מדריך זיכוי ממס ליחידים בגין תרומות
ביום 25.5.2026 פרסמה רשות המיסים מדריך זיכוי ממס ליחידים בגין תרומות.
המדריך מציג לתורמים יחידים תושבי ישראל את המידע הרלוונטי לזיכוי ממס על תרומות שנתרמו למוסדות ציבור המוכּרים לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.
למַעבר למדריך, לחצו כאן.
חובת מספרי הקצאה גם בעסקאות פנימיות באיחוד עוסקים
ביום 27.5.2026 פורסמה הודעת רשות המיסים (קישור להודעה) לפיה הָחל מיום 1.7.2026, עוסקים הרשומים במסגרת איחוד עוסקים על-פי סעיף 56 לחוק מע"מ נדרשים לבקש מספר הקצאה בהתאם להוראות סעיף 47(א2) לחוק גם בעסקאות המתבצעות בין עוסקים הרשומים באיחוד עוסקים, וזאת בהתאם לסכום הקבוע בסעיף 38(א1) לחוק.*
* במקביל, עודכן מקבץ "שאלות ותשובות – חשבוניות ישראל" באתר האינטרנט של רשות המיסים (שאלה מס' 12) (קישור למקבץ).
כלומר, בעקבות ההודעה האמורה, ובניגוד למצב ששרר עד כה אצל חלק מהעוסקים שלא ביקשו מספרי הקצאה בעסקאות פנימיות בתוך איחוד עוסקים, חובת קבלת מספרי הקצאה תחול גם על עסקאות בין יישויות באותו איחוד עוסקים ככל שהן עומדות בתנאי סף הסכום הקבוע בסעיף 38(א1) לחוק מע"מ (מעל 5,000 ₪ לעסקה לפני מע"מ, הָחל מיום 1.6.2026).
דחיית המועד האחרון למדידת ארכות חברות בהסדר הארכות למייצגים שנת-מס 2024
במבזק מס' 2175 מיום 29.3.2026 דיווחנו על הודעתו מיום 23.3.2026 של מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ (קישור להודעה) במסגרתה ניתנו מספר הקלוֹת ובכלל זאת דחייה של המכסָה האחרונה להגשת דוחות חברות לשנת-המס 2024 מיום 29.4.2026 ליום 31.5.2026.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום ה (28.5.2026) פורסמה הודעתו של עו"ד דוד רוטנברג, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים (קישור להודעה) לפיה עֵקב מלחמת שאגת הארי, המצב המיוחד בעורף, גיוסי המילואים ונסיבות התקופה, ולבקשת הלשכות המקצועיות, החליט מנהל הרשות על דחיית מדידת המכסָה האחרונה להגשת דוחות חברות ליום 30.6.2026.
זאת, ביחס ללקוחות של מיַיצגים שעמדו במכסות הדוחות שנקבעו לחברות והכל בהתאם לכללי הֶסדר הארכות לשנת-המס 2024.
דחיית מועד הדיווח השנתי על ניכויים ממשכורת ומשכר עבודה (טופס 126) ועל ניכויים מתשלומים שאינם משכורת או שכר עבודה (טופס 856) לשנת-המס 2025
במבזק מס' 2173 מיום 17.3.2026 דיווחנו על הודעתו של עו"ד דוד רוטנברג (קישור להודעה), לפיה על-מנת לאפשר תפעול מהיר ויעיל של תהליך קליטת דוחות הניכויים, החליט מנהל רשות המיסים להאריך את המועד להגשת הדוחות השנתיים לחייבים בהגשת דוחות 126 ו-856 לשנת-המס 2025 עד ליום 31.5.2026.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום ה (28.5.2026) פורסמה הודעתו הנוספת של עו"ד רוטנברג (קישור להודעה הנוספת) לפיה עֵקב מלחמת שאגת הארי, המצב המיוחד בעורף, גיוסי המילואים ונסיבות התקופה, החליט מנהל רשות המיסים לאפשר דחייה נוספת להגשת הדיווחים השנתיים ממשכורת ושכר עבודה (טופס 126) ועל הניכויים מתשלומים שאינם משכורת או שכר עבודה (טופס 856) ליום 30.6.2026.
