פטוֹר ממס שבח למוסד ציבורי

פסק-הדין של ועדת-הערר

במבזק מס' 2010 מיום 8.2.2023 דיווחנו על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מוסדות חזון ישעיה (בפירוק).

נזכיר את תמצית העוּבדות הרלבנטיות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
העוררת, עמותת מוסדות חזון ישעיה, הוקמה בשנת 1998, ובטרם הֵחלו הליכי הפירוק התחלקה פעילות העמותה למספר ענפים עיקריים: בתי תמחוי וחלוקת מזון לנזקקים; ניהול בתי ספר וגני ילדים; ניהול מרפאות שיניים בהתאם לאישור משרד הרווחה; וניהול קורסים להכשרה מקצועית.
במסגרת פעילותה החינוכית של העמותה, הועסקו 53 מורים וגננות, אשר היו אחראים על חינוכם של 380 ילדים.
ביום 1.8.2004 רכשה העמותה זכויות במקרקעין בירושלים, אשר שימשו אותה כבית ספר מיום הרכישה של הזכויות ועד למכירתן בשנת 2019.
בהתאם לפעילותה הציבורית, לעמותה ניתן אישור "מוסד ציבורי" בהתאם לסעיף 46 לפקודת מס הכנסה, אשר עמד בתוקפו עד ליום 31.12.2013.
ביום 24.4.2012 הורה בית-משפט המחוזי בירושלים על צו פירוק זמני כנגד העמותה, העוררת ומינה את עו"ד חגי אולמן כמפרק זמני. ואילו ביום 20.9.2012 הורה בית-המשפט על הפיכת צו הפירוק הזמני לצו פירוק קבוע, ובהתאם מינה את עו"ד אולמן כמנהל מיוחד לעמותה.
בתקופת הפירוק, המשיך המבנה על המקרקעין לשַמש כבית ספר, כאשר תחילה הופעל על-ידי המנהל המיוחד ולאחר מכן על-ידי עמותות אחרות.
כך, משנת 2013 הִפעילה עמותת שובו את המוסד החינוכי שעל המקרקעין וביום 27.11.2018 אישר בית-המשפט את מכירת זכויות העמותה במקרקעין לעמותת שובו, על-מנת שזו תמשיך ותפעיל את המוסד החינוכי במקרקעין.
ביום 11.2.2019 הוגש למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) דיווח על מכירת זכויות העמותה במקרקעין ובגין המכירה התבקש פטוֹר מס שבח בהתאם לסעיף 61 לחוק.
ביום 7.7.2019 הוּצאה לעמותה שומת מס שבח, אשר מנימוקיה עלה כי הבקשה להכיר במכירה כמכירה פטורה לפי סעיף 61 לחוק נשלחה לבחינה במטה רשות המסים ועד למועד הוצאת השומה לא התקבלה החלטה בעניין ועל-כן יצאה שומה שלא אישרה את הפטוֹר. עוד נכתב בנימוקי השומה, כי השומה הוקפאה לחודשיים ו/או עד לקבלת החלטה בעניין.
ביום 21.8.2019, לאחַר שהמחלקה המקצועית דחתה את הבקשה להכיר במכירה כפטורה מכוח סעיף 61 לחוק, הגיש המנהל המיוחד למשיב השגה על שומת מס השבח. ואילו ביום 11.6.2020 שלח המנהל המיוחד של העמותה בנוסף גם מכתב השגה למחלקה המקצועית ברשות המסים, אשר קיבלה (מבְּחינה מהותית) את ההחלטה.
ביום 7.7.2020 התקבלה החלטת המנהל בהשגה, אשר דחתה את ההשגה מהנימוקים שלהלן: (א) הָחל משנת 2013 העמותה לא מגישה דוחות כספיים שנתיים כנדרש ובהתאם הָחל משנת 2014 לא חוּדש אישור המוסד הציבורי לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה; (ב) פעילותה הציבורית של העמותה פָּסקה לכל המאוחר בשנת 2012; ו-(ג) גם בשנים בהן העמותה החזיקה באישור לפי סעיף 46 לפקודה, בדיקה מעמיקה של פעילותה באותן שנים היה מגלה כי נכסיה והכנסותיה אינם משַמשים להשגת המטרה הציבורית כדרישות סעיף 9(2) לפקודה.
מכאן הערעור.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' דורות (בהסכמת חברי הוועדה מר א' הוכמן וגב' ג' בלטר), קיבלה את הערר (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות בָּחן את הגדרת המונח "מוסד ציבורי" בסעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין וקבע, כי אין לקבל את טענת המשיב לפיה מוסד שאינו מחזיק באישור לפי סעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה אינו יכול להיכלל בהגדרה האמורה. "המשיב הדגיש כי העוררת החזיקה עד לשנת 2013 באישור 'מוסד ציבורי' בהתאם לסעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה ובשנת 2018, שהיא השנה הקובעת (בה נמכר הנכס) לא היה לה אישור כאמור, וממילא לא ניתן להכיר בה כמוסד ציבור. בעניין זה נתפס המשיב לכלל טעות.  סעיף 61(ה) לחוק קובע כי מוסד ציבורי שנקבע לעניין סעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה, יראוהו כאילו נקבע גם לענין סעיף קטן (ד), כלומר, יראוהו כמוסד ציבור. מכלל ההן אין שומעים את הלאו. לא ניתן לפרש הוראה זו באופן שמוסד שאינו מחזיק באישור לפי סעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה, אין הוא יכול להיכלל בהגדרת 'מוסדות ציבור' שבסעיף 61(ד) לחוק" (פס' 23).

