לוגו אלכס שפירא ושות׳

כתב העת "מיסים"; הארכת מצב החירום המיוחד בבתי-המשפט; שומת עסקאות מופרכת לנהג מונית; ביטול קנס גירעון; מס רכישה בגין עבודות פיתוח (סיבוב חמישי); הפקדת ערובה ועוד

10/05/2020

כתב העת "מיסים"

אנו שמחים לעדכנכם, כי הח"מ הצטרף לצוות העורכים של כתב העת "מיסים".

כידוע, "מיסים", בהוצאת רונן, הינו כתב העת המוביל בענייני מסים בישראל ובמסגרתו מתפרסמים אחת לשלושה חודשים, מאז שנת 1987, חידושים בחקיקת המס ובחוזרי רשות המסים וכן מאמרים מעמיקים ומקיפים בתחום המיסוי של מומחים אורחים ושל צוות כתב העת, המצוטטים פעמים רבות בפסיקת בתי-המשפט.

כך, למשל, במסגרת כתב העת האחרון (מיסים לד(1)) אשר יצא לפני מספר ימים, נכלל, בין היתר, מאמרו של רו"ח עופר מנירב בנושא "דמי ביטוח לאומי בגין הכנסות חברה משפחתית – בית הדין הארצי יושיענו?",* בגדרו מבקר רו"ח מנירב את פסק-הדין של בית-הדין האזורי לתל-אביב בעניין נחושתן.**

* להורדת המאמר, לחצו כאן.
** למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.

במסגרת צוות העורכים של כתב העת נמנו בעבר, בין היתר, מומחי המס פרופ' אהרון יורן ז"ל, ד"ר אברהם אלתר ז"ל, עו"ד יעקב פוטשבוצקי ז"ל ועו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין ז"ל; ואילו צוות העורכים הנוכחי כולל את מומחי המס יבדל"א עו"ד איתן צחור, עו"ד דב נייגר, ד"ר אמנון רפאל ופרופ' דן ביין, אליהם, כאמור, הצטרף גם הח"מ.


הארכת מצב החירום המיוחד בבתי-המשפט

בימים 16.3.2020, 22.3.2020 ו-12.4.2020 פורסמו בילקוט הפרסומים הודעותיו של שר המשפטים,* מר אמיר אוחנה, לפיהן בְּשל מצב חירום מיוחד, ובתוקף סמכותו לפי תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 ("תקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד"), חלות תקנות 3 עד 5 לתקנות האמורות על בתי-משפט השלום, על בתי-המשפט המחוזיים ועל בית-המשפט העליון. זאת, הָחל ביום 16.3.2020 ועד ליום 10.5.2020 ("תקופת החירום").

* למַעבר להודעה הראשונה לחצו כאן; למַעבר להודעה השנייה לחצו כאן; למַעבר להודעה השלישית לחצו כאן.

תקנה 3 לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד קובעת, כי בתקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים יקוימו דיונים רק בעניינים המפורטים באותה תקנה;* תקנה 4 קובעת, כי תקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית-המשפט, רשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לשכה; ואילו תקנה 5 קובעת, כי אגרה שיש לשלמהּ לפני תחילת הליך, לפי תקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987, לפי תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 או לפי תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), תשכ"ח-1968, יידחה תשלומה עד תום תקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים, אלא אם כן קבע אחרת בית-המשפט, הרשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לשכה.

* וכך נקבע באותה תקנה 3:
"(א) בתקופת תקפה של ההודעה יקויימו דיונים רק בענינים המפורטים להלן:
 (1) מעצר ושחרור בערובה;
 (2) מעצר לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979;
 (3) עתירות דחופות לבית המשפט הגבוה לצדק;
 (4) עבירות לפי חיקוקים הנוגעים למצב החירום המיוחד;
 (5) סעדים זמניים דחופים בענינים אזרחיים;
 (6) עניינים דחופים בהוצאה לפועל והם: ...
(ב) הדחיפות לענין תקנת משנה (א)(3) ו-(5) תיקבע בידי נשיא בית משפט.
 ...
(ה) מנהל בתי המשפט או מנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, בהודעה שתפורסם בדרך האמורה בתקנה 2(ג), לקבוע סוגי ענינים נוספים שיידונו בבתי המשפט ובלשכות."
 
