דמי ביטוח אחריות מקצועית – ניכוי הוצאות מהברוטו לצרכי תשלום דמי ביטוח לאומי או מהנטו?

ביום 1.1.2026 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין ביקורופא בע"מ.

להלן תמצית הרקע העובדתי כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המערערת הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי רפואה ראשונית ודחופה באמצעות רופאים המועסקים על ידיה. היא מבטחת את רופאיה בביטוח אחריות מקצועית קולקטיבית, כאשר מבּחינת הרופא, הביטוח מתייחס לתובענות ככל שיוגשו נגדו מכוח אחריותו האישית בזיקה לעבודתו אצל המערערת, והוא אינו מכַסה עבודה מֵעבר ליחסי העבודה ובכלל זה עבודה פרטית של הרופא.
הביטוח מכַסה גם את המערערת ככל שתוגש תובענה נגדה מכוח עיקרון האחריות השילוחית הקבוע בסעיף 13 לפקודת הנזיקין.
המערערת נושאת במלוא עלות הביטוח הקולקטיבי כלפי המבטח, ובחוזה ההעסקה האישי בינה לבין הרופאים מוסדר ניכוי דמי השתתפות משכר הרופאים ("דמי ההשתתפות").
עד ינואר 2017 ביצעה המערערת את ניכוי דמי ההשתתפות משכר הנטו של העובד, ודמי הביטוח הלאומי ("דמי הביטוח") שולמו ממלוא שכרו של העובד.
בינואר 2017 שינתה המערערת את דרך פעולתה כך שניכוי ההשתתפות העצמית נעשה משכר הברוטו של העובד, ודמי הביטוח שולמו מהכנסתו לאחַר ניכוי דמי ההשתתפות.
עם זאת, גם לאחַר שנת 2017 ההפקדות הסוציאליות השונות נעשו ממלוא שכרו של העובד.
לטענת המערערת, לאחַר שנת 2017 היתה רשאית לשלם את דמי הביטוח לאחַר ניכוי דמי ההשתתפות בביטוח האחריות המקצועית משכר הרופא. לעומת זאת, לטענת המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") היה מקום לחשב את שיעור דמי הביטוח טרם ביצע הניכוי האמור משכר הרופא.

בית-הדין האזורי בחיפה קיבל את טענות המל"ל וקבע, כי יש לנַכּוֹת את דמי הביטוח ממלוא הכנסתו ברוטו של העובד ברוטו וטרם ניכוי דמי ההשתתפות בביטוח האחריות המקצועית.
מכאן הערעור לבית-הדין הארצי לעבודה.

בית-הדין הארצי לעבודה (השופטת ח' אופק גנדלר, השופט א' סופר, השופט ע' איתם, נציג ציבור (עובדים) מר שמואל ויסמן ונציג ציבור (מעסיקים) מר דובי רם) דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בית-הדין קבע, כי הגדרת ההכנסה ממנה יש לשלם דמי ביטוח מצויה בסעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי;* וכי בהתאם לסעיף זה הכנסה החייבת בדמי ביטוח נבחנת על פי מקורהּ, קרי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.

* סעיף זה קובע: "(א) יראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [...]".

במקרה דנן, קבע בית-הדין, אין מחלוקת כי תלוש השכר מבטא את מלוא הכנסתו של הרופא, ולכן שיעור החבות בדמי ביטוח ייגזר מתלוש השכר וכי מדובר בסך התשלומים ברוטו.

בית-הדין הוסיף, כי לכאורה עשויה להתעורר השְאֵלה האם הרופא רשאי לנַכּוֹת את דמי ההשתתפות כהוצאה מוכּרת משכרו מכוח סעיף 17 לפקודה וככל שהוא רשאי לעשות כן אם ואיזו השלכה יש לכך החבות בדמי ביטוח.
במקרה דנן, הצדדים הסכימו בכתב ובעל-פה כי אין להגדיר את ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח בהתאם לסעיף 17 לפקודה, אך בכל מקרה, ולמעלה מן הצורך, ספק רב אם הוצאה שניכויָה עשוי להיות מותר לפי סעיף 17 לפקודה (כגון: הוצאות הכרוכות בהכנת דו"ח שנתי, תשלום ללשכה או רישיון מקצועי, ספרות מקצועית ועוד) מביאה להפחתה ההכנסה ממנה יש לשלם דמי ביטוח. "כאמור, לטענת המוסד משסעיף 344 לא הפנה לסעיף 17 לפקודה הרי שהכנסה מממנה ייגזרו דמי הביטוח נקבעת על פי מקורה, קרי סעיף 2(2) לפקודה. על פי הילך טענה זו העובדה שסעיף 2(2) לפקודה ממעט מהגדרת הכנסה הוצאות שהותרו בניכוי – אינה מעלה ואינה מורידה. ביסוד תפישה פרשנית זו מונח שיקול מדיניות חברתית ראויה, היא מתן הגנה סוציאלית מירבית להכנסתו של העובד [...]" (פס' 28).

