בקשה לשמיעת עדוּת בערר מיסוי מקרקעין באמצעות היוועדות חזותית

ביום 25.6.2025 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין משולם ואח'.

עניינה של ההחלטה בבקשתו מיום 11.6.2025 של העורר 1, מר רועי משולם, לשמיעת עדותו באמצעות היוועדות חזותית.

העורר הגיש תצהיר עדות ראשית לצורך הוכחת טענותיו העובדתיות במסגרת הערר ודיון הוכחות בערר דנן נקבע ליום 1.7.2025.

לטענת העורר, הוא מתגורר באתונה, יוון, ומרכז חייו הוא בחו"ל.
עוד נטען, כי הבקשה הוגשה בתום לב, כי עדותו היא רלבנטית וכי המצב הביטחוני בישראל מהווה סיבה טובה ומוצדקת המוֹנעת את הגעתו לישראל.
העורר סבור, כי עניינו נכנס בגדרי הפְּסיקה הרלבנטית בעניין שמיעת עדויות בהיוועדות חזותית.

המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) התנגד לבקשה.
לטענתו, דרך המלך להעדת עד היא באמצעות מתן עדוּת באולם בית-המשפט והֶיתר לשמיעת עדוּת בהיוועדות חזותית יינתן במקרים חריגים בלבד.
המשיב מוסיף וטוען, כי הבקשה הוגשה בלא שצוּרף לה תצהיר לאימות העובדודת הנטענות בה, וכי עיתוי הגשתה בסמוך למועד ההוכחות מהווה חוסר תום לב דיוני, ועל כן דינה של הבקשה להידחות על הסף.
עוד נטען לגופו של עניין, כי העורר לא הציג נימוק משכנע ומספק להתיר עדותו בהיוועדות חזותית. הבקשה הוגשה ביום 11.6.2025, טרם מבצע "עם כלביא", ולכן יש לבחון אותה בהתאם למצב הדברים במועד הגשתה, שאז לא הייתה כל מניעה לצאת ולהיכנס לישראל.
המשיב מדגיש כי העורר הוא יוזם ההליך, ועל כן הרף הראייתי הנדרש לצורך אישור החריג של מתן עדות בהיוועדות חזותית הוא גבוה, כאשר במקרה של העורר לא הוכח קושי להגעתו ארצה, ולא הוכח כי אין מניעה טכנית למתן העדוּת בהיוועדות חזותית.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין, דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופטת וינשטיין ציינה, כי הגם שההלכה הפסוקה הכירה בסמכותו של בית-המשפט להורוֹת על קיום עדוּת בהליך אזרחי באמצעות היוועדות חזותית, אין דין מתן עדות מרחוק כדין מתן עדות בבית-המשפט ואין חולק שאין תחליף לעדוּת באולם בית-המשפט באופן המאפשר לשופט להתרשם מ"אותות האמת" באופן בלתי-אמצעי ומיטבי. כמו כן, האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים אינם חפים מקשיים וממגבלות ובתוך כך עלולים לפגוע באופן מהותי באפקטיביות של החקירה הנגדית, באופן שעלול לפגוע בצד שכנגד. כל זאת, בנוסף לשיבושים טכניים, לבעיות אבטחה ולהיעדר שליטה בעֵד ובסביבתו.
משכך, הוסיפה וציינה השופטת, על בית-המשפט לערוך איזון ראוי, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולשקוֹל האם קיום העדוּת בדרך של היוועדות חזותית לא תפגע ביעילות ההליך ובחקר האמת. בתוך כך יידרש בית-המשפט לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב; את מידת חיוניות העדוּת; את התאמתה של היוועדות חזותית לסוג ההליך ולראיות; כמו גם את קיומה של סיבה טובה המוֹנעת מהעד להופיע לחקירה בישראל. בנוסף, בית-המשפט נדרש לשקוֹל את האינטרס הציבורי ואת הפגיעה בבעל הדין שכנגד, ככל שתותר העדת עֵד בהיוועדות חזותית.

