חיוב בדמי ביטוח לאומי בגין זקיפת שווי רכב | קנס בעקבות ביקורת ניכויים ביטוח לאומי | עיכוב הליכי גבייה
חיוב בדמי ביטוח לאומי בגין זקיפת שווי רכב על-פי תוכנת Save Tax
במבזק מס' 1863 מיום 12.7.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין קבוצת רמת בטיחות בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגישה התובעת, בגדרהּ התבקש בית-הדין לבטל את החיוב שהשית עליה המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בקביעה מיום 1.11.2015, מכוח סעיף 358 לחוק הביטוח הלאומי, עֵקב ביקורת ניכויים לשנים 2009–2012 שנערכה על-ידי המל"ל, בעקבותיה נדרשה התובעת לשלם דמי ביטוח עבוּר רכיב "שווי רכב" בגין שימוש ברכב של קציני בטיחת לתעבורה, עובדי התובעת, כקבוע בתקנות ולא על-פי תוכנת ה-Save Tax כפי שעשתה התובעת.
לטענת התובעת, שומות מס ההכנסה והניכויים לשנים נשוא הקביעה התיישנו בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה והפכו לסופיות, ולפיכך המל"ל מנוּע מלחַייבהּ בדמי ביטוח בגין שכר נוסף. לשיטתה, חיובה בדמי ביטוח על שכר החורג מהשכר בשומות הניכויים במס הכנסה יוצר עיוות מובנה וסתירה בין דיווחי השכר בשתי הרשויות, וזאת בניגוד להלכת גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ (תב"ע (ארצי) נה/0-14).
לגישת התובעת, קביעה לתשלום דמי ביטוח נוספים חייבת להישען על קביעה מוקדמת של פקיד-השומה ביחס לאותה הכנסה, שכּן הסמכוּת לקבוע מהי "הכנסה" לפי סעיף 2(2) לפקודה נתונה לפקיד-השומה בלבד ואין למל"ל סמכות לקבוע קביעות עצמאיות משלו במנותק משומות המס.
עוד טענה התובעת, כי הפעלת סמכותו של הנתבע לפי סעיף 358 לחוק נעשתה בשיהוי בלתי-סביר.
בנוסף, טענה התובעת, כי בזמן אמת חלה עמימות לעניין שאלת זקיפת השוֹוי לעובדים וכי פעלה בהתאם לחוות-דעת משפטית שניתנה לה בעניין זה, וכי לגופו של עניין אין מקום לחיֵיב אותה בתשלום בדמי ביטוח בגין "שווי רכב", שכּן אין מדובר ב"רכבי נוחות" ומדובר במקרה בו צורכי המעסיק גוברים על טובת הנאה שולית ככל שצמחה לעובד.
לחלופין, טענה התובעת, כי על המל"ל לחשב מחדש את סכום החיוב בדמי הביטוח תוך ביטול גילום חלק העובד בדמי הביטוח.
בית-הדין, מפי השופטת א' דגן-טוכמכר (אב"ד), א' באומל (נציג עובדים) ו-י' פינקלשטיין (נציג מעסיקים), דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
על פסק-הדין הגישה התובעת ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה וביום 13.5.2021 ניתן פסק-הדין בערעור.
בית-הדין הארצי – מפי השופטת ל' גליקסמן, השופטת ח' אופק גנדלר, השופט מ' שפיצר, מר א' ירון (נציג ציבור (עובדים) וגב' א' ליליאן סון (נציגת ציבור (מעסיקים)) – דחה את הערעור בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991* (קישור לפסק-הדין).
* סעיף 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובע כדלקמן:
"(א) פסק דינו של בית הדין שלערעור יכיל את אלה:
(1) השאלות הטעונות הכרעה;
(2) ההכרעה;
(3) נימוקי ההכרעה;
(4) הסעד שהמערער זכאי לו, אם ההחלטה שעליה ערער בוטלה או שונתה.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (3), אם החליט בית הדין שלערעור לדחות ערעור, רשאי הוא לכלול בפסק דינו את קביעתו בדבר דחיית הערעור בלבד אם מתקיימים לדעתו, לגבי ההחלטה שעליה מערערים, כל אלה:
(1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה;
(2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית;
(3) אין לגלות טעות שבחוק.
בית-הדין הארצי הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה פקיד הגבייה של המל"ל אינו מוסמך לקבוע את הכנסת העבודה שממנה יש לנַכּוֹת דמי ביטוח וכי המל"ל מוסמך להוציא דרישה לתשלום דמי ביטוח ואינו מחויב לסמוך על הדו"ח שהגיש המעסיק או המבוטח.
עוד נקבע, כי יש להבחין בין שומה המוצאת על-ידי פקיד-השומה לחברה לבין קביעת גובה ההכנסה של עובדי החברה לצורך קביעת החיוב בדמי ביטוח. שכּן, הגם שיש ממשקים מסוימים ביניהן, הרי שאֵלה מהווים פעולה מינהלית שונה.
