שינוי סיווג סוכנות הביטוח של בנק ירושלים מ"עוסק מורשה" ל"מוסד כספי"

ביום 7.8.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט א' דורות, בעניין עיר שלם סוכנות לביטוח (1996) בע"מ.

המערערת היא סוכנות ביטוח למשכנתאות, בבעלות ובשליטה מלאה של בנק ירושלים בע"מ ("בנק ירושלים" או "הבנק").
בעקבות שינוי רגולטורי של המפקח על הבנקים הוּצאה הפעילות מהבנק והועברה לחברה שבבעלותו ובשליטתו המלאה של הבנק.
ביום 11.12.2016 הגישה המערערת לרשות המיסים, בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק מע"מ, בקשה לשנות את סיוּוגה מ"עוסק מורשה" ל"מוסד כספי" בהתאם לסיוּוגו של בנק ירושלים.
לטענתה, העובדה שהיא עוסקת במכירת כיסוי ביטוחי למשכנתאות של לקוחות הבנק בלבד ולאור העובדה שברישיון סוכן הביטוח שלה נקבע כי היא אינה יכולה להרחיב את עיסוקה ומוצרי הביטוח שהיא מציעה מֵעבר לאמור, יש מקום לסַווגה כסיווג הבנק ולא כעוסק מורשה.
המשיבה דחתה את בקשת המערערת לשנות את סיוּוגה כאמור ועל-כן המערערת הגישה ערעור על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. זאת, בהתאם להוראות סעיף 64(א) לחוק מע"מ.

נזכיר, כי במסגרת הערעור, הגישה המערערת בקשה לקבלת צו לגילוי ועיון במסמכים. בקשה זו נחלקה לשני עניינים: (א) בקשה להורוֹת למשיבה לגלות למערערת את העקרונות והשיקולים העומדים בבסיס ההסכמים שבין המשיבה לבין קופות החולים לגבי סיווגם של בתי המרקחת של קופות החולים כמלכ"ר; (ב) בקשה להורוֹת למשיבה לתמוך בתצהיר את תשובתה למערערת כי אין למשיבה כל מידע בקשר עם סיוּוגה של סוכנות הביטוח של בנק דיסקונט (חברת דיסקונט למשכנתאות לבית סוכנות לביטוח (2005) בע"מ) כ"מוסד פיננסי".*

* לטענת המערערת, היא זכאית לקבל מידע מהמשיבה ועל המשיבה חלה חובה לגלות ולאפשר עיון בעקרונות שלפיהם הגיעה עם קופות החולים להסכמות האמורות. עוד טענה המערערת, כי גילוי כאמור יאפשר לה להוכיח את טענת האפליה שנטענה על-ידיה בנוגע לסירובה של המשיבה לסַווגה כמוסד כספי בעוד היא פעלה באופן דומה במקרים אחרים (כגון: מקרה קופות החולים). כך, לטענת המערערת, העובדה שהמשיבה סיוְוגה את דיסקונט כמוסד כספי מהווה אפליה אסורה כנגדה והמשיבה סירבה לפרט את שיקוליה בנוגע לקבלת ההחלטה לגבי דיסקונט בטיעון שאין לה כל מידע בנוגע לאמור. עוד טענה המערערת, כי בנסיבות העניין יש להורוֹת למשיבה לתמוך את תשובתה בנוגע לבנק דיסקונט בתצהיר וזאת על-מנת שהדבר ייבחן במסגרת חקירה נגדית.

מנגד, המשיבה טענה, כי תקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976 ("התקנות") מַחריגות את הקבוע בסעיפים 60-56 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ועולה מהן כי אין כל חובה למשיבה להשיב על תשובתה בתצהיר ודי במתן המענה שניתן על-ידי המשיבה בקשר לכך. ואילו באשר לבקשה לקבל ולעניין במסמכים הנוגעים לקופות החולים, טענה המשיבה, כי אין מקום לקבל את הבקשה האמורה הן בְּשל הרחבת חזית אסורה, הן בהיעדר רלבנטיות להליך והן מהטעם שמדובר במסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים למרות שהלכה היא שמסמכים כאמור חוסים תחת חיסיון וחשיפתם מהווה חריגה מהוראות הגילוי.

השופט דורות דחה את הבקשה על כל חלקיה (קישור להחלטה).

