לוגו אלכס שפירא ושות׳

השכרת דירות כהכנסה מעסק; היטל עובדים זרים; חוק חופש המידע; ייבוא אישי של כלי שיט; שינויים בניהול פנקסים לגבי יהלומנים; שותפויות מחקר ופיתוח

29/09/2019

השכרת דירות כהכנסה מעסק

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין יעקב ארביב.

המערער, נכה בשיעור 97% העוסק בהתקנת דודי שמש, הינו יליד שנת 1956 ולוֹ חמישה בנים (מעל גיל 18).
למעט שתי דירות שקיבל בירושה מהוריו יחד עם שמונת אחיותיו ואחיו ("דירות הירושה"), בבעלות המערער ובניו תשעה נכסים נוספים לפחות שהמערער רכש בעצמו במועדים שונים במרוצת השנים, כאשר חמישה נכסים נרשמו כל אחד על שם כל אחד מבניו ("הנכסים הרשומים על-שם הילדים").*

* על-פי האמור בתצהיר מטעם המשיב והשומה שהוּצאה למערער קודם לכן על-פי סעיף 194 לפקודה, היו בבעלותו של המערער נכסי נדל"ן נוספים, אך אלה לא נדונו בהחלטת המשיב בהשגה ועל-כן אינם חלק מהערעור.

כל הנכסים מצויים בנתניה. רובם פוצלו ליחידות דיור קטנות, עשרות במספר (ראו פס' 20 לפסק-הדין), והם הושכרו בעיקר לאוכלוסיות מעוטות הכנסה, כגון: פועלים ממדינות אפריקה שעבדו בסביבה. 
המערער היה אחראי להשכרת נכסי המשפחה, קיבל את מלוא דמי השכירות לידיו והשתמש בכספים כרצונו.
המערער תמך בילדיו מבּחינה כלכלית בדרכים שונות, אך הסיוע הכלכלי שניתן לכל אחד מהילדים נעשה בהתאם להבנת המערער ושיקוליו וללא כל זיקה להיקף דמי השכירות שהניב הנכס הרשום על שמו של כל ילד.
המערער הצהיר על ההכנסות שנבעו מהשכרת הנכסים הרשומים על-שמו, כשעיקר ההכנסות דוּוחו כהכנסות פסיביות החייבות במס בשיעור 10% (דהיינו, בהתאם לסעיף 122 לפקודת מס הכנסה); ואילו בגין יתרת ההכנסות דרש המערער פטוֹר ממס.
חמשת ילדיו של המערער לא דיווחו על ההכנסות שנצמחו להם מהשכרת הנכסים הרשומים על-שמם (כמחצית מכלל הכנסות השכירות), אך לטענת המערער מדובר בהכנסות הפטורות ממס בידיהם.
המשיב (פקיד-השומה יחידה ארצית לשומה) דחה את דיווחי המערער וקבע, כי זה ניהל עסק להשכרה בשנות-המס שבערעור (השנים 2011–2014) ולפיכך הֶסדרי המס המוטבים הנ"ל אינם חלים ויש לחיֵיב את ההכנסות מהשכרה בשיעור המס השולי של המערער.
עוד קבע המשיב, כי יש לייחֵס למערער את מלוא הכנסות השכירות שהופקו מכּל נכסי המשפחה, דהיינו לרבות בגין הנכסים הרשומים על-שם הילדים.
בנוסף, קבע המשיב, כי היות שהמערער לא ניהל פנקסי חשבונות בקשר לפעילות ההשכרה (כמתחייב לגבי פעילות עסקית), יש להחיל לגביו את הסנקציה הקבועה בסעיף 191ב לפקודה, דהיינו חיוב המערער במס נוסף בשיעור 10% מהכנסתו החייבת מהשכרה בשנת 2011 והוספת מס בשיעור 20% מהכנסת השכירות בכל אחת מהשנים 2012 עד 2014 (תוספת מס של כ-280 אלפי ש"ח לגבי שנות-המס שבמחלוקת).

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ולאחַר שניתח את פסקי-הדין שניתנו בסוגיה, נדרש השופט קירש לשאלת סיווג ההכנסה מהשכרת נכסי המקרקעין.
לדבריו, פעילות המערער בקשר להשכרת נכסי המשפחה במקובץ הינה עסקית ואקטיבית, וזאת לאור ההיקף הכמותי של יחידות הדיור המושכרות (לפחות 30 יחידות), לעיתים לתקופות קצרות, פעולות ההשבחה והשיפור שביצע המערער, היקף העשייה השוטפת וחיוניותה להפקת ההכנסה, בקיאוּת והתמצות המערער בנישת ההשכרה ונטילת הסיכונים (מימון זר וכן סיכונים ואי-וודאות שנבעו מההתקשרות עם השוכרים ובכלל זאת פעילות הרשויות באיזור ההשכרה).

לאחר מכן, פנה השופט קירש לשאלה השנייה שבליבת המחלוקת והיא האם יש לכלוֹל בסל ההכנסות של המערער מהשכרה את דמי השכירות שהופקו מנכסי הנדל"ן הרשומים על-שם ילדיו.
לדבריו, שליטתו המוחלטת של המערער הן בנכסים והן בתשואה הכספית אשר נבעה מהם מובילה למסקנה כי יש לייחֵס את מלוא דמי השכירות למערער לצורכי מס, וזאת באחת משתי דרכי הניתוח הבאות: האחת, לקבוע כי מראש הותיר המערער בידיו הוא את הזכות להפיק דמי שכירות מכלל הנכסים, למשך כל ימי חייו; השנייה, למצוא עיתוק מקור ההכנסה לתקופה בלתי-מוגבלת בזמן וללא תנאי מידי הילדים לידי המערער (דהיינו, המדובר ב"ניכור הכנסה" ולא ב"שימוש בהכנסה"), בבחינת "הסבה" כמשמעותה בסעיף 82 לפקודת מס הכנסה.

