מיסוי רווחים כלואים וחברות ארנק – סדרת וובינרים ייחודית | מדריך למוכר/רוכש זכות במקרקעין 2025 | ניכוי מס תשומות בגין הסעות, ייעוץ פנסיוני ובניית חללים לשטחי פנאי לעובדים | תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים | שומות בעקבות הפרשי הון ועוד
08/06/2025
דע זכויותיך וחובותיך – מדריך למוכר/רוכש זכות במקרקעין 2025
פורסמה מהדורה 17 (אפריל 2025)* של החוברת "דע זכויותיך וחובותיך, מדריך לרוכש/מוכר זכות במקרקעין".
* החוברת מעודכנת ליום 16.1.2025.
למַעבר לחוברת (מהדורה דיגיטלית), לחצו כאן.
דחייה נוספת של המועד האחרון למדידת ארכות יחידים בהסדר הארכות למיַיצגים – דו"חות לשנת-המס 2023
הנוהל המקורי
במבזק מס' 2074 מיום 30.4.2024 דיווחנו על פרסום הודעתו (קישור להודעה) של מר שלמה אוחיון, אז סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא נוהל מתן אורכות להגשת הדו"חות לשנת-המס 2023 – הֶסדר האורכות למיַיצגים.
במסגרת ההודעה פורטו, בין היתר, מועדי הארכּות למיַיצגים להגשת הדו"חות לשנת-המס 2023 ומכסות ההגשה הנדרשות לכל מועד, כפי שגובשו עם הלשכות המקצועיות ובאישורו של מנהל רשות המסים עו"ד שי אהרונוביץ.
הדחייה הראשונה לגבי יחידים
ביום 19.3.2025 פורסמה הודעתו של מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ (קישור להודעה), לפיה עֵקב המצב הביטחוני ולבקשת הלשכות המקצועיות, החליט מנהל הרשות על דחיית המועד האחרון בהסדר הארכּות למיַיצגים לשנת-המס 2023 בחודש אחד, כדלקמן: מדידת המכסָה האחרונה להגשת דוחות יחידים שנקבעה ליום 31.3.2025 תידחה ליום 30.4.2025; ואילו מדידת המכסָה האחרונה להגשת דוחות חברות שנקבעה ליום 30.4.2025 תידחה ליום 29.5.2025.
הדחייה הנוספת
בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי ביום 3.6.2025 פורסמה הודעתו של עו"ד דוד רוטנברג, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, לפיה עֵקב תקלות בשע"מ (שירות עיבודים ממוחשבים) ולבקשת הלשכות המקצועיות החליט מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ, על דחיית המועד האחרון להגשת דוחות יחידים במסגרת הסדר הארכות למייצגים לשנת-המס 2023, כך שמדידת המיכסה האחרונה להגשת דוחות יחידים שנקבעה ליום 30.4.2025 תידחה (וליתר דיוק נדחתה) ליום 15.5.2025.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
ניכוי מס תשומות בגין הסעות לעובדים, ייעוץ פנסיוני בניית חללים לחדר כושר ומתחם ספא ומוזיקה
ביום 27.5.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מובילאיי טכנולוגיות ראיה בע"מ.
להמשך, לחצו כאן.
החזר כספי למי ששילם "הוצאות פיתוח נוספות" לרשות מקרקעי ישראל
פורסמה הודעה בדבר הגשת בקשה לאישור הֶסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית* שעניינה החזר מע"מ מרשות המיסים לעוסקים שהתקשרו עם רשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") בעסקה לרכישת מקרקעין, שילמו במסגרתה "הוצאות פיתוח נוספות" (מבני ציבור ושדרוג תשתיות בשכונות ותיקות – "ישן מול חדש") ולא קיבלו חשבונית/קבלה אלא קבלה.
