פסק-הדין בדיון הנוסף בעניין חיון – הכרה בכספים שחולטו כהוצאה לצורכי מס | הוצאות עודפות והוצאות אש"ל לספורטאי חוץ | פיצויים בעקבות מבצע מגן וחץ | טופס 161 החדש | רכישת דירת מגורים המיועדת להריסה | טענות בערר העומדות בסתירה לשומה העצמית ועוד
03/07/2023
דו"ח הממונה על חוק חופש המידע ברשות המסים לשנת 2022
כידוע, על-פי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 ("החוק"), אשר נכנס לתוקפו בחודש מאי 1999, כל אזרח ישראלי או תושב* הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית – ובכלל זאת רשות המיסים – וזאת באמצעות הממונה על החוק ברשות האמורה.
* לעניין זה, "תושב" הינו כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין וכן תאגיד שהתאגד לפי הדין בישראל.
בעניין זה, נבקש לעדכנכם, כי חטיבת רשות לקוחות ברשות המסים, בראשות מר שלמה אוחיון סמנכ"ל בכיר לשירות לקוחות והממונה על חוק חופש המידע ברשות, פרסמה את הדו"ח השנתי לשנת 2022 אודות יישום חוק חופש המידע.
בגדרו של הדו"ח נכללת סקירה אודות רשות המסים, כינונה, תחומי אחריותה, תפקידיה וסמכויותיה, המבנה הארגוני שלה, רשימת בעלי התפקידים, תקציבה, פעילויותיה השונות בשגרה ובעידן של נגיף הקורונה וכן, דיווח בנוגע לבקשות לקבלת מידע על-פי חוק חופש המידע אשר הוגשו בשנת 2022 לרבות התפלגות המידע אודותן.
להורדת הדו"ח, לחצו כאן.
פיצויים בעקבות מבצע מגן וחץ
הוראת-השעה
ביום 29.6.2023 פורסמו תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023 ("הוראת-השעה") (קישור להוראת-השעה).
במסגרת הוראת-השעה תוקנו תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 ("התקנות העיקריות") על-מנת לקבוע מנגנון פיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו במהלך מבצע "מגן וחץ"* בתקופה שמיום 9.5.2023 עד ליום 13.5.2023, ולעניין נזקים שנגרמו באיזור שבמרחק של 0 עד 7 קילומטרים מגדר המערכת עד ליום 14.5.2023.
* המבצע הצבאי ברצועת עזה נגד אירגון הטרור הגי'האד האיסלאמי הפלסטיני.
בדומה לנעשה במבצעים קודמים, הפיצוי יינתן בגין נזקים שנגרמו בטווח שבין 0 ל-40 קילומטרים מגדר המערכת באמצעות 3 מסלולים חלופיים (מסלול מחזורים, מסלול שכר ומסלול חקלאים), כאשר מתווי הפיצוי המוצעים בטיוטת התקנות לא יגרעו מזכותו של ניזוק לקבל את הפיצוי בהתאם למסלול שבתקנות העיקריות.
הנחיות רשות המיסים
בנוסף, נבקש לעדכנכם, כי ביום 19.6.2023 פרסמה רשות המסים מסמך הנחיות לגבי הגשת תביעה לפיצויים בעקבות מבצע מגן וחץ.
למַעבר למסמך ההנחיות, לחצו כאן.
טופס 161 חדש
רקע
כידוע, בעת פרישה מהעבודה, בין אם בְּשל יציאה לפנסיה ובין אם בְּשל התפטרות או פיטורין, העובד עשוי להיות זכאי למענק פרישה, המורכב מפיצויי פיטורים וכל תשלום אחר או זכות הנובעים מהפּרישה.
נכון להיום, המעסיק נדרש לדַווח לרשות המסים על כל פרישה של עובד ולכלוֹל בדיווח את כל הסכומים והזכויות שהועמדו לרשות העובד באמצעות טופס 161; ואילו העובד שפרש נדרש להודיע על בחירותיו בנוגע לכספי המענק כדוגמת משיכת הכספים בפטוֹר או ייעודם לקצבת פנסיה באמצעות טופס 161א.