במבזק מס' 1846 מיום 2.4.2020 התייחסנו, בין היתר, לפרסום הודעתו של שר המשפטים (קישור להודעה) לפיה בתוקף סמכותו לפי תקנה 3(ה) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 ("התקנות"), הוא קובע כי נוסף על סוגי העניינים המנויים בתקנה 3(א)(1) עד (5) לתקנות, בתקופת החירום יישָמעו סוגי העניינים המפורטים בהודעה.
במסגרת אותו מבזק דיווחנו, כי במסגרת העניינים המנויים בהודעתו האמורה של שר המשפטים נכללות, בין היתר, בקשות של פקידי-שומה שהוגשו לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה (ראו סעיף 2(ב)(3) להודעה).
בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1850 מיום 5.5.2020, כי ביום 28.4.2020 פורסם בילקוט הפרסומים תיקון מס' 3 להודעתו האמורה של שר המשפטים ("התיקון") (קישור לתיקון), לפיו בתקופת החירום יישמעו, בין היתר, גם דיוני קדם משפט בבית-המשפט המחוזי בהליכים אזרחיים (ראו סעיף 2(ב)(11) להודעה, כנוסחהּ לאחַר התיקון) וכן בקשות מנהל מע"מ לפי סעיף 112א לחוק מע"מ (גביית מס במקרים מיוחדים) (ראו סעיף 3(ב)(10) להודעה, כנוסחהּ לאחַר התיקון).


בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 7.5.2020 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה נוספת של שר המשפטים (קישור להודעה), לפיה תקופת החירום (כמשמעותה לעיל) תוארך עד ליום 17.5.2020, וזאת לגבי תקנות 3 ו-5 לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד (ולא לגבי תקנה 4 לתקנות האמורות).

נזכיר, כי ביום 27.3.20202 פורסמו ברשומות תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית תקופות בענייני הליכי מס), התש"ף-2020 ("התקנות"(קישור לתקנות), הקובעות, כי בחישוב התקופות שנקבעו בהוראות החוק המנויות בתקנות, לא תבוא במניין התקופה שמיום 22.3.2020 ועד ליום 31.5.2020 ("התקופה הקובעת"), וזאת אם מועדי סיומן של תקופות אלו חלים בתקופה הקובעת או בחודשיים שאחריה.*

* למַעבר למבזק בנושא התקנות, לחצו כאן

שומת עסקאות מופרכת לנהג מונית

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין יוסופוב.

עניינו של פסק-הדין בשומת עסקאות לפי מיטב הַשפיטה שהוציא המשיב (מנהל מע"מ רמלה) למערער, נהג מונית יליד שנת 1949 הסובל מסוכרת ומבעיות רפואיות נוספות.
ספרי המערער לא נפסלו והמשיב אף לא מצא להטיל בהם כל דופי. כמו-כן, המערער – לטענתו אשר לא נסתרה על-ידי המשיב – מעולם, בכל 12 שנות עבודתו כנהג מונית, לא נתפס באי-רישום תקבול.
שנות-המס שבמחלוקת הן השנים 2012–2016, כאשר הערך המוסף אשר עלה מדיווחי המערער בשנים אלו עמד בממוצע על כ-1,500 ש"ח לחודש.
המשיב סבר, כי מדובר בערך מוסף נמוך במידה בלתי-סבירה, ועל-כן, מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 77 לחוק מע"מ, הוציא למערער שומת עסקאות לפי מיטב הַשפיטה, וזאת בהתבסס על שני אדנים: נתונים שמצא מבדיקת ספרי המערער (אשר, כזכור, לא נפסלו); ועיבודם על-בסיס נתונים שנלקחו מהתדריך הכלכלי של רשות המסים ("קווי הנחיה כללכיים לבחינת סבירות ההכנסה").
לטענת המערער, אשר לא נסתרה על-ידי המשיב, בשלבי הדיון השומתי במשרדי המשיב, הוצע לו לשלם כ-50,000 ש"ח מס עסקאות, ובכך לסיים את הפרשיה; ומשלא נאות להצעה זו, הוּצאה לו שומה בהיקף רחב פי כמה וכמה (כ-310,000 ש"ח).
עוד יצוין, כי שבוע לפני דיון שמיעת הראיות, הודיע המשיב כי הוא מעמיד את שומתו על מחצית השומה המקורית (כ-156,000 ש"ח).