* ת"צ 63442-02-24 הגבעה פרוייקטים הנדסיים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל; ת"צ 18209-03-24 תצפית מכרזים 2021 בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בנושא ניכוי מס במקור מדיבידנדים שמקורם מחוץ לישראל
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 2024 מיום ביום 21.5.2023 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין חוסטצקי.
נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בבקשה שהגיש מר חוסטצקי לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בטענה כי היא גובה מס שלא כדין, שעה שהיא מורה על ניכוי מס במקור מהכנסות מדיבידנד שמקורן מחוץ לישראל, מבלי לזַכות במקביל ובאותו הזמן את מלוא המס ששולם למדינה בה הופקה ההכנסה.
כך, לשיטת המבקש, כאשר מתקבלת אצל נישום בישראל הכנסה מדיבידנד מחברה זרה, על המשיבה לזַכות, עוד בשלב ניכוי המס במקור, את מלוא מסי החוץ ששולמו למדינה הזרה בגין אותו דיבידנד. זאת, בין אם מסי החוץ שולמו למדינה שישראל חתמה עִמה על אמנת מס ובין אם הם שולמו למדינה שלא נחתמה עִמה אמנת מס.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה (קישור לפסק-הדין).
בנוסף, נזכיר, כי כשלושה חודשים וחצי לאחַר הגשת בקשת האישור כנגד רשות המסים, הגישו מר חוסטצקי ומבקשים נוספים בקשות נוספות לאישור תובענות ייצוגיות, וזאת כנגד הבנקים אשר מנכּים בישראל, לפי הוראות רשות המסים, את המס מהדיבידנדים.
הבנקים הגישו בקשה לעכב את ההליכים בעניינם עד להכרעה חלוטה בהליך מול רשות המסים ובקשה זו אושרה על-ידי השופטת סרוסי ביום 25.10.2022 (קישור להחלטה).
עוד נזכיר, כי ביום 22.11.2022 דחתה השופטת סרוסי את הבקשה שהגיש מר חוסטצקי לעיון מחדש בהחלטתה מיום 9.11.2022 להכריע בבקשה לאשר את התובענה שהגיש כנגד רשות המסים כייצוגית על-בסיס החומר שהוגש ויוגש לבית-המשפט מבלי לאפשר את חקירת המצהיר מטעם המשיב על תצהירו (קישור להחלטה).
זאת, בהתאם לתקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.*
* תקנה זו קובעת כדלקמן: "בית המשפט רשאי להחליט בבקשה לאישור על יסוד החומר שהוגש לו לפי תקנה זאת בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם."
הערעור לבית-המשפט העליון
מר חוסטצקי הגיש ערעור לבית-המשפט העליון על פסק דינה של השופטת סרוסי כמו גם על החלטותיה מיום 9.11.2022 ו-22.11.2022 וביום 4.6.2025 התקיים הדיון בערעור.
בגמר הדיון, בעקבות הערות המותב (המשנה לנשיא נ' סולברג, השופט י' אלרון והשופטת ג' כנפי-שטייניץ), הודיע ב"כ המערער כי אינו עומד עוד על ערעורו.
משכך, הערעור נדחה, ובאין התנגדות מצד המשיבה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
בקשה לעיון בתיק בית-משפט למול טענה לחיסיון מכוח סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין
ביום 29.5.2025 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עזבון המנוח יוסף אברהים נבלסי ואח'.
עניינה של ההחלטה בבקשה לעיון בתיק בית-המשפט בתובענה אזרחית.
להמשך, לחצו כאן.
מחיקת ערעור מס הכנסה שהוגש באיחור לאחַר שהערעור הקודם נמחק אף הוא בשל אי-הגשת תצהירים
ביום 3.6.2025 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין חג'אג' ואליאש.
בין הצדדים התקיים הליך קודם באותו עניין (ע"מ 25452-03-23) ("ההליך הקודם"), במסגרתו הגישו המערערים את הודעת הערעור ביום 12.3.2023, המשיב (פקיד-שומה יחידה ארצית לשומה) הגיש ביום 30.5.2023 את ההודעה המפרשת את נימוקי השומה והמערערים הגישו ביום 13.6.2023 את ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור.
