מיסוי רווחים כלואים וחברות ארנק – סדרת וובינרים ייחודית (מועדים עדכניים) | תשלומים ל-IKEA העולמית – תמלוגים? | פיצול אנכי לחברה קיימת | שומה לגבי הכנסות שלא דוּוחו ממכירת בגדים והשכרת מקרקעין | תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי ועוד
12/08/2025
החלטת מיסוי חדשה בנושא פיצול אנכי לחברה קיימת
במבזק מס' 2143 מיום 31.7.2025 דיווחנו, בין היתר, על החוזר המקצועי שפרסמה מחלקת שינויי מבנה שבחטיבה המקצועית שברשות המיסים בנושא תיקון 279.*
* נזכיר, כי תיקון 279 לפקודת מס הכנסה חוּקק כתיקון עקיף במסגרת החוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025 (קישור לחוק). במסגרת התיקון, נכללו מספר תיקונים שעניינם בשינויי מבנה פטוּרים ממס
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי אתמול (11.8.2025) פרסמה מחלקת שינויי מבנה ברשות החלטת מיסוי (בהסכם) חדשה שעניינה בפיצול אנכי של חברה תושבת ישראל לחברה קיימת.
החלטה זו מצטרפת לשורה ארוכה של החלטות מיסוי נוספות שפורסמו על-ידי המחלקה ועל כך יש כמובן לברך.
להמשך, לחצו כאן.
תשלומים ל-IKEA העולמית – תמלוגים?
במבזק מס' 2100 מיום 24.11.2024 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ.
נזכיר, כי בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור שהגישה המערערת על שומות שקבע המשיב (פקיד-שומה גוש דן) לגבי שנות-המס 2017-2010 וקבע, כי יש לראות בשיעור מסוים מהתשלומים ששילמה המערערת על-פי הסכמי בקבוק ושיווק בלעדיים שנכרתו בינה לבין The Coca-Cola Company בגֶדר תמלוגים הגוררים חובת ניכוי מס במקור.
על פסק-הדין הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון (ע"א 72558-02-25). ערעור זה תלוי ועומד.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 7.8.2025 ניתן פסק-דין נוסף של השופט אלטוביה, בסוגיה דומה למדיי, וזאת בעניינה של ליבנה צפוני בע"מ, שהינה הזכיינית של חברת IKEA העולמית,* שמקום מושבה בהולנד ("IKEA העולמית").
* Inter Ikea Systems B.V.
להמשך, לחצו כאן.
שומה לגבי הכנסות שלא דוּוחו ממכירת בגדים והשכרת מקרקעין
במבזק מס' 1999 מיום 16.11.2022 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת (היום – נוף הגליל-נצרת) בעניין שקלים.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש שקלים על שומת עסקאות שהוציא לו המשיב (מנהל מע"מ טבריה) ("מנהל מע"מ" או "המנהל") בגין מכירת בגדי עבודה וכן כנגד החלטת המנהל לפסול את ספרי המערער.
המערער נרשם בחודש ינואר 2007 כעוסק פטוּר בענף מכירת ביגוד, אך תיקו נסגר ביום 1.1.2009.
ביום 9.10.2016 נפתח על-ידי המייצגת של המערער תיק עוסק במע"מ כעוסק מורשה למכירת ביגוד.
בחודש יולי 2019 ביצע מנהל מע"מ ביקורת אצל המערער ובחודש אוגוסט 2019 בוצע חיפוש בביתו* שבעקבותיהם חויב המערער בשומה בקביעת מס לתקופה ינואר 2014 – יוני 2016 וכן בשומת עסקאות לפי מיטב השפיטה לתקופה אוגוסט 2016 – אוקטובר 2019. בנוסף, וכאמור, נפסלו ספרי המערער בכל התקופה המבוקרת. מכאן הערעור.
* ראו לעניין זה פס' 5, 15 ו-38 לפסק-הדין.
בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 1.5.2024 ניתן פסק-הדין במסגרתו הערעור נדחה (קישור לפסק-הדין בערעור).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי שלשום (10.8.2025) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בערעור שהגיש המערער על שומות שהוציא לו פקיד-שומה צפת ("פקיד-השומה") ביחס לשנות-המס 2019-2016.
