לוגו אלכס שפירא ושות׳

מע"מ בשיעור אפס בגין שירותים לתושב-חוץ; בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש כנגד מנהל מע"מ; גזר הדין בעניין ציפי ובר רפאלי; מענק לבעלי שכר נמוך; דחיית בקשה לדיון נוסף בנושא היטל עובדים זרים שהוגשה באיחור

15/09/2020

מע"מ בשיעור אפס בגין שירותים לתושב-חוץ

ביום 7.9.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אפלאוז איכות אפליקציות בע"מ.*

* בגדרו של פסק-הדין צוין כי ניתן לפרסמו אך לא לפני 14.9.2020.

המערערת – חברת פרטית שהתאגדה בישראל ורשומה כעוסק מורשה לצורכי מע"מ – הינה בבעלות מלאה של חברתApplause App Quality Inc.  ("חברת האם") אשר הוקמה והתאגדה בארה"ב.
בבעלות חברת האם פלטפורמה דיגיטלית לבדיקות תוכנה לאפליקציות ואתרי אינטרנט ("הפלטפורמה").
מיום היווסדה ועד לאוקטובר 2015, סיפקה המערערת לחברת האם, ולה בלבד, שירותי מחקר ופיתוח בקשר לפלטפורמה.
הָחל מאוקטובר 2015, הִפסיקה המערערת לתת לחברת האם שירותי מחקר ופיתוח והֵחלה לספק לה שירותי שיווק ומכירות לפלטפורמה האמורה וכן שירותי תמיכה בלקוחות ישראליים, שרכשו את שירותי בדיקות התוכנה מחֵברת האם. התמורה ששולמה למערערת על-ידי חברת האם בגין שירותי השיווק והתמיכה חושבה על-בסיס מודל +Cost.
המערערת דיוְוחה על עסקאותיה עם חברת האם כעסקאות החייבות במע"מ בשיעור אפס בהתאם לסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.
בעקבות ביקורת חשבונות שביצע המשיב, מנהל מע"מ פתח-תקווה, לתקופות 10-12/2015– 01-11/2016 וחילוקי דעות בין המערערת והמשיב בעניין תחולת סעיף 30(א)(5) לחוק על השירותים שנתנה המערערת לחברת האם, שינתה המערערת את מודל החיוב.
על-פי מודל החיוב החדש, רוכשת המערערת מהחברה האם את שירותי הפלטפורמה ומוֹכרת שירותים אלה ישירות ללקוחות הישראליים.
בהתאם, מחייבת המערערת את הלקוחות הישראליים באופן ישיר עבוּר שירותי בדיקות התוכנה ומנפיקה להם חשבונית מס.
ביום 5.1.2017, הוציא המשיב למערערת שומת עסקאות בסך של 800,982 ₪ (קרן), בנימוק כי שירותי השיווק והתמיכה בלקוחות, אשר סופקו על-ידי המערערת לחברת האם בתקופת השומה, ניתנו גם לתושב ישראל בישראל בנוסף לחברת האם; ומשכך, ועל-פי הסייג לסעיף 30(א)(5) לחוק, המערערת אינה זכאית להטבה של מע"מ בשיעור אפס.
השגת המערערת נדחתה. מכאן הערעור.

טענות המערערת בכתב הערעור הסתמכו על טענותיה בהשגה, אולם הדגשים השתנו. כך למשל, טענה שהייתה טענה חלופית שניה בהשגה הפכה לטענה העיקרית בערעור.
טענתה העיקרית של המערערת הייתה, כי על עסקאותיה חל מס בשיעור אפס נוכח הוראות החריג לסייג בסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, היות שמחיר השירות הניתן לחברת האם מהווה חלק מעֵרך השירותים המיובאים. כך, נטען, כי יש לגזור גזירה שווה בין שירות הניתן המהווה חלק מעֵרך הטובין המיובאים, כאמור בסיפא לסעיף 30(א)(5), לבין שירות הניתן המהווה חלק מהשירותים המיובאים.
לחלופין, נטען, כי יש להתיר את חשבוניות המס שהנפיקה המערערת לחברת האם כ"מסמך אחר" לניכוי מס תשומות בידי הלקוחות הישראלים, המייבאים את שירותי תושבת החוץ ארצה, כשם שנקבע בהחלטת מיסוי 5396/17.
לחילופי חילופין, נטען, כי יש להתיר למערערת להנפיק חשבוניות מס ישירות ללקוחות הישראלים בגין תקופת השומה האמורה, כפי שהיא נוהגת לעשות מאז 12/2016.

