אי-רישום במועד כמבוטח עצמאי | פטוֹר מדמי ביטוח לאומי לעולים חדשים מארה"ב
אי-רישום במועד כמבוטח עצמאי
ביום 2.3.2026 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין אסולין.
תמצית הרקע העובדתי הינה כדלקמן:
המשיב, מר אוהד אסולין, עבד כשכיר בחברת סנו עד ליום 31.5.2020, וזאת במקביל להיותו שופט בליגת העל בכדורגל.
לאחר מכן, ובמהלך משבר הקורונה, קיבל המשיב קיבל דמי אבטלה מיוני 2020 ועד לאוגוסט 2021 כולל.
לכל המאוחר במהלך אוגוסט 2021 הֵחל המערער לעבוד כעצמאי, כמתקין דודי שמש ומערכות סולאריות, לאחַר שהועבר לידיו עסק של דודי שמש שהפעיל אביו לאורך שנים ("העסק").
ביום 4.10.2021 פנה המשיב לרשות המיסים לצורך פתיחת תיק עצמאי מיום 1.10.2021, והונפקה לו תעודת עוסק מורשה הָחל מיום 1.10.2021.
אותו היום פנה המשיב למשרד רואי-חשבון ושם חתם על ייפוי כוח לצורך מינוי רואה-החשבון כמיַיצג. אישור מצד המערער, המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), על קבלת ייפוי הכח התקבל אצל המשיב ביום 7.10.2021.
ביום 15.10.2021 נפגע המשיב מזכוכית בכף ידו הימנית בזמן העבודה.
אין מחלוקת, כי במועד זה לא היה המשיב רשום כעצמאי במל"ל, אך המשיב טען, ובית הדין האזורי בחיפה קיבל את טענתו זו (ב"ל 24003-08-22), כי למרות זאת המשיב בא בגֶדר הגדרת מבוטח עצמאי שבחוק, וזאת בהתאם להוראת הסיפא לסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, הקובעת, כי "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה היא שהתובע היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם" [ההדגשה הוּספה – א' ש'.]
בית-הדין האזורי ציין, כי בהתאם להלכת קעדאן (עב"ל (ארצי) 8148-04-23) בחינת התקיימות הסיפא תיבחן לפי מבחן סבירוּת הפעולות שנעשו על-ידי המבוטח לצורך רישומו כעובד עצמאי, כאשר הסבירוּת תיבחן לפי מעשיו של המבוטח ולא לפי כוונותיו.
בית הדין האזורי קבע, כי היות שהוראת תקנה 5א(א) לתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 ("תקנות הרישום") קובעת כי חובת הרישום על עובד עצמאי חלה בתוך 90 ימים מהמועד שבו הֵחל לעובד כעובד עצמאי, ומאחַר שלפי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי הוא הֵחל לפעול כעצמאי בחודש אוגוסט 2021, ובהתחשב בחגי תשרי שחלו בחודש ספטמבר, הרי שיש לראות את התובע כמי שהסדיר את רישומו כעצמאי ביום 4.10.2021 בו פנה לרואה-החשבון.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי בשונה מעניין קעדאן ומקרים נוספים שנדונו בפסיקה "אין מדובר בפעולה של 'שגר ושכח' או הסרת האחריות מהתובע כאמור בפסיקה, שכן לא מצופה ממבוטח שפנה לגורם מקצועי כגון רואה חשבון על מנת שייצגו מול הביטוח הלאומי, שיבדוק ו/או 'ינדנד' לרואה חשבון בתוך פרק זמן של 10 ימים, האם המסמכים הוגשו למוסד למה עלה בגורל ההגשה, בהתחשב בעובדה שטרם הגיע החודש העוקב ומועד התשלום הראשון של מקדמות דמי ביטוח".
מכאן הערעור לבית-הדין הארצי לעבודה.
בית-הדין הארצי (ממלא מקום הנשיא א' איטח, השופט א' סופר, השופט ד' ספיבק, נציג ציבור (עובדים) מר ש' ויסמן ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' ש' קיפר) קיבל את ערעורו של המל"ל (קישור לפסק-הדין).
בית-הדין הארצי קבע, כי תקנה 5א(א) לתקנות הרישום אמנם מאפשרת רישום בתוך 90 יום ממועד תחילת הרישום כעצמאי, באופן שמעמדו של המבוטח ייקָבע רטרואקטיבית מהמועד בו הֵחל המבוטח לעבוד כעצמאי, ובכלל זה תשלום דמי ביטוח רטרואקטיבית ממועד התחלת העסק, אך היא אינה מאפשרת תיקון בדיעבד של מועד הרישום כעצמאי וראייתו כמבוטח קודם למועד שבו הוא נרשם בפועל, ככל שאין הוא בא בגֶדר "מבוטח" כמשמעותו בסעיף 77(א) לחוק.
עוד נקבע, כי אין מקום לראות את יום 4.10.2021 כמועד שבו עשה המשיב את כל המוטל עליו על-מנת להירשם כעצמאי, רק משום שביום זה הוא פנה לרואה-החשבון וביקש שירשום אותו כעצמאי, שכּן על-פי ההלכה הפסוקה, מעשה או מחדל של רואה-החשבון ברישום מבוטח כעצמאי לא תועיל למבוטח ביום בו תישלל זכותו לגמלה עֵקב מעשה או מחדל של רואה החשבון שלו ברישומו כעצמאי במועד במועד; ואין בהסדרת המעמד ברשות המיסים בלבד, ללא רישום במל"ל כדי לעמוֹד בתנאי הסיפא לסעיף 77(א) לחוק.
