ביטול מספרי הקצאה שהוקצו ודחיית בקשות למספרי הקצאה

רקע

במבזק מס' 2039 מיום 14.9.2023 התייחסנו למודל חשבוניות ישראל אשר נועד לצמצם את תופעת החשבוניות הפיקטיביות הגורמת לנזק של מיליארדי שקלים לקופת המדינה מידי שנה.
במסגרת המודל, ובהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023 ("חוק ההתייעלות"), נקבע כי הָחל מיום 1.1.2024 תנפיק רשות המיסים מספרי הקצאה לחשבוניות מס המוצאות ללקוח שרשום כעוסק מורשה, באמצעות מערכת מקוּונת. מספרי הקצאה אלה יידָרשו כתנאי לניכוי מס תשומות בעסקות שמעל לתקרה שנקבעה בחוק (25,000 ₪ לשנת 2024), ובהתאם למִתווה הרשום בחוק.

ביום 31.12.2024, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2112, פורסם ברשומות צו ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (החלת סעיף 38(א) ו-(ב) לחוק), התשפ"ה-2024 ("הצו") (קישור לצו).
בעקבות הצו, סכום חשבונית המס שלגבּיה נדרש לקבל מספר הקצאה לצורך ניכוי מס תשומות עמד בשנת 2025 על 20,000 ₪ (לפני מע"מ) והוענק שיקול דעת למנהל רשות המיסים לסרב לדרישה להקצאת מספר מקום בו קיים יסוד סביר לחשש שחשבונית המס תוצא שלא כדין.*

* למַעבר להודעת רשות המיסים בנושא, לחצו כאן. למַעבר להודעתה הנוספת של הרשות בנושא, לחצו כאן.

נזכיר, כי ביום 28.4.2025 פרסמה רשות המיסים מצגת בנושא "דרכי פעולת הספק והלקוח בעת סירוב בקשת מספר הקצאה ובחירת חלופת 'היפוך חיוב'". להורדת המצגת, לחצו כאן.

ביום 27.3.2025, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2123, פורסם ברשומות החוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025 ("החוק להשגת יעדי התקציב" או "החוק") (קישור לחוק).
בגדרו של החוק להשגת יעדי התקציב נכללו מספר תיקוני חקיקה ובכללם* תיקון לסעיף 38(ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית שלפיו הסכום החייב במספר הקצאה יירד ב-2 פעימות: ירידה ראשונה ל-10,000 ₪ בינואר 2026; וירידה שנייה ל-5,000 ₪ ביוני 2026.

* ראו סימן ה לפרק ד לחוק להשגת יעדי התקציב.

זאת, לגבי חשבוניות מס שהוצאו מיום 1.1.2026.

נזכיר, כי ביום 7.12.2025 פורסמה הוראת ביצוע מס ערך מוסף מס' 1/2025 בנושא "מודל חשבוניות ישראל – הקצאת מספרי חשבוניות".

בנוסף, נזכיר, כי במבזק מס' 2183 מיום 31.5.2026 דיווחנו על פרסום הודעת רשות המיסים ("ההודעה") (קישור להודעה) לפיה הָחל מיום 1.7.2026, עוסקים הרשומים במסגרת איחוד עוסקים על-פי סעיף 56 לחוק מע"מ נדרשים לבקש מספר הקצאה בהתאם להוראות סעיף 47(א2) לחוק גם בעסקאות המתבצעות בין עוסקים הרשומים באיחוד עוסקים, וזאת בהתאם לסכום הקבוע בסעיף 38(א1) לחוק.*

* במקביל, עודכן מקבץ "שאלות ותשובות – חשבוניות ישראל" באתר האינטרנט של רשות המיסים (שאלה מס' 12) (קישור למקבץ).

כלומר, בעקבות ההודעה, ובניגוד למצב ששרר עד כה אצל חלק מהעוסקים שלא ביקשו מספרי הקצאה בעסקאות פנימיות בתוך איחוד עוסקים, חובת קבלת מספרי הקצאה תחול גם על עסקאות בין יישויות באותו איחוד עוסקים ככל שהן עומדות בתנאי סף הסכום הקבוע בסעיף 38(א1) לחוק מע"מ (מעל 5,000 ₪ לעסקה לפני מע"מ, הָחל מיום 1.6.2026).

