בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין בעניין ש. משעולים (שווי המכירה בעסקת נדל"ן הכוללת תמורה עתידית)

במבזק מס' 2187 מיום 30.6.2026 דיווחנו על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ש. משעולים עכו בע"מ, שבגדרו דחתה הוועדה, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד ר' מרסיאנו ומר א' כאכון), את הערר.*

* למַעבר למבזק, לחצו כאן.

על פסק-הדין הגישה העוררת ערעור לבית-המשפט העליון ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין.

ביום 5.10.2026 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשה לעיכוב הביצוע.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ח' כבוב, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, חזר השופט כבוב על הכְּלָל לפיו הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין מושא הערעור, אך בית-משפט של ערעור רשאי לעשות כן "בתנאים שייראו לו" (תקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); וכי קיימים שני שיקולים מנחים להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע: האחד, סיכויי הערעור, אשר נבחנים בשלב זה באופן לכאורי בלבד; והשני, מאזן הנוחות – קרי: האם במצב שבו לא יעוכב ביצוע פסק-הדין, ולבסוף ערעור המבקש יתקבל, ייגרם לו נזק ממשי בלתי-הפיך. בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', הגם שככלל, הבכורה ניתנת לשיקול שעניינו מאזן הנוחות.
עוד ציין השופט, כי הלכה היא שכאשר עסקינן בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, עיכוב ביצוע ייעשה במקרים חריגים בלבד, היות שהחיוב הכספי הוא פעולה אשר על דרך הכלל היא הפיכה. זאת, במקרים אשר יוכח שביצוע פסק-הדין ימנע מהמבקש לגְבות את כספו חזרה מקום בו הערעור יתקבל, או אם ביצוע פסק-הדין עלול לגרום לקריסה כלכלית של המבקש או להזיק לו באופן שלא ניתן לריפוי.

לגופו של עניין, קבע השופט כבוב, כי לא שוכנע שהערעור בא בקהלם של אותם מקרים בהם ברור כי הוא חסר כל-סיכוי, ולפיכך, נכון יהיה למקד את ההכרעה בבחינת מאזן הנוחות, שהוא כאמור השיקול העיקרי בבקשות כגון דא.

אשר למאזן הנוחות קבע השופט, כי פסק-הדין מושא הבקשה הטיל על המבקשת חיוב כספי גרידא, ועל-כן, והיות שמתן כספים והשבתם היא בדרך כלל פעולה הפיכה, שיקולי מאזן הנוחות תומכים בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין והשְאֵלה שיש לשאול היא האם במקרה בו יתקבל הערעור על פסק-הדין, יהיה בכך כדי להעמיד את המבקשת בפני קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו.
לדבריו, עיקר טענות המבקשת לעניין מאזן הנוחות מוקדו בכך שגביית המס תסב לה "נזק תזרימי ועסקי ממשי, ואף בלתי הפיך" וכן "תפגע ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה השוטפות", אך טענה זו לא הוּכחה:לא צורפו לבקשה נתונים כספיים תומכים כלשהם בתצהיר; לא בואר תפקידו של נציג המבקשת בתצהיר; ולא הוגש תצהיר מטעמו של רואה החשבון של החברה או של גורם מוסמך אחר היכול להעיד על מצבה הפיננסי.
בנסיבות אלו, בהן הבקשה לוקה בחסר משמעותי, לא עלה בידי המבקשת, אשר הנטל בעניין זה מוטל על שכמה, לבסס את טענתה בנדון.

השופט כבוב הוסיף וציין, כי בחינת הדברים בהתייחס למשיב 1 (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) מוליכה גם היא למסקנה כי אף במקרה בו יתקבל הערעור, לא יהיה בכך כדי להעמיד את המבקשת בפני קושי להשיב את המצב לקדמותו.
שכּן, הלכה היא שכאשר המדינה היא בעל הדין שכנגד, כבענייננו, אין חשש שלא ניתן יהיה להשיב את הכספים ששולמו.

לבסוף, ציין השופט, כי אכן יש לתת את הדעת גם לגובה הסכום הנדון שעל פני הדברים אינו מבוטל.
ואולם, גם בבחינה זו אין לשנות את התוצאה. שכּן, בבקשה לא נמצאה כל טענה בנוגע למצבה הכלכלי של המבקשת, והמבקשת לא ביססה את טענתה בדבר נזק ממשי. בנוסף, המבקשת אף לא טענה לחשש מפני קריסתה הכלכלית בעקבות ביצוע פסק-הדין, חשש אשר עשוי כאמור בתנאים מסוימים להצדיק עיכוב ביצועו של פסק-דין כספי.