בית-הדין קבע, כי שיקולי מדיניות חברתית ראויה תומכים בהרחבת החבות בדמי ביטוח המביאה בד בבד להרחבת ההגנה הסוציאלית על העובד ביום סגריר. זאת, מהטעם שקיימת זיקה הדוקה בין ההכנסה ממנה משולמים דמי הביטוח לבין ההכנסה שעל יסודה יחושבו הגמלאות לעובד ביום סגריר.
עוד קבע בית-הדין, כי ​הקביעה לפיה ההכנסה ממנה יש לגְבות דמי ביטוח נמוכה מההכנסה הכוללת של העובד ברוטו צריכה להיעשות בזהירות רבה ועל יסוד מוצק בדין המחייב זאת, שכּן תוצאתה היא סיכון תשלום גמלאות מופחתות לעובד ביום סגריר. במילים אחרות, בעוד שההנאה הכלכלית מהפחתת תשלום דמי הביטוח תהא בעיקרה של המעסיק, הרי שמחיסרון הכיס ביום סגריר יסבול העובד. "החצנה זו של סיכונים משכם המעסיק לשכם העובד אינה רצויה, ולכן טרם התרתה יש לבחון בזהירות רבה קיומו של יסוד מוצק בדין המחייב הפחתה שכזו. יסוד כזה לא מצאנו במקרה דנן. אמנם, גם העובד מקבל השכר 'נהנה' בטווח הקצר מתשלום דמי ביטוח מופחתים, אולם הנאה מופחתת זו אינה שקולה לנזק שייגרם לו בטווח הארוך עקב הפחתת הכיסוי הביטוחי ביום סגריר. משכך, לא נתנו להיבט זה משקל בהכרעתינו. על כן, ההכנסה ממנה יש לשלם ביטוח היא מלוא ההכנסה ברוטו של העובד [...]" (פס' 32).
למסקנה זו הגיע בית-הדין בהתבסס על שלושה רציונלים: האחד, תשלום יתר הזכויות הסוציאליות נעשה על בסיס מלוא שכרו של העובד; השני, בהסכם העבודה העובד נתן למערערת הוראה בלתי-חוזרת לנַכּוֹת את דמי ההשתתפות מדי חודש משכרו ו/או מכל תשלום המגיע לחברה (דהיינו, שכר העבודה הוא השכר טרם ניכוי הוצאות ההשתתפות העצמית; והשלישי, קבלת טענות המערערת תביא לכך ששכר העובד היה מתאפס אילו ניכוי ההשתתפות העצמית היה בשיעור מלוא שכרו.

לאור האמור, דחה בית-הדין הארצי את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.

נזכיר, כי בעניין אלביט (ב"ל 47947-02-20) התגלעה מחלוקת בין התובעת לבין המל"ל ביחס לסכומים שהפחיתה התובעת משכר הברוטו של עובדיה כתוצאה משימוש ברכב החכר (ליסינג) בהיקף העולה על הזכאות בהתאם להסדר ההחכר. 
בעוד שהתובעת טענה, כי מדובר בהוצאה של המעסיק עצמו (קרי: היא עצמה), המל"ל (הנתבע) טען, כי מדובר בהוצאה פרטית של עובדי התובעת לכל דבר ועניין ומשכך התובעת צריכה לנַכּוֹת את ההוצאה הפרטית משכר העובדים בערכי נטו כפי שנהוג לגבי כל הוצאה פרטית אחרת של העובדים (למשל: הלוואה שניתנה להם על-ידי המעסיק).
בית-הדין דחה את התביעה, בקובעו, כי המל"ל פעל כדין ובגדרי המחויבויות שלו מכוח הוראות ומטרות חוק הביטוח הלאומי, וכדי לשַקף את שכרם האמיתי של עובדי התובעת. עוד קבע בית-הדין, וכאן עיקר, כי רכיבי השכר שנוכו על-ידי התובעת משכר עובדיה הם בגֶדר הוצאה פרטית של העובד ואין להם קשר למעסיק.

עוד נזכיר, כי במבזק מס' 2046 מיום 29.10.2023 דיווחנו, בין היתר, כי המל"ל פרסם חוזר ביקורת ניכויים מס' 16 (המהווה גם את חוזר מעסיקים מס' 1506 וחוזר ביטוח מס' 1496) בנושא "ניכוי הוצאות שכיר מהברוטו לצרכי תשלום דמי ביטוח" (קישור לחוזר), בגדרו הובהרה עמדת המל"ל לפיה מעסיק אינו רשאי לקזז הוצאות מהכנסת העבודה של עובדיו החייבת בדמי ביטוח וזאת אף אם הוצאות אלו מותרות לעובדים בניכוי לצרכי מס הכנסה.

לבסוף, נזכיר, כי ביום 26.5.2025 פרסם המל"ל את חוזר ביקורת ניכויים מס' 19 (המהווה גם את חוזר מעסיקים מס' 1518 וחוזר ביטוח מס' 1511) בנושא "דמי ביטוח אחריות מקצועית – ניכוי הוצאות מהברוטו לצרכי תשלום דמי ביטוח" (קישור לחוזר).
על-פי החוזר האמור, ובהמשך להנחיות לביצוע בחוזר ביקורת ניכויים מס' 16, על המבקר לבחון האם קיים רכיב שכר שהופחת מהברוטו בגין ביטוח אחריות מקצועית.
כמו-כן, על המבקר לבחון את מהות הרכיב באמצעות המסמכים הרלבנטיים (כגון: הסכם עבודה בין המעסיק לעובד, הוראות ו/או הודעות המעסיק לעובדים (שאינן כלולות בהסכם העבודה) לגבי רכיב זה והסבר המעסיק לגבי הרכיב שקוזז) וככל שיזהה כי בוצעה הפחתה מהברוטו בגין ביטוח אחריות מקצועית המהווה הוצאה פרטית של העובד, עליו לחיֵיב את סכום ההוצאה שקוזזה בדמי ביטוח בגילום.