים (המשיב, מנהל רשות המיסים וממונה אזורי מע"מ ירושלים) תביעה לסעד הצהרתי, לפיה "בית המשפט הנכבד מתבקש להצהיר כי החלטת המשיבים להותיא לתובע שיעור ניכוי מס במקור של 15%, עד לתום ביקורת מע"מ שמועד סיומה אינו ידוע, אינה יכולה לעמוד; ולהורות לגורם המוסמך ברשות המסים להנפיק למבקש אישור לפטור מלא מניכוי מס במקור, ולחלופין לקבוע לאלתר שיעור מופחת התואם את חבות המס הצפויה ואת שיעור רווחיותו בפועל, לאחר שימוע והחלטה מנומקת. זאת, נוכח הפער החריף בין שיעור הניכוי מן המחזור לבין שיעור הערך המוסף העולה מדוחות המע"מ של העסק, הפגיעה המוכחת בתזרים ובחופש העיסוק, והעדר החלטה קצובה ומנומקת הנשענת על תשתית פרטנית ועדכנית".
לצד התביעה, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני, במסגרתה התבקש בית-המשפט להורוֹת למשיב 1 להנפיק למבקש אישור זמני לפטו ור מניכוי מס במקור (0%) במקום השיעור הקיים (15%) תוך שהצו יתבקש עד להכרעה בתובענה או עד להחלטה אחרת; ולחלופין, התבקש אישור לניכוי בשיעור 1.8%, כשיעור המקדמות הנטען בתביעה, לתקופה של 60 ימים, או שיעור מופחת אחר שיקבע בית-המשפט על-בסיס הנתונים שיוצגו.
לטענת המבקש, ההחלטה על העלאת אחוז הניכוי במקור בעניינו התקבלה על-בסיס חשד לא מבוסס לשימוש בחשבוניות כוזבות, מבלי שניתנה לו זכות טיעון ותך פגיעה קשה ביכולתו לנהל את העסק, באופן שלמעשה גרם לעצירת תזרים ההכנסות באופן מלא.
בצד זאת, העלה המבקש טענות ביחס לאופן קבלת ההחלטה ובכלל זאת שההחלטה התקבלה על בסיס חשד שעלה באגף מע"מ, מבלי שפקיד-השומה ביצע בדיקה עצמאית של ספרי המבקש.
בית-המשפט, מפי השופט י' מינטקביץ, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופט מינטקביץ קבע, כי דין הבקשה להידחות ממספר טעמים.
ראשית, סיכויי התביעה אינם נראים גבוהים.
שנית, הסעד המבוקש הוא צו עשה להורוֹת לרשות לתת למבקש פטוֹר מניכוי מס במקור או להורוֹת על הפחתת שיעור הניכוי במקור עד למתן פסק-הדין. ברם, הלכה היא כי צו עשה יינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם מצא בית-המשפט כי נדרשת התערבות על-מנת למְנוע תוצאה קשה ביותר וכי בהיעדר ההתערבות ייגרם למבקש הסעד נזק משמעותי שאינו בר פיצוי.
יתרה מכך, במקרה דנא הסעד הזמני המבוקש לא רק שחופף את הסעד הסופי אלא שהוא אף עולה עליו, שהרי ההליך העיקרי הוא תביעה לסעד הצהרתי כי המבקש זכאי לפטוֹר מלא מניכוי במקור, ואילו הבקשה היא למתן צו להורוֹת לפקיד השומה לתת למבקש באופן מיידִי פטוֹר כאמור.
שלישית, מאזן הנוחות אינו נוטה לצידו של המבקש באופן שמצדיק את מתן הסעד הזמני. "מטרת חובת ניכוי במקור היא להבטיח גביית מסים יעילה, ומתן פטור מחובה זו עלול להקשות בהמשך על גביית המס בו יחוייב המבקש. גביית מס אמת היא אינטרס ציבורי בעל חשיבות, אשר יש להגן עליו, והוא אינו נופל מהאינטרס של המבקש להמשיך ולגבות תשלום מלא ללא ניכוי מס במקור. ומנגד, ככל שינוכה מהמבקש מס במקור, בהתחשבנות הסופית עם רשות המסים, הסכומים אשר נגבו ממנו יובאו בחשבון, ואם יעלה כי נגבה מהמבקש מס ביתר, אין חשש כי לא יקבל חזרה את המגיע לו, בתוספת הצמדה ורבית. אני ער למשמעות של צמצום הפטור על הכנסותיו של המבקש, אך לא שוכנעתי כי מדובר בקושי שאין לו פתרון, או כי עניין זה עלול לסכן את עסקו של המבקש ולהביא להשבתתו. נתתי דעתי לטענת המבקש, כי העלאת שיעור הניכוי במקור הביאה לעצירת תזרים ההכנסות לעסקו, אך לא שוכנעתי כי הקשר הסיבתי בין הדברים הוא כפי שנטען על ידי המבקש."
