מחיקת ערר בעקבות קבלת עמדתו של העורר

ביום 11.6.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין זמל.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים.
בתמצית נציין, כי בין המערער לבין המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) התגלעה מחלוקת ביחס לשיעור מס רכישה שעל המערער לשלם בגין רכישת 15% מהזכויות בדירה קטנה על גג בנין בירושלים.
לטענת המערער, הזכויות בדירה נרכשו לצורך הריסה ועל כן שיעור מס הרכישה הנכון הוא 5% בלבד, כרכישת זכויות לבניית דירה. כך, נטען, כי לפי תקנה 2(1) לתקנות מס רכישה, שיעור המס הוא 6% ובנוסף יש להשיב לעורר 1% לפי תקנה 2(1א) לתקנות. 
המשיב, לעומת זאת, טען, כי הן לפי מבחן השימוש בדירה והן לפי מבחן ייעוד הדירה, יש לראות בדירה כ"דירת מגורים" שרכישתה חייבת במס רכישה בשיעור 8%. עם זאת, בכתב התשובה צוין, כי נוכח העובדה שטרם ניתן היתר בניה, המשיב מוכן להמתין לקבלת ההיתר וככל שהדירה אכן תיהרס, לתקן את השומה בהתאם. ואכן, ביום 10.7.2024 הגיש המשיב לוועדת-הערר בקשה שבה צוין כי מבדיקת המשיב עולה כי ביום 10.4.2024 ניתן צו הריסה סופי לדירה ושמדובר בשינוי נסיבות מהותי שמייתר את הֶמשך בירור הערר – תוך הענקת הסעד המבוקש נוכח שינוי נסיבות זה.
ברם, בדיון שהתקיים בפני הוועדה ביום 18.7.2024, טען ב"כ המערער, כי יש לשמוע את הערר ולהכריע במחלוקת שהייתה בין הצדדים.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה, קבעה, כי לאור הבהרת ב"כ המשיב בדיון כי מס הרכישה שישלם המערער יעמוד על 5%, השיג המערער את מבוקשו ואת הסעד שביקש במסגרת כתב הערר; כי בנסיבות אלו אין הצדקה שהערר יישמע ושהוועדה תדון במחלוקת שהייתה קיימת בעת שהוגשו כתבי הטענות, אך איננה קיימת כיום; ומשכך, יש למחוק את הערר (קישור להחלטת הוועדה).

כאמור, המערער הגיש ערעור לבית-המשפט העליון על החלטת הוועדה וביום 11.6.2025 ניתן פסק-הדין בערעור.
לאחַר שנשמעו טענותיו, ובהמלצת המותב (השופטת ד' ברק-ארז, השופט ד' מינץ והשופט ח' כבוב), חזר בו המערער מערעורו, וזה נדחה, תוך שלפנים משורת הדין הוסכם שלא ייעשה צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

נזכיר, כי במבזק מס' 2074 מיום 30.4.2024 דיווחנו על החלטתה של ועדת-הערר לדחות את בקשתו של המשיב לסלק על הסף את הערר שהגיש המערער (קישור למבזק).