בית-המשפט, מפי השופט א' גורמן, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט גורמן קבע, כי המערער אכן דיווח על ערך מוסף נמוך, כך שהייתה לכאורה הצדקה להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה, אך בה בעת חובה היה על המשיב ביֶתֶר שאת להזהיר את עצמו ולבחון היטב כי השומה שהוא מוציא תהא אכן לפי מיטב שפיטתו – מוצדקת ומותאמת לנסיבות.

בהתאם, המשיך השופט גורמן ובָּחן את השְאֵלה, האם השומה שהוציא המשיב למערער היא אכן שומה סבירה "לפי מיטב השפיטה". השופט ענה על שאלה זו בשלילה. לדבריו, השומה שהוּצאה לוקה בחוסר סבירוּת קיצונית אשר היה על המשיב בעצמו לגלותה ולהימנע מלכתחילה מהוצאתה.
השופט גורמן הוסיף וציין, כי עלה בידי המערער לשכנע כי אין לקבל את השומה שהוציא המשיב; וכי הוא הצליח להפריך מַרכיבים משמעותיים מתוכה, עד כי המשיב עצמו הֶעמידה על מחצית "ואף את מחצית הפליטה הזו איני מסכים לקבל".

וכך הוא סיכם:

"עסקינן בתיק בו אין כל אינדיקציה של ממש להעלמת מס. בהחלט יתכן כי המערער לא העלים כל הכנסה. בהחלט אפשרי כי כל 'חטאו' של המערער, הוא כי מפאת גילו ומצבו, פעל במסגרת האפשרויות שהיו בפניו, ובדרך שהערך המוסף הכלכלי שנבע ממנה, נמוך. כפי שנקבע בראשית הדברים, סימני שאלה כלכליים עשויים בהחלט להצדיק הוצאת שומה לפי מיטב השפיטה, אולם בנסיבות המיוחדות של הערעור שלפניי, שומה זו הייתה צריכה להיעשות בזהירות ובמתינות. משלא פעל המשיב בדרך זו ושעה שאין בידי לתת אמון אף בתוצאה המרוככת העולה מהודעת התיקון השנייה, דין הערעור להתקבל. בנסיבות אלה, ראוי אף כי תיזקף לזכות המערער גם העובדה כי במשך שנות פעילותו הארוכות, מעולם לא נתפס באי רישום תקבול ובספריו לא נמצא כל פסול, כך שלא יהיה די בספקות שאכן נותרים, כדי להביא לבניית שומה שונה באופן משמעותי מזו שבחר המשיב להוציא ושכנגדה הוגש הערעור" [ההדגשות אינן במקור – א' ש'.]


ביטול קנס גירעון 

במבזק מס' 1781 מיום 21.3.2019 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין פליינג קרגו.*

* למַעבר למבזק האמור, לחצו כאן.

כזכור, במסגרת פסק-הדין מושא הערעור, קיבל בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, את הערעור ברובו. עם זאת, בית-המשפט העליון קיבל את עיקרו של הערעור שהגיש המשיב (פקיד-שומה רמלה).

הבוקר פורסם פסק-דין נוסף של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, וזאת בנושא קנס הגירעון בסך של כ-11.3 מיליון ש"ח שהמשיב הטיל על אף.סי (פליינג קרגו) תובלה בינלאומית בע"מ ("המבקשת"), שהיא אחת מהמערערות (חברת הבת, הרוכשת).

קנס הגירעון הוטל מלכתחילה במסגרת השומה שהוּצאה למבקשת והוא היווה חֵלק מהערעורים שהוגשו לבית-המשפט המחוזי, אך בעקבות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי החליט המשיב שלא להטיל את קנס הגירעון על המבקשת.
ברם, לאחַר שניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון, החליט המשיב לחזור ולחיֵיב את המבקשת בקנס הגירעון.
לאור זאת, הגישה המבקשת המרצת פתיחה לבית-המשפט ועתרה במסגרתה למתן סעד הצהרתי לפיה אין לחייבהּ בקנס הגירעון כאמור.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קיבל את הבקשה (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט בורנשטין, כי בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו כי "התוצאה אליה הגעתי מייתרת את הצורך לדון בשאלת קנס הגירעון", אך סתם ולא פירש. עם זאת, השופט המשיך וציין, כי קביעתו של בית-המשפט המחוזי בעינה עומדת ומשמעה כי אין להטיל את הקנס.