בית-המשפט המחוזי, מפי סגן הנשיא ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, הִבהיר השופט סטולר, כי למרות שהמערערת סירבה להודות בכך מפורשות, הרי שאין מחלוקת אמיתית בינה לבין המשיב בשאלת קיומו של נהנה ישראלי ואין חולק שהמערערת סיפקה לחברת האם שירותים שמהם נהנו בפועל גם תושבי ישראל (הלקוחות הישראלים עבורם בוצעו בדיקות התוכנה על-ידי חברת האם).
בהתאם, קבע השופט, כי נקודת המוצא בערעור היא שהמערערת אינה עומדת בגדרי הרישא של סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ ואינה זכאית להטבה בשיעור מס אפס, שכּן הסייג לרישא – הקובע כי במקרה של מתן שירות מעורב, לתושב חוץ ולישראלי, לא ייחשב מתן השירות כשירות לתושב-חוץ – חל בעניינה.
שעה שכך, ליבת הערעור נוגעת אפוא לחריג לסייג, האמור בסיפא של סעיף 30(א)(5) ("אלא אם הוא שירות שתמורתו מהווה חלק מערך הטובין...")

לאחַר ניתוח מעמיק בסוגיה, קבע השופט סטולר, כי המחוקק לא נתכוון כי יבואן של טובין יהיה זכאי להטבה של מע"מ אפס ואילו יבואן של שירותים לא יהיה זכאי לכך וישלם כפל-מס. לדבריו, התחקות אחַר תכלית החקיקה ויישום תכליות נוספות של דיני המס – גביית מס אמת ועיקרון השיוויון – מביאה למסקנה כי בעניין הסיפא לסעיף 30(א)(5) מדובר בחסר הטעון השלמה.
בהתאם, קבע השופט, כי בהסדר החקיקתי האמור בסיפא של סעיף 30(א)(5) "... אלא אם הוא שירות שתמורתו מהווה חלק מערך הטובין שנקבע כאמור בסעיפים 129 עד 133ט לפקודת המכס, לפי העניין;" קיים חֶסֶר שיש להשלימו, בלשון מפורשת, בעניין שירות שתמורתו מהווה חֵלק מערך שירותים מיובאים; וכי יש לגזור גזירה שווה בין שירותים מיובאים לטובין מיובאים, כטענת המערערת. 

ואולם, הוסיף השופט סטולר, קבלת טענה זו של המערערת אין פירושה כי ערעורה התקבל.
לדבריו, הגם שהמערערת עמדה בנטל להוכיח כי עלויות השירותים שנתנה לחברת האם כלולות בתמורת השירותים המיובאים על-ידי הלקוחות הישראלים, המערערת לא הוכיחה כי האחרונים דיווחו כדין ושילמו מע"מ בייבוא.*

* ראו בעניין זה את התייחסותו של השופט סטולר לבקשה שהגישה המערערת לבית-המשפט להורוֹת למשיב לאשר ללקוחות הישראלים של חברת האם להנפיק חשבונית מאוחרת. השופט סטולר דחה בקשה זו על הסף, בין היתר, מהטעם שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

שעה שכך, קבע השופט, המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי היא עומדת בשני התנאים המצטברים הנדרשים ממנה לקבל הטבה של תשלום מע"מ בשיעור אפס.

השופט סטולר הוסיף ונדרש לטענת המערערת בדבר היעדר חבות אפקטיבית במס ודחה אותה, תוך שהוא מציין, למעלה מן הצורך, כי גם אם היה מקבל טענה זו, הרי שהמערערת לא הצליחה להוכיח כי לקוחותיה הם עוסקים הרשאים לנַכּוֹת מס תשומות.

בנוסף, קבע השופט סטולר, כי אף התכליות העומדות בבסיסם של סעיף 30 לחוק מע"מ ושל תקנה 12א(א) לתקנות מע"מ תומכות במסקנה כי המערערת אינה זכאית להטבה בשיעור מע"מ אפס.

