אין להעלות בהליך משפטי טענות עובדתיות שלא הועלו בהליך ההשגה; האם בחישוב החזר המס המגיע לנישום יש להביא בחשבון מדדים שליליים? והאבחנה בין מ

פסק-הדין בעניין שרגאי (ע"מ 1222-03)

המערער, באמצעות מיַיצגו דאז, הצהיר בפני רשויות המס על הכנסה פטורה שצמחה לו. הצהרה זו נעשתה על רקע פקודת יומן שנעשתה בספרי החברה שבבעלות המערער ואשר זיכתה את המערער בסכום של 4 מליון ש"ח.
לאחר מכן, השיג המערער על השומה שנקבעה לו באשר לאופן סיווג ההכנסה האמורה.
לאחַר שנדחו טענותיו בהשגה והוּצא צו הקובע את השומה בעניינו, הגיש המערער את הערעור דנא, ובו שב וחזר על טענותיו בנוגע לאופן סיווג ההכנסה בהודעת הערעור.
לבסוף, נזכר המערער בנימוקי הערעור, כי למעשה כְּלָל לא צמחה לו ההכנסה האמורה ואף אם צמחה, היא לא נתקבלה בידיו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.

השופט אלטוביה קבע, כי בתי-המשפט שללו כבר בעבר את האפשרות להעלות בהליך המשפטי טענות עובדתיות שלא הועלו בהליך ההשגה לפני המשיב.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי אף אם היה נכון לראוֹת בטענות המערערת כטענות שאינן טענות עובדתיות חדשות שסותרות את טענותיו בשלב ההשגה או כי מדובר בהרחבת חזית בהסכמה, הרי שגם לגופו של עניין יש לדחות את הערעור, שכּן הוכח, כי למערער צמחה הכנסה מידי החברה ויש למסותו בגינהּ בשנת-המס שבערעור.

התובעת, חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, שהינה חברה ציבורית העוסקת בתחום הפרמצבטיקה, שילמה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה מקדמות בגין הכנסותיה, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 174 ו0175 לפקודת מס הכנסה.

בשנים הרלבנטיות לצביעה נערכו על-ידי הנתבעת, מדינת ישראל – רשות המיסים – פקיד-השומה ירושלים 1, חישובים לאחַר אישור השומה ונמצא, כי התובעת זכאית להחזרי מס. החזרים אלה הושבו לתובעת. ברם, לטענת התובעת, סכומי ההחזר הופחתו במהלך החישוב שנעשה על-ידי הנתבעת בסך של כ-6 מליון ש"ח, וזאת בְּשל העובדה שבחלק מהחודשים באותן שנות-מס חלו מדדים שליליים, והנתבע הביא מדדים שליליים אלה בחשבון כהפחתה בעת חישוב ההחזר. לטענת התובעת, יש לפרש את המונח "הפרשי הצמדה וריבית" שבסעיף 159א(א) לפקודת מס הכנסה באופן כזה שיש להתחשב אך ורק בתוספת לסכום, מה גם שהנתבעת פירשה כך את הוראות הסעיף בהקשרים שונים.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ר' וינוגרד, דחה את התביעה.

השופט וינוגרד בחן את הגדרת המונח "שיעור עליית המדד" שבסעיף 1 לפקודת מס הכנסה וקבע, כי אין כל מניעה מלפרש את לשון הגדרה זו כפשוטה ולקבוע, כי ההפרש בין המדד בתחילת התקופה לבין המדד בסופה יכול להיות חיובי או שלילי, וממילא גם כאשר חל הפרש שלילי יש להביאו בחשבון בעת חישוב "שיעור עליית המדד".
לשיטתו, תכלית החקיקה מובילה לפרשנות לפיה יש להתחשב במדד שלילי בעת ביצוע החזר לנישום בגין תשלומי מס ששילם ביֶתֶר, וגם הגיונם של דברים תומך במסקנה זו, שכּן מנגנון ההצמדה לא נועד אלא לשמוֹר על ערכו של הכסף, וממילא לא זכאי הנישום אלא להשבת ערך כספו ואין הוא אמור להתעשר על-חשבון המדינה בְּשל העובדה שערך כספו עלה.

השופט וינוגרד הוסיף וקבע, כי הראיות הצביעו על כך שהנתבע נקט בפועל בגישה אחידה לפיה הובאו המדדים השליליים בחשבון בכל ההקשרים, אף כאשר הפעלתם הביאה ליתרות זכות לנישומים שלכאורה חבו כספים לנתבעת, וממילא הבסיס לטענות התובעת בדבר חוסר-התאימות ומדיניות האיפה ואיפה שנוקטת הנתבעת, נשמט מאליו.

לאור האמור, הורה השופט וינוגרד על דחיית התביעה וחיוב התובעת בשכ"ט עו"ד בסכום של 150,000 ש"ח!