סילוק על הסף של ערעור מע"מ

ביום 8.9.2016 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מ.ו. השקעות בע"מ.

להלן תמצית הרקע העובדתי:
המערערת הקימה פרויקט מגורים אשר קיבל סיווג של מפעל מאושר לפי החוק לעידוד השקעות הון ("חוק העידוד").
המערערת ניכתה את מס התשומות ששילמה בהקמת הפרויקט משום שלדידה נתונה לה הזכות לוותר מיוזמתה על הטבת פטוֹר ממע"מ, בהתאם לסעיף 74א לחוק העידוד.*

* סעיף זה קובע, כי "מי שקיבל אישור רשאי לוותר על ההטבות לפי חוק זה, כולן או מקצתן, במלואן או בחלקן".

המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב) הוציא למערערת שומת תשומות לפי מיטב השפיטה.
לדידו, סעיף 74א לחוק העידוד אינו מַקנה הטבות מבּחינת מע"מ, ויש לבחון את העִסקה בהתאם להוראות חוק מע"מ.
המערערת הגישה השגה על השומה. בהשגה התקיימו דיונים, אך טרם ניתנה החלטה.
במסגרת תכתובת דוא"ל בין הצדדים, שלח נציג המשיב למערערת ביום 12.4.2026 הודעת דוא"ל בה נכתב כדלקמן: "עו"ד קרפין שלום רב. לאחר שבחנתי את הדברים, לטעמי טענות החברה אינן נכונות. סעיף 74א לחוק עידוד השקעות הון מקנה לחברה את הזכות לוותר על הטבות שקיבלה מכח החוק ואולם, החוק אינו מעניק הטבות בעניין מס ערך מוסף. לפיכך, יש לבחון את העסקה בהתאם להוראות הרלוונטיות בחוק מע"מ. לאור האמור, במידה ותהיו מעוניינים בכך, ניתן לקבוע דיון מסכם שבו תוכלו להעלות טענות נוספות טרם שאקבל את ההחלטה בהשגה. לחילופין, תוכלו להעביר טענות בכתב. אנא עדכנו אותי בהחלטתכם".

המערערת הגישה ערעור לבית-המשפט ביחס להודעת המשיב.
לשיטת המערערת, על אף שטרם ניתנה החלטה בהשגה, נתונה לה הזכות לערער על ההחלטה שבהודעת המשיב, מכוח סעיף 138(ב) לחוק מע"מ.*

* סעיף זה קובע:

"(א) המנהל רשאי להתעלם מעסקה או מפעולה אם הוא סבור שהיא מלאכותית או בדויה או שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותות.

(ב) על החלטת המנהל על פי סעיף קטן (א) ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי."

המשיב הגיש בקשה לסילוק הערעור על הסף.
לדידו, הערעור הוגש תוך כדי דיון בשלב ההשגה, בטרם ניתנה החלטה בהשגה, ומבלי שנתקיימו כל ההליכים הייחודיים שנקבעו בחוק מע"מ לשם הגשת ערעור כאמור; ומשכך, דין הערעור להידחות על הסף בְּשל חוסר סמכות עניינית.
עוד טוען המשיב, כי כותרתו של סעיף 138(ב) לחוק מע"מ היא "עסקה מלאכותית או בדויה", ואין לכך כל קשר לכתב הערעור או להחלטה כלשהי של המשיב.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את בקשת המשיב והורה על מחיקת הערעור (קישור להחלטה).

השופטת סרוסי קבעה, כי ההליך הנוכחי הוגש טרם החלטה בהשגה, ולא ניתן להגישו מכוח סעיף 138(ב) לחוק מע"מ, שכְּלל אינו מתאים לענייננו.

הזכות לערער על החלטת המנהל עוד קודם להחלטה בהשגה, היא רק על החלטת המנהל שלפי סעיף 138(א) לחוק מע"מ, כלומר, על החלטה כי עסקה כלשהי היא מלאכותית, בדויה או שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס. מדובר בהחלטה שנוגעת לשאלות שמערבות משפט ועובדה, ושעניינן האם עסקה מסוימת שביצע הנישום, אף על פי שהיא כשרה משפטית על פניה, נועדה להוות כסות להתחמקות מתשלום מס (עסקה מלאכותית או שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס); או החלטה שנוגעת לשאלות עובדתיות בלבד – האם העסקה נעשתה רק למראית עין ואין לה כל תוקף משפטי מלכתחילה (עסקה בדויה).
לעומת זאת, במקרה דנן מדובר במחלוקת משפטית טהורה האם למערערת הזכות לוותר על הטבת פטור ממע"מ בהתאם לסעיף 74א לחוק העידוד. לא מדובר במקרה שנכנס תחת כנפי סעיף 138(א) לחוק מע"מ, ומשכך, הוא גם לא נכנס תחת כנפי סעיף 138(ב).

השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, כי קבלת טענתה של המערערת לפיה מדובר במקרה שבו המשיב טוען כי מדובר בהפחתת מס בלתי-נאותה ועל כן ניתן להגיש ערעור על פי סעיף 138(ב) לחוק מע"מ, משמעותה היא כי כל שומה שמוציא המשיב חוסה למעשה תחת אותו סעיף, שהרי כל שומה נוגעת להפחתת מס בלתי-נאותה לראייתו של המשיב. "לא ניתן לקבל זאת, וסעיף 138 עוסק במקרים מיוחדים ומובחנים, ולא במחלוקת פרשנית משפטית 'רגילה'" (פס' 11).