בתיק התקיימו שני דיונים ונקבעו מועדים להגשת תצהירים.
המערערים לא הגישו את ראיותיהם במועד וביום 16.12.2024 ניתנה החלטתו של בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, כי מאחַר שהמערערים לא קיימו את הוראות בית-המשפט ולא הגישו תצהירים (וגם לא בקשה למתן ארכה), הם לא יורשו להגיש ראיות מטעמם.
לאחַר שגם המשיב לא הגיש את ראיותיו במועד, ניתנה החלטה כדלקמן: "הצדדים לא הגישו את ראיותיהם במועד שנקבע לכך, ואף לא ביקשו ארכה. בהתאם לתקנה 67(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (שחלה בענייננו מכוח תקנה 9(א) לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978), הצדדים לא מורשים להוכיח את העובדות המבססות את טיעוניהם. משכך, אין עוד תוחלת בבירור הערעור, ואני מורה על מחיקתו".
המערערים לא ערערו ולא ביקשו לשנות את ההחלטות הנ"ל.
ביום 2.4.2025 הגישו המערערים ערעור נוסף לבית-המשפט (הערעור הנוכחי).
המשיב הגיש בקשה לסילוק הערעור על הסף, בטענה שזה הוגש באיחור ניכר: הצו נושא הערעור הומצא למערערים ביום 25.12.2022 כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 24.1.2023. עוד טען המשיב, כי גם אילו המערערים היו מגישים בקשה לביטול פסק-דין, דינהּ היה דחייה.
המערערים, לעומת זאת, מתנגדים לבקשה. לטענתם, מחיקת ההליך הקודם אינה מהווה מעשה בית דין ועל-כן פתיחת ההליך החדש מותרת, באשר ההליך הקודם הוגש במועד וההליך הנוכחי הוא הֶמשכו ומתוך רצון לסיים את המחלוקת בפשרה. עוד נטען, כי סיכויי הערעור אינם קלושים ומַצדיקים בירור מהותי.
השופטת סרוסי קיבלה את בקשת המשיב והורתה על מחיקת הערעור (קישור להחלטה).
השופטת סרוסי ציינה, כי הגם שהמערערים צודקים בטענתם לפיה מחיקת ההליך הקודם אינה מהווה מעשה בית דין, אין בכך כדי לסייע להם. שכּן, שעה שההליך הקודם נמחק, אכן, ביכולתם להגישו מחדש, אלא שגם הגשה זו כפופה לכללי ההתיישנות. גם תחת ההנחה שהגשת ההליך הקודם עצרה את מירוץ ההתיישנות, המירוץ התחדש לאחַר מחיקת ההליך הקודם, כך שלא יכולה להיות מחלוקת שההליך הנוכחי הוגש זמן רב לאחַר 30 הימים הנתונים למערערים להגשת ערעור מיום המצאת השומה.
אשר לטענת המערערים (על-מנת להתגבר על מכשול זה) כי ההליך הנוכחי הוא הֶמשכו של ההליך הקודם, קבעה השופטת, כי מֵעבר לכך שטענה זו אינה מדויקת (שכּן, מדובר בהליך חדש), הרי שאף אם יונח כן, הרי שדין ההליך הנוכחי הוא עדיין מחיקה על הסף לאור תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות"), שחלה בענייננו מכוח תקנה 9(א) לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-197, והקובעת כי "הדיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית, זולת אם הורה בית המשפט אחרת".