השופט בורנשטין המשיך ונדרש לטענת המשיב לפיה הערעור שהגיש לבית-המשפט העליון נועד להחזיר את השומה על כנה ובכלל זאת את קנס הגירעון המהווה חלק בלתי-נפרד הימנה; ודחה טענה זו.
לדבריו, דווקא על שום שבית-המשפט המחוזי סתם ולא פירש, וכאשר חֵרף החלטתו לדחות את הערעור שהוגש על-ידי המבקשת, קבע כי אין להטיל את הקנס, ניתן היה לצַפות כי המשיב יביא גם נושא זה לפתחו של בית-המשפט העליון, ולמצער, כטענה חלופית. אלא שסוגיית קנס הגירעון לא נזכרה בהודעת הערעור שהוגשה על-ידי המשיב לבית-המשפט העליון ואף לא בסיכומים מטעמו (וממילא בית-המשפט העליון לא נדרש לסוגיה זו).

השופט בורנשטין הוסיף וקבע, כי אין לקבל את דברי העדה מטעם המשיב (במהלך דיוני ההוכחות) לפיה "לאור האמירות של ביהמ"ש העליון, הקשות שנאמרו על ידו, הסקנו כי גם ביהמ"ש העליון התרשם שהחברה התרשלה בקביעת הכנסתה בעת הגשת הדוח", בהיותה מסקנה המבוססת על "התרשמות מהתרשמות"; וכי משלא נדרש בית-המשפט העליון לסוגיית קנס הגירעון, לא ניתן לצקת לתוך פסק-הדין קביעוֹת נורמטיביות שאינן בו.

לאור האמור, קבע השופט בורנשטין, כי סוגיית קנס הגירעון הפכה לסופית וחלוטה והמשיב אינו רשאי עתה להטיל בשנית את הקנס האמור, תוך שהוא מַבהיר, כי "קנס הגירעון אינו מתווסף באופן 'אוטומטי' לשומה [...]".

לבסוף, ציין השופט בורנשטין, כי משקיבל בית-המשפט המחוזי את עיקרו של הערעור, קשה לומר כי התקיימו הנסיבות המַצדיקות הטלת קנס. זאת, למרות שבעקבות פסק-הדין של בית-המשפט העליון אכן נוצר גרעון העולה על 50% מהמס שהמבקשת חייבת בו, וזאת לאור הפער העצום בין המס על-פי הצהרתה של המבקשת באשר לתמורה ששולמה עבוּר המוניטין לבין המס המתחייב לאור קביעת בית-המשפט העליון בדבר התמורה שראוי ליחסהּ למוניטין.

תשומת לבכם לפס' 15 ו-18 לפסק-הדין.


מס רכישה בגין עבודות פיתוח (סיבוב חמישי)

במבזקים מיום 8.7.2018, 22.10.2018 ו-19.6.2019 נדרשנו לפסקי-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין אאורה השקעות בע"מ, שיכון ובינוי נדלן בע"מאלמוג ב.ז. בניה והשקעות בע"מ ואמרלד בנין ופיתוח בע"מ.
בארבעת המקרים, נדוֹנה השְאֵלה האם על העוררות לשלם מס רכישה בגין עבודות פיתוח.

בעניין אאורה השקעות בע"מ ובעניין שיכון ובינוי נדלן בע"מ, קיבלה ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ועו"ד ח' שטרן), את הערר (קישור למבזק בעניין זה).*

פסק-הדין בעניין שיכון ובינוי נדלן בע"מ (קישור לפסק-הדין) ניתן יומיים לאחַר מתן פסק-הדין בעניין אאורה השקעות.

בעניין אלמוג ב.ז. בניה והשקעות בע"מ, דחתה ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד נ' מולכו ועו"ד ח' שטרן), את הערר (קישור למבזק בעניין זה).