לבסוף, נדרש השופט סטולר לטענותיה החלופיות של המערערת (התרת חשבוניות המס כ"מסמך אחר" והתרת הנפקת חשבוניות מס ישירוֹת ללקוחת הישראלים) ודחה אף אותן.


בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כנגד מנהל מע"מ

פסק-הדין

במבזק מס' 1829 מיום 7.1.2020 דיווחנו, בין היתר, על פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בענין יעקב פאר.

נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בארבעה ערעורי מס הכנסה וערעור מע"מ אחד.
ערעור מס ההכנסה הראשון עוסק בפסילת ספרי המערער לשנת-המס 2005 על-ידי פקיד-שומה חיפה בְּשל ניכוי הוצאות על-פי חשבוניות פיקטיביות וכן שומת חוסר סבירות עסקית לשנות-המס 2005–2007, במסגרתה קבע פקיד-השומה כי המערער הינו סוחר מתכות והרווח המקובל בענף המסחר במתכות הינו 20%, בעוד המערער דיווח על רווח גולמה של 1/3%.
שלושת ערעורי מס ההכנסה הנוספים עניינם בשומות חוסר סבירוּת עסקית וקביעת שיעור הרווח הגולמי על-ידי פקיד-שומה חיפה בשיעור של 22%, כאשר דיווח המערער נעו מ-1/3% ו-1.2% לשנים 2008 ו-2009 (בהתאמה), 1.1% לשנת 2010 ו-5% לשנת 2011.
ואילו עניינו של ערעור המע"מ בדחיית בקשתו של המערער להגיש דוחות מתוקנים לשנים 2004 ו-2005, בעקבות פסק-הדין של השופט ר' סוקול בערעור נוסף שהגיש המערער (ע"מ 11173-06-10), בו נקבע כי הוא לא קנה ולא מכר את המתכות אלא היה רק גורם מתווך. 

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, קיבל את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
השופטת וינשטיין מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות הצדדים (וראו, בין היתר, פס' 1 ו-3–13 לפסק-הדין) ובכלל זאת על כך שבשני הליכי המס – ערעור המע"מ וערעורי מס ההכנסה – נטענו על-ידי שני הצדדים טענות הפוכות בכל אחד מהמקרים.

הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט

המערער-המבקש, יעקב פאר, הגיש לבית-המשפט בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט* כנגד מנהל מע"מ חיפה.** 

* סעיף זה קובע, כי "בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".
עוד נקבע בסעיף, כי לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן המַמרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית-המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא יינתן נגדו צו כזה.
** הבקשה לביזיון בית משפט אינה מופנית כלפי פקיד-שומה חיפה, אשר היה, כאמור, אף הוא משיב בחלק מהערעורים נשוא פסק-הדין.

לטענת המבקש, מנהל מע"מ מתעלם התעלמות מוחלטת מפסק-הדין* ואינו משלם את ההוצאות ושכר-הטרחה שנפסקו לטובת המבקש, וזאת בטענה כי ישנו עיקול בגין חוב למע"מ שבגינו בוצע קיזוז של ההוצאות ושכר-הטרחה כאמור.  

* יצוין, כי מנהל מע"מ ופקיד-שומה חיפה הגישו ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-הדין, אך לא ביקשו עיכוב ביצוע של הפְּסָק.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הבקשה אך חייב את המשיב בהוצאות המבקש ובשכ"ט עורכי-דינו בגין הבקשה בסך של 25,000 ש"ח (!!) וקבע, כי על המשיב לפעול לאלתר לקיומו ויישומו הקונקרטי של פסק-הדין (קישור להחלטה).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחה של השופטת וינשטיין בשאלת החלת הסנקציות לפי פקודת בזיון בית המשפט על אורגנים של המדינה, פס' 39 ואילך להחלטה.


גזר הדין בעניין ציפי ובר רפאלי

שלשום (13.9.2020) ניתן גזר הדין בעניינן של ציפי (צפורה) ובר רפאלי לאחַר שהן הורשעו על יסוד הודאתן במפורט בכתב האישור אשר הוגש במסגרת הֶסדר טיעון.

ציפי רפאלי הורשעה בביצוע 3 עבירות לפי סעיף 220(3) לפקודת מס הכנסה, 10 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה, 9 עבירות לפי סעיף 217 לפקודה ו-6 עבירות לפי סעיף 220(1) לפקודה.
ואילו בר רפאלי הורשעה בביצוע 12 עבירות לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה.