עוד צוין בהודעה הנוספת, כי כל הדוחות שישודרו ויאושרו באופן מקוּון במערכת האישורים עד ליום 30.7.2026 ייחָשבו כדוחות שהוגשו במועד ובלבד שבידי המעביד/מנַכּה או המיַיצג אישור מקוּון להוכחת הגשת הדוחות בניכויים באופן תקין.
הליכי גבייה בגין חוב מס רכישה
ביום 26.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין וולדמן.
להמשך, לחצו כאן.
תושבוּת לעניין זכאות לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי
ביום 24.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין אהרונסון.
להמשך, לחצו כאן.
חיוב בעל מניות בחוב מס של החברה שבבעלותו
כידוע, סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, שעניינו "גביית מס בנסיבות מיוחדות", מאפשר לפקיד-השומה לבצע "הרמת מסך" ולגְבות חוב של חברה מבעלי השליטה בה בנסיבות המפורטות בסעיף.
כך, בסעיף 119א(א)(1) לפקודה נקבע, כי "היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור".
ואילו בסעיף 119א(א)(3) נקבע, כי "בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".
הוראות סעיף 119א לפקודה נדונו בפסק-הדין מיום 24.5.2026 של בית-המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת בעניין פלדמן.
באותו מקרה, חברת פז פלדה בע"מ, שהייתה בבעלותו הבלעדית של המערער, מר זמיר פלדמן, הִפסיקה את פעילותה בשנת 2013 והתפרקה בשנת 2022. לחברה נותרו חובות מס כלפי המשיב (פקיד-שומה עפולה) וזה פעל בהתאם להוראות סעיף 119א לפקודה והטיל את החיוב על המערער.
המערער הגיש השגה שנדחתה ובהמשך הגיש את הערעור לבית-המשפט, במסגרתו העלה שורה ארוכה של טענות ובכללן טענה להשתק שיפוטי בעקבות קבלת ההשגה שהגיש לגבי השומה שהמשיב הוציא לו בגין משיכת דיבידנד מהחברה (לטענת המשיב, ההשגה התקבלה, אך לא לגופן של הטענות), טענה להתיישנות הליכי הגבייה ולשיהוי (לרבות לאור הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס׳ 7.1002 בנושא "הפעלת הליכי גבייה מנהלים 17 לפי פקודת המסים (גביה)" (קישור להנחייה)), הטענה כי המשיב החליט לבטל את חובות החברה כלפי המערער, הטענה כי אין למערער יתרת חוב כלפי החברה והטענה הנוספת לפיה גם אם תתקבל עמדת המשיב לפיה המערער משך מהחברה כספים הרי שאֵלה ואף למעלה מהם הוחזרו לחברה בדרך של השבה ישירה או בדרך של ביצוע תשלומים בגין חובות החברה.
בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
וכך סיכמה השופטת הוד את ממצאיה (פס' 145 ואילך):
"[...] אינני מקבלת את טענת המערער לעניין קיומו של השתק שיפוטי כתוצאה מקבלת ההשגה בשומה האישית. במסגרת השומה האישית, העלה המערער טענה שלא עלתה בהליך שלפני, בנוגע לסעיף 3(ט1) לפקודה וסעיף 3.1 לחוזר מס הכנסה 7/2017. לאמור מצטרפת עמדת המשיב באשר לטעמים בגינם התקבלה ההשגה בשומה האישית. בנוסף, במועד קבלת ההשגה בשומה האישית התנהל ההליך שבכותרת והמערער היה מודע לעמדת המשיב ובוודאי שלא היה בידו להניח, כי המשיב מחל וויתר על החוב.