ואילו בעניין אמרלד בנין ופיתוח בע"מ, קיבלה ועדת-הערר בראשות השופט סוקול את הערר (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסם פסק-דין נוסף בנושא של ועדת-הערר בראשות השופטת א' וינשטיין (עו"ד ח' שטרן ועו"ד א' סימון – חברים), וזאת בעניין שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ.

ועדת-הערר דחתה את הערר, תוך חיוב מנהל מיסוי מקרקעין חדרה בהוצאות העוררות ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 90,000 ש"ח (30,000 ש"ח לכל אחת משלוש העוררות) (קישור לפסק-הדין).

השופטת וינשטיין ציינה, כי למרות שהמחלוקות בערר דנן זהוֹת לחלוטין למחלוקות שהוכרעו על-ידי הוועדה בעניין אאורה ובעניין שיכון ובינוי, עמד המשיב בתוקף על ניהולו עד תום של הערר דנן, לרבות קיום דיון הוכחות, ותוך שהוועדה נדרשת לקרוא את סיכומיו "בלב פתוח ובנפש חפצה וללא דעה מוקדמת"; וכל זאת, על אף שהמשיב לא הגיש כלל ערעור לבית-המשפט העליון על פסקי-הדין בעניין אאורה ובעניין שיכון ובינוי.
השופטת וינשטיין הוסיפה וציינה בעניין זה, כי "תנוח דעתו של המשיב, כי אף בלא המלצתו זו – קראנו בתשומת לב ובעיון רב את סיכומי שני הצדדים, כמו גם את התצהירים על נספחיהם וכל הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים – כפי נוהגנו בכל תיק" (פס' 9 לפסק-הדין); וכי "אילו היה המשיב עצמו פועל באותו לב פתוח, נפש חפצה והעדר דיעה קדומה עליהם המליץ לוועדת הערר – ייתכן שלא היינו נדרשים לכתיבת פסק דין שלישי במספר בסוגיית הכללת הוצאות פיתוח בשווי המכירה" (פס' 11 לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחה של השופטת וינשטיין (בפס' 74 ואילך לפסק-הדין) ביחס לטענת העוררות לפיה הן הסתמכו על מצגיה של רשות המסים כפי שבאו לידי ביטוי בהוראת ביצוע 28/97 ובמכתב ההנחיה של עו"ד מ' סופר (מי שהייתה מנהלת מחלקת מיסוי מקרקעין וקבלנים בחטיבה המקצועית שברשות המיסים) המורֶה לכל משרדי השומה לפעול בהתאם להלכת שרביט
השופטת קיבלה את הטענה האמורה וקבעה, בין היתר, כדלקמן (פס' 92 לפסק-הדין): "לא יעלה על הדעת, כי רשות המס תתנער מהוראת ביצוע שלה עצמה, אשר לא שונתה, לא עודכנה ולא בוטלה. אם אין משמעות להוראות ביצוע – מה לה לרשות המס כי תפרסמן? ואם יש בעיני רשות המס משמעות להוראות הביצוע היוצאות תחת ידה – תתכבד ותעמוד מאחוריהן, ואם סבורה היא כי אינן עדכניות עוד – תואיל לטרוח ולשקף את השינוי בעמדתה בדרכים המקובלות, באופן שיעמיד את הנישומים ומייצגיהם על השינוי במדיניותה. על אחת כמה וכמה שאין לקבל טענה בדבר מחסור בכוח אדם כתירוץ למחדלה. ובהקשר זה לא נוכל שלא להעיר, כי המשאבים שהושקעו על ידי המשיב בניהולו של הליך ערר זה, היו מן הסתם גדולים יותר מאלה שהיו נדרשים על מנת לתקן את הוראת הביצוע."


שומה לפי מיטב השפיטה לאחַר פסילת ספרים

כללי

המערער, ברק אלימלך, שפעל תחת העוסק "הכי טובים בכשרויות", סיפק לטענתו שירותי פיקוח על העמסת עופות למוסד הכָּשרות של הרב מחפוד, "בד"ץ יורה דעה".
שירותים אלה סופקו על-ידיו בין באמצעות עובדיו ובין באמצעות קבלן-המשנה – עופר אביבי ("אביבי"), שהיה מגיע, לטענת המערער, לאתרים שונים ברחבי הארץ ותפקידו היה לוודא כי העמסת העופות מהלולים למשאיות, לצורך הובלתם לשחיטה, נעשית על-פי כללי הכָּשרות של הרב מחפוד.