וכך היא קבעה בעניין זה (פס' 9): "המערערים כשלו מלהגיש את ראיותיהם במועד והם אינם מורשים עוד להוכיח את ערעורם. פתיחת ההליך מחדש והתרת הגשת התצהירים, משמעותן מקצה שיפורים של המערערים. גם אם אניח כי ההליך הנוכחי הוא המשכו של ההליך הקודם, הרי שהוא נמשך מאותו המקום בו נפסק ההליך הקודם, הווה אומר, אי הגשת ראיות של הצדדים. משכך דינו מחיקה ואין לו עוד תוחלת במצב העניינים הנוכחי."
לבסוף, התייחסה השופטת סרוסי לטענת המערערים לפיה קבלת הבקשה עלולה להביא לפגיעה בזכותם לגישה לערכאות ולבירור מהותי של העניין, וקבעה, כי גם זכות זו יש לאזן אל מול אינטרסים אחרים, ובראשם, האינטרס הציבורי שבקיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי (תקנה 5 לתקנות).
עוד ציינה השופטת, כי למערערים ניתן יומם בבית-המשפט והתקיימו שני דיוני קדם משפט, בעוד שהמערערים הם שגרמו במחדלם הדיוני למחיקת ערעורם; וכי ההליך הנוכחי אינו נועד להביא לבירור העניין, אלא לפשרה של המערערים עם המשיב.
ביטול פסק-דין שבו נתקבלה עתירת המערער לקבל על הסף השגה על שומה מכוח סעיף 119א לפקודה
החלטה נוספת של השופטת סרוסי התקבלה ביום 19.5.2025 וזאת בעניין טולדנו.
באותו מקרה, החליט המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 3) לגְבות מס מהמערער לפי סעיף 119א לפקודת מס הכנסה ("גביית מס בנסיבות מיוחדות").*
* וכך קובע סעיף 119א לפקודה:
"(א)(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה.
(ב) היה ליחיד חוב מס סופי לשנת מס פלונית והוא העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית לקרובו או לחברה שהוא בעל שליטה בה, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהוא חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור, כל עוד לא עברו שלוש שנים מתום שנת המס שבה היה חוב המס לסופי, או שבה הועברו הנכסים, לפי המאוחר.
(ג) לא יגבו ממי שקיבל את הנכסים או הפעילות לפי סעיף קטן (א) או (ב) יותר משווי הנכסים או הפעילות שקיבל ללא תמורה או מההפרש שבין התמורה החלקית ששילם לבין שווי הנכסים או הפעילות, ואם שילם מס בקשר להעברת נכסים או פעילות כאמור – לא יותר מהשווי או מההפרש כאמור פחות סכום המס ששילם.
(ג1) הורשע מנהל בחבר בני אדם, שהוא בעל שליטה באותו חבר, בשל אי העברת מס שנוכה, לפי סעיפים 219 או 224א, ולא ניתן עוד לערער על הרשעתו, ניתן לגבות ממנו את המס שנוכה כאמור ולא הועבר לפקיד השומה.
(ג2) נקבעה לחבר בני אדם שומה בשל מעשה מהמעשים המפורטים בסעיף 220 וערעור החבר על השומה נדחה על ידי בית המשפט בפסק דין שאינו ניתן עוד לערעור או שלא הוגש ערעור לבית המשפט, ניתן לגבות את חוב המס שלא שולם על ידי החבר גם ממי שהיה בעל תפקיד באותו חבר בעת ביצוע מעשה כאמור, אם יש בידי פקיד השומה ראיות לכאורה להוכיח שהמעשה נעשה בידיעתו של בעל התפקיד, אלא אם כן הוכיח אותו בעל תפקיד שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת המעשה.
(ד) בסעיף זה –
'חוב מס' – כמשמעותו בסעיף 195א, למעט חוב מקדמות;
'חוב מס סופי' – חוב מס שאין לגביו עוד זכות להשגה, לערר או לערעור;
'קרוב' – כהגדרתו בסעיף 88;
'בעל שליטה' – מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת "בעל שליטה" שבסעיף 32(9)(א);
'בעל תפקיד' – מנהל פעיל, שותף או בעל שליטה.
