בקשה לקבל ערעור מע"מ על הסף

ההחלטה מיום 7.7.2025

במבזק מס' 2140 מיום 14.7.2025 (קישור למבזק) דיווחנו על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קרונה רזין (2016) בע"מ.

המערערת – חברה ישראלית שהתאגדה לצורך רכישת מניות של חברת כתר פלסטיק בע"מ – הגישה ערעור לבית-המשפט על קביעת מס בסך של כ-9 מיליון ₪ שהוציא המשיב (מנהל מע"מ אזור השרון).
עניינה של קביעת המס באיגרות-חוב שהנפיקה המערערת לחברת Keter Group BV (חברה זרה תושבת הולנד שהינה חברת האֵם של המערערת) בגין סך של 290 מיליון אירו, והנושאות ריבית שנתית בשיעור 1.66%.
לעמדת המערערת, איגרות-החוב מהוות "ניירות ערך" כהגדרתם בחוק מע"מ, דהיינו "כמשמעותם בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, לרבות ניירות ערך המונפקים בידי הממשלה או על פי חוק מיוחד, ולרבות מניות שלא הוצאו בסדרה", ומשכך העִסקה שבה הונפקו פטורה ממע"מ.
המשיב, לעומת זאת, סובר, כי איגרות-החוב שהונפקו אינן מהוות "ניירות ערך" אלא הלוואה, ועל כן העִסקה חייבת במע"מ.
במסגרת כתב התשובה לערעור, ציין המשיב, כי קיבל מרשות ניירות ערך את עמדתה בקשר לשאלה הנ"ל. עם זאת, הוא טען, כי ה"התייחסות היא ודאי פנימית, חסויה על פי דין, ובעניינינו, חל בעניינה חיסיון עורך דין לקוח ואף מוגנת לפי חוק חופש המידע [...] עוד יציין המשיב, כי ההתייחסות ניתנה תוך הסתייגות מהגשתה לבית המשפט או העברתה לצד ג' [...]".
בעקבות זאת, הגישה המערערת בקשה לגילוי מסמכים – תכתובת הדוא"ל שבין המשיב לבין רשות ניירות ערך. לדידה, עומדת לה הזכות לעיין בעמדת רשות ניירות ערך, ואי-גילוי העֶמדה יקפח את זכותה להליך הוגן.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, הורה על גילוי התכתובת בין המשיב לבין רשות ניירות-ערך תוך חיוב המשיב בהוצאות המבקשת בסך 7,500 ₪ (קישור להחלטה).

ההחלטה מיום 9.12.2025

כאמור, המשיב הוציא למערערת קביעת מס על סך של כ-9 מיליון ₪, בה קבע כי על המערערת לשלם מע"מ בגין איגרות-החוב. לדידו, לא מדובר בניירות ערך כי אם בהלוואה, שיש לשלם מע"מ בגין הריבית הנצמחת ממנה.
עם זאת, המשיב לא התערב בשיעור הריבית שנקבע.
במסגרת הליכי השומה ביחס לקביעת המס, עָרך המשיב בירור לגבי אופן קביעת שיעור הריבית, והמערערת מסרה לו כי שיעור הריבית נקבע על בסיס דירוג האשראי של המערערת בלבד, במנותק מחברת האם שלה.
לאחַר שהוגש ערעור על השומה, החליט המשיב לתקן את קביעת המס בהתאם לסעיף 79 לחוק מע"מ, ולהתערב בשיעור הריבית.
המשיב קבע, כי הריבית עליה דיווחה המערערת בסך ,1.66% חרגה מטווח הערכים בעסקאות דומות ועל כן יש להעמידה על החציון 5.67%, באופן המגדיל את קביעת המס ביותר מ-20 מיליון ₪ (קרן המס בקביעה המתוקנת היא בסך של בסך 31,824,837 ₪).
בהתאם, הערעור הקודם נמחק תוך חיוב המשיב בהוצאות בסך של 75,000 ₪, והמערערת הגישה את הערעור שבכותרת, במסגרתו הגישה בקשה לקבלת הערעור על הסף.

השופטת י' סרוסי דחתה את בקשת המערערת תוך חיובה בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לטענת המערערת לפיה קביעת המס הוּצאה למערערת בהיעדר סמכות בידי המשיב, שכּן הסמכוּת האמורה קיימת רק ביחס ל"חייב במס" כהגדרתו בחוק מע"מ בעוד שהמערערת כלל אינה עונה להגדרת "חייב במס" כאמור.
השופטת דחתה טענה זו וקבעה, תוך שהיא מַפנה לתקנות 6ג(ד)(2) ו-6ד לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("תקנות מע"מ"),* כי החייב בתשלום המס הוא החייב במס מבּחינה אפקטיבית וכי משעה שהמערערת לא הלכה בתלם שמַתווה תקנה 6ג(ד)(2) (לטענת המשיב), הרי שהדרך פתוחה בפני המשיב להוציא לה קביעת מס.

* תקנה 6ג(ד)(2) לתקנות מע"מ קובעת כדלקמן: "אדם המייבא טובין מיובאים, ואינו רוכש או מעביר את מטבע החוץ לצורך תשלום תמורתם באמצעות סוחר מוסמך – (1) [...]; (2) אם הוא אינו עוסק – ידווח על היבוא באופן שיש לדווח על עסקה אקראית כאמור בתקנה 15א(א) ו-(ב) לתקנות מס ערך מוסף (רישום), התשל"ו-1976, וישלם את המס המגיע עם הגשת הדו"ח."