בקשת פסילת המותב הראשונה

במבזק מס' 1698 מיום 11.3.2018 דיווחנו אודות ההחלטה בבקשה לפסילת מותב (השופטת י' סרוסי) שהגיש ברק אלימלך במסגרת ערעור מע"מ שהגיש על החלטת מנהל מע"מ תל-אביב 3 להשית עליו, בין היתר, כפל-מס תשומות בגין ניכוי שלא כדין של מס התשומות הכלול ב-57 חשבוניות שהוציא לו אביבי.
הבקשה לפסילת המותב התבססה על פסק-דין קודם שניתן על-ידי מותב זה בעניינו של אביבי שהוציא, כאמור, למערער את החשבוניות מושא הערעור (ע"מ 22990-04-16), וזאת בהתבסס על שני נימוקים: האחד, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בְּשל דעה קדומה בעקבות פסק-הדין שניתן בעניינו של אביבי; השני, החשש לפגיעה במראית פני הצדק.
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטהועל החלטתה המערער לא הגיש ערעור לבית-המשפט העליון.

פסק-הדין בערעור מע"מ ובקשת פסילת המותב השנייה

בהמשך לכך, דיווחנו, במסגרת מבזק מס' 1775 מיום 19.2.2019, כי המערער הגיש בקשה נוספת לפסילת המותב במסגרת ערעור מס הכנסה שהגיש, וזאת בעקבות פסק-הדין שניתן על-ידי השופטת סרוסי בעניינו (קישור לפסק-הדין) ואשר דחה את ערעור מע"מ הנוסף אשר הגיש על החלטת המשיב להטיל עליו כפל מס תשומות לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ בעניין קיזוזן של 57 חשבוניות שקיבל מאביבי.*

* כפי שציינו במבזק מס' 1757 מיום 2.12.2018, המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין האמור.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף, קיבל את הבקשה באופן חלקי (קישור להחלטה) וקבע, כי תשלום מחצית מן הסכום בו חויב המבקש (410,251 ש"ח), המתייחס לרכיב "כפל המס", יעוכב עד לאחַר ההכרעה בערעור.
הערעור עדיין תלוי ועומד (ע"א 7699/18).

בבסיס בקשה הפסילה הנוספת עמדה טענתו של המערער, כי לאור פסק-הדין בערעור שהגיש והקביעוֹת בו לעניין אי-תקינוּת החשבוניות שהוצאו לו מאביבי, דעתו של המותב "בצורה ונעולה" באופן שמתקיים חשש ממשי למשוא פנים.
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה הנוספת (קישור להחלטה) והערעור על החלטה זו לבית-המשפט העליון נדחה אף הוא על-ידי הנשיאה חיות (קישור לפסק-הדין).*

* הנשיאה חיות קבעה, כי ככלל עצם הדיון באותה סוגיה או בנגזרותיה על-ידי אותו השופט אינו מקים כשלעצמו עילה לפסילתו ועל הטוען לכך להוכיח כי דעתו של המותב אכן "ננעלה"; ועל-כן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים אך בְּשל העובדה שבית המשפט דן בהליך קודם המשיק לסוגיה ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעוּבדות שבפניו לאלו שנדונו בהליך הקודם.
עוד קבעה הנשיאה, כי אפשר שצד להליך יהיה כבול לממצאים ולהכרעות שהתקבלו בהליך קודם בין הצדדים או חליפיהם מכוח הכְּלָל של מעשה בית דין, אך שאלה זו היא דיונית באופייה ונפרדת משְאֵלת הפָּסלות.
לגופו של עניין קבעה הנשיאה, כי ההליך מושא הערעור דנן רחב ומקיף מזה שהתנהל בהליך בעניין מע"מ, הוא נוגע לשאלות עובדתיות שונות ולתשתית עובדתית רחבה יותר והרלוונטיות של החשבוניות שהוציא אביבי להליך דנן היא בגזרה מצומצמת של ההליך ונוגעת אך לרכיב מסוים מתוך טענות המערער בעניין השומה החלופית.
עוד קבעה הנשיאה, כי המותב קבע כי הוא אינו "נעול" בדעתו ופתוח לשמוע את טענותיו של המערער, וחזקה עליו שכך יעשה; וכי אין היא סבורה כי המקרה דנן מַצדיק את פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק.