במקרה הנדון המל"ל קבע בהליך של ביקורת ניכויים את הכנסתם של עובדי המערערת לצורך גביית דמי ביטוח, ואילו השומה שעל סופיותה מבקשת המערערת להסתמך היא שומה של החברה, ולא של העובדים; ועל-כן, אין מדובר בקביעת הכנסה בניגוד לשומה, הגם שלתוצאות קביעת ההכנסה של עובדים יכולה להיות השלכה על שומת החברה.
לבסוף, קבע בית-הדין הארצי, כי הגם שמקובל עליו שאם יש קביעה פוזיטיבית של רשויות המס בנוגע לשומה אזי בהיעדר טעם לסטות, מדיניות ראויה היא כי כמקובל בין רשויות המוסד יכבד את קביעתן של רשויות המס; אך גם לכלל זה עשויים להימצא חריגים.
מֵעבר לכך, הוסיף וציין בית-הדין, בענייננו מדובר בשומה עצמית שהפכה לשומה סופית בְְּשל חלוֹף הזמן.
קנס בעקבות ביקורת ניכויים ביטוח לאומי
במבזק מס' 1857 מיום 9.6.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין בנק לאומי לישראל בע"מ.
בעקבות ביקורת ניכויים של מס הכנסה לשנות-המס 2011–2013 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים והבנק שילם מס בסך של כ-45 מיליון ש"ח וכן קנס על פיגור בתשלום בסך של למעלה מ-8.5 מיליון ש"ח.
אגף ביקורת ניכויים של המל"ל ערך, אף הוא, ביקורת ביקורת ניכויים לבנק לשנים האמורות ואימץ את הקביעה של מס הכנסה במסגרת הסכם הפשרה.
בעקבות זאת, נשלחה לבנק הודעת קביעת דמי ביטוח וכן הושתו על הבנק קנסות בגובה של כ-8 מיליון ש"ח.
על הודעה זו הגיש הבנק השגה ובעקבות זאת נשלחה לו קביעה מתוקנת.
הבנק הגיש בקשה לוועדה העליונה של המל"ל לבטל את הקנסות שהושתו עליו ואת הפרשי ההצמדה בגינם, אך בקשה זו נדחתה בנימוק כי רוב סעיפי החיוב חזרו על עצמם מביקורות קודמות. מכאן הערעור.
בית-הדין, מפי סגנית הנשיאה השופטת א' גילצר-כץ ונציג ציבור (מעסיקים) מר ג' אלוני, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המל"ל הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי וביום 6.5.2021 ניתן פסק-הדין (קישור לפסק-הדין).
במהלך הדיון בערעור הציע בית-הדין הארצי לצדדים הֶסדר מוסכם לפיו "עניינו של המשיב יוחזר לגורם המוסמך במוסד, על מנת שיקבל החלטה חדשה בעניין הקנסות, לאחר שהמשיב יגיש טיעון בעניין תוך 60 יום. תינתן החלטה חדשה בהתחשב במכלול הנסיבות ולאור הפסיקה בעניין עב''ל (ארצי) 53714-02-19 [*] המוסד לביטוח לאומי – מגן דוד אדום ואח'. הסכמה זו באה חלף פסק דינו של בית הדין האזורי, מבלי שבית דין זה מביע עמדה לכאן או לכאן בעניין הקביעות בפסק הדין שלא בוטלו בפסק דין מד''א. כל צד שומר על טענותיו. עניין ההוצאות יושאר לשיקול דעת בית הדין."
* למַעבר למבזק בעניין פסק-דין מגן דוד אדום, לחצו כאן.
הצדדים קיבלו את הצעת בית-הדין וההסדר קיבל אפוא תוקף של פסק-דין, תוך שבית-הדין הארצי הפחית את ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו לחובת המערער בבית-הדין האזורי מ-16,000 ש"ח ל-8,000 ש"ח.
עיכוב הליכי גבייה
ביום 3.5.2021 ניתנה החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין אזר אלקטרוניקס בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשת התובעת לעכב את הליכי הגבייה כנגדה בְּשל חוב שנקבע במסגרת ביקורת ניכויים ושלגביו הוגשה השגה ונדחתה.
בית-הדין האזורי, מפי השופטת ח' טרכטינגוט ונציגי הציבור מ' כהנא ו-מ' מנוביץ, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
נקבע, כי התובעת לא הציגה כל נימוק המטה את מאזן הנוחות לטובתה ולמעשה כל טענתה היא שעצם הגשת הערעור על ההחלטה בהשגה יש בה כדי לעכב את הליכי הגבייה. יתרה מזאת, החברה נסגרה וגם בכך יש כדי להסיט את מאזן הנוחות לטובת הנתבע (המל"ל), שהרי אין בהליכי הגבייה כדי לפגוע בפעילותה.
עוד נקבע, כי התובעת לא התייחסה בבקשתה לסיכויי התביעה וזו הוגשה בשיהוי ניכר של כשנה לאחַר שהתקבלה ההחלטה בהשגה.