השומות הוצאו בעקבות ממצאי הביקורת שנערכה למערער במע"מ, כמפורט לעיל, ודיונים שנערכו בפני פקיד-השומה, והן כללו את ההכנסות הנובעות ממכירת בגדי עבודה וכן הכנסות (בחלק משנות-המס שבערעור) מהשכרת נדל"ן עסקי והשכרת דירות למגורים. בנוסף, בעקבות השוואת הון שנערכה לשנות-המס שבמחלוקת, נמצא, כי קיים הפרש הון בלתי-מוסבר בסך של 550,000 ₪.
הכנסותיו של המערער מהשכרת דירות למגורים חויבה על-ידי המשיב במס בשיעור 10% בהתאם להוראות סעיף 122(א) לפקודת מס הכנסה.
יצוין, כי בשנות-המס 2018 ו-2018 המערער לא דיווח כלל על הכנסה חייבת; בשנת-המס 2017 דיווח על הכנסה חייבת בגובה 4,976 ₪ בלבד; ואילו בשנת-המס 2019 דיווח המערער על הפסד.
עוד יצוין, כי פקיד-השומה הטיל קנס גירעון על המערער.
בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסך 30,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).
תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחה של השופטת הוד ביחס לטענת האכיפה הבררנית שהעלה המערער (פס' 101 לפסק-הדין) וביחס לטענתו הנוספת של המערער בדבר זכאותו לפטוֹר חלקי ממס בגין השכרת הדירות למגורים (פס' 106-102).
תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי בטענה למידוד ועיגול שגויים של תקרת הפטוֹר החודשית בהשכרת דירת מגורים
ביום 7.8.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין בללתי.
עניינו של פסק-הדין בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה על-ידי המבקש ביום 26.7.2021 בנושא תקרת הפטוֹר החודשית ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים הקבועה בחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), תש"ן-1990.
על-פי הנטען, המשיבים (רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי) גבו מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי ביֶתֶר, בהתאמה, הן כתוצאה ממידוד שגוי של סכום תקרת הפטוֹר והן כתוצאה מעיגול שגוי של סכום התקרה האמורה.
להמשך, לחצו כאן.
השגה על החלטה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין או ערר?
ביום 5.8.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעניין מ.ו. השקעות בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בעתירה שהגישה העותרת שבמסגרתה התבקש בג"ץ לקבוע כי יש לראות "השגה" שהגישה העותרת למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין מרכז) ביום 24.1.2024 כאילו התקבלה, וזאת מכוח סעיף 87(ו) לחוק מיסוי מקרקעין.*
* סעיף זה קובע, כי "לא נתן המנהל את החלטתו למשיג במהלך התקופה האמורה בסעיפים קטנים (ד) או (ה), לפי העניין, לרבות תקופה שהוארכה, יראו את ההשגה כאילו התקבלה".
בתמצית יצוין, כי העותרת הגישה ביום 19.6.2023 בקשה למשיב להארכת מועד לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, ולהכרה בתשלום מס היֶסֶף בתור הוצאה מוּכּרת בניכוי.
בהחלטתו מיום 31.12.2023 דחה המשיב את הבקשה לתיקון השומה לגופה ("ההחלטה").
על החלטה זו הגישה העותרת ביום 24.1.2024 "השגה בהתאם לסעיפים 87 ו87-א לחוק" ("ההשגה"), במסירה אישית במשרדי המשיב.
מאז לא התקבל מענה מצד המשיב בנוגע להשגה, ומכאן העתירה שלפנינו.
לטענת העותרת, יש לראות את ההשגה כאילו התקבלה, וזאת כמתחייב מסעיף 87(ו) לחוק מיסוי מקרקעין, באשר חלפה למעלה משנה מיום הגשתה.
המשיב, לעומת זאת, טוען, כי לא ניתן להגיש השגה לפי סעיף 87 לחוק על החלטה בבקשה לתיקון שומה; וכי מכל מקום, השגה כאמור יש להגיש באופן מקוּון, ולא במסירה ידנית. המשיב מוסיף, בין היתר, כי העותרת הייתה רשאית להגיש ערר על ההחלטה לוועדת ערר, לפי סעיף 88 לחוק.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת י' וילנר, דחה את העתירה מבלי להידרש לתשובה (קישור לפסק-הדין).
השופטת וילנר קבעה, כי השגה לפי סעיף 87 לוק מיסוי מקרקעין ניתן להגיש כאשר אדם חולק על הודעת שומה שנמסרה לו על-ידי המנהל.
ברם, בענייננו, השגת העותרת לא הוגשה בְּשל מחלוקת על הודעת שומה כאמור, אלא בְּשל החלטת המשיב לדחות את בקשתה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק.