בית-משפט השלום, מפי השופטת ד' אמיר, אימץ את הסדר הטיעון (קישור לגזר הדין).


מענק לבעלי שכר נמוך

פורסמה הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תוספת למענק לעובד בעד עבודה בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה), התש"ף-2020 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק).

בגדרהּ של הצעת החוק מוצע לתת מענק עבודה לעובדים בעלי שכר נמוך אשר עבדו בתקופה שלאחַר התפרצות נגיף הקורונה.


דחיית בקשה לדיון נוסף בנושא היטל עובדים זרים שהוגשה באיחור

פסק-דין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1814 מיום 29.9.2019 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין דב שמירה, ניקיון וכח אדם בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשתי שאלות הקשורות לעובדים הזרים שהעסיקה המערערת:
האחת, האם העסקת העובדים הזרים בענפי התעשייה, הבניין והחקלאות זכאית לשיעור מופחת של ההיטל לפי סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק הבראת כלכלת ישראל")?*

* סעיף זה קובע כדלקמן: "מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 20% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה – ההיטל) ואם העובד הזר מועסק על ידו לפי היתר להעסקת עובד זר בענפים אלה יהא שיעור ההיטל כמפורט להלן: בענף החקלאות – 10% [הוראת שעה: בתקופה שמיום 1.1.2016 עד יום 31.12.2020 יבוא: בענף החקלאות – 0%], ובענף המסעדות האתניות, בענף התעשייה או בענף הבניין – 15%."

השנייה, האם העסקת העובדים הזרים בתחום הסיעוד המוסדי אינה חייבת בהיטל בהתאם להוראות סעיף 44 לחוק הבראת כלכלת ישראל, המחריגה (בפסקה (3) להגדרת המונח "עובד זר") עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי.

בית-המשפט, מפי השופט א' גורמן, דחה את הערעור ביחס לשתי השְאֵלות (קישור לפסק-הדין).

פסק-הדין של בית-המשפט העליון

על פסק-הדין בעניין דב שמירה, ניקיון וכח אדם בע"מ הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון וזה נדון במאוחד עם הערעורים שהוגשו על-ידי בית אבות שלמה המלך בע"מפקיד-שומה רחובות (על פסקי-הדין בעניין טומי ווש בע"מ ובעניין אי.אם.שגב תעשיות בע"מ)עמי תעשיות אלומיניום בע"מ ואר.טו.אם קורפוראשיין בע"מ.

ביום 4.8.2020, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1868, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת השופטים נ' סולברג ו-ע' ברון)דחה את הערעורים בעניין אר.טו.אם קורפוראשיין בע"מ ובעניין בית אבות שלמה המלך בע"מ וקיבל את הערעורים האחרים במובן זה שיחול היטל מופחת לגבי העסקת עובדים מסתננים בענפים המועדפים, ולכן הערעור בעניין דב שמירה, ניקיון וכח אדם בע"מ התקבל אך באופן חלקי לגבי ענפים מועדפים אלה להבדיל מענף הסיעוד (קישור לפסק-הדין).

הבקשה לדיון נוסף

ביום 10.9.2020 ניתנה החלטתה  של הרשמת ש' עבדיאן בבקשה שהגישה דב שמירה, ניקיון וכח אדם בע"מ להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-הדין של בית-המשפט העליון.

הבקשה נדחתה (קישור להחלטה).

נקבע, כי היות שהפגרה מובאת במניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף, המועד האחרון להגשת הבקשה הוא 19.8.2020 ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.9.2020 ובגדרהּ עתרה המבקשת להארכת מועד עד ליום 16.9.2020.
עוד נקבע, כי הבקשה לא מעלה "טעם מיוחד" שבגינו יש להאריך את המועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף, וזאת בשים לב לכך שהיא הוגשה באיחור כה ניכר.
לבסוף, ציינה הרשמת, כי טעות בדין עשויה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד לנקיטה בהליך, אך בענייננו הבקשה חסרת פירוט באשר למאמצים שנעשו על-ידי המבקשת כדי לברר מהם הכְּלָלים והמועדים החָלים בכגון דא.