ואילו תקנה 6ד לתקנות מע"מ קובעת, כי "נעשתה עסקה בישראל, והמוכר או נותן השירות הוא תושב חוץ, תחול חובת תשלום המס על הקונה, זולת אם ברשותו של הקונה חשבונית בשל העסקה; לענין זה יחולו הוראות תקנה 6ג(ד) בשינויים המחוייבים".

השופטת דחתה גם את טענת המערערת לפיה כמעט כל אחד מאזרחי ישראל רוכש שירותים מתושב-חוץ, למשל שירותי תוכן מקוּונים, ובהתאם לעמדת המשיב, כל רוכשי השירותים נחשפים לקביעת מס; וכי יישום עמדה זו בעניינה של המערערת בלבד, מהווה אפליה ואכיפה בררנית.
לדבריה, אכן במקרים מסוימים, וייתכן שאף בצריכת שירותי תוכן מקוּונים (ואין היא קובעת מסמרות בעניין זה), יהיה מקום להוציא קביעת מס למייבאי השירות. אלא, שמבּחינת שיקולי יעילות, גבייה והשקעת משאבים מיטיבית, אין דומָה הוצאת קביעת מס בגין צריכת תוכן מקוּון להוצאת קביעת מס בגין קבלת אשראי, ומבּחינה כלכלית, הוצאת קביעת מס של מיליוני ₪ אינה דומה לקביעת מס של עשרות ₪. "על-מנת שהמערערת תוכל להיבנות מטענת אפליה ואכיפה בררנית, היה עליה להוכיח כי המשיב אינו מיישם את עמדתו ביחס למקרים דומים של יבוא שירותי אשראי. לא רק שהמערערת אף לא התיימרה לעשות כן, אלא שמדבריה בסעיף 5.10 לבקשה, עולה כי לשיטתה המשיב דווקא הוציא קביעות מס במקרים דומים: [...]" (פס' 19).

השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה לטענת המערערת לפיה המשיב פעל שלא כדין כאשר תיקן את קביעת המס עֵקב טעות בשיקול דעתו ובכלל זאת לשני פסקי-הדין עליהם התבססה המערערת ובהם צוין כי לא ניתן לתקן קביעת מס עֵקב טעות בשיקול הדעת: פסק-הדין בעניין מסגרית קינג (ע"ש (מחוזי ת"א) 913/97) ופסק-הדין בעניין ח.ז. יישום ובנייה בע"מ (ע"מ (מחוזי חי') 1015/04).
השופטת קבעה, כי אין בידה להסכים עם טענת המערערת הן ביחס לדין החָל והן ביחס להתאמתו לנסיבות המקרה דנן. שכּן, לא רק שסעיף 79(א) לחוק מע"מ (שעניינו בתיקון קביעת מס) מַקנה למשיב סמכות רחבה, ולמעשה בלתי-מוגבלת, לתקן קביעת מס תוך חמש שנים מיום שנעשתה, אם נוכח שאינה נכונה, אלא ששיקול הדעת בתיקון השומה הופעל כדין.
וכך היא קבעה (פס' 32-30):
"מדובר בתיקון מהותי, בעל השלכות מיסויות מרחיקות לכת מבחינת הציבור, של למעלה מ-20 מיליון ש"ח. האינטרס הציבורי שבתיקון השומה הוא משמעותי ביותר [...]
לעומת זאת, מלבד טענה בעלמא, המערערת לא הוכיחה הסתמכות מיוחדת על קביעת המס, ואף ניתן לטעון כי בהגישה את הערעור הראשון, היא גילתה דעתה, כי היא אינה משלימה עם השומה המקורית. אין דומה תשלום מס על ידי הנישום ותיקון השומה זמן ניכר לאחר מכן, לתיקון השומה תוך כדי בירור חבות המס.
יתרה מזו, מעת שניתנה הסמכות למשיב לתקן את קביעת המס תוך חמש שנים, ממילא ההסתמכות היא 'מרוככת', שהרי הנישום מודע לכך שייתכן ובמקרים המתאים קביעת המס תתוקן [...]
על זאת יש להוסיף, כי המערערת לא פרסה בפניי המשיב את מלוא העובדות הרלוונטיות. אומנם, למשיב היה די מידע על מנת שיוכל להרחיב, לשאול ולברר על דרך קביעת הריבית, אולם יש מקום לסבור כי אם המערערת הייתה מציגה את כל המידע, קביעת המס הייתה שונה. המערערת אמנם אינה 'חוטאת' אך היא גם איננה 'צדיקה', ובמצב עניינים שכזה, יש מקום נרחב יותר להפעלת הסמכות על ידי המשיב [...]
לא למותר לציין כי המשיב שילם למערערת הוצאות גבוהות בסך של 75,000 ש"ח עקב התנהלותו ותיקון קביעת המס. כלומר, המשיב כבר שילם עבור טעותו ועבור הפגיעה במערערת."

לאור כל האמור, דחתה השופטת סרוסי את בקשת המערערת לקבלת הערעור על הסף וקבעה, כי הערעור יידון כסדרו.