לגופו של עניין, קבעה השופטת וינשטיין, כי העורר אינו עומד בתנאים הנדרשים לצוך מתן היתר חריג להעדתו באמצעות היוועדות חזותית.
ראשית, הבקשה הוגשה בלא תצהיר התומך בטענות העובדתיות המצויות בה, וזאת למרות שהעורר טען טענות באשר לתושבותו, מרכז חייו והיעדר יכולת להגיע לישראל – טענות המצריכות גיבוי בתצהיר. די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.
שנית, העורר לא הציג אסמכתא כלשהי לעניין תושבוּת-החוץ הנטענת על ידיו, על קיום מרכז חיים באתונה, יוון, ועל קושי כלשהו בהגעה לישראל. הטענות נטענו בעלמא, שעה ששורת ההיגיון והשכל הישר מחיְיבים הצגתם של מסמכים רשמיים המעידים על הטענות בעניין תושבוּת-החוץ הנטענת ובעניין מרכז חייו.
שלישית, בכתב הערר שהוגש ביום 6.11.2024 (לפני כחצי שנה) צוינה כתובתו של העורר ברחוב פאגלין עמיחי בתל אביב; ולא נאמר דבר וחצי דבר בערר בדבר תושבוּת-חוץ של העורר או מרכז חיים במדינה זרה כלשהי. 
רביעית, ביום 16.2.2025 הגיש ב"כ העוררים בקשה לפטוֹר את העורר מהתייצבות לישיבת קדם המשפט, שנקבעה ליום 25.2.2025. במסגרת הבקשה האמורה, טען ב"כ העוררים כי העורר "עוסק בימים אלו בפרקטיקום בפסיכולוגיה קלינית ומחלק את זמנו בין יוון לישראל"; ולא נאמר דבר וחצי דבר בעניין תושבוּת ביוון, או בעניין מרכז חיים ביוון. 
חמישית, העורר הגיש את תצהיר העדות הראשית שלו לבית-המשפט ביום 4.5.2025. כעולה מהתצהיר, הוא נחתם בישראל בפני עו"ד אילן אורלי בכתובת משרדו בתל אביב וגם בתצהיר העדות הראשית לא קיימת כל אינדיקציה לתושבוּת-חוץ או מרכז חיים במדינה זרה. בנוסף, בחודש מאי 2025, מועד החתימה של העורר על התצהיר – מלחמת חרבות ברזל עדיין נמשכה, ולא נשמעה כל טענה מצד העורר בעניין זה. 
שישית, הבקשה הוגשה פחות משלושה שבועות לפני מועד ההוכחות בלא הסבר למועד הגשתה.

השופטת הוסיפה וציינה, כי אם העורר הצליח להגיע לישראל, ככל שהוא שוהה בחו"ל, לצורך החתימה על תצהיר העדות הראשית שלו, עליו להתכבד ולהגיע לישראל לצורך חקירתו הנגדית על תצהירו, ככל שהוא מעוניין שהתצהיר ישמש כראיה בערר שהגיש נגד המשיב.
עוד ציינה השופטת, כי נכון ליום 25.6.2025 בוטל מצב החירום בישראל וחודשו הטיסות לישראל וממנה של חברות תעופה רבות, וממילא לא קיימת כל מניעה להגעתו של העורר לדיון ההוכחות הקבוע ליום 1.7.2025.

לאור כל האמור, קבעה השופטת וינשטיין, כי עניינו של העורר אינו נכנס לגֶדר המקרים החריגים המצדיקים מתן עדוּת בהיוועדות חזותית. העורר הוא בעל דין אשר יזם את הגשתו של ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין נגד המשיב, הוא לא הציג ראיה כלשהי לתושבוּת-חוץ, לא הציג ראיה למרכז חיים מחוץ לישראל ואף לא הציג ראיה למניעה ממשית להתייצבותו לדיון.
משכך, יש לדחות את הבקשה להעדת העורר בהיוועדות חזותית, על הסף ואף לגופהּ.