פסק-הדין בערעור מס הכנסה

כנגד המערער מתנהל הליך פלילי (ת"פ 9688-03-17) בגין עבירה לפי סעיף 117(ב)(9) לחוק מע"מ בגין ניכוי מס תשומות על-פי החשבוניות שהוצאו לו על-ידי אביבי.
ואילו ההליך הפלילי שהתנהל נגד אביבי הסתיים בהרשעה על-פי הודאתו בעבירוֹת שיחוסו לו, לרבות לעניין הפצת החשבוניות הפיקטיביות למערער, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל.

על-סמך המידע שהתקבל ממנהל מע"מ, ערך המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 1) למערער ביקורת ולאור ממצאיה פָּסל את ספרי המערער והוציא לו שומות לפי מיטב השפיטה.

המשיב פָּסל את ספרי המערער לאחַר שמצא בביקורת שעָרך, כי המערער ניכה בספריו חשבוניות מס שהוצאו לו שלא כדין על-ידי אביבי.
בנוסף, נערכו למערער שומות לפי מיטב השפיטה:
בשומה בשלב א' הוגדלה הכנסתו החייבת של המערער לאחַר שתואמו הוצאות שדרש בניכוי בגין קבלני-משנה, וזאת על רקע טענות המשיב בעניין החשבוניות הפיקטיביות.
ואילו בשומה שלב ב', ולאחַר התייעצות עם היועצת המשפטית של המשיב, נערכה שומה כדלקמן: שומה ראשית, המבוססת על תחשיב כלכלי שנערך על-ידי כלכלן מהמחלקה הכלכלית ברשות המסים, לאחַר שהמשיב קבע כי התוצאה העסקית של המערער אינה סבירה; ושומה חלופית, המבססת על אי-התרת הוצאות בגין קבלני-משנה על-סמך טענת המשיב לגבי החשבוניות הפיקטיביות (ההוצאות שתבע המערער בדו"חותיו בגין עובדיו השכירים הותרו במלואם במסגרת השומה החלופית).
מכאן הערעור.

נזכיר, כי ביום 14.1.2020 פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת רשות הערעור על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי בתיק.*

* במסגרת הבקשה, קָבל אלימלך על כך שחקירתו הנגדית של המפקח במשרדי המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 1) נקטעה בטרם מוצתה; ועל כך שנשללה ממנו זכותו לחקור בחקירה נגדית עד נוסף מטעם המשיב. אשר על כן, ביקש אלימלך, שייקָבע מועד הוכחות נוסף, שבמסגרתו יחקרו בחקירה נגדית שני העדים האמורים. 
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
באשר לבקשה הראשונה – לפיה נקטעה החקירה הנגדית באיבּה – נקבע, כי זו חוסה תחת סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009,** ומשכך, מתייתר הצורך לדון בה ולבררה.
** סעיף זה כולל "החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה, או החלטה בעניין בקשה לעדות מוקדמת".
אשר לבקשה השנייה, קבע השופט סולברג, כי דיוני ההוכחות הסתיימו זה מכבר והסיכומים הוגשו, ועל-כן אין לאפשר לחקור עד שכנגד בחקירה נגדית; וכי בעת הזאת, אלימלך ימתין לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי שעליו ועל נימוקיו, כמו גם על החלטות שונות שניתנו במהלך המשפט, שמורה לו הזכות לערער.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור ואישר את השומה הראשית (השומה הכלכלית) שהוציא המשיב (קישור לפסק-הדין).


הפקדת ערובה בערעור מע"מ

פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין גרמן.

עניינה של ההחלטה בבקשת המשיב (מנהל מע"מ ת"א 3) להורוֹת למערערת (המשיבה בבקשה) להפקיד בקופת בית-המשפט ערובה ראויה והולמת להבטחת הוצאות המשפט של המשיב אם יִזכה בדין.
זאת, בהתבסס הן על סעיף 353א לחוק החברות והן על תקנות 428 ו-519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הבקשה (קישור להחלטה).