(ה) על גביית סכומים לפי סעיף זה תחול פקודת המסים (גביה).
(ו) על החלטה לגבות חוב מס לפי סעיף זה ניתן להשיג לפני המנהל תוך 21 ימים מיום שנמסרה הודעה עליה. על החלטת המנהל לפי סעיף קטן זה ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה ההחלטה."
המערער הגיש השגה על ההחלטה מכוח סעיף 119א(ו) לפקודה ביום 5.2.2024.
המשיב לא החליט בהשגה מאז ועד היום.
ביום 5.2.2025 הגיש המערער ערעור לבית-המשפט המחוזי שבו עתר לקבל את ההשגה על הסף.
המשיב לא השיב לערעור ולא הגיש נימוקי שומה מטעמו.
ביום 6.3.2025 הגיש המערער בקשה למתן פסק-דין ועוד באותו יום נעתר בית המשפט (השופט מ' אלטוביה) לבקשה למתן פסק דין.
ביום 20.3.2025 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק-הדין. לטענתו, בְּשל תקלה וטעות שנגרמו בנסיבות חריגות ובתום-לב, לא הוגשה תגובה להודעת הערעור ונודע לוֹ על הבקשה למתן פסק-דין ועל פסק-הדין רק ביום 17.3.2025. המשיב מצר על התקלה ומבקש להבהיר כי אין בכך זלזול בבית-המשפט או בצדדים וכי מקורהּ של התקלה ככל הנראה בכך שהמשיב ניהל הליך אחר נגד המערער. הערעור נותב לרכזת המטפלת בהליך האחר והוא לא טופל נוכח בלבול בתום לב עם ההליך האחר. עוד ציין המשיב, כי המערער לא המתין 30 ימים, וכעבור 29 ימים, ביום 6.3.2025, הגיש את הבקשה למתן פסק-דין.
השופטת י' סרוסי קיבלה את בקשת המשיב לביטול פסק-הדין בכפוף לתשלום הוצאות בסך 2,500 ₪ שתיווספנה להוצאות שהמשיב כבר חויב בהן בסך של 7,500 ₪ (קישור להחלטה).
השופטת סרוסי נדרשה לתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 9(א) לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978 והמעניקה לבית-המשפט את הסמכות לבטל החלטה שנתן במעמד צד אחד "בתנאים שייראו לו".
ההלכה הפסוקה, ציינה השופטת, הִבחינה בין שתי עילות ביטול: הראשונה, היא ביטול מן הצדק, והשנייה, שהיא הרלוונטית לענייננו, היא ביטול לפי שיקול דעת בית-המשפט.
ביחס לביטול מן הצדק, קבעה השופטת, כי המשיב אומנם צודק בחישובו את מועדי ההגשה – 30 ימים מהיום שהוגש בו הערעור הוא יום 7.3.2025 ומכיוון שמדובר ביום ו' בשבוע, על-פי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983, המועד להגשה נדחה באופן אוטומטי ליום א' שלאחריו, יום 9.3.2025 – אולם עדיין אין מקום לבטל את פסק-הדין מן הצדק. זאת, מהטעם שהמשיב לא הגיש את נימוקי התשובה או את תשובתו לערעור גם ביום זה.
אשר לביטול לפי שיקול דעת בית-המשפט, קבעה השופטת סרוסי, כי על בית-המשפט לשקוֹל, בהפעלת שיקול דעתו, שני שיקולים מנחים: האחד, סיבת המחדל באי-הגשת כתבי הטענות לבית-המשפט, האם מדובר בטעות בתום לב או שמא בזלזול מכוּון בבית-המשפט; והשני, שלוֹ נודעת חשיבות רבה יותר, הוא סיכויי ההגנה של מבקש הביטול, כאשר אין צורך להוכיח הגנה איתנה אלא די להראות קיומה של הגנה לכאורית.