עוד נזכיר, כי במסגרת הערעור, הגישה המערערת חוות-דעת מומחה של פרופ' אלי גילבאי אשר ערך ניתוח של הדוחות הכספיים של המערערת לשנים 2021-2018 והראה כי לפי שני מנגנוני חישוב המס לפי חוק מע"מ התוצאה תהיה זהה כמעט במלואה. כמו-כן, לדעת פרופ' גילבאי, מצב בו דברים בו המערערת מסוּוגת כ"עוסק" ואילו בנק ירושלים, המחזיק ב-100% ממניותיה, מסוּוג כ"מוסד כספי" מביא לעיוות בחבות המס לפיה הבנק יחויב במס רווח בגין דיבידנד שמקורו במערערת.*

* ראו הגדרת המונח "ריווח" בסעיף 1 לחוק מע"מ הממעטת "הכנסה מדיבידנד שנתקבל ממוסד כספי".

רשות המיסים הגישה לבית-המשפט בקשה למחיקת חוות דעתו של פרופ' גילבאי בטענה שהינה במהותה חוות-דעת משפטית ואינה עוסקת בשאלה של מומחיות. כך, לטענת המשיב, רוב חוות-דעת המומחה שהוגשה ממוקד בסקירה וניתוח משפטי של חוק מע"מ וכי חלקהּ האחר אינו נוגע לשאלות שבמומחיות אלא לפירוט דוגמאות מספריות-טכניות לתמיכה בניתוח המשפטי.
לעומת זאת, לטענת המערערת, השְאֵלה בדבר קיומה של שקילוּת בין חבותה במס עקיף כ"מוסד כספי" לבין חבותה כ"עוסק מורשה", עליה נסובה חוות-הדעת, אינה בגֶדר טענה משפטית אלא עובדה הטעונה הוכחה על-ידי מומחה חשבונאי וכלכלי; והיות שהשְאֵלה בה עוסקת חוות-הדעת היא שאלה שבעובדה, מחובת המומחה להביא בחוות דעתו דוגמאות מתוך הדוחות הכספיים של החברה על-מנת לקבוע את הממצא אותו מבקשת המערערת לקבוע, והוא קיומה של שקילוּת כאמור.
השופט דורות דחה את בקשת רשות המיסים (קישור להחלטה הנוספת).*

* לאחַר שנדרש לפסקי-הדין שהובאו כאסמכתא בבקשת המשיב, ציין השופט דורות, כי אפילו במקרים בהם בית-המשפט ימצא שחוות-הדעת כוללת גם תכנים משפטיים מובהקים, אין פירוש הדבר שעליו למחוק את חוות-הדעת מהתיק, אלא שיוכל להותירה על כנה ולהתייחס רק לאספקטים העובדתיים שבה.

לגופו של עניין, קבע השופט, כי הגם שנראה שחלקים מחוות-הדעת מערְבים ניתוח של החוק והדין הקיים, אין פירוש הדבר שעל בית-המשפט להוציאה מן התיק ולהניח שזוֹ פסולה מעיקרה ובחינת חוות-הדעת צריכה להיעשות כמכלול ולא בבחינה נקודתית של הנושאים המפורטים בה.

השופט דורות הוסיף וציין, כי במקרה דנא חוות-דעת המומחה הוגשה בעקבות טענה שהועלתה על-ידי המשיב בכתב התשובה שהגיש לבית-המשפט ובנוסף צוינה גם על-ידי בית-המשפט עצמו, כך שהמערערת רשאית למצוא צורך בהבאת חוות-דעת מומחה שתעסוק באותו עניין; ולשם כך, רשאי המומחה לפרוס בפני בית-המשפט מסד תיאורטי-משפטי לביסוס ניתוחו העובדתי. מנגד, לבית-המשפט שיקול הדעת באופן בו יתייחס לחוות-הדעת על כלל חלקיה ולהשפעה הסופית שיַקנה לחלקיה השונים בפסיקתו בתיק העיקרי.