בהמשך לאמור, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 2019 מיום 23.4.2023, כי רשות המיסים הודיעה על השקת מהלך חדש, שבגדרו מעסיקים ועובדים ידַווחו על פרישה מעבודה באמצעות טופס 161 חדש, שיחליף את טופס 161 הישן ואת טופס 161א. הטופס החדש כולל דיווחים נוספים שנועדו לשַקף לעובד את כל הסכומים והזכויות שהועמדו לרשותו וכן דיווחים שנועדו לסייע לעובד בבחירותיו ביחס למענק הפּרישה. כמו-כן, במסגרת הטופס החדש מובאות בפני העובד כל חלופות המיסוי ביחס למענקים תוך מתן הסברים מפורטים על-גבי הטופס.
בנוסף, הורחבו הסמכויות שניתנו למעסיקים, כך שהם יוכלו לאשר את בקשות העובד ובהתאם לכך להנחות את קופות הגמל על מתן הפטוֹר ממס, ניכוי המס ורצפים.
זאת, מבלי שהעובד יצטרך להגיע למשרדי רשות המסים על מנת לאשר את בקשתו.
עוד דיווחנו, כי במקביל לפרסום הטופס החדש ולהסברים בו, רשות המסים פרסמה "מדריך לעובד שפרש", המסייע לעובד שפרש במילוי הטופס ובו דגשים והסברים לחלופות העומדות בפניו ביחס למענקי הפרישה, כאשר הגישה למדריך תתאפשר גם באמצעות סריקת ברקוד בטופס.
במקביל, מקַדמת רשות המיסים – בשיתוף עם ישראל דיגיטלית ורשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון – את פרויקט "דיווח מקוון על עזיבת מקום העבודה", במסגרתו דיווחי המעסיקים על פרישה ובחירות העובדים ביחס למענקי פרישה ייעשו באופן מקוּון.
לבסוף, דיווחנו באותו מבזק על הודעתה בנושא של רו"ח רונית כהן, מנהלת מחלקת קופות גמל ומיסוי יחידים ברשות המיסים, לחצו כאן.
עדכון ודגשים נוספים
בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי רו"ח רונית כהן פרסמה מסמך נוסף בנושא טופס 161 החדש ובו עדכון ודגשים נוספים ובכלל זאת כי הָחל מיום 1.11.2023 החובה להודיע על פרישה מעבודה תהא באמצעות הטופס החדש, וזאת ביחס לאירועי פרישה החָלים ממועד זה ואילך.
להורדת המסמך הנוסף, לחצו כאן.
מערכת הרשאות לביצוע פעולות מקוּונות מול רשות המסים
פורסמה הודעתו בנושא שבנדון של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
תזכורת – פקיעת ההטבות במס לגבי בניינים להשכרה במסגרת החוק לעידוד השקעות הון
במבזק מס' 1947 מיום 21.11.2021 דיווחנו על פרסום חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022) התשפ"ב-2022 ("חוק התכנית הכלכלית") (קישור לחוק התכנית הכלכלית).
נזכיר, כי בגדרו של חוק התכנית הכלכלית נכלל, בין היתר, תיקון עקיף (תיקון מס' 75) לחוק עידוד השקעות הון ("החוק"),* שבמסגרתו נוספו לפרק שביעי 1 לחוק הוראות לגבי המסלול החדש של "דירות להשכרה מוסדית".
* ראו סעיף 67 לחוק התכנית הכלכלית.
עוד נזכיר, כי על-פי הוראת-המעבר שנקבעה בסעיף 68 לחוק התכנית הכלכלית, הגשת בקשה חדשה תחת התנאים וההטבות שהיו קיימים בחוק לפני התיקון ("מסלול ההטבות הקיים") תתאפשר (בכפוף לתנאים המנויים בהוראת-המעבר) לגבי בקשות שתוגשנה עד ליום 31.12.2023; וכי לאחַר מועד זה לא ניתן יהיה להגיש בקשות במסלול ההטבות הקיים.