עוד נזכיר, כי במבזק מס' 2187 מיום 30.6.2026 דיווחנו על פרסום הודעתה הנוספת של רשות המיסים ("ההודעה הנוספת") (קישור להודעה הנוספת) לפיה לצורך היערכות ליישום ההוראה הוחלט לאפשר לעוסקים, שטרם הספיקו לבצע את ההתאמות הטכנולוגיות הנדרשות, להוציא לכל עוסק הרשום במסגרת איחוד העוסקים חשבונית מס מרכזת עם מספר הקצאה אחת לחודש אליה יצורף מסמך המפרט את כל העסקאות הנכללות בה, וזאת עד ליום 1.7.2027.
עוד צוין בהודעה הנוספת, כי לאחַר 1.7.2027 תידָרש בקשת מספר הקצאה בנפרד לכל חשבונית מס שתוצא בעסקאות המתבצעות בין עוסקים הרשומים באיחוד עוסקים.
בנוסף, הובהר בהודעה הנוספת, כי חשבונית מס מרכזת כאמור תכלול מע"מ בשיעור מלא.

ההחלטה של בית-המשפט המחוזי בעניין ואקד

ביום 31.8.2026 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ואקד.

המבקש, הרשום משנת 2024 כ"עוסק" בענף תכנון מבנים, הגיש בקשות למספרי הקצאה עבור שבע חשבוניות מס שאמור היה להוציא לארבעה עוסקים שונים.
הבקשות נדחו באופן מקדמי בהתאם לסינון של תוכנת מחשב.
למבקש נערך שימוע, לאחריו התקבלה החלטה שלא להקצות מספר לחשבוניות.
המבקש השיג על ההחלטה, ולאחר דיון בהשגה, השגתו נדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת של המנהל מיום 30.6.2026.
המבקש הגיש ערעור על ההחלטה בהשגה, ולצידה, בקשה לסעד זמני ("בקשה בהולה לצו עשה") שבה טען, כי מניעת הקצאת מספרי חשבונית מסכנת את העסק ותביא לקריסתו, ללא בסיס.

לטענת המשיבה (יחידת הבקרה לרישום חשבוניות בישראל באגף המכס והמע"מ), במהלך הדיון בהשגה ולאחריו התבקש המבקש להמציא מסמכים משלימים שונים, אולם חלק ניכר מהמסמכים המבוקשים לא הומצא כלל, ומה שהומצא נמצא חסר, בלתי-חתום, סותר, או בלתי-רלוונטי לתקופה הנטענת.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופטת סרוסי קבעה, כי ניתן לחַלק את טענות המבקש לשניים: החלק הראשון, שהוא העיקר בטענות המבקש, הוא עקרוני וכללי שעוסק באופן קבלת ההחלטה הראשונית על ידי מחשב; והחלק השני, שכמעט ואינו מפורט בבקשה, ונראה שלא בכדִי, עוסק לגופו של עניין בשגגות בהחלטה בהשגה עצמה.

בכל הנוגע לחלק הראשון של טענות המבקש, הרי שסעיף 47(א4)(6) לחוק מע"מ קובע, כי זכות הערעור לבית-המשפט הוא על החלטת המנהל בהשגה. בענייננו, החלטת המנהל בהשגה היא החלטה מנומקת ומפורטת, שהתקבלה על-ידי גורם אנושי, לאחַר שנערך למבקש שימוע וניתנה לו זכות טיעון, כך שטענות המבקש בדבר אופן קבלת ההחלטה הראשונית אינן יכולות לסייע לו.
השופטת הוסיפה, כי טענות המבקש משמען למעשה, כי כל מטרתה של החלטת המנהל בהשגה היא להצדיק בדיעבד את ההחלטה המקדמית שנתן המחשב, אלא שטענה זו היא טענה מרחיקת לכת וספקולטיבית, וחזקה על המנהל כי הוא שקל כראוי את טענות המבקש. "ויוזכר, כי החלטת המנהל בהשגה היא החלטה מנומקת ומפורטת, כך שאם כל מטרתה הייתה להצדיק בדיעבד החלטה שניתנה ללא כל בסיס, הרי שגם היה קושי לנמק אותה כראוי. העובדה שהיא עומדת על רגליה שלה עצמה, מוכיחה כי העניין נשקל בכובד ראש. ואכן, לא בכדי, כפי שאפרט להלן, המבקש נמנע מלהתייחס לגופם של הנימוקים בהחלטה בהשגה, שכן בעשותו כן כל טענתו הייתה קורסת מאליה" (פס' 24).

