פיצוי בגין נזק עקיף שנגרם בעקבות מבצע "צוק איתן"

ביום 25.3.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין קבוצת אינטלקט הפקה והוצאה לאור בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בגדרו התקבל ערעור על החלטותיה של ועדת-הערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה ונזק עקיף) מחוז דרום מיום 27.1.2021 ומיום 6.5.2021 שבגדרן נפסק לטובתה של המבקשת פיצוי בגין נזק עקיף שנגרם לה בעקבות מבצע "צוק איתן". 

המבקשת, חברה להפקת אירועים אשר משרדיה ממוקמים בתל אביב, זכתה בשנת 2013 במכרז להפקת אירועים בעיר אשקלון, ובמסגרת זאת הפיקה, בין היתר, את פסטיבל "בריזה" ("הפסטיבל"), שהתקיים בקיץ של אותה השנה.
בשנת 2014 זכתה המבקשת במכרז נוסף להפקת הפסטיבל, אשר תוכנן להיערך בתקופה שבין 24.8.2014 ל-30.8.2014. אולם, נוכח אירועי הלחימה של מבצע "צוק איתן", המבקשת נאלצה לדחות את האירוע, ולבסוף לבטלו לאור הימשכות הלחימה.
ביום 30.11.2014 הגישה המבקשת תביעה למנהל מס רכוש וקרן פיצויים ("המנהל"), לפיצוי בסך 2,183,477 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לה בעקבות ביטול הפסטיבל. התביעה הוגשה ב"מסלול המחזורים" וזאת מכוח תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014 ("הוראת השעה").*

* סעיף 36(א) לחוק מס רכוש מַסמיך את שר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות מנגנון לפיצוי בעד נזק מלחמה ישיר ועקיף, אשר יסדיר, בין היתר, את הזכאים לפיצוי, ואת שיעורי הפיצויים לסוגי נכסים, ניזוקים ונזקים, בהתחשב בהיקף הנזק, תדירות הנזקים שפקדו את הניזוק או את האזור, וכן גורמים אחרים. מכוח סעיף הסמכה זה הותקנו תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 ("תקנות מס רכוש"), אשר מַסדירות את אופן הגשת התביעות וקבלת הפיצויים לפי חוק מס רכוש, במסלול המכוּנה "המסלול האדום". תביעות המוגשות לפי "המסלול האדום", אינן מוגבלות בתקרת פיצוי או בנוסחת חישוב, והניזוק רשאי לתבוע את נזקיו בהתאם לבחירתו ולהוכיח אותם בכל דרך הנראית לו. לעניין נזק עקיף, התקנות חלות, כמצוות חוק מס רכוש, אך ורק על נזקים שנגרמו בתחום "ישוב ספר".

במטרה להרחיב את מעגל העסקים הזכאים לקבל פיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו עקב מבצע "צוק איתן", הִתקין שר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת, את הוראת השעה. בתקנה 1 להוראת השעה נקבע, כי הוראת השעה חלה על נזקים שאירעו מיום 8.7.2014 ועד ליום 31.8.2014, וזאת לא רק על נזקים שנגרמו ביישובי הספר (לגביהם חל "המסלול האדום" שבתקנות), אלא גם על נזקים שנגרמו ביישובים המצויים בטווח של עד 40 קילומטרים מגבול רצועת עזה ("האזור המיוחד").

לפי ההסדר הקבוע בהוראת השעה, הפיצוי בגין נזק עקיף שנגרם באזור המיוחד ייקָבע לפי נוסחאות מוגדרות בארבעה מסלולי פיצוי (המכונים גם "מסלולים ירוקים"), המבוססים כל אחד על קריטריונים שונים לזכאות ואשר מוגבלים בתקרת פיצוי: מסלול שכר עבודה, מסלול חקלאות, מסלול הוצאות, והרלוונטי לעניינו – "מסלול המחזורים".

