השגה על החלטה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין או ערר? | בקשה לפסילת מותב
השגה על החלטה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין או ערר?
ביום 5.8.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעניין מ.ו. השקעות בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בעתירה שהגישה העותרת שבמסגרתה התבקש בג"ץ לקבוע כי יש לראות "השגה" שהגישה העותרת למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין מרכז) ביום 24.1.2024 כאילו התקבלה, וזאת מכוח סעיף 87(ו) לחוק מיסוי מקרקעין.*
* סעיף זה קובע, כי "לא נתן המנהל את החלטתו למשיג במהלך התקופה האמורה בסעיפים קטנים (ד) או (ה), לפי העניין, לרבות תקופה שהוארכה, יראו את ההשגה כאילו התקבלה".
בתמצית יצוין, כי העותרת הגישה ביום 19.6.2023 בקשה למשיב להארכת מועד לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, ולהכרה בתשלום מס היֶסֶף בתור הוצאה מוּכּרת בניכוי.
בהחלטתו מיום 31.12.2023 דחה המשיב את הבקשה לתיקון השומה לגופה ("ההחלטה").
על החלטה זו הגישה העותרת ביום 24.1.2024 "השגה בהתאם לסעיפים 87 ו87-א לחוק" ("ההשגה"), במסירה אישית במשרדי המשיב.
מאז לא התקבל מענה מצד המשיב בנוגע להשגה, ומכאן העתירה שלפנינו.
לטענת העותרת, יש לראות את ההשגה כאילו התקבלה, וזאת כמתחייב מסעיף 87(ו) לחוק מיסוי מקרקעין, באשר חלפה למעלה משנה מיום הגשתה.
המשיב, לעומת זאת, טוען, כי לא ניתן להגיש השגה לפי סעיף 87 לחוק על החלטה בבקשה לתיקון שומה; וכי מכל מקום, השגה כאמור יש להגיש באופן מקוּון, ולא במסירה ידנית. המשיב מוסיף, בין היתר, כי העותרת הייתה רשאית להגיש ערר על ההחלטה לוועדת ערר, לפי סעיף 88 לחוק.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת י' וילנר, דחה את העתירה מבלי להידרש לתשובה (קישור לפסק-הדין).
השופטת וילנר קבעה, כי השגה לפי סעיף 87 לוק מיסוי מקרקעין ניתן להגיש כאשר אדם חולק על הודעת שומה שנמסרה לו על-ידי המנהל.
ברם, בענייננו, השגת העותרת לא הוגשה בְּשל מחלוקת על הודעת שומה כאמור, אלא בְּשל החלטת המשיב לדחות את בקשתה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק.
לפיכך, העותרת לא הייתה רשאית להגיש על החלטה זו השגה לפי סעיף 87 לחוק והיה עליה להגיש ערר, וממילא אין לקבל את טענת העותרת, שלפיה יש לראות את "ההשגה" שהגישה כאילו התקבלה, לפי סעיף 87(ו) לחוק; ודי בכך כדי לדחות את העתירה.
למעלה מן הצורך, הוסיפה השופטת וילנר וציינה, כי העותרת עצמה טוענת, כי הגישה את "ההשגה" הנדונה במסירה אישית במשרדי המשיב. אולם, בתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (דיווח מקוון), התשע"ח-2017 ("התקנות") נקבע, כי הודעה השגה לפי סעיף 87 לחוק תוגש למנהל באופן מקוּון, באמצעות מערכת ממוחשבת ייעודית (תקנות 1 ו-2(א) לתקנות); וכי חייב שהגיש הודעת השגה שלא באמצעות מערכת ממוחשבת כאמור, "יראו אותו כמי שלא הגיש[ה] לעניין החוק" (תקנה 2(ב)); ואף בְּשל כך דין העתירה להידחות.
בקשה לפסילת מותב
החלטת בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 2133 מיום 30.5.2025 דיווחנו, בין היתר, על החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין גוהר.
נזכיר, כי עניינה של ההחלטה בטענה שהעלתה העוררת, במסגרת הערר שהגישה,* לפסלות המותב (השופטת י' סרוסי).
* עניינו של הליך הערר בהחלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) בעניין שומת מס שבח לפי סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין. בתמצית, המערערת ירשה זכויות חכירה בנכס שהוחכר מעיריית תל-אביב-יפו. בשנת 2015 חתמה המערערת על חוזה חכירה בנכס מול העירייה לתקופה נוספת, ולאחַר דין ודברים מול המשיב חויבה במס רכישה. בשנת 2022 מכרה המערערת את כלל זכויותיה במוחכר, והגישה בגין כך 12 שומות עצמיות למשיב. בהמשך לכך הוציא המשיב למערערת שומת מס שבח לפי מיטב השפיטה, ובשנת 2024 תוקנה השומה "כך שייקבע יום רכישה אחד[,] הוא יום רכישת הזכויות על ידי המורישים, והתמורה שייחוסה בעד הארכת החכירה, תותר בניכוי כהוצאה במועד הארכת החכירה".