פסק-הדין בדיון הנוסף בעניין חיון – הכרה בכספים שחולטו כהוצאה לצורכי מס
במבזק מס' 1977 מיום 3.6.2022 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין רועי חיון, בגדרו נקבע, כי אין להכיר בכספים שחולטו כהוצאה המותרת בניכוי לצורכי מס.
ואילו במבזק מס' 1992 דיווחנו, כי ביום 22.9.2022 ניתנה החלטתה של נשיאת בית-המשפט העליון א' חיות לקיים דיון נוסף בפסק-הדין בפני הנשיאה, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן, השופט י' עמית, השופט נ' סולברג והשופט ד' מינץ (קישור להחלטה).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום ד', 28.6.2023, ניתן פסק-הדין בדיון הנוסף.
להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.
הוצאות עודפות והוצאות אש"ל לספורטאי חוץ
במבזק מס' 1974 מיום 10.5.2022 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין הפועל ניר רמת השרון (ע"ר).
נזכיר, כי באותו מקרה, דחה בית-המשפט, מפי ד"ר ש' בורנשטין, את הערעור שהגישה המערערת – עמותה רשומה העוסקת בהפעלת קבוצת כדורגל ומעסיקה, בין היתר, ספורטאי חוץ – על שומה בצו שהוציא לה פקיד-שומה כפר סבא, כאשר גדרי המחלוקת בערעור נגעו (לאחַר צמצום המחלוקת) למקדמות בְּשל הוצאות עודפות וניכוי הוצאות אש"ל לספורטאי החוץ.
ביום ד', 28.6.2023, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגישה המערערת על פסק-הדין.
להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.
רכישת דירת מגורים המיועדת להריסה
במבזק מס' 2014 מיום 1.3.2023 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין דביר (ו"ע (מרכז-לוד) 6584-05-21).*
* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
נזכיר, כי באותו מקרה, דחתה ועדת-הערר את ערר מס הרכישה שהגישו העוררים וקיבלה את עמדת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין מרכז) לפיה הזכות אותה רכשו העוררים במקרקעין אינה "דירת מגורים", אלא זכות אחרת במקרקעין, וזאת נוכח הפעולות שביצעו העוררים לאחַר מועד הרכישה – ובכללן חלוקת המגרש, הגשת בקשות להריסת הבית ובקשות להיתר בניה והריסת הבית – והמלמדות על כוונתם לרכוש קרקע ולא דירת מגורים.
בהמשך לכך, נבקש לעדנככם, כי ביום 26.6.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין בן עוז, בגדרו נדוֹנה סוגיה דומה.
באותו מקרה, רכשה העוררת, צעירה בת 22 עם מוגבלוּת ראייה, בית מגורים דו-משפחתי בחיפה בתמורה ל-2,250,000 ש"ח ודיווחה למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) על רכישת דירת מגורים יחידה.
ביום 16.3.2020, הוציא המשיב לעוררת שומת מס רכישה לפי מיטב השפיטה, בה צוין, כי על-פי הנתונים שבידיו הדירה לא תשמש למגורים ועל-כן העוררת אינה זכאית למס רכישה לפי השיעור החָל על דירת מגורים יחידה. המשיב קבע, כי יש לחיֵיב את העוררת במס רכישה לפי שיעור המס החָל על קרקע. עוד צוין, כי "תישקל" הטלת קנס גירעון.*
* מן הראוי שאותם מפקחי מס (ומובן שאין מדובר בכלל המפקחים) הנוהגים לציין בשומות לפי מיטב השפיטה ש"תישקל הטלת קנס גירעון" יחדלו מנוהג פסול זה, שכּן קשה שלא להשתחרר מהרושם שמדובר בהפעלת לחץ בלתי-ראוי על הנישום שלא להגיש השגה על השומה לפי מיטב השפיטה. לשון אחר, ככל שהמפקח סבור כי יש מקום להטיל קנס גירעון, יתכבד ויעשה זאת (זאת, כמובן לאחַר מתן זכות שימוע לנישום ותוך פירוט הנימוקים לכך) חֵלף הודעה כי "תישקל" הטלת הקנס כאמור.