לפיכך, העותרת לא הייתה רשאית להגיש על החלטה זו השגה לפי סעיף 87 לחוק והיה עליה להגיש ערר, וממילא אין לקבל את טענת העותרת, שלפיה יש לראות את "ההשגה" שהגישה כאילו התקבלה, לפי סעיף 87(ו) לחוק; ודי בכך כדי לדחות את העתירה.
למעלה מן הצורך, הוסיפה השופטת וילנר וציינה, כי העותרת עצמה טוענת, כי הגישה את "ההשגה" הנדונה במסירה אישית במשרדי המשיב. אולם, בתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (דיווח מקוון), התשע"ח-2017 ("התקנות") נקבע, כי הודעה השגה לפי סעיף 87 לחוק תוגש למנהל באופן מקוּון, באמצעות מערכת ממוחשבת ייעודית (תקנות 1 ו-2(א) לתקנות); וכי חייב שהגיש הודעת השגה שלא באמצעות מערכת ממוחשבת כאמור, "יראו אותו כמי שלא הגיש[ה] לעניין החוק" (תקנה 2(ב)); ואף בְּשל כך דין העתירה להידחות.
בקשה לפסילת מותב
החלטת בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 2133 מיום 30.5.2025 דיווחנו, בין היתר, על החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין גוהר.
נזכיר, כי עניינה של ההחלטה בטענה שהעלתה העוררת, במסגרת הערר שהגישה,* לפסלות המותב (השופטת י' סרוסי).
* עניינו של הליך הערר בהחלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) בעניין שומת מס שבח לפי סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין. בתמצית, המערערת ירשה זכויות חכירה בנכס שהוחכר מעיריית תל-אביב-יפו. בשנת 2015 חתמה המערערת על חוזה חכירה בנכס מול העירייה לתקופה נוספת, ולאחַר דין ודברים מול המשיב חויבה במס רכישה. בשנת 2022 מכרה המערערת את כלל זכויותיה במוחכר, והגישה בגין כך 12 שומות עצמיות למשיב. בהמשך לכך הוציא המשיב למערערת שומת מס שבח לפי מיטב השפיטה, ובשנת 2024 תוקנה השומה "כך שייקבע יום רכישה אחד[,] הוא יום רכישת הזכויות על ידי המורישים, והתמורה שייחוסה בעד הארכת החכירה, תותר בניכוי כהוצאה במועד הארכת החכירה".
זאת, עֵקב התבטאותו של המותב בדיון קדם המשפט באופן המלמד (לטענת העוררת) כי דעתו "ננעלה" ביחס לערר וכי "גורל הערר כבר נחרץ" כמו גם מהטענה הנוגעת לתפקידו הקודם של המותב כמנהלת מיסוי מקרקעין תל-אביב.*
* לטענת המבקשת, היות שהשומות שהוצאו לה נעשו על-פי עֶמדה עקרונית ורוחבית של המותב בתפקידו כמנהלת מיסוי מקרקעין תל-אביב, מתגבשת עילת פסלות לפי סעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ("חוק בתי המשפט"), לפיו שופט לא ישב בדין ביודעו כי "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת".
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופטת הִדגישה בהחלטתה, כי הביעה את דעתה ביחס לסוגיות המשפטיות שעל הפרק, בהסתמך על פסיקות קודמות. כמו כן, צוין, כי תפקידו של בית-המשפט במסגרת קדם המשפט הוא לשַקף לצדדים את החוזקות והחולשות בטענותיהם, בייחוד כאשר מדובר בסוגיה משפטית, וכי אף ביחס לסוגיות אלו הִבהירה השופטת בדיון כי תדון בהן בנפש חפצה. במקביל, כך צוין, בעניין שאלה עובדתית שהתעוררה במסגרת הדיון אשר עשויה להיטיב עם המערערת, השופטת "הלכ[ה] לקראת" המערערת על אף טענות המשיב להרחבת חזית, והורתה לצדדים לבחון את הטענה.
לעניין הטענה למעורבוּת בעניין הנוגע להליך, הִבהירה השופטת סרוסי, כי לוּ הייתה מעוֹרבת בנושא הייתה פוסלת את עצמה, אלא שהשופטת כיהנה בתפקיד מנהלת המשיב בעת הוצאת שומת מס הרכישה, ולא בעת הוצאת שומת מס השבח שעליה הוגש הערר. בנוסף צוין, כי אין בתפקידה הקודם של השופטת כדי להקים עילה לפסילתה, וכי בתפקידה הקודם התנהלה בהתאם לעמדה הרוחבית של רשות המיסים "ולא בהכרח לפי עמדת[ה] האישית". כמו כן, צוין, כי ממילא העלאת טענה זו נגועה בשיהוי ניכר שדי בו כדי לדחותה.