לבסוף, ציין השופט, כי אין לטעמו כל פגם בכך שגורם אחד ברשות המיסים מסתמך על פרי עבודתו של גורם חקירתו אחר "שהרי מדובר בגוף אחד, ואין לצפות ששתי יחידות שונות יבצעו במקביל בדיקות נפרדות של אותו עוסק, אלא ההיפך – מצופה דווקא כי כלל גורמי האכיפה הכלכלית יפעלו בשיתוף פעולה ושילוב זרועות. מעבר לכך, ככל שעולה חשד של ממש להתנהלות חשבונאית לא תקינה, מצופה כי הרשות תדבר בקול אחד, ויש קושי בציפיה כי התנהלות חשבונאית תהיה פסולה לעניין אחד אך כשרה לעניין אחר – ובוודאי דברים אמורים, מקום בו מדובר בקביעת שיעור ניכוי במקור, המשפיע רק על שאלת עיתוי תשלום המס, ולא מעבר לכך" [ההדגשה במקור – א' ש'.]
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מע"מ
ביום 27.9.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין סי רפאל יבוא ושיווק בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המשיב (מנהל מע"מ אשדוד) מיום 13.11.2025, בגדרהּ נדחתה השגה שהגישה המבקשת על שומת עסקאות שנקבעה לה בְּשל הוצאת חשבוניות מס זיכוי אשר הוצאו, לטעמו של המשיב, בניגוד לדין.
לטענת המבקשת, הערעור הוגש במועד היות שההחלטה בהשגה התקבלה לראשונה ביום 17.6.2026 בדוא"ל שנשלח לרואה-החשבון שלה. לחלופין, ביקשה המבקשת להאריך את המועד להגשת הערעור בהתאם להוראות סעיף 83 לחוק מע"מ.
המשיב, לעומת זאת, טען, כי ההחלטה בהשגה נשלחה למבקשת בדואר רשום לכתובתה הרשומה ביום 17.11.2025 והתקבלה למשלוח ביום 19.11.2025, אך הוחזרה בציון "לא נדרש".
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הבקשה (קישור לפסק-הדין).
ערעור על החלטת ועדת-הערר למענקי קורונה וחרבות ברזל
ביום 5.10.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אפקון תחבורה חשמלית בע"מ.
תמצית העוּבדות היא כדלקמן:
המערערת – העוסקת בהקמה, תפעול ומכירה של עמדות טעינה לרכבים חשמליים – הֵחלה את פעילותה בחודש ינואר 2019.
במהלך שנת 2023 הרחיבה המערערת את פריסת עמדות הטעינה שלה מ-857 עמדות בסוף שנת 2022 ל-1,214 עמדות בסוף שנת 2023, גידול המהווה תוספת של 357 עמדות טעינה וצמיחה של 42%.
מתוך עמדות הטעינה החדשות, 120 הן עמדות טעינה מהירה בעלוּת הקמה של כ-135,000 ₪ לעמדה, ו-237 הן עמדות טעינה רגילות בעלוּת הקמה של כ-9,000 ₪ לעמדה.
המערערת הגישה תביעות לפיצוי בגין נזק עקיף במסלול הוצאות מזכות עבור חודש אוקטובר 2023 (בסך 600,000 ₪) וחודשים נובמבר-דצמבר 2023 (בסך מיליון ₪), אשר נדחו על-ידי המשיבה (רשות המיסים – קרן הפיצויים) בטענה כי לא התקיימה ירידה במחזורי העסקאות בהשוואה לתקופת הבסיס בחודשים המקבילים בשנת 2022, אלא עלייה.
המערערת הגישה השגות וטענה, כי יש לחשב את זכאותה לפי תקופת הבסיס שנקבעה ל-"עסק חדש", המבוססת על ממוצע מחזור העסקאות בחודשים ינואר-ספטמבר 2023, וזאת נוכח הצמיחה המבנית המשמעותית שעברה המערערת בשנת 2023; וכי הקמת עמדות הטעינה החדשות, שקולה להקמת "סניף" חדש במהלך שנת 2023.
עוד נטען, כי כפי שהמשיבה נוהגת לראות בהקמת "סניף" כפתיחה של עסק (המצדיקה קביעת שנת בסיס בהתאם לנתוני שנת 2023), כך יש לנהוֹג אף ביחס למערערת.
השגותיה של המערערת נדחו על-ידי המשיבה בהחלטות מיום 22.12.2024, ועל החלטות אלו הוגשו עררים לוועדת-הערר.
ביום 07.09.2025 דחתה ועדת-הערר את עררי המערערת וקבעה, כי אין מקום לחרוג מהנוסחה שנקבעה בחוק על-מנת להביא בחשבון את הגידול במספר עמדות ההטענה שהתקינה המערערת בשנת 2023.
ועדת-הערר קבעה, כי עמדות הטעינה אינן עונות להגדרת "סניף", שכּן סניפים הם מקומות ניהול אוטונומיים ועצמאיים בעלי עובדים קבועים, בעוד עמדות ההטענה הן מתקנים אוטומטיים הדומים לכספומטים או למכונות לממכר שתייה או מזון.
הרחבת פעילותה של המערערת משַקפת צמיחה עסקית, אך לא הקמת "סניפים" חדשים; ואין המדובר בפתיחת עסק חדש, אלא בהרחבה של אותה פעילות הקיימת זה מכבר.
עוד נקבע, כי היעדר מנגנון פיצוי לעסק שצמח בשנת 2023, נובע מהחלטה מודעת של המחוקק, כפי שהדבר משתקף מדיוני ועדת-הכספים ומהוראותיו הברורות של החוק.
על-כן, הוחלט לדחות את העררים ולהשית על המערערת הוצאות בסך 15,000 ₪.
מכאן הערעור.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).