סילוק תביעה לביטול שומת מע"מ בהיעדר סמכות עניינית

ביום 4.3.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מנצור.

עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגיש התובע נגד מדינת ישראל – מנהל רשות המיסים ("רשות המיסים") בטענה, כי שומת העסקאות שהוּצאה לו ביום 9.12.2019 בסך 519,992 ₪ (קרן) – הוּצאה שלא כדין ולא היה מקום להוציאה על שמו. על כן, התובע עתר לביטולה וכן לביטול כל צווי העיקול ועיכוב היציאה מן הארץ שהוטלו בעקבותיה.
עוד עתר התובע להשבת כספים שנגבו ממנו עֵקב השומה, וכן לפיצוי בסך 300,000 ₪ בגין פגיעה בחופש העיסוק ואובדן הכנסות במשך כארבע שנים.
בכתב התביעה פירט התובע טענותיו וטען, כי אדם בשם דוד קרופיק ("דוד"), אשר הציע לו לעבוד עִמו בעסק בענף הדלק, הונה אותו בכך שפתח תיק עוסק מורשה במע"מ תחת שם עסק "ד.מ שיווק והפצה של דלקים ושמנים", הנושא את מספר תעודת הזהות שלו, והכל מבלי לקבל הסכמתו לכך ומבלי שיידע אותו; ובהמשך הוציא חשבוניות מס הנושאות את מספר הזהות שלו תחת שם העסק האמור.
לטענת התובע, אין לו כל קשר לעסק זה ולפעילותו של דוד, והוא נפל להונאה מצדו של דוד אשר עשה שימוש בזהות שלו לצורך עסקיו הוא. התובע ציין, כי פנה להגיש תלונה במשטרה וזו הפנתה אותו אל רשויות מע"מ.
התובע זומן לחקירה במשרד מע"מ, וכך גם דוד, כאשר על-פי כתב התביעה החקירה האחרונה הייתה בחודש דצמבר 2019. התובע הוסיף וציין, כי רשויות מע"מ סירבו להאריך את המועד להגשת השגה על שומת העסקאות וכי חרף ניסיונות בא כוח התובע אל מול מנהל מע"מ לא בוטלה השומה שהוּצאה לו.
עוד צוין, כי ביום 5.9.2023 הודיעו רשויות מע"מ כי תיק החקירה הפלילית כנגד התובע נסגר; אך חרף זאת, וחרף העובדה שהוא למעשה נפגע ממעשה עבירה מצד דוד, דבר הידוע לרשויות מע"מ, לא בוטלה שומת המס שהוּצאה לו.

רשות המיסים טענה, כי יש לסלק את התביעה על הסף מטעמים של חוסר סמכות עניינית, אי-מיצוי הליכים והתיישנות; וכי התביעה שהוגשה הינה ניסיון לעקוף את מסלול השומה הייחודי המוסדר בחוק מע"מ ולתקוף שומה חלוטה שלא הוגשה בעניינה השגה, ובחלוֹף תקופת ההתיישנות.

בית-המשפט, מפי ס' הנשיא השופטת ר' ברקאי, הורה על דחיית התביעה על הסף (קישור לפסק-הדין).

השופטת ברקאי קבעה, כי כאשר המחוקק קבע דרך ייחודית לתקיפת החלטות של רשות מנהלית, אם בדרך של השגות וערעורים, יש ללכת בדרך זו ואין לאפשר עקיפה של ההליך הקבוע בחוק בדרך של פתיחת הדלת הדיונית בפניו במסגרת של תובענה אזרחית לבית-המשפט; וכי עיקרון זה חל גם על דיני המס, לרבות חוק מע"מ.

לגופו של עניין, קבעה השופטת, כי אין חולק שהתובע מבקש להשיג אחַר עצם חיובו במס, עת הוא טוען כי אין הוא העוסק וכי נעשה כלפיו מעשה הונאה וכי השומה הוּצאה שלא כדין. טיעון זה אין בו כדי לפטוֹר אותו מתקיפת השומה במסגרת הליכי ההשגה והערעור הקבועים בחוק מע"מ.
כך גם לגבי טענות התובע לגופו של עניין באשר לאי-קיומה של שותפוּת בינו לבין דוד, אשר גם הן היו צריכות להתברר במסגרת השגה בפני מנהל מע"מ. אלה הם נושאים המצויים בסמכות שיקול הדעת של רשויות מע"מ ובוודאי בסמכות שיקול דעתו של בית-המשפט אילו היה מובא בפניו ערעור על הליך ההשגה.
אין חולק, הוסיפה השופטת, שהתובע לא הגיש השגה על השומה למנהל מע"מ בהתאם להוראות חוק מע"מ וארכה שביקש כי תינתן לו עקב חלוף המועד, לטענתו לא ניתנה לו. "על פניו, משלא מיצה התובע את הליכי ההשגה על השומה ולאחריה הליכי ערעור לבית המשפט המחוזי, הליכים הקבועים בחקיקת המס, לא ניתן לאפשר מסלול עוקף אשר יאפשר פניה ישירה בהליך אזרחי אל בית המשפט המחוזי. חלוף המועד להגשת השגה או ערעור מס איננו מקים עילה להגשת תביעה לבית משפט זה" (פס' 15).

לאור האמור, קבעה השופטת ברקאי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל, משבית-המשפט נעדר סמכות לדון בסעד המבוקש, אשר מקומו להתברר בפני מנהל מע"מ, ובהתאם היא הורתה על דחיית התביעה על הסף.

עם זאת, לצד האמור ומֵעבר לנדרש, השופטת ראתה לנכון להוסיף ולציין, כי על-פי חוק מע"מ ניתן להאריך את המועד להגשת השגה כאשר על-פי הפְּסיקה הארכה תינתן בהתקיים "טעמים מיוחדים"; וכי היות שלא הובאו בפניה החלטות רשות המיסים בדבר דחיית בקשותיו של התובע לארכה להגשת ההשגה, ככל שהיו החלטות שכאלה, ומבלי לקבוע עמדה בנדון, ייתכן וניתן לשקוֹל מתן אורכה להגשת השגה ואולם הדבר כאמור נתון לשיקול דעת מנהל מע"מ ככל שתוגש בקשה נוספת בעניין זה.