אשר לחלק השני של טענות המבקש, המבקש לא פירט בבקשתו ולוּ במקצת את השגיאות שנעשו לכאורה בהחלטה בהשגה, ומדוע אין לה כל בסיס.
גם בכתב הערעור, המבקש נמנע מלהתמודד עם כלל הנימוקים שעלו בהחלטה בהשגה, לרבות העובדה שמספרי הטלפון של הגורמים הרלוונטיים היו מנותקים, והוא נמנע מלהפנות למסמכים רלוונטיים בעניין.
בשלב מקדמי זה, משלא פורטו בבקשה השגיאות המהותיות ומשלא צורפו אסמכתאות בסיסיות לטענות המבקש, הרי שלא ניתן לקבוע, ולוּ באופן ראשוני, כי ההחלטה בהשגה מוטעית לגופה, ונראה בשלב זה כי דווקא ההיפך הוא הנכון.

השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה למאזן הנוחות וקבעה, כי לא מצאה שזה נוטה לטובתו של המבקש.
לדבריה, המבקש לא הוכיח מדוע נזקו כה גדול באופן שיוביל לפגיעה אנושה בעסקו, בהינתן אפשרויות מידתיות אחרות להמשך פעילות העסק אל מול הלקוחות, ונכון למצב העניינים הנוכחי הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהיעתרות לבקשה עולה על הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מדחייתה.

לבסוף, ציינה השופטת, כי האמור לעיל מתחדד נוכח נקודת המוצא שאין להעניק סעד זמני מסוג צו עשה החופף לסעד העיקרי, אלא במקרים חריגים שבהם הנזק הוא חמור ובלתי-הפיך, בעוד שהמקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלה.

פסק-הדין של בית- המשפט העליון בעניין חברת אנור בונה הגליל בע"מ

ביום 14.9.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעניין חברת אנור בונה הגליל בע"מ.

על-פי האמור בעתירה, העותרת, חברה קבלנית בענף הבנייה, הגישה ביום 31.5.2026 למערכת "חשבוניות ישראל" בקשה להקצאת מספר לחשבוניות חודשים מרץ-אפריל 2026, בהן החשבוניות נשוא העתירה, והוקצו להן מספרים.
ביום 2.6.2026 הודיעה המשיבה (רשות המיסים), כי המספרים הונפקו עֵקב תקלה טכנית כוללת במערכת הממוחשבת של חשבוניות ישראל, שבעקבותיה ניתנו מספרי הקצאה לחשבוניות מס שלא היו זכאיות לכך. עוד נמסר, כי מבדיקה שנערכה נמצא כי חשבוניות העותרת אינן זכאיות לקבל מספר הקצאה "זאת היות שקיים יסוד סביר לחשש כי הן הוצאו שלא כדין".
בהודעה צוין, כי היא מהווה "החלטה מקדמית" בדבר סירוב ליתן מספר הקצאה לחשבוניות, תוך שפורטו החלופות העומדות לרשות העותרת ונקצבו לה ארבעה-עשר יום לפנייה לתיבת דוא"ל ייעודית לציון בחירתה. הובהר, כי ככל שלא תתקבל הודעה כאמור, יראו בכך משום ויתור על בקשתה לקבלת מספר הקצאה.
העותרת אמנם פנתה ביום 11.6.2026, אלא שבשגגה שוגרה פנייתה לתיבת דוא"ל אחרת, ולא לתיבה הייעודית שנקבעה בהודעה; המשיבה השיבה, כי הפּנייה לא אותרה ולפיכך, משחָלף המועד, רואים את העותרת כמי שוויתרה על בקשתה.
על מסכת אירועים זו הגישה העותרת ערעור לבית-המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (ע"מ 82598-06-26), התלוי ועומד שם; ובהמשך הוגשה העתירה לבג"ץ.
בלב העתירה עומדת הטענה כי סעיף 47 לחוק מע"מ מַסמיך את המנהל, כהגדרתו בחוק, להקצות מספר או לסרב להקצותו, ואינו מסמיכו לבטל מספר שכבר הוקצה.

בהתאם להחלטתה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ מיום 16.8.2026 הגישה המשיבה התייחסות ממוקדת לשאלת הסעד החלופי, ולעמדתה עומד לעותרת סעד חלופי לפי חוק מע"מ, ועל כן דין העתירה להידחות על הסף.
העותרת הגישה אף היא התייחסות מטעמה, ולפיה לא עומד לה סעד חלופי כלל. לשיטתה, ההסדר שבסעיף 47 לחוק מע"מ מַסדיר את ההחלטה שלא להקצות מספר מלכתחילה, ואילו ההחלטה נושא העתירה עניינה ביטול מספרים שכבר הוקצו – פעולה נפרדת שנעשתה בהיעדר סמכות; ומכאן כי "אין לאפשר למשיב[ה] להסתמך על תוצאותיה של פעולת הביטול, שהינה בלתי חוקית וחסרת סמכות, בכדי להקנות [לעצמה] סמכות ליצור בדיעבד מסלול חלופי ולהעלות מכוחו טענה בדבר קיומו של סעד חלופי".