הערעור לבית-המשפט העליון
העוררת הגישה ערעור על ההחלטה לבית-המשפט העליון ובו עמדה המערערת על טענותיה כי מתקיימות שתיים מעילות הפסלות הקבועות בחוק בתי המשפט. האחת, לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט בְּשל קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט"; והשנייה, לפי סעיף 77א(א1)(3), מכיוון שבטרם מונתה השופטת לשיפוט הייתה מעורבת באותו ענין הנדוֹן בהליך שלפניה.
ביום 9.8.2025 ניתן פסק-הדין בערעור.
בית-המשפט העליון, מפי הנשיא י' עמית, דחה את הערעור אף מבלי להידרש לתשובה (קישור לפסק-הדין).
אשר לעילה הראשונה, קבע הנשיא עמית, כי הצגת עמדה משפטית ראשונית על-ידי המותב באופן זה, מהווה חלק מניהולו היעיל של ההליך; וכי לא מצא שמדובר בענייננו באחד מאותם מקרים נדירים בהם התבטאויותיה של השופטת סרוסי לגבי השְאֵלות שבמחלוקת, הן בעלוֹת אופי מובהק ונחרץ המלמד על "נעילת" דעתה ועל קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצדה. זאת, בפרט נוכח הבהרותיה החוזרות והנשנות של השופטת – הן בדיון (בזמן אמת וטרם הגשת בקשת הפסלות) והן בהחלטת הפסלות – בדבר נכונותה לבחון את טענות המערערת בנפש חפצה.
אשר לסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט – הקובע, כי עילת פסלות תקום כאשר "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו" – קבע הנשיא, כי לא מצא שבענייננו השופטת הייתה מעורבת בעניין הנדון בהליך שלפניה; וכי אף אם אם היה מקבל, לצורך הדיון, את הטענה בדבר מעורבותה בקביעת העֶמדה, אין הוא סבור שיש בכך כדי להקים עילת פסלות.
מחיקה על הסף של ערעור נגד מנהל מע"מ ופקיד-השומה כך שהערעור יתנהל נגד פקיד-השומה בלבד
במבזק מס' 2109 מיום 12.1.2025 (קישור למבזק) דיווחנו, בין היתר, על החלטתו מיום 5.1.2025 של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין א.ב וי הובלה ואחזקה בע"מ.
נזכיר, כי עניינה של ההחלטה בבקשה למתן צו עשה, שכותרתה "בקשה למתן סעד זמני ארעי (הצהרתי), במעמד צד אחד" ("הבקשה"), אשר הגישה המבקשת נגד המשיבים, פקיד-שומה אשקלון ("פקיד-השומה") ומנהל מע"מ אשדוד ("מנהל מע"מ" או "המנהל").
בגדרהּ של הבקשה, עתרה המבקשת למתן סעד זמני, אשר יורה למשיבים להימנע מלהוסיף ולהגביל את האישור שניתן למבקשת לניכוי מס במקור מכּל תקבוליה, ולהימנע משלילת האישור הקיים על ניכוי מס במקור.
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי יום לאחַר מתן ההחלטה, דהיינו ביום 6.1.2025, הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט המופנה נגד פקיד-השומה ונגד מנהל מע"מ, וזאת על החלטתו מיום 12.12.2024 של פקיד-השומה להגביל את אישור הפטוֹר מניכוי מס במקור שניתן למערערת לאדם אחד בלבד.
ביום 4.2.2025 הגיש פקיד-השומה את ההודעה המפרשת את נימוקי השומה.
ביום 23.3.2025, לאחַר שחָלף למעלה מחודש מהמוד שבו הוגשה ההודעה המפרשת את הנימוקי השומה, ניתנה החלטה של השופטת ייטב שבה הופנו הצדדים לכך שהמערערת טרם הגישה הודעה המפרשת את נימוקי הערעור וכי מנהל מע"מ טרם הגיש כתב תשובה ואף לא הוגשה כל הודעה או בקשה בנושא מטעם הצדדים.