כאמור, ביום 7.8.2025 ניתן פסק-הדין בערעור.
השופט דורות קיבל את הערעור וחייב את המשיב בהוצאות המערערת בסך של 40,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות קבע, כי הפעילות הפיננסית של הבנק היא 'צינור החמצן' של הפעילות העסקית של המערערת, דהיינו היא חלק אינטגרלי מפעילות הבנק; וכי לא ניתן לנתק את פעילות המערערת מפעילות הבנק.
לדבריו, הגם שמדובר בשתי יישויות משפטיות שונות, הבנק מהווה 'נישום עיקרי' והמערערת מהווה 'נישום משני', תוך שפעילותה היא אך סיוע ותוספת לפעילות העיקרית של הבנק.

השופט סָקר את הפסיקה לעניין סעיף 58 לחוק מע"מ וקבע, כי המגמה הרווחת היא שהמבחן המהותי (המשולב או האינטגרטיבי) הבוחֶן הן את המהות של הפעילות והן את הזיקות של הנישום הטפל (ולענייננו – המערערת) מול הנישום העיקרי (ולענייננו – הבנק) הוא המבחין שעל פיו נדרש מנהל מע"מ לבחון בקשת נישום לשינוי סיוּוגו.
לדבריו, הוא אינו קובע שהפעילות של המערערת מהווה פעילות של "מוסד כספי" בהתאם לסעיף 1 לחוק מע"מ וצ מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977, אך הוא סובר שהמערערת מהווה חלק אינטגרלי מהבנק ומשכך הפרדת סיווג המערערת מסיווג הבנק מעוררת קשיים, בפרט שסיווג המערערת כ"מוסד כספי" בהתאם לבקשתה אינו סיווג שמיטיב עִמה (כפי העולה מחוות דעתו של פרופ' גילבאי). "לטעמי, ככל ולחברת הבת, וכאמור לעיל בהרחבה, אין התיכנות כלכלית משל עצמה, ובפרט לפי המגבלות שהושתו עליה, הרי שיש לסווגה כפי הפעילות המרכזית – קרי, סיווגה יהיה כסיווג הבנק השולט ומחזיק במניותיה" (פס' 47).

השופט דורות המשיך ונדרש לטענת המשיב בדבר אפליית המערערת לעומת סוכנויות ביטוח אחרות ודחה אותה.
לדבריו, אין המערערת וסוכנויות ביטוח אחרות זהוֹת בקהל היעד ובסוגי פוליסות הביטוח, היקפן ותקופתן, מה גם מבּחינת נטל המיסוי אין בסיווג המערערת כ"מוסד כספי" כדי להביא להקלה במיסוי פעילותה, כפי מסקנת פרופ' גילבאי בחוות דעתו.

השופט דורות ציין, כי בכתב הערעור טענה המערערת שהמשיב סיוֵוג חברת בת של בנק דיסקונט כפי סיווג הבנק, דהיינו כ"מוסד כספי"; וכי בסיכומיה טענה המערערת ששתי חברות בנות של בנקים אחרים סוּוגו, אף הן, כמו הבנק ששולט בהן.
עם זאת, הוסיף השופט, בעטיה של פניית המערערת אל רשות המיסים שונו סיווגֵי אותן חברות מ"מוסד כספי" לעוסק מורשה" (ראו פס' 51), כך שטענה של אפליה טהורה אינה רלבנטית עוד.

לבסוף, נדרש השופט לטענת המשיב לפיה על-ידי סיוּוגה של המערערת כ"מוסד כספי" יהיה הבנק פטוּר ממס רווח על דיבידנד שמקורו במערערת.
לדבריו, המשיב אינו יכול להיבנות מטענה זו, שכּן השְאֵלה שעומדת בפני בית-המשפט היא שאלת הסיווג בלבד ולא שאלת תוצאות הסיווג או שאלת מיסוי בהיבטים אחרים, מה גם שהפטוֹר הנטען אינו עניין למערערת אלא לבנק.

לאור כל האמור, קיבל השופט דורות את הערעור וקבע, כי המערערת תסוּוג כ"מוסד כספי" על כל המשתמע מכך, וזאת הָחל ממועד הבקשה, דהיינו משנת-המס 2017 ואילך.

לאור פסק-הדין, על מוסדות כספיים המחזיקים בחברות בנות לשקוֹל את סיוּוגן של חברות אלו כ"מוסד כספי" או כ"עוסק מורשה" ולהגיש, במידת הצורך, בקשה לשינוי הסיווג.
אנו כמובן מזמינים אתכם להיוועץ עִמנו בכל שאלה בנושא.