לא שוכנעתי, כי המועד הרלוונטי בו החל מרוץ ההתיישנות להפעלת סעיף 119א לפקודה הוא מועד הפסקת פעילות החברה. המערער לא הוכיח, כי על המשיב לפעול במועד המוקדם מבין השנים – הפסקת הפעילות ופירוק החברה. בנוסף, יש להביא בחשבון שבמועד הפסקת הפעילות היו חובות כלפי החברה שהיה בידה לפעול לגבייתם, כך שניתן היה להיפרע ממנה בגין חובותיה. בנוסף, ככל שמועד הפסקת פעילות החברה, להבדיל ממועד פירוקה, הוא הרלוונטי למרוץ ההתיישנות, הרי שהמרוץ התחיל במועד בו נודעו למשיב העובדות הרלוונטיות לעניין הפסקת פעילות החברה, בשים לב להוראות בנוגע להתיישנות שלא מדעת. המערער לא הוכיח את טענתו בנוגע להגשת הדוחות וההודעה על הפסקת פעילות החברה בשנת 2014. בנוסף, ממכתבו של רו"ח דהן משנת 2016 לא ניתן ללמוד, כי החברה הפסיקה פעילותה לחלוטין והתייחסותו היא ביחס לשנת 2013 בלבד. המערער לא הוכיח, כי מסר הודעה למשיב הודות הפסקת פעילות החברה לפני הפגישה שנערכה בשנת 2017. הן מהמועד האמור והן מהמועד בו הוגשו דוחות המערער בשנת 2016 לא חלפה תקופת ההתיישנות עד למועד הפעלת סעיף 119א. לפיכך, טענת ההתיישנות נדחית.
לעניין טענת השיהוי, הרי שבהתאם להנחיה 7.1002, על הרשות המנהלית להתחיל בהליכי גבייה עד שלוש שנים ממועד היווצרות החוב. מהחומר הקיים בתיק עולה, כי במהלך השנים בוצעו הליכי גבייה מול החברה. המשיב שלח דרישות חוב לחברה בטרם חלפו שלוש שנים מהמועד בו נודע לו, כי היא הפסיקה פעילותה. לפיכך, אף טענת השיהוי נדחית.
טענת המערער באשר לנזק ראייתי נטענה בעלמא ולא הוכחה טענתו לפיה רשויות המס לקחו את מסמכיו ולא השיבו אותם. הדבר לא עולה בקנה אחד עם האמור בדוחות שהגישה החברה.
לא עלה בידי המערער להוכיח את טענתו כי במסגרת הפגישה שנערכה בשנת 2017 הוחלט, כי עם תשלום הקנסות המנהליים יבוטלו חובות החברה כלפי המשיב. להסכמה הנטענת אין ביטוי בסיכום הפגישה. בנוסף, מדובר בטענה בלתי סבירה בשים לב שהחוב של החברה היה בסכום משמעותי ואין זה סביר שהמשיב מחל על חוב זה בשל תשלום הקנסות המנהליים. בנוסף, האמור בבקשה לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון וכן, האמור בדוח העדכון של הנאמן לא עולים בקנה אחד עם הטענה בנוגע למחילה על חובה של החברה כלפי המשיב.