השופטת ציינה, כי לאחַר שקילת שני השיקולים, ובהינתן הגישה הליברלית הניכרת בפסיקה בהיעתרות לבקשות לביטול פסק-דין בהעדר הגנה (תוך פסיקת הוצאות לחובת המבקש), היא מצאה לקבל את הבקשה לביטול פסק-הדין תוך חיוב המשיב בהוצאות.
וכך היא קבעה (פס' 14-13):
"בכל הנוגע לסיבת המחדל, לא מצאתי כי המשיב התכוון לזלזל בבית המשפט, וודאי שלא באופן המצדיק את דחיית הבקשה. מדובר בטעות בתום לב, תוך הבעת צער והגשת בקשת הביטול בהקדם האפשרי לאחר גילוי התקלה. מה גם שמלכתחילה מדובר באיחור שאינו ניכר ושאינו משדר זלזול בבית המשפט. לא ברור אילו אסמכתאות דורש המערער להוכחת הטעות, ודי בשלב זה בתצהירו של פקיד השומה לתמיכה בטענות.
בכל הנוגע לשיקול בדבר סיכויי ההגנה של המשיב, שהוא גם השיקול המרכזי, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, מצאתי כי סיכויי ההגנה אינם מבוטלים. סעיף 119א(ו) לפקודה אינו קובע מסגרת זמנים להחלטה בהשגה, וממילא גם אינו קובע סנקציה בגין אי-עמידה במסגרת הזמנים. במקרה שכזה, נראה כי הנפקות המרכזית של אי-מתן החלטה במועד, היא הסרת חזקת התקינות שעומדת לרשות, והטלת הנטל עליה להצדיק את החלטתה בהשגה, כאשר זו תצא [...]"
השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, כי טענת המערער לפיה מסגרת הזמנים בסעיף 119א(ו) לפקודה מלמדת על סד זמנים מקוצר, גם להחלטה בהשגה, מהווה חרב פיפיות בידי המערער. שכּן, הסעיף מצא לנכון לנקוֹב במסגרת זמנים מקוצרת אך ורק לנישום החייב, ולא למשיב. עוד ציינה השופטת, מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, כי ניתן לסבור שאילו המחוקק היה מעוניין לקצוֹב זמנים גם למתן החלטה בהשגה, הוא היה עושה זאת באופן מפורש. זאת, בייחוד כאשר הוא מצא לנכון לקבוע זמנים ספציפיים ביחס לפעולות מסוימות.
מכל מקום, הוסיפה השופטת, טוב יעשה המשיב אם יחליט בהשגה באופן מיידי וללא כל דיחוי, על-מנת שניתן יהיה לדון בה לגופו של עניין. בנוסף, הִבהירה השופטת, כי "אין בהחלטתי זו כדי להסכין עם התנהלותו של המשיב, שאינו מחליט בהשגה למעלה משנה ושלושה חודשים, ועוד היד נטויה. יהיה נכון להעניק לכך משקל כאשר תידון החלטת המשיב בהשגה לגופה" (פס' 15).
נזכיר, כי במבזק מס' 2125 מיום 6.4.2025 נדרשנו להחלטתה של השופטת סרוסי בעניין חברת פאראגונקס אל טי די ואח', אשר עָסקה בסוגיה דומה (ביטול פסק-דין שניתן ביחס לגביית מס לפי סעיף 119א לפקודה על-ידי פקיד-שומה תל-אביב 3).
למַעבר למבזק האמור, לחצו כאן.
שומות בעקבות הפרשי הון והעלאת אחוז הרווח הגולמי
ביום 4.6.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין זכריה.
עניינו של פסק-הדין בשתי סוגיות: האחת, חיוב המערערים (בני-הזוג הרצל ולימור זכריה) במס בגין הפרשי הון על-פי הצהרות הון שהגישו; והשנייה, חיוב המערערים במס בעקבות העלאת אחוז הרווח הגולמי לשנת 2018 לעסק שבבעלותם.