זאת, עֵקב התבטאותו של המותב בדיון קדם המשפט באופן המלמד (לטענת העוררת) כי דעתו "ננעלה" ביחס לערר וכי "גורל הערר כבר נחרץ" כמו גם מהטענה הנוגעת לתפקידו הקודם של המותב כמנהלת מיסוי מקרקעין תל-אביב.*
* לטענת המבקשת, היות שהשומות שהוצאו לה נעשו על-פי עֶמדה עקרונית ורוחבית של המותב בתפקידו כמנהלת מיסוי מקרקעין תל-אביב, מתגבשת עילת פסלות לפי סעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ("חוק בתי המשפט"), לפיו שופט לא ישב בדין ביודעו כי "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת".
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופטת הִדגישה בהחלטתה, כי הביעה את דעתה ביחס לסוגיות המשפטיות שעל הפרק, בהסתמך על פסיקות קודמות. כמו כן, צוין, כי תפקידו של בית-המשפט במסגרת קדם המשפט הוא לשַקף לצדדים את החוזקות והחולשות בטענותיהם, בייחוד כאשר מדובר בסוגיה משפטית, וכי אף ביחס לסוגיות אלו הִבהירה השופטת בדיון כי תדון בהן בנפש חפצה. במקביל, כך צוין, בעניין שאלה עובדתית שהתעוררה במסגרת הדיון אשר עשויה להיטיב עם המערערת, השופטת "הלכ[ה] לקראת" המערערת על אף טענות המשיב להרחבת חזית, והורתה לצדדים לבחון את הטענה.
לעניין הטענה למעורבוּת בעניין הנוגע להליך, הִבהירה השופטת סרוסי, כי לוּ הייתה מעוֹרבת בנושא הייתה פוסלת את עצמה, אלא שהשופטת כיהנה בתפקיד מנהלת המשיב בעת הוצאת שומת מס הרכישה, ולא בעת הוצאת שומת מס השבח שעליה הוגש הערר. בנוסף צוין, כי אין בתפקידה הקודם של השופטת כדי להקים עילה לפסילתה, וכי בתפקידה הקודם התנהלה בהתאם לעמדה הרוחבית של רשות המיסים "ולא בהכרח לפי עמדת[ה] האישית". כמו כן, צוין, כי ממילא העלאת טענה זו נגועה בשיהוי ניכר שדי בו כדי לדחותה.
הערעור לבית-המשפט העליון
העוררת הגישה ערעור על ההחלטה לבית-המשפט העליון ובו עמדה המערערת על טענותיה כי מתקיימות שתיים מעילות הפסלות הקבועות בחוק בתי המשפט. האחת, לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט בְּשל קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט"; והשנייה, לפי סעיף 77א(א1)(3), מכיוון שבטרם מונתה השופטת לשיפוט הייתה מעורבת באותו ענין הנדוֹן בהליך שלפניה.
ביום 9.8.2025 ניתן פסק-הדין בערעור.
בית-המשפט העליון, מפי הנשיא י' עמית, דחה את הערעור אף מבלי להידרש לתשובה (קישור לפסק-הדין).
אשר לעילה הראשונה, קבע הנשיא עמית, כי הצגת עמדה משפטית ראשונית על-ידי המותב באופן זה, מהווה חלק מניהולו היעיל של ההליך; וכי לא מצא שמדובר בענייננו באחד מאותם מקרים נדירים בהם התבטאויותיה של השופטת סרוסי לגבי השְאֵלות שבמחלוקת, הן בעלוֹת אופי מובהק ונחרץ המלמד על "נעילת" דעתה ועל קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצדה. זאת, בפרט נוכח הבהרותיה החוזרות והנשנות של השופטת – הן בדיון (בזמן אמת וטרם הגשת בקשת הפסלות) והן בהחלטת הפסלות – בדבר נכונותה לבחון את טענות המערערת בנפש חפצה.
אשר לסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט – הקובע, כי עילת פסלות תקום כאשר "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו" – קבע הנשיא, כי לא מצא שבענייננו השופטת הייתה מעורבת בעניין הנדון בהליך שלפניה; וכי אף אם אם היה מקבל, לצורך הדיון, את הטענה בדבר מעורבותה בקביעת העֶמדה, אין הוא סבור שיש בכך כדי להקים עילת פסלות.