עוד קבע השופט, כי הגדרת המונח "מוסד ציבורי" שבסעיף 9(2)(ב) לפקודת מס הכנסה כוללת דרישה בדבר הגשת דין וחשבון שנתי להנחת דעתו של פקיד-השומה, דרישה שאינה מופיעה בסעיף 61 לחוק, ומשכך, גם אין לקבל את טענת המשיב כי אי-הגשת הדוחות הכספיים השנתיים למס הכנסה, מכשילה את ההכרה בעוררת כזכאית לפטוֹר ממס שבח.

לאור קביעותיו האמורות, המשיך השופט דורות ונדרש לשאלה האם הפעילות הציבורית (חינוך) של העוררת הופסקה בשנת 2013 כטענת המשיב – אשר הצביע על כך שהמפרק נעזר בעמותות אחרות לצורך הפעלת בית-הספר ולא הִפעיל אותו בעצמו – או שהפעילות הציבורית הִמשיכה להתקיים עד ליום המכירה כטענת העוררת.
השופט קיבל את עמדת העוררת וקבע, תוך שהוא דוחה את ההיקש שביקש המשיב לעשות מפסק-הדין בעניין ועידת המדעים (ע"מ (י-ם) 52882-02-17),* כי הראיות שהוצגו בפניו מַצביעות על כך שהפעלת המוסד החינוכי בעזרת עמותות אחרות לא ניתקה את העוררת מהפעילות הציבורית, שכּן "האורגן" של העוררת בהליך הפירוק (המנהל המיוחד) פיקח על הפעילות והיה מעורב בתנאי העסקת המורים ובמדיניות המוסד החינוכי.

* למַעבר למבזק בעניין אותו פסק-דין, לרבות הערעור לבית-המשפט העליון שנדחה, לחצו כאן.

לבסוף, ציין השופט דורות, כי אין הכרח שהמקרקעין ישמשו למטרה הציבורית במועד מכירתם, שכּן סעיף 61(ב) לחוק מתייחס לאפשרות שבהּ המקרקעין שימשו במישרין את המוסד במשך תקופה של 80% לפחות מתקופת ההחזקה, דהיינו המחוקק לא דרש שימוש במשך תקופה של 100% כתנאי לפטוֹר ממס.

הערעור לבית-המשפט העליון

המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 20.1.2026 ניתן פסק-הדין בערעור.

לאחַר שבית-המשפט העליון (השופטת ד' ברק-ארז, השופא א' שטיין והשופט ח' כבוב), שָקל את הטענות בערעור ובהמלצתו, הסכימה המשיבה לקבלת הערעור, במובן זה שהפטוֹר לא יחול ללא החלטה קונקרטית של שר האוצר באישור ועדת-הכספים של הכנסת.
בתמצית צוין, כי מקובלת על בית-המשפט העֶמדה הפרשנית של המערער לפיה הפטוֹר לפי סעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין חל, על-פי נוסח הסעיף, רק במקרה שבו ניתנה למוסד ציבורי הכרה פורמלית מטעם שר האוצר באישור ועדת-הכספים של הכנסת.
בהסכמת המערער, לא ניתן צו להוצאות.
עוד צוין בפסק-הדין, כי המשיבה שומרת על זכויותיה בכל הנוגע לפניה לקבלת הכרה וכי בית-המשפט אינו נוקט כל עמדה בעניין זה.

להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.