ביום 19.5.2020 הגישה העוררת השגה על השומה לפי מיטב השפיטה. לטענתה, היא לקוית ראייה ורכשה את הדירה על-מנת לגור בסמיכות להוריה. עוד נטען, כי בדירה קיים כל הדרוש על מנת שתשמש למגורים ובכוונתה להתגורר בה, לאחַר ביצוע שיפוץ הכרחי.
ביום 31.12.2020 דחה המשיב את השגת העוררת. במסגרת החלטתו בהשגה, במסגרתה הוא נסמך על פסיקת בית-המשפט העליון בעניין פרידמן (ע"א 278/84), קבע המשיב, כי אמנם אין מחלוקת לגבי התקיימות המבחן האובייקטיבי שנקבע בפסיקה, אך העוררת אינה עומדת במבחן הסובייקטיבי ולא הוכיחה כי כוונתה היתה להתגורר בנכס הספציפי שנרכש לאור העובדה שהוגשה בקשה להריסת הנכס והקמת בית מגורים חדש תחתיו, בחלוֹף כשלושה חודשים בלבד ממועד חתימת הסכם הרכישה. עם זאת, המשיב ציין, כי אם יוכח שהנכס עבר שיפוץ בלבד ולא נהרס, תיבחן השומה מחדש.
מכאן הערר.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ומר א' שרם (למעט לעניין פסיקת ההוצאות), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
לאחַר שסָקרה את התשתית הנורמטיבית ובכלל זאת את פסקי-הדין הרלבנטיים, והיות שאין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה הנדון התקיים האלמנט האובייקטיבי ושהדירה שנרכשה היא "דירת מגורים", נדרשה השופטת וינשטיין לשאלה האם העוררת עָמדה בנטל הראיה הנדרש להוכחת היסוד הסובייקטיבי.
השופטת קבעה, כי העוררת לא הצליחה להרים את נטל הראיה המונח על כתפיה ולא הצליחה להוכיח כי כוונתה הסובייקטיבי הייתה לרכוש את בית המגורים הספציפי שהיה על המקרקעין למטרת מגורים בו.
כך, העוררת הצהירה בשומתה העצמית על כוונתה להתגורר בדירה הָחל מיום 28.1.1.2019, אך בסופו של יום, 4 שנים לאחַר החתימה על הסכם הרכישה, הנכס לא שופץ ולא בוצעה הרחבה והוא אינו משַמש כלל למגורים (העוררת לא התגוררה בו מעולם והוא אף לא הושכר לצד שלישי כלשהו). מנגד, קיימת בקשה לתוכנית הריסה עבורו.
בנוסף, חומר הראיות שהונח בפני הוועדה מעלה ספק משמעותי באשר לכוונת העוררת להתגורר בנכס. כך, למשל, בניגוד לאמור בהסכם הרכישה ובתצהירה של העוררת, מעדותה בחקירתה הנגדית הסתבר כי העוררת כלל לא ביקרה בנכס טרם רכישתו והיא אף לא ידעה בפועל האם הנכס בעל פוטנציאל שיפוץ והרחבה.
השופטת וינשטיין הדגישה, כי כאשר מדובר בבחינה של אומד דעת סובייקטיבי, הרי שמדובר באומד דעתה של העוררת אשר היא הרוכשת של הנכס וספק אם ניתן ליצוֹר אומד דעת סובייקטיבי "מיד שנייה" (והכּוונה לאביה של העוררת).
למעלה מן הצורך, הוסיפה השופטת, אף אילו ניתן היה לבסס אומד דעת סובייקטיבי על-פי גרסתו של האב – והיא אינה סבורה כך – עדיין העוררת לא הרימה את הנטל במקרה דנן. שכּן, מעדותו של האב עולה, כי כל מעייניו היו נתונים, בראש ובראשונה וכלל, לרכוש את הנכס בְּשל מיקומו, ולא עלה בידו לשכנע כי כוונתו הברורה הייתה לשפץ את הנכס, דהיינו לרכוש בית מגורים.