"מסלול המחזורים" קובע את סך הנזק שנגרם לעסק באמצעות חישוב סך הירידה בהכנסות כתוצאה מהמלחמה, בניכוי החיסכון בעלויות התפעול בתקופה בה העסק לא פעל או פעל בתפוקה חלקית בְּשל המצב הביטחוני. הנוסחה לחישוב שיעור הפיצוי לפי מסלול זה משתנה בהתאם לסוג הניזוק: כאשר מדובר בניזוק שאינו מוסד ציבורי או עוסק פטור בשנות-המס 2013 או 2014, כפי שהוא בענייננו, החישוב יתבסס על השוואה בין מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודשים יולי ואוגוסט 2013, לבין מחזור עסקאותיו בחודשים יולי ואוגוסט 2014, כפי שאֵלה דווחו למע"מ. הפרש זה מוכפל ב"משלים ההוצאה הנחסכת", המוגדר בהוראת השעה כ"תוצאה המתקבלת מהפחתת שיעור ההוצאה הנחסכת, לפי העניין, מ-1, ובלבד שאם היא נמוכה מאפס היא תחשב כאפס", כאשר התוצאה אמורה לשַקף את מניעת הרווח שנגרם כתוצאה מנזק המלחמה, בניכוי החיסכון בהוצאות התפעול.

יוער, כי הוראת השעה כוללת התייחסות להתאמה הנדרשת של הנוסחה במקרה בו מחזור עסקאותיו של הניזוק כולל הכנסות ממספר סניפים, או אז יופחתו ממנו מחזורי העסקאות של הסניפים שאינם מצויים באזור המיוחד.

עוד נקבע בהוראת השעה, כי סכום הפיצוי על פי מסלול המחזורים מוגבל לתקרה של עד 4,000,000 ₪.