על המערער היה להירשם כעצמאי עם תחילת עיסוקו כעצמאי באוגוסט 2021 ומשלא נרשם המערער במועד זה או בכל מועד אחר עד למועד התאונה (15.10.2021) הרי שאין לראותו כמבוטח במועד התאונה.
בית-הדין הארצי הוסיף וציין, כי הן בפסק דינו של בית-הדין האזורי והן בטיעונים בפני בית-הדין הארצי היתה התייחסות, גם אם עקיפה, לשאלת האם ניתן היה לצַפות מרואה-החשבון, בנסיבות העניין, לפעול באופן מהיר בהרבה לרישומו של המערער כעצמאי, באופן שלכאורה היה מביא למצב דברים שבו המערער היה מבוטח במועד התאונה שאירעה לו.
נקבע, כי אין מקום להתייחס לכך מששאלת סטנדרט הזהירות והטיפול הראוי והמצופה מרואה-חשבון במסגרת טיפול בלקוחותיו העצמאיים אל מול המל"ל – נושא שבו נקבעה הלכה מנחה זה לא מכבר בעניין דרדור (ע"א 7406/22)* – אינה מצויה בתחום סמכותו העניינית של בית-הדין.
* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
פטוֹר מדמי ביטוח לאומי לעולים חדשים מארה"ב
ביום 1.3.2026 פורסם ברשומות חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 262 – הוראת שעה), התשפ"ו-2026 ("התיקון") (קישור לתיקון).
במסגרת התיקון, נוספה הוראת-שעה לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 350א) לפיה תושב ישראל שהוא "עולה חדש" יהיה פטוּר במשך התקופה 31.12.20235-1.1.2026 ("תקופת הוראת-השעה")* מתשלום דמי ביטוח בעד הכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודת מס הכנסה, שהוא משלם בעדהּ דמי ביטוח סוציאלי במדינה שממנה עלה, בהתאם לדין החָל בה.
* שר העבודה, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם שר העלייה והקליטה ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי, בצו, להאריך את תקופת הוראת השעה בשתי תקופות נוספות שכּל אחת מהן לא תעלה על חמש שנים.
המונח "עולה חדש" מוגדר כמי שעלה ממדינה המנויה בלוח ט"ז1 לחוק וטרם חָלפו חמש שנים מיום שניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, או תעודה שמנפיק משרד העלייה והקליטה למי שנמצא זכאי לסיוע כעולה לפי נוהלי המשרד.
במקביל, נוסף לחוק לוח ט"ז1 שבשלב זה כולל רק את ארה"ב.*
* זאת, לאור העובדה שבין ישראל לארה"ב לא קיימת אמנה למניעת כפל תשלומי ביטוח לאומי, וכתוצאה מכך עולים חדשים שהם אזרחי ארה"ב מצאו עצמם לא אחת מחויבים בתשלומי ביטוח סוציאלי בארה"ב ובמקביל בדמי ביטוח לאומי בישראל.
כלומר, עניינו של התיקון בעולים חדשים מארה"ב.*
* עם זאת, נקבע, כי שר העבודה, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם שר העלייה והקליטה ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לשנות את לוח ט"ז1, ובלבד שלא יוסיף מדינה ללוח אלא אם כן שוכנע כי הדבר יסייע לעידוד עלייה ממנה ולאחַר שהביא בחשבון את גובה דמי הביטוח הסוציאלי באותה מדינה ואם יש אמנת ביטחון סוציאלי בין ממשלת ישראל ובין אותה מדינה.
נזכיר, כי ביום 19.12.2021, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1956, ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין טל, במסגרתו טען התובע, יחיד תושב ישראל, כי אינו חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי על הכנסותיו מעבודה כשכיר אצל מעסיק זר בארה"ב. זאת, לאור האמנה למניעת כפל-מס בין ישראל לבין ארה"ב ("אמנת המס"). בית-הדין, מפי השופטת הבכירה ח' טרכטינגוט, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין). השופטת טרכטינגוט קבעה, תוך שהיא מַפנה לפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין מיזל (עב"ל 10820-09-17), כי בהיעדר אמנה ייעודית בתחום הביטחון הסוציאלית המסדירה הן מניעת כפל דמי ביטוח והן את הזכויות הסוציאליות המבוטחות בהיבטים השונים, על התובע חלה החובה לשלם דמי ביטוח מכוח העיקרון הפרסונלי והוראות החוק (גם אם נוכו לו דמי ביטוח סוציאלי במקור משכרו מארה"ב) ואין מקום להתבסס על אמנת המס.
יושם אל לב, כי הפטוֹר החדש חל על דמי ביטוח לאומי אך הוא אינו חל על דמי ביטוח בריאות.*
* ראו סעיף 2 לתיקון.
מנגד, כדי למְנוע פגיעה בזכאות לגמלאות התלויות בתשלום דמי ביטוח, נקבע, כי בתקופת הפטוֹר יראו את ההכנסה כאילו שולמו בגינהּ דמי ביטוח לאומי לצורך זכאות לגמלה או תוספת לגמלה.*