השופטת וינשטיין הוסיפה וציינה, כי יש לתת את הדעת גם לשווי המכירה: המשיב טען, כי שווי המכירה של הנכס הינו נמוך ומעיד על כך שמדובר למעשה ברכישת קרקע. מנגד, טענה העוררת, כי מדובר בתמורה הולמת עבור דירה בגודל של כ-90 מ"ר, הזקוקה לשיפוץ. השופטת קבעה, כי העוררת לא הרימה את נטל השכנוע להוכחת טענתה כי רכשה לדבריה "דירה קטנה הזקוקה לשיפוץ" ולא קרקע בלבד במסגרת הסכם המכר.
לאור כל האמור, קבעה השופטת וינשטיין, כי העוררת רכשה קרקע ולא דירת מגורים ועל-כן יש לחייבה במס רכישה בהתאם.
עוד קבעה השופטת, כי יש לחיֵיב את העוררת בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.
חברת הוועדה, עו"ד א' סימון, הסכימה והצטרפה לפסק דינה של השופטת וינשטיין, לרבות לעניין פסיקת ההוצאות.
ואילו חבר הוועדה, מר א' שרם, הצטרף אמנם לעמדת השופטת וינשטיין לדחות את הערר למרות שעמדת המשיב לא הייתה מקובלת עליו,* אך הציע שלא לחיֵיב את העוררת בהוצאות.
* ראו את התייחסותה של השופטת לדבריו של מר שרם, בפס' 82 לחוות דעתה.
תשומת לבכם, כי ביום 27.6.2023 קיימנו וובינר בן 3 שעות בנושא השינויים במיסוי מקרקעין בעקבות חוק ההסדרים, במסגרתו דנו, בין היתר, בסוגיות שונות הקשורות למס רכישה ברכישת דירת מגורים.
זאת, לצד נושאים נוספים שחלו בהם שינויים משמעותיים בעקבות חוק ההסדרים (מיסוי השכרת דירות מגורים, מס שבח מופחת במכירת קרקע לבניית דירות מגורים, החישוב הליניארי המוטב (הדין הקיים והשינוי בחוק ההסדרים), סוגיות מיוחדות בנושא הפטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים והשינויים במיסוי התחדשות עירונית (פינוי בינוי ותמ"א 38)).
ניתן כעת לרכוש את ההקלטה והמצגת של הוובינר.
טענות בערר מיסוי מקרקעין העומדות בסתירה לשומה העצמית
ביום 22.6.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין רוטנברג ואח'.
להלן תמצית העוּבדות הרלבנטיות:
העוררים (59 במספר) ועוד 71 רוכשים נוספים (בסך הכל קבוצה של 126 רוכשים) התקשרו בעסקה ביום 22.2.2018, במסגרתה מימשו אופציה במקרקעין מושא הערר, בחיפה ("המקרקעין") ורכשו יחד עם חברה בשם רפאל א.ג. יזמות בע"מ ("חברת רפאל") (מי שרכשה את האופציה במקרקעין וסיחרה אותה) את המקרקעין מבעלת המקרקעין, חברת אליאנס חברה לבניין בע"מ ("המוכרת").
העוררים (כמו גם הרוכשים הנוספים) הצהירו למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה), במסגרת שומתם העצמית, כי רכשו נכס מוגמר – משרדים – במסגרת קבוצת רכישה וקבעו את שווי המכירה לפי שווי קרקע בצירוף עלויות הבנייה המוערכות (ללא היוון כלשהו). העוררים אף שילמו למשיב את מס הרכישה הנובע משומתם העצמית.
ברם, לאחַר שהמשיב הוציא לעוררים שומה לפי מיטב השפיטה שעניינה רק ביום המכירה (פער של כ-9 ימים בין יום המכירה המוצהר לבין יום המכירה בשומה לפי מיטב השפיטה), הגישו העוררים השגה, אלא שבמסגרת אותה השגה העלו טענות העומדות בסתירה לשומותיהם העצמיות. כך, נטען על-ידי העוררים בהשגה כי הרכישה לא נעשתה במסגרת של קבוצת רכישה ולחלופין טענו ביחס לאומדן שווי עלויות הבנייה.