דוחות שהגישה החברה, עליהם חתם המערער, מהווים הצהרה מחייבת וקיימת חזקה בדבר נכונותם. אין כל פגם בהסתמכות המשיב על הדוחות שהגישה החברה לשם קביעת יתרת החוב של המערער. לא בנקל יתאפשר לנישום לסגת מהדוחות שהגיש. לאור עקרון גביית מס אמת מצאתי, כי ראוי לבחון את טענות המערער וככל שנפלו פגמים בדוחות יש לקבוע את חובתו בהתאם למה שיעלה בידו להוכיח. הנטל המוטל על כתפי המערער הוא נטל כבד ומצאתי, כי לא עלה בידו להרים נטל זה. לא עלה בידו להוכיח את טענתו לפיה יתרת החוב שלו בדוחות החברה כוללת חוב של ש. כהן בסך 473,879 ש"ח שיוחס אליו בטעות. כמו כן, הוא לא הוכיח, כי יש להקטין את יתרת החובה בגין משיכת דיבידנד בסך של 800,000. כאמור, המערער לא הוכיח, כי יתרת החוב שלו לא כוללת כבר הפחתה של הסכום האמור. בנוסף, לא עלה בידו להוכיח את טענתו לפיה כל הכספים שנמשכו על ידו ואף למעלה מהם הוחזרו לחברה, בדרך של השבה ישירה או בדרך של ביצוע תשלומים בגין חובות החברה. כאמור, המשיב מצא לקבל את חלק מטענות המערער לגבי תשלומים שביצע. זאת, בהתחשב בכך שסכומים אלו הוכרו על ידו בשומה בעניין 3(ט1) לפקודה. אין בסכומים בהם הכיר המשיב כדי לסייע למערער בשים לב שיתרת החוב שלו עדיין גבוהה מהסכום בו חויב בגין חובות החברה. מצאתי, כי אף אם הייתי מקבלת את חלק מטענות המערער, כמפורט, לא היה בכך כדי לסייע לו מהטעם האמור.
מהנתונים שעולים מדוחות החברה עולה, כי מדובר בחברה רווחית, ללא הוצאות רבות אשר לא שילמה את המס המוטל עליה ולא נותרה בידה אפשרות לשלם את חובותיה. מקובלת עליי עמדת המשיב, לפיה בנסיבות כאמור ובשים לב שהמערער היה בעל מניות יחיד בחברה הרי שההנחה הסבירה היא, כי הכסף הועבר אליו. האמור גם עולה בקנה אחד עם דוחות החברה שלא עלה בידי המערער לסתור ומהם עולה, כי המערער אכן לקח כספים של החברה בשיעור ניכר. המערער אף אינו מכחיש טענה זו אלא טוען, כי הסכום שלקח נמוך ממה שעולה מהדוחות וכי הוא החזיר את כל מה שלקח - באמצעות השבה לחברה ו/או ביצוע תשלום במקומה. לא עלה בידי המערער להוכיח טענה זו שנטענה בעלמא ולא נתמכה בראיות כנדרש ועל אף הרף הגבוה המוטל על המערער אשר טוען כנגד דוחותיה של החברה [...]
מהדוחות עולה, כי המערער משך כספים מהחברה לאחר שכבר התגבשו לה חובות מס וחזקה, כי המערער היה מודע להם והיה צריך לצפות, כי יחויב בתשלום המס שצברה החברה. לפיכך פקיד השומה רשאי היה להפעיל את סמכותו לפי סעיף 119א.
[...]
כאמור, המערער נמנע מלזמן את רו"ח דהן לעדות אף שהוא מבקש לטעון כנגד דוחות החברה שערך רו"ח דהן וביקש להסתמך על מכתביו ודברים שאמר לכאורה. המערער נשאל מדוע לא זימן את רואה החשבון לעדות והתייחס לקושי לאתר אותו וטען לרשלנות שלו ושאין לו אמון בו מבחינה מקצועית. הוא טען, כי לא הצליח לזמנו לעדות וכי בקושי הצליח לאתר אותו לקבל ממנו מסמכים והוא כל הזמן התחמק [...] מצאתי, כי לא עלה בידו לתת הסבר מניח את הדעת מדוע נמנע מלזמן את רו"ח דהן לעדות. עדותו של רו"ח דהן הייתה עדות מהותית ורלוונטית בסוגיות השונות, ובין היתר בשים לב לטענות המערער כנגד הדוחות שהגיש רואה החשבון דהן וניסיונו של המערער להסתמך על מכתביו של רו"ח דהן. הימנעות המערער מלזמן אותו לעדות, ללא הסבר מניח את הדעת, פועלת לרעתו" [ההדגשות במקור – א' ש'.]