ביום 27.1.2015 וביום 14.6.2015 שולמה למבקשת מקדמה בסך 1,965,130 ₪ בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לה בעקבות מבצע "צוק איתן".
ביום 7.2.2016 דחה המנהל את התביעה, בקבעו כי המבקשת אינה מצויה בתחום האזור המיוחד, ועל-כן אין היא זכאית לפיצוי לפי הוראת השעה. על-כן, נקבע בהחלטה כי המבקשת נדרשת להשיב את מלוא המקדמה שקיבלה. עוד הודגש בהחלטה, כי בְּשל דחיית התביעה לא נבחן הנזק לגופו, וכי אין לראות בהחלטה משום הבעת עמדה ביחס לנזק שנתבע על-ידי המבקשת.
המבקשת הגישה ערר לוועדת-הערר על החלטת המנהל דלעיל וזו קבעה, כי המבקשת קיימה עסק באזור המיוחד, אך לא הִכריעה בעניין היקף הפיצוי המגיע למבקשת, אם בכלל. חלף זאת, הוועדה קבעה כי המנהל יקבל החלטה בעניין, לפי נוסחת מסלול המחזורים, ולאחר מכן יעבירו הצדדים לוועדה עמדה לגבי אופן ניהול המשך ההליך.
ביום 6.5.2021 ניתנה החלטה משלימה של ועדת-הערר. בפתח הדברים ציינה הוועדה, כי לא התקיים שיח ממשי בין הצדדים, ועל-כן אין בפניה החלטה מנומקת של המנהל בעניין היקף הנזק, אשר ניתן להעביר תחת שבט הביקורת של הוועדה. לפיכך, בחנה הוועדה את הנזק בהתאם לנוסחת מסלול המחזורים, תוך ביצוע שלוש התאמות: ראשית, הוועדה הרחיבה את "מרחב ההשוואה" כך שהוא יתפרס על פני ארבעה חודשים ולא על פני חודשיים כפי שקבוע בהוראת השעה; שנית, נקבע שיש לקחת בחשבון כי קיימת מגמת ירידה בהכנסותיה של המבקשת במחצית הראשונה של שנת 2014, ללא כל קשר למבצע "צוק איתן", בשיעור של 16.6%; ושלישית, נקבע, כי הגם שהצדדים חלוקים לגבי מהותו של סך 250,000 ₪ שקיבלה המבקשת מהחברה הכלכלית (אם ניתן כפיצוי בגין ביטול הפסטיבל או כהחזר בגין הוצאות חריגות שאין קשר בינו לבין נושא התביעה), יש לנַכּוֹת את הסכום האמור בעת קביעת הנזק הנטען.
בהתאם לעקרונות האמורים, ערכה הוועדה חישוב, וקבעה כי על המנהל לשלם למבקשת פיצוי בסך של 176,432 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
ביום 24.5.2021 הגישה המבקשת בקשה לתיקון טעות סופר, נוכח שיבוץ שגוי של נתונים על בסיסם חושב הפיצוי. ביום 22.6.2021 קיבלה הוועדה את הבקשה והעמידה את סכום הפיצוי על סך של 496,510 ₪.
המנהל מיאן להשלים עם החלטותיה של הוועדה והגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
ביום 23.3.2023 קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המנהל, וקבע כי מקום עִסקה של המבקשת מצוי בעיר תל-אביב, ולא באשקלון, ועל כן היא אינה זכאית לפיצוי לפי הוראת השעה. בית-המשפט המחוזי קבע, כי בעת הכרעה בשאלה היכן מצוי עסקו של ניזוק יש לקחת בחשבון מכלול של רכיבים, לרבות טיב פעילותו של העסק, היקף פעילותו באזור המיוחד לעומת היקף פעילותו באזורים אחרים, מקום הפעילות הקבוע של העסק לעומת אזורים אחרים בהם הוא נותן שירות זמני או נקודתי, ומקום המשרד הרשום. ביישום לעניינה של המבקשת, עמד בית-המשפט המחוזי על כך שטיב פעילותה הוא מתן שירות הפקת אירועים מהעיר תל אביב, לאזורים שונים ברחבי הארץ, שהיקף פעילותה באזור המיוחד מצומצם ביחס לפעילותה בשאר חלקי הארץ, ועל כך שלמבקשת אין משרד קבוע באשקלון, אלא שהיא קיימה מדי פעם פעילות עסקית במקום.
עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי הגם שמחוקק-המשנה הכיר בהוראת השעה באפשרות שלעסק המצוי באזור המיוחד יהיו סניפים ברחבי הארץ, מבלי שיהיה בכך כדי לבטל את זכאותו לפיצוי, הרי שנוסח הוראת השעה מצביע על כך שהכַּוונה היא לניזוק שעיקר פעילות עסקו היא באזור המיוחד.
כמו-כן, קבע בית-המשפט כי קיומו של סניף יוכר, ככלל, בנסיבות בהן מתנהלת הנהלת חשבונות נפרדת, ולעיתים גם רישום נפרד ברשויות המס – וכן כי תנאים אלו אינם מתקיימים בעניינה של המבקשת. נוכח האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי עִסקה של המבקשת אינו מצוי באזור המיוחד, וכי היא אינה מקיימת סניף קבוע בעיר אשקלון או באזור המיוחד ככלל.
בבחינת "מעבר לדרוש" התייחס בית-המשפט המחוזי גם למחלוקת בדבר אופן החישוב של פיצוי במסגרת מסלול המחזורים. בית-המשפט ציין כי נוסחת החישוב במסלול המחזורים מבוססת על נתוני הדיווח למע"מ, וקבע כי הוועדה לא הייתה רשאית לבסס את החישוב על נתונים פנימיים של המבקשת. עוד צוין, כי החישוב שעָרכה הוועדה אינו ברור וכי אין זה ברור אם בוצעה הפחתה של הירידה בהכנסות שאינה קשורה בקשר סיבתי למבצע "צוק איתן", שבה הכירה הוועדה. לפיכך, קבע בית-המשפט כי אף אם הוא היה קובע כי למבקשת עסק המצוי באזור המיוחד, הרי שלא עלה בידה להוכיח כי נגרם לה נזק עקיף, על פי נוסחת מסלול המחזורים, או בכל מסלול אחר.
בסיכומו של דבר, הורה בית-המשפט המחוזי על ביטול החלטת הוועדה, ועל כך שיוּשב למנהל כל פיצוי ששולם למבקשת, אם שולם.
מכאן בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' כשר (בהסכמת השופט ע' גרוסקופף והשופטת ר' רונן) קבע כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל אך דין הערעור להידחות (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט כשר, כי הגם שבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים הישירים להליך, או מקום בו מתעורר חשש מפני עיוות דין חמור, הרי שבנסיבות העניין, הבקשה דנא אכן באה בגדרם של אותם מקרים חריגים. זאת, מהטעם שלהכרעה בשאלה כיצד קובעים היכן מצוי עסק, וכן בשאלת סמכותה של הוועדה לחרוג מהנוסחאות לחישוב פיצוי בגין נזק עקיף הקבועות בהוראת השעה, יש השלכות רוחב המצדיקות מתן ערעור "בגלגול שלישי".
עוד ציין השופט, כי אין לקבל את טענתה של המערערת לפיה שגה בית-המשפט קמא עת דן בקביעה של ועדת-הערר לפיה עִסקה מצוי בעיר אשקלון, שכּן מדובר בקביעה עובדתית בעוד זכות הערעור שמורה לשאלות משפטיות בלבד. זאת, מהטעם שהשְאֵלה כיצד יש לקבוע היכן מצוי עסק הינה שאלה בעלת היבט משפטי כבד משקל.

