פטוֹר ממע"מ לפי חוק אזור סחר חופשי באילת

ביום 7.10.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין בינאר חברה לבניין והשקעות בע"מ.

להלן תמצית הרקע העובדתי כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המערערת, חברה קבלנית הרשומה בפנקס הקבלנים בסיווג ג'5, פעלה בתקופה שבין 1.3.1996 לבין 1.8.2020 במסגרת איחוד עוסקים.
ביום 23.7.2020 נחתם הסכם בין בעל מניותיה של המערערת מר אמנון בראשי ("מר בראשי") ושתי חברות שבבעלותו (חברת מורמקס אחזקות בע"מ וחברת א.א.י.ב. ניהול בע"מ), מצד אחד; לבין מר שחר בית עדה ("מר בית עדה"), מצד שני.
מר בית עדה, תושב העיר אילת, היה בתקופה הרלוונטית בעל מניותיה של חברת מגדלי דוד תיירות ומלונאות בע"מ ("מגדלי דוד"), אשר עָסקה בבניית מלון באילת.
אף שהמערערת טענה כי ההסכם בין מר בראשי לבין מר בית עדה הוא הסכם למכירת מניותיה, עיון בהוראותיו של ההסכם מעלה כי ההסכם עוסק במתן שירותים למר בית עדה בעיר אילת, באמצעותה של המערערת ("הסכם מתן השירותים") ובמסגרתו נקבע, כי המערערת תחתום על הסכם לביצוע וסיום עבודות שלד וגמר בנייה של המלון באילת הנבנה עבור מגדלי דוד. בגדרו של הסכם מתן השירותים ניתנה למר בית עדה אופציה לרכוש בעתיד את מניותיה של המערערת.
ביום 1.8.2020, כשבוע לאחַר החתימה על הסכם מתן השירותים, נרשמה המערערת כעוסק מורשה במשרד האזורי של מע"מ ירושלים (לאחַר שכאמור הייתה רשומה במשך שנים רבות קודם לכן במסגרת איחוד עוסקים).
לאחַר שהתברר למנהל שהמערערת מדַווחת על עסקאות פטורות ממע"מ לפי סעיף 5(ה) לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 ("חוק אזור סחר חופשי באילת" או "החוק"),* נערכה על-ידי המנהל ביקורת בספריה ביחס לתקופה שבין אוגוסט 2020 לבין אוגוסט 2021.

* סעיף זה קובע, כי "מתן שירותים באזור אילת בידי תושב אזור אילת יהא פטור ממס ערך מוסף; ואולם במתן שירותים המתייחסים לעסקה שהיא מכר יינתן הפטור רק אם הנכס מצוי באזור אילת, ובמתן שירותים המתייחסים לאירוע יינתן הפטור רק אם האירוע מתקיים באזור אילת".

ביום 17.6.2021 שלח המנהל למר בראשי ולמשרד רו"ח שילה אברהם ברק דרישה להמצאת מסמכים לצורך עריכת הביקורת.
ביום 22.7.2021 שונתה כתובתה של המערערת (בהתאם לנתוני רשם החברות) מרחוב בית הדפוס 22 ירושלים לרחוב שוהם 17 באילת, שהיא כתובת מגוריו של מר בית עדה.
ביום 5.8.2021, התקיים למערערת שימוע לקראת הוצאת שומה, וביום 21.11.2021 הוגשה למנהל לראשונה בקשה להעברת התיק של המערערת ממשרד אזורי מע"מ ירושלים למשרד אזורי מע"מ אילת.
ביום 6.3.2022 הומצאו למערערת נימוקי שומת העסקאות (בשלב א') ושוברי התשלום וביום 20.4.2022 הגישה המערערת השגה על שומת העסקאות על-פי סעיף 82 לחוק מע"מ.
ביום 24.6.2022 הועבר תיק המערערת ממשרד אזורי מע"מ ירושלים למשרד אזורי ממע"מ אילת, וזאת לאחַר שנערכו על-ידי המנהל בדיקות בעניין בקשתה ונמצא כי המערערת עומדת בתנאי התושבוּת הקבועים בחוק אזור סחר חופשי באילת. בד בבד עם העברת תיקה למשרד המנהל האזורי באילת שלח המנהל למערערת תעודת עוסק מורשה חדשה. בתעודה  החדשה נרשמו פרטיה המעודכנים של המערערת, ובכלל זה כתובת העסק במשרד האזורי אילת. בתעודה צוין כי תאריך הרישום של המערערת הוא 1.8.2020.
ביום 15.2.2023 נערך דיון בהשגה, והיא נדחתה ביום 2.4.2023. מכאן הערעור 

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב בסך 50,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ולאחַר שנדרשה להוראות סעיף 5(ה) לחוק אזור סחר חופשי באילת – תוך שהיא מַפנה, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ישראייר (ע"א 9453/10)* – ציינה השופטת ייטב, כי התנאי של רישום כעוסק במשרד האזורי  של מע"מ באילת הינו תנאי קונסטיטוטיבי לקבלת הטבות מס על-פי החוק; וכי נוכח תכליתן של ההטבות, והצורך להבטיח פיקוח בזמן אמת על קבלת הטבות המס לשם מניעת "זליגת" הטבות מס, הכְּלָל הוא שאין להתיר רישום למפרע של עוסק גם אם טען שמחדלו באי-הרישום היה בתום-לב.

* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

לגופו של עניין, קבעה השופטת, כי המערערת לא עָמדה בנטל המוטל עליה לשכנע שהייתה הצדקה לכך שהיא לא נרשמה במועד כנדרש ואף לא עלה בידיה לשכנע שראוי לסטות בעניינה מהכְּלָל ולרשום אותה כעוסק במשרד האזורי באילת למפרע. "המערערת לא הציגה טעם של ממש להימנעותה מלהירשם במשרד מע"מ אזורי באילת מבעוד מועד. לאחר ההתקשרות בהסכם למתן שירותים שינתה המערערת את אופן רישומה במשרד האזורי בירושלים נרשמה כעוסק עצמאי, אף שבעבר הייתה רשומה באיחוד עוסקים. סביר להניח שהיא קיבלה יעוץ לשנות את הרישום, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא נרשמה מלכתחילה כעוסקת בעיר אילת, בעיקר בהינתן העובדה שמר בית עדה הוא תושב העיר אילת, ובעל מניות בחברות שונות תושבות העיר אילת. אין להוציא מכלל אפשרות שהמערערת לא נרשמה כעוסק תושב אילת בשל שיקולים עסקיים, הקשורים בתנאי ההתקשרות בין מר בית עדה לבין מר בראשי, ובשל כך שבתחילה הייתה העברת המניות בגדר אופציה בלבד, והמערערת נותרה בבעלות מר בראשי. אין להוציא מכלל אפשרות שהמערערת נמנעה מלהירשם במשרד האזורי באילת בשל שיקולים הקשורים בסיווג ברשם הקבלנים, כפי ששיער המנהל" (פס' 48).
עוד קבעה השופטת, כי מֵעבר לכך שהמערערת לא הייתה רשומה בתקופת השומה כעוסק במשרד האזורי במע"מ אילת, היא כלל לא הוכיחה קיומו של עסק בעיר אילת בתקופה האמורה (כמתחייב מהוראות סעיף 5(ה) לחוק אזור סחר חופשי באילת) והסתפקה בטענה שהיא התקשרה בחוזה עם מגדלי דוד ושכּל הכנסותיה היו מאותה החברה ושהיא תושבת העיר אילת אשר בנתה בעיר בית מלון.
זאת ועוד. בפרשת ישראייר הזכיר בית-המשפט העליון את הדרישה למינוי יחיד תושב אזור אילת לנציג מוסמך (באמצעות המצאת מסמך חתום) הממונה לייצגו לצורך חוק מע"מ וחוק אזור סחר חופשי באילת (כאמור בתקנה 1(ד) לתקנות אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ו-1985 ("התקנות")); וכן ניהול ספרים נפרדים לגבי העסק בעיר אילת, כאמור בתקנה 2(א) לתקנות; אך המנהל בדק ומצא כי תנאים אלו לא התקיימו בתקופת השומה, והמערערת לא הוכיחה אחרת. 
בנוסף, על-פי תקנה 16 לתקנות מס ערך מוסף (רישום), התשל"ו-1976, תאגיד המבקש להירשם כעוסק יגיש את בקשתו למשרד האזורי שבאזור פעילותו נמצא משרדו של התאגיד. כפועל יוצא, נדרש כי תאגיד המבקש להירשם במשרד האזורי באילת ינהל משרד בעיר אילת, אשר כאמור לא נמצא בביקורת שערך המנהל.

בנקודה זו נדרשה השופטת ייטב לשאלה האם בפועל רשם המנהל את המערערת כתושבת העיר אילת למפרע, כפי שעולה לכאורה מתעודת רישום עוסק מורשה שהנפיק המנהל למערערת.
השופטת בחנה את הראיות שהוצגו בפניה – ובכלל זאת את תצהירו של מר יניב מזרחי, ממונה בכיר בחוליית ביקורת חשבונות במע"מ אילת שנתן את ההחלטה בהשגה, כמו גם את חקירתו הנגדית – וקבעה, כי יש לקבל את הסבר המנהל לכך שבפועל רשומה המערערת כעוסק במשרד האזורי באילת מיום העברת התיק למשרד (26.4.2022) ושמועד הרישום המצוין בתעודת עוסק המורשה מתייחס למועד הרישום לראשונה כעוסק במערכי מע"מ ולא למועד הרישום במשרד האזורי באילת.
עוד קבעה השופטת, כי יש לקבל את עמדתו של המנהל לכך שהמועד 1.8.2020  אינו מעיד על רישום למפרע של המערערת במשרד האזורי באילת, בין היתר לאור הכְּלָל שנקבע בהלכה שלפיו הרישום לא יהיה למפרע.