המערערים טוענים, כי השומה הוּצאה בסופו של הליך מנהלי פגום מיסודו, תוך פגיעה בזכות הטיעון המעוגנת בחוק. שכּן, המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 3) לא נדרש לראיות המערערים והתעלם מהן. לטענתם, מדובר בפגם שיורד לשורשו של ההליך השומתי והמצדיק כשלעצמו את קבלת הערעור.
לגופו של עניין, ביחס לסוגיית הפרש ההון, לא נוצר הפרש הון בלתי-מוסבר, שכּן מקור יתרות הון הבעלים הוא בטעות חשבונאית. ואילו בכל הנוגע לסוגיית הרווח הגולמי בעסק שבבעלות המערערים, נטען, כי היות שספרי העסק לא נפסלו, נטל ההצדקה בשנת-מס זו מוטל על המשיב; וכי זה לא עמד בנטל המוטל עליו והשומה אינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו בפסיקה. שכּן, נפלו שגגות של ממש בחוות דעתה של המומחית מטעם המשיב.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הערעור בחלקו ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותה של השופטת סרוסי לחוות דעתה של המומחית מטעם המשיב (ובכלל זאת התבססותה על הסטייה מהרף המופיע בקווי ההנחיה הכלכליים לבחינת סבירות ההכנסה של רשות המיסים) ולביקורתה על התנהלות המשיב.
וכך, בין היתר, קבעה השופטת סרוסי (פס' 47-43):
"יוצא כי השומה כולה מתבססת אך על סטייה משיעור הרווח הגולמי הקבוע בתדריך. דא עקא, שאין בסטייה מהתדריך לבדה בשנה מסוימת כדי להצדיק את הגדלת אחוזי הרווח הגולמי בשומה [...] כאמור לעיל, ייתכן כי בשנים מסוימות יהיה רווח גולמי גבוה או נמוך מהקבוע בתדריך. התדריך מהווה אינדיקציה חשובה, אך לא על פיו בלבד יקום וייפול דבר, ויש לבדוק את הסטייה בדיקה פרטנית.
גם מחקירת הגב' מזרחי [המומחית מטעם המשיב – א' ש'] עולה, כי היא פנתה לתדריך על מנת לאשר את אחוזי הרווח שעלו מהחשבוניות (השגויות) שצרף המשיב [...] כלומר, קודם צורפו החשבוניות, ולאחר מכן ניתן תוקף למסקנה העולה מהן באמצעות התדריך. אלא, שכאשר החשבוניות שמהוות בסיס למגדל שגויות, כבענייננו, המגדל קורס מאליו. על מנת לתקף את השומה, על המשיב היה לתמוך את עמדתו בנתונים קונקרטיים מתוך העסק נכון לשנת 2018. המשיב לא עשה זאת, וקביעתו לא יכולה לעמוד.
על זאת יש להוסיף, כי גם סיווג המומחית את עסקי המערערים אינו משקף באופן מדויק את פועלם. הגב' מזרחי לא לקחה בחשבון במסגרת סיווג העסקים כי הם פועלים גם כיבואני בדים סיטונאיים, דבר המשפיע על שיעור הרווח הגולמי לפי התדריך.
מדובר בהתנהלות לא ראויה ולא תקינה של המשיב, שמוציא שומה כלאחר יד על בסיס חוות דעת לא מבוססת. זה לא הסטנדרט המצופה מרשות מנהלית שנהנית מחזקת התקינות.
מצאתי גם לבטל את שיעורי המס המוגדלים שחויבו בהם המערערים. השתכנעתי כי מקורם של הפרשי ההון בשגגה, ואילו המשיב בעקשנותו סירב לקבל את הסברי המערערים, ולו רק את ההסבר ביחס לסגירת כרטסות הספקים, והוא אף דחה כל פתח לפשרה" [ההדגשות אינן במקור – א' ש'.]