המשיב דחה את טענות העוררים בהחלטתו בהשגה וציין, כי הללו הגישו שומות עצמיות בהן הצהירו כי רכשו יחידות משרד מוגמרות, ועל-כן אין המדובר בהחלטה של המשיב בעניין זה אלא בהצהרה של העוררים; כי חברת רפאל היא ה"גורם המארגן" של קבוצת הרכישה וכי יום הרכישה ושווי הרכישה הוצהרו על-ידי העוררים בשומתם העצמית והמשיב לא התערב בכך.
מכאן הערר, בגדרו העלו העוררים טענה חלופית, לפיה גם אם ייקָבע כי רכשו את הנכס מושא הערר במסגרת קבוצת רכישה, הרי שיש מקום לבצע היוון של עלויות הבנייה ליום המכירה בְּשל הדחייה הצפויה בקבלת היתר בנייה על הקרקע.
יצוין, כי אין מחלוקת שעד למועד הבאת הראיות בערר דנן לא ניתן היתר בניה על המקרקעין וכי הפרויקט כולו של הקמת בניין המשרדים תלוי בהסטת תוואי נחל סעדיה, כאשר עיריית חיפה טרם תקצבה את עלות עבודות התשתית הנדרשות לצורך הסטת תוואי הנחל.
נזכיר, כי במבזק מס' 1924 מיום 6.7.2021 דיווחנו, בין היתר, על החלטתה של הוועדה בבקשה שהגישו העוררים לביטול פסק-דין שניתן על-ידי הוועדה במעמד צד אחד, בגדרו נדחה הערר שהוגש על-ידי העוררים עֵקב אי-התייצבות (העוררים, בא-כוחם ועדיהם) לדיון ההוכחות.
ועדת-הערר דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).
עוד נזכיר, כי המערערים הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 12.10.2021 ניתן פסק-הדין, בגדרו קיבל בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית, את הערעור אך הותיר את ההוצאות (בסך 15,000 ש"ח) שנפסקו על-ידי הוועדה לחובת המערערים (קישור לפסק-הדין).
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה עו"ד א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ומר א' שרם), דחתה את הערר על הסף ולחילופין לגופו של עניין, תוך חיוב העוררים, ביחד ולחוד, בהוצאות בסך של 75,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, קבעה השופטת וינשטיין, כי העוררים אינם רשאים לחזור בהם משומתם העצמית מבלי שהוגשה על ידיהם בקשה לתיקונה, העומדת בתנאי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין.
עוד קבעה השופטת, כי עצם העובדה שהמשיב הוציא לעוררים שומה לפי מיטב השפיטה והתערב קונקרטית בעניין יום המכירה של הנכס לעוררים, ובנושא זה בלבד – אינה מַקנה לעוררים זכות להעלות במסגרת ההשגה טענות העומדות בסתירה לשומתם העצמית על כל רכיביה. "אין ולא קיים בחוק מיסוי מקרקעין כל סעיף המקנה לעוררים זכות לשנות את שומתם העצמית שלא על דרך של הגשת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק" (פס' 39).
למעלה מן הצורך, הוסיפה השופטת וינשטיין, כי ספק רק אם העוררים יכולים היו לעמוד בתנאי סעיף 85 לחוק לצורך תיקון השומה העצמית, וזאת לאור הראיות שהוצגו בפני הוועדה.
עוד ציינה השופטת, כי דין הערר להידחות על הסף אף מהטעם כי לא היה לעוררים כל זכות שבדין להגיש ערר על החלטת המשיב בהשגה משעה שאין לומר כי מדובר בהחלטה "המקפחת" אותם (כאמור בסעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין).
לבסוף, ציינה השופטת כי העוררים עשו שימוש לרעה בהליך המשפטי (הן בערר והן בשלב ההשגה)
למעלה מן הצורך, ואך ורק על-מנת שלא תישָמע טענה כי טענות העוררים לא נשמעו לגופן, הוסיפה השופטת וינשטיין וקבעה כי דין הערר להידחות גם לגופם של דברים.
