בקשה לעיון בתיק בית-משפט למול טענה לחיסיון מכוח סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין

ביום 29.5.2025 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עזבון המנוח יוסף אברהים נבלסי ואח'.

עניינה של ההחלטה בבקשה לעיון בתיק בית-המשפט בתובענה אזרחית, כמבואר להלן.
במסגרת התובענה עתרו התובעים-היורשים להורוֹת לנתבעת מס' 1, רשות המיסים בישראל, להימנע מלנקוט הליכי גבייה של חובות מס נטענים ביחס לזכויות המוריש במקרקעין מושא התובענה. נטען, בין היתר, כי המוריש רכש את הזכויות מאחֵר, שהוא החייב במס, ובינתיים מכר חלק מזכויותיו לצדדים שלישיים, וכן הועלו טענות נוספות. 
ביום 1.12.2024 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, וההליך הסתיים.
כעת מבקשים חלק מאותם צדדים שלישיים שרכשו זכויות מן המוריש לעיין בתיק בית-המשפט. זאת, על רקע הליכים שהם מנהלים נגד התובעים והעובדה שבמסגרת ראיותיהם באותם הליכים התייחסו התובעים להליך התובענה ולהסכם הפשרה שגובש בו.
התובעים התנגדו לבקשה, בטענה כי על מסמכי ההליך מושא התובענה קיים חיסיון מכוח הוראות הדין המתייחסות לסודיות שבה חבה רשות המיסים, לרבות סעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין.* בנוסף, העלו התובעים טענות נגד התנהלות המבקשים במסגרת ההליכים שהגישו נגדם.

* סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין, שכותרתו "שמירת סוד", קובע כדלקמן:

"(א) לא יגלה אדם כל ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה אלא אם נדרש לגלותה על ידי בית המשפט, לצורך ביצועו של חוק זה או לצורך ביצועו של חוק מס אחר המשתלם לאוצר המדינה או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה על חוק זה, או על ידי מי ששר האוצר התיר לגלותה לו.

(ב) העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו – מאסר שנה."

רשות המיסים טענה, כי קיים חיסיון על מסמכים שהוגשו לה או התקבלו ממנה במסגרת הליך המס, וכי נוכח החובה החָלה עליה היא אינה יכולה להסכים לעיון שהתובעים אינם מסכימים לו, הגם שהמסמכים הוגשו במסגרת הליך המתנהל בדלתיים פתוחות.

בית-המשפט, מפי השופט א' נחלון, קיבל את הבקשה (קישור להחלטה).

השופט נחלון ציין, כי הגם שטענת התובעים יכולה הייתה לעורר מספר שאלות – כגון: שאלת השלכת הוראת סעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין על בקשה מעין זו שכאן המתייחסת למסמכים המצויים בתיק בית-משפט המתנהל בדלתיים פתוחות, האם צריכה להיות רלוונטיות לסוג ההליך המשפטי כאשר כאן אין מדובר בערעור מס אלא בהליך אזרחי שבמסגרתו נתבקשו סעדים נגד מימוש מקרקעין (אם כי ה הליך נגע לחוב מס נטען, והוגש גם נגד רשות המיסים) והאם ההוראה חלה על המסמכים הספציפיים המצויים בתיק בית-המשפט הקונקרטי, וככל שכן, האם היה מקום להסיר את החיסיון היחסי שנקבע מכוחה לשם בירור העובדות ועשיית צדק – במקרה דנא אין צורך להכריע בשאלות אלו.
שכּן, במסגרת אחד ההליכים בין המבקשים לבין התובעים, היו אלה התובעים שהתייחסו להליך שכאן בתצהיר מטעמם, פירטו את הרקע לו, ואף הגישו את הסכם הפשרה שהושג בו. 
בנסיבות אלו, קבע השופט, יש לראות בתובעים כמי שויתרו על החיסיון הגורף החָל לטעמם על כלל מסמכי ההליך, ולאפשר למבקשים לעיין בהם ולוּ על-מנת לבקר את טענות התובעים בתצהיר מטעמם. "קשה להלום מצב שבו צד מתייחס ביוזמתו להליך משפטי ואף מצרף פסק דין שניתן בו, אך במקביל טוען שלא ניתן לעיין כלל באף מסמך שהוגש באותו הליך (להבדיל מטענות בנוגע לחיסיון מסמכים ספציפיים המצויים בתיק, שניתן היה להעלות אך לא הועלו במקרה שכאן)" (פס' 11). 

השופט נחלון הוסיף וציין, כי עיון בתיק מלמד לכאורה שממילא לא קיימים בו מסמכים מהותיים שעליהם היה חל החיסיון היחסי, ושאינם כאלה שהתובעים הזכירו בעצמם בתצהיר מטעמם; כי לעניין נספח ח' לכתב התביעה קיים בסיס מוצק לעמדה שלפיה צד לעסקת מקרקעין זכאי לקבל את המסמכים הנוגעים לאותה עסקה; כי נספח 6 לכתב ההגנה מתייחס להסכם שהתובעים עצמם צירפו כנספח לתצהיר מטעמם; וכי נספח 7 כלל אינו מתייחס לתובעים.

לבסוף, קבע השופט, כי ניתן יהיה לשקוֹל את הוצאות הבקשה במסגרת ההליכים בין המבקשים לבין התובעים.