בתגובתה מיום 6.4.2025, ביקשה המערערת לראות בכתב הערעור המפורט שהגישה משום הודעה המפרשת את נימוקי הערעור. לטענתה, מנהל מע"מ טרם הגיש כתב תשובה ואף לא נרשמה השתתפות מטעמו בדיון שהתקיים בסעד הזמני, למרות שההחלטה הייתה החלטתו, דבר המלמד על חוסר תום-לב מצדו ועל הבוז שהוא רוחש להליך. בשל כך עתרה המערערת לקבלת הערעור נגד מנהל מע"מ, וכפועל יוצא לבטל לאלתר את ההחלטה שקיבל מנהל מע"מ להגביל את אישור ניכוי המס במקור למשלם אחד. לחילופין, עתרה המערערת לאפשר לה להגיב לכתב תשובה שיגיש מנהל מע"מ, ככל שיוגש.
ביום 23.4.2025, ולאחַר קבלת ארכה, הגיש מנהל מע"מ בקשה למחיקה על הסף של הערעור כנגדו (כך שהערעור יתנהל נגד פקיד-השומה בלבד) ("הבקשה למחיקה").
במסגרת הבקשה למחיקה נטען, כי הערעור הוגש על החלטת פקיד-השומה מיום 12.12.2024 ולא על החלטת מנהל מע"מ, ומשכך יש למחוק את המנהל כמשיב.
השופטת ייטב קיבלה את בקשת מנהל מע"מ והורתה על מחיקת הערעור שהוגש נגד המנהל (קישור להחלטה).
השופטת ייטב ציינה, כי המערערת הגישה ערעור לבית-המשפט על החלטתה החתומה על-ידי פקיד-השומה מבלי לבאר את מקור הסמכוּת להגשת ערעור; ואילו פקיד-השומה הכיר בהליך הדיוני של הגשת ערעור והגיש מצדו הודעה המפרשת את נימוקי השומה.
עוד ציינה השופטת, כי המערערת לא פירטה האם הוגשה השגה והאם ערעורה מוגש על השגה, הגם שההליכים שתוארו על-ידי המערערת והמסמכים שהגישה מעלים ספק רב האם מיצתה המערערת את ההליך המנהלי לפני פנייתה לבית-המשפט. עם זאת, הוסיפה השופטת, פקיד-השומה לא העלה טענה כלשהי בנושא במסגרת ההודעה המפרשת את נימוקי השומה או במסגרת אחרת.
על כל פנים, קבעה השופטת, אילו אכן הייתה המערערת מגישה השגה כנדרש, היה עליה להגישה לפקיד-השומה בהתאם להליכים הקבועים בפקודת מס הכנסה ובתקנות סדרי הדין, ולא למנהל מע"מ, ולטעון בפני פקיד-השומה את טענותיה. "המערערת לא הפנתה להוראה בפקודת מס הכנסה או בתקנות סדרי הדין המאפשרת לה להגיש את הערעור על החלטה בדבר אישור ניכוי המס במקור גם נגד המנהל, אשר כאמור אינו בעל הסמכות למתן אישור כאמור, ולא רק נגד פקיד השומה. עצם הטענה שלפיה המנהל הוא שנתן את ההחלטה טעונה הוכחה, ואין בעצם העלאת הטענה שלפיה המנהל הוא שנתן את ההחלטה כדי לשנות את סדרי הדין ולחייב את המנהל להיות צד להליך, וכפועל יוצא להגיש כתב תשובה מטעמו , בנוסף להודעה המפרשת את נימוקי השומה, בהתאם לסדרי הדין החלים בענייני מס ערך מוסף" (פס' 30-29).
השופטת ייטב הוסיפה וקבעה, כי אין מקום לקבל כבר בשלב מקדמי זה את טענותיה של המערערת ולהחליט כבר עתה כי מדובר בענייננו בהחלטה שניתנה על-ידי המנהל ולא על-ידי פקיד-השומה. עם זאת, במסגרת הדיון בערעור תהיה המערערת רשאית להוכיח את טענותיה שלפיהן ניתנה ההחלטה נושא הערעור בחוסר סמכות או ללא שיקול דעת של הגורם המוסמך, וככל שטענתה תוכח, תהיה המערערת רשאית לטעון כל טענה באשר לנפקות הפגם שנפל בהחלטה ובאשר לתוקפו של האישור, לרבות לבטלות ההחלטה או לביטולה.
לאור האמור, קיבלה השופטת את הבקשה והורתה על מחיקת הערעור שהוגש נגד מנהל מע"מ.