שכּן, לאור הראיות שהובאו בפני הוועדה, התקשרותם של העוררים בעסקה נעשתה במסגרת של "קבוצת רכישה" כהגדרתה בחוק, מהות הממכר שרכשו העוררים, בהינתן המסגרת החוזית בה התקשרו, היא של רכישת מוצר מוגמר – קרי: משרדים, ואין מקום לשנות משווי המכירה שהוצהר על-ידי העוררים בשומתם העצמית ואף אין מקום להיוון עלויות הבניה ליום המכירה.*
* לניתוח שעָרכה השופטת וינשטיין בנושא ההיוון, ראו פס' 100-91 לחוות דעתה.
אגב ניתוחה, ציינה השופטת וינשטיין, כי ספק בעיניה אם הגורם המארגן חייב ללַוות את הקבוצה עד לסיום הבנייה של הפרוייקט בכדי שייחשב כ"גורם מארגן" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין; וכי לשון ההגדרה אינה שוללת אפשרות כי הגורם המארגן ידאג לארגון הקבוצה על-מנת שתוצאתה הסופית של ההתארגנות תהא בניית הפרויקט לאחַר הרכישה של המקרקעין, אך לא נאמר דבר בחוק באשר לליווי עד לסיום הבניה. על כן, ככל שהמתווה ההסכמי מוביל חד-משמעית לבנייה של הפרויקט, ניתן לומר כי זהו הארגון הנדרש "לצורך הרכישה והבנייה".
בקשה לגילוי מסמכים במסגרת ערר מס רכישה
ביום 20.6.2023 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין אם.אר.סי. אלון תבור פאור בע"מ.
העוררת הגישה ערר על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת), במסגרתה נדחתה ברובה השגה אשר הגישה על שומות מס רכישה שהוצאו לה בעקבות רכישת תחנת כוח לייצור חשמל.
במסגרת הערר, ולאחַר שהוועדה קבעה, כי אין לחיֵיב את המשיב למסור תצהיר גילוי מסמכים, הגישה העוררת בקשה לגילוי מסמכים.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד, דחתה את הבקשה ברובה (קישור להחלטה).
ביטול פסק-דין עקב היעדר התייצבות
ביום 21.6.2023 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, בעניין כנפי עטלף שירותי אבטחה בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישו המערערים (כנפי עטלף שירותי אבטחה בע"מ וגאנם פלאח) לביטול פסק-דין שהורה על מחיקת הערעור שהגישו.
בתמצית יצוין, כי לאחַר שהמערערים ביקשו לדחות את מועד דיון ההוכחות בערעור 10 ימים בלבד טרם מועד ההוכחות ושבית-המשפט נעתר לבקשה ודחה את הדיון, שָבו המערערים וביקשו לדחות את מועד הדיון הנדחה כשבוע בלבד לפני כן, וזאת מבלי לצרף טופס דחיה ייעודי כנדרש. משבית-המשפט דחה את הבקשה, הגישו המערערים שנית בקשה לדחייה, אף היא ללא טופס ייעודי; וגם בקשה זו נדחתה.
ואילו ביום דיון ההוכחות, עשו המערערים דין לעצמם ולא הגיעו לדיון.
לאור זאת, החליט בית-המשפט למחוק את הערעורים בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
ביום 14.6.2023 הגישו המערערים בקשה לביטול פסק-הדין ולפסילת המותב, ובקשה זו נדחתה.
בהמשך לכך, הגישו המערערים בקשה נוספת (הבקשה דנן) בה נטען כי סוכם עם המשיב (פקיד-שומה יחידה ארצית לשומה) שהוא יסכים לדחיית הדיון בכפוף להפקדת ערובה על סך 100,000 ש"ח.
בית-המשפט דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
מע"מ דיפרנציאלי
חטיבת תכנון וכלכלה ברשות המיסים פרסמה מסמך הבוחן את הפחתת שיעור המע"מ על מוצרים בסיסיים במטרה להתמודד על יוקר המחיה.
ממצאי המסמך מבציעים על כך כי מַעבר לשיטת מע"מ דיפרצניאלית יפגע במערכת המס, אינה יעילה להשגת מטרות המדיניות (עזרה לשכבות החלשות) ויביא לפגיעה כללית בציבור בישראל ולעליית יוקר המחייה.
להורדת המסמך, לחצו כאן.