בית-המשפט העליון (השופטת י' וילנר, השופטת ג' כנפי-שטייניץ והשופט ח' כאבוב) דחה את העתירה מחמת קיומו של סעד חלופי (פנייה לערכאה המוסמכת, היא בית-המשפט המחוזי) (קישור לפסק-הדין).

נקבע, כי סעיף 47 לחוק מע"מ, העוסק ב"זכות להוציא חשבונית מס", בונה הֶסדר דיוני שלם ומדורג – החלטה מקדמית שלא להקצות מספר לחשבונית המס, הנשלחת למבקש בהודעה מקוּונת הכוללת את העילה להחלטה; שימוע; החלטה לאחַר השימוע; השגה; והחלטה בהשגה. בסופו קובעת הוראת סעיף 47(א4)(6) כתובת שיפוטית מפורשת: "על החלטת המנהל בהשגה [...] רשאי העוסק לערער לפני בית המשפט המחוזי".
משקבע המחוקק ערכאה לליבון המחלוקת, זו הערכאה שאליה יש לפַנות. "החוק קובע, אפוא, דרך השגה ייחודית על החלטת הרשות לפני בית המשפט המחוזי. מקום בו קבע המחוקק מסלול ייחודי לערעור, ככלל יש לפסוע בנתיב שנקבע ואין לאפשר עקיפתו באמצעות עתירה לבג"ץ" (פסקה 5).

אין לקבל את טענת העותרת לפיה ההחלטה מיום 2.6.2026 אינה החלטה מקדמית בדבר סירוב להקצות מספר, אלא ביטול הקצאה שכבר ניתנה וכי אין בסעיף 47 לחוק מע"מ, המסדיר את הקצאת המספר ואת הסירוב לתיתו, כל התייחסות לפעולה של ביטול בדיעבד ולפיכך החלטת הביטול נעדרת עיגון בהסדר החוקי.
אין חולק כי סמכותו של בית-המשפט המחוזי מותנית בכך שההחלטה נושא ההליך באה בגדרי סעיף 47 לחוק מע"מ. אלא שביקורת שיפוטית "ערעורית" על החלטת רשויות מע"מ מאפשרת בחינת ההחלטה על מכלול היבטיה, לרבות חוקיות ההחלטה והסמכות לתיתה. קבלת טענת העותרת תרוקן למעשה מתוכן את הסדר ההשגה הסטטוטורי, שכּן די יהיה בהכתרתה של החלטה כנעדרת סמכות כדי להוציאה מגדרי ההסדר.

לכך מצטרף יתרון דיוני. שכּן, בערעורי מס יושב בית-המשפט המחוזי כערכאה דיונית ראשונה, שתפקידה לברר את מכלוֹל הטיעונים, ולשם כך הוא שומע ראיות – מלאכה שאין בג"ץ מקיים. גם בענייננו עשוי בירור כזה להידרש, שהרי אפיונה של ההחלטה מיום 2.6.2026 – אם ביטול הקצאה היא, כטענת העותרת, או שמא החלטה שלא להקצות מספר שהונפק בשגגה – עשוי להיגזר ממה שאירע במערכת ביום 31.5.2026. שאלה זו, ושאלות נוספות הטעונות בירור, מתאימות להתברר בבית-המשפט המחוזי.

לבסוף, זהו המסלול שהעותרת עצמה בחרה ללכת בו לגבי חלק מן החשבוניות. ודוק: בעתירה צוין כי "מטעמי זהירות בלבד ועל אף שהיא כופרת בסמכות המשיבה לבטל את ההקצאה ולהחזיר את הטיפול לשלב של שימוע, החליטה העותרת להגיש בקשה לשימוע". כלומר, בעוד שלפנינו טוענת העותרת כי ההסדר שבסעיף 47 לחוק מע"מ אינו חל על עניינה כל עיקר, בפועל פנתה אל אותו הֶסדר ועשתה שימוש במנגנון שבו.
עוד עולה מן העתירה, כי מתנהל בבית-המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, הליך שעניינו באותה מסכת עובדתית, ומהודעת הערעור שצורפה להתייחסויות הצדדים מתברר כי בגדרו כבר נטענות טענות דומות לאלו שהועלו בעתירה ביחס להחלטה מיום 2.6.2026. משבחרה העותרת ללכת במסלול שקבע המחוקק, אין לאפשר לה לילך במקביל במסלול נוסף.