דרישה להגשת דוח שנתי על-ידי תושב ותיק חוזר

ביום 24.6.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעניין ארמן.

לטענת העותר, הוא "תושב ותיק חוזר" (כמשמעות מונח זה בסעיף 14 לפקודת מס הכנסה) הָחל משנת 2011, ובתוקף מעמד זה הוא היה פטוּר מהגשת דוחות בנוגע להכנסותיו מחוץ לישראל למשך התקופה שנקבעה לעניין זה, בהתאם להסדר שהיה קבוע בסעיף 134ב לפקודה (ובוטל בתיקון 272*).

* במבזק מס' 2072 מיום 7.4.2024 דיווחנו על פרסומו ברשומות של החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 272), התשפ"ד-2024 ("תיקון 272") (קישור לתיקון 272). נזכיר, כי במסגרת תיקון 272 בוצעו מספר שינויים בפקודת מס הכנסה ובכללם ביטול הפטוֹר (שבסעיפים 134ב ו-135(1)(ב) לפקודה) לגבי מי שהיה לתושב ישראל לראשונה ("עולה חדש") ותושב חוזר ותיק מחובת הגשת דוח שנתי והצהרת הון לגבי הכנסות/נכסים שמקורם מחוץ לישראל. זאת, בתחולה לגבי תושבים כאמור שהפכו לתושבי ישראל הָחל מיום 1.1.2026 ואילך. לסקירת תיקון 272, לחצו כאן.

עוד טען העותר, כי בעבר המשיב (פקיד-שומה ירושלים 1) קיבל החלטה בעניינו לפיה הוא יידרש להגיש דו"חות רק משנת 2018 ואילך, אך ביום 13.6.2023 קיבל המשיב החלטה עדכנית שחייבה את העותר להגיש דו"חות כאמור כבר משנת 2014. המשיב ביסס את החלטתו על סעיף 131(א)(6) לפקודת מס הכנסה לפיו פקיד-השומה מוסמך לדרוש מ"כל אדם" להגיש דו"ח, "ואפילו אינו חייב בהגשת דו"ח לפי סעיף קטן זה".
לשיטתו של העותר, החלטה זו התקבלה משיקולים זרים ובניגוד לדין, ועל כן דינה להתבטל. העותר הדגיש, כי ניסה לפְנות מספר פעמים למשיב בנושא ואף הגיש ערעור מס לבית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דורות) שנמחק על הסף ביום 29.12.2025.
ביום 17.5.2026 הגיש המשיב תגובה מקדמית, ובה טען כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענת המשיב, העתירה היא עתירה מוקדמת בהתחשב ביכולתו של העותר למצות הליכים במישור המינהלי, ובמידת הצורך אף לנקוט בסעד חלופי של הגשת ערעור מס.
ביום 26.5.2026 הגיש העותר תגובה מטעמו ובה טען כי אין מקום לדחיית העתירה על הסף. לשיטתו, אין לו אפיק נוסף להעלאת טענותיו, בשים לב לכך שהפטוֹר שלו הוא טוען שולל מלכתחילה את סמכותו של המשיב לדרוש הגשת דו"חות בעניינו. העותר הדגיש שסעיף 131(א)(6) לפקודת מס הכנסה אכן מאפשר לדרוש הגשת דו"ח גם ממי שאינו חייב בו, אלא שזה מתייחס למי שאינו חייב בהגשת דו"ח "לפי סעיף זה", בעוד שהוא היה פטוּר מהגשת דו"ח מכוח סעיף אחר, סעיף 134ב לפקודה.

בית-המשפט העליון (הנשיא י' עמית, השופטת ד' ברק-ארז והשופטת ג' כנפי-שטייניץ) דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).

נקבע, כי לעותר עומדת עדיין זכות השגה פנימית שבה יוכל להעלות גם טענות בדבר פטוֹר מהגשת דוחות (וכי שיקול זה אף עמד ביסוֹד פסק דינו של בית-המשפט המחוזי שצוין לעיל, אשר מחק את הערעור שהוגש אליו בשים לב לאופיו המוקדם) וככל שהשגתו של העותר תידחה, הוא יוכל לנקוט בסעד החלופי של הגשת ערעור (שבו למעשה, וכאמור, כבר נקט בעבר).
עוד נקבע, כי תחולתו של הפטוֹר על העותר והיקפו דורשים בירור עובדתי ומשפטי שלא זה המקום לערוך, אלא בגדרם של ההליכים הייחודיים לדיני המס ובהתאם להוראות הפקודה; וכי ההליך בבג"ץ אינו מותאם לכך.