השופט כשר נדרש לשאלת הגדרתו של עסק המצוי באזור המיוחד וקבע, כי מקובלת עליו במלואה מסקנתו של בית-המשפט קמא לפיה ההכרעה בשאלה אימתי עסק ייחשב כמצוי באזור המיוחד, ראוי שתתבסס על מכלול אינדיקציות אשר יכולות להעיד כי העסק לקח על עצמו את הסיכון הכרוך בקיום פעילות קבועה ומתמשכת באזור זה; וכי מכלוֹל האינדיקציות מצביע על כך שצדק בית-המשפט קמא בקביעתו כי אין לראות במערערת כמי שעִסקה מצוי באזור המיוחד.
עם זאת, השופט הוסיף, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי ייתכן שעֵסק שחֵלק ניכר מפעילותו אינו מצוי באזור המיוחד, יהיה זכאי לפיצוי בגין נזק מלחמה עקיף אם יוכיח כי פעילותו באזור זה עולה כדי "סניף". לדבריו, המערערת לא טענה לקיומו של סניף באשקלון, ועל כן הוא אינו נדרש להכריע בשאלה אם ניתן להכיר בפעילותה באשקלון כ"סניף"; ובהתאם, הכרעה בשאלה אימתי פעילות עסקית באזור המיוחד תעלה כדי סניף, תמתין לעיון מלא בבית-המשפט העליון במקרה המתאים לכך.

השופט כשר הוסיף ונדרש לשאלת סמכותה של ועדת-הערר לחרוג מנוסחאות החישוב שנקבעו בהוראת השעה לצורך קביעת הנזק וקבע, כי ככלל, על הוועדה להיצמד לנוסחאות הקבועות בדין, וכי חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות על-מנת שתותר סטייה מאופן חישוב הפיצוי כפי שנקבע בדין, ובפרט בעניין מסד הנתונים שעל בסיסו יש לקבוע את שיעור הנזק העקיף.
לגופו של עניין, קבע השופט, כי במקרה דנן הוועדה לא הִצביעה על סיבה מיוחדת שבגינהּ מוצדק שלא לעמוֹד על הדרישה שנתוניה של המערערת יהיו מעוגנים בדיווח למע"מ שהגישה המערערת; אך לא כך לעניין הלקיחה בחשבון של הירידה בהכנסות שאינה נובעת מאירוע הלחימה ואף לא גם ביחס להפחתה של 250,000 ₪ מסך הפיצוי, שכּן ניתן לבצע הפחתה כאמור ככל שנקבע כי מדובר בסכום שקיבלה המערערת כפיצוי בעד הנזק, וזאת מכוח תקנה 3 לתקנות מס רכוש.