עדכוני מלחמה | הארכת מועד לדיווח השנתי על ניכויים | דמי ביטוח לאומי בגין הכנסה שמקורהּ בחברת ארנק | שומת ניכויים בְּשל אי-ניכוי מס במקור תשלומים לספקים

הקלה לעסקים בעוטף ובגבול הצפון שנפגעו ב"חרבות ברזל"

ביום 15.3.2026 פורסמה הודעת דוברוּת רשות המיסים בנושא.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

---

דיווח שנתי על ניכויים ממשכורת ומשכר עבודה (טופס 126) ועל ניכויים מתשלומים שאינם משכורת או שכר עבודה (טופס 856) לשנת-המס 2025 – הארכת מועד הגשה

הבוקר (17.3.2026) פורסמה הודעתו בנושא של עו"ד דוד רוטנברג, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

---

דמי ביטוח לאומי בגין הכנסה שמקורהּ בחברת ארנק

שלשום, 15.3.2026, ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין ולבר.

עניינו של פסק-הדין בבקשת המבקש מחודש יוני 2022* לאשר כייצוגית את התובענה שהגיש כנגד המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בְְּשל גביית דמי ביטוח בגין הכנסתן החייבת של חברות ארנק, דהיינו ההכנסה החייבת לפי סעיף 62א לפקודת מס הכנסה.

* דהיינו, לפני חקיקת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה-2024 ("חוק ההתייעלות") (קישור לחוק ההתייעלות), הכולל את התיקון** ביחס לחברות ארנק ורווחים כלואים כמו גם את הוראת-השעה.

** תיקון מס' 277 לפקודת מס הכנסה (תיקון עקיף).

במסגרת הבקשה, שהוגשה באמצעות משרדנו, נטען, כי הגם שהמחוקק לא ביקש לשנות את עיקרון היסוד המעוגן בחוק הביטוח הלאומי לפיו החבות בדמי ביטוח מוטלת רק על יחידים, החליט המל"ל לחיֵיב יחידים שהינם בעלי מניות באותן "חברות ארנק" בדמי ביטוח בגין הכנסותיהן של החברות האמורות.
עוד, ובין היתר, נטען, כי עמדתו של המל"ל נדוֹנה ונדחתה על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה במסגרת הלכת וייס (דב"ע מט/0-98) ובמסגרת הלכת ברק יוסף (ע"ע 1117/01) וזאת ביחס לסעיפים אחרים בפקודת מס הכנסה – סעיף 64 שעניינו בחברת בית וסעיף 64א שעניינו בחברה משפחתית – אשר נוסחם זהה (בכל הקשור לסוגיה נשוא הבקשה) לנוסחו של סעיף 62א.
בנוסף ובין היתר, נטען, שהתנהלותו של המל"ל נעשתה תוך שיהוי בלתי-סביר בעליל ובאופן רטרואקטיבי. שכּן, למרות שתחולתן של הוראות סעיף 62א לפקודת מס הכנסה נקבעה ליום 1.1.2017, המל"ל פרסם את עמדתו בנושא רק בשלהי שנת 2021, וזאת במסגרת חוזר ביטוח מס' 1487.

בית-הדין (השופטת ר' בר"ג-הירשברג, נציג ציבור (עובדים) מר ב' אלבז ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' ב' ממן) דחה את הבקשה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

במבזקים הקרובים נעדכן ביחס לערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה.

---

שומת ניכויים בְּשל אי-ניכוי מס במקור תשלומים לספקים

ביום 6.3.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין גולד דלק (2012) בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישה המערערת – חברה העוסקת במסחר כללי, לרבות מכירת סולר, שמן, צמיגים ומכשור לתחנות דלק – כנגד שומת הניכויים שהוציא לה המשיב (פקיד-שומה ירושלים 2) לגבי שנות-המס 2019-2016 בקשר לתשלומים ששילמה לשלושה נותני שירותים מבלי לנַכּוֹת מס במקור בהתאם להוראות סעיף 164 לפקודת מס הכנסה.*

* סכום החיוב הכולל שנקבע בשומה, לרבות בגין קנס אי-ניכוי לפי סעיף 191א לפקודה, עמד על 14,363,350 ₪.

לטענת המערערת, היו בידה אישורי ניכוי מס במקור לגבי נותני השירותים בשיעורים מופחתים וכן אישורי פטוֹר מניכוי מס במקור וכי לא הייתה מוּדעת לשינוי בשיעורי הניכוי במקור לגביהם. עוד נטען, כי לעיתים הייתה תקלה במערכת הממוחשבת דרכה ניתן לראות את שיעור המס שיש לנַכּוֹת במקור ומשכך הסתמכה על האישורים שבידיה.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות, קבע, כי משנקבע בהוראת ביצוע מס הכנסה מס' 2/2018 בנושא אישורי ניכוי מס במקור ואישורים לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים לשנת-המס 2018 (קישור להוראה) שעל כל משלם תשלום החייב לנַכּוֹת מס במקור החובה להתעדכן באופן מקוּון בשיעור הניכוי בטרם כל תשלום או לכל הפחות אחת לחודש, ומשהנחיות אלו פורסמו לציבור, קמה חובתה של המערערת לפעול לפיהן. "טענותיה השונות של המערערת לעניין זה, כגון תקלה ברשת האינטרנט, או הטענה כי אכן הקפידה לבדוק את אישורי הניכוי מפעם לפעם, אין בהם בכדי לשנות קביעה זו" (פס' 43).

השופט הוסיף וציין, כי החובה לנַכּוֹת מס במקור מוטל על המשלם, וזאת עוד בטרם ההכנסה הועברה למקבל, וכי בכל הנוגע לחששות המערערת כי הטלת חובה זו עלולה לגרור הטלת כפל-מס הרי שככל שהחברות היו מגישות את דוחותיהן ומשלמות את המס שהמערערת הייתה אמורה לשלם, המשיב היה מוציא שומה בגין קנס של אי-ניכוי בלבד, ובכך מתבטל החשש כאמור מהטלת כפל-מס.

לבסוף, ולאחַר שציין כי הראיות שהוצגו בפניו מציגות תמונה ברורה לפי המשיב פעל באופן סביר למדי והפעיל את סמכויותיו כדין, קבע השופט דורות שאין לקבל את טענתה הנוספת של המערערת לפיה בטרם הוציא המשיב שומת ניכויים למערערת היה עליו לנקוט בהליכים שומתיים כנגד החברות עצמן.
לדבריו (פס' 61), "אין קשר ישיר בין חובתה של המערערת לנכות מס במקור מהתשלומים שביצעה לספקים, לבין חובת המשיב לבצע הליכים שומתיים כנגד הספקים עצמם. אין האחד תלוי בשני, ואין חובה על המשיב למצות את ההליכים כלפי הספקים בטרם הוצאת שומת ניכויים. זאת משום שכאמור, החובה לנכות מס במקור מוטלת בראש ובראשונה על המשלם, ולא על המקבל" [ההדגשה במקור – א' ש'.]