השופט קירש המשיך ונדרש לדירות הירושה וקבע (ראו פס' 177–192 לפסק-הדין), כי יש לייחֵס למערער רק שביעית מהכנסות ההשכרה שנבעו מהדירות האמורות.

לבסוף, נדרש השופט קירש להגדלת שיעור המס החָל על הכנסות השכירות בְּשל אי-ניהול פנקסים, כאמור בסעיף 191ב לפקודת מס הכנסה.
השופט קבע, כי בנסיבות התיק יש מקום לבטל את הגדלת המס שקבע המשיב, וזאת מכוח סמכות בית-המשפט לפי סעיף 156 לפקודה. זאת, מהטעם שהמקרה דנא אינו מקרה מובהק ואכן התעורר ספק בקשר לאופן שבו יש לסַווג את פועלו של המערער בהשכרת יחידות הדיור. כמו-כן, הוסיף השופט, חלק מפסקי-הדין שעָסקו בהשכרה של דירות רבות למגורים והשפעת היקף הנכסים המושכרים על סיווג הפעילות ניתנו לאחַר שנות-המס הנדונות כאן ותוצאותיהן היו שונות, מה גם שהיו תיקים בהם רשות המסים הייתה זו שטענה כי פעילות ההשכרה היא פאסיבית.


היטל עובדים זרים

ביום 24.9.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין דב שמירה, ניקיון וכח אדם בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשתי שאלות הקשורות לעובדים הזרים שהעסיקה המערערת:
האחת, האם העסקת העובדים הזרים בענפי התעשייה, הבניין והחקלאות זכאית לשיעור מופחת של ההיטל לפי סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק הבראת כלכלת ישראל")?*

* סעיף זה קובע כדלקמן: "מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 20% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה – ההיטל) ואם העובד הזר מועסק על ידו לפי היתר להעסקת עובד זר בענפים אלה יהא שיעור ההיטל כמפורט להלן: בענף החקלאות – 10% [הוראת שעה: בתקופה שמיום 1.1.2016 עד יום 31.12.2020 יבוא: בענף החקלאות – 0%], ובענף המסעדות האתניות, בענף התעשייה או בענף הבניין – 15%."

השנייה, האם העסקת העובדים הזרים בתחום הסיעוד המוסדי אינה חייבת בהיטל בהתאם להוראות סעיף 44 לחוק הבראת כלכלת ישראל, המחריגה (בפסקה (3) להגדרת המונח "עובד זר") עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי.

בית-המשפט, מפי השופט א' גורמן, דחה את הערעור ביחס לשתי השְאֵלות (קישור לפסק-הדין).

נזכיר, כי בשאלה הראשונה דן השופט ד"ר ש' בורנשטין בעניין טומי ווש והוא הגיע למסקנה כי דין הערעור להתקבל.*

* במבזק מס' 1801 מיום 22.7.2019 התייחסנו לפסק-הדין האמור.
המערערת, העוסקת בצביעת טקסטיל ועיבוד בדים בטקסטיל, העסיקה בשנות-המס שבמחלוקת כ-20 מבקשי מקלט מאריתריאה ושילמה בגינם היטל בשיעור מופחת 15%. זאת, בהתאם להוראות סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל.
המשיב (פקיד-שומה רחובות), מנגד, טוען, כי המערערת אינה זכאית ליהנות משיעור ההיטל המופחת, שכּן אין מדובר בעובדים זרים המועסקים לפי היתר בענף התעשיה.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט ד"ר בורנשטין קבע, כי לשיטתו, ככל שהמסתננים נחשבים כ"עובדים זרים" לצורך הטלת ההיטל, על אף האיסור להעסיק עובדים זרים לא היתר כקבוע בחוק עובדים זרים – משמע כי לשאלת קיומו או היעדרו של היתר העסקה לפי חוק עובדים זרים אין רלבנטיות לצורך זה – הרי שיש לראותם כ"עובדים זרים" גם לצורך קביעת שיעור ההיטל על אף שאין בידיהם היתר לעסוק בענף התעשייה לפי החוק האמור.
עוד קבע השופט, כי במצב המשפטי הנוכחי ולאור המציאוּת הקיימת, לא ניתן להתעלם ממדיניות הממשלה בדבר "אי הרחקה" ומדיניותה בדבר אי-נקיטת פעולות אכיפה כנגד המעסיקים, שמשמעותה המעשית היא כי מעבידים בכל הענפים מעסיקים מסתננים והמדינה משלימה עם תופעה זו, גם אם ניכר שמדובר בהשלמה זמנית ובלית ברירה.
השופט הבהיר, כי המקרה דנן שונה מסוגיית העסקת מסתננים בענף הסיעוד המוסדי, שכּן לא ניתן לומר כי העסקתם של מסתננים בעבודות סיעוד מוסדי היא בבחינת העסקה "כדין", וזאת מהטעם שהמדינה נמנעה מלכתחילה ובאופן עקרוני ועקבי מלתת היתרים להעסיק עובדים זרים בענף הסיעוד המוסדי, אלא רק בענף הסיעוד הביתי. כלומר, הוסיף השופט והבהיר, מלכתחילה ומעיקרא הפטוֹר מהיטל (כעולה מהגדרת "עובד זר" בחוק ההיטל הממעטת "עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי") לא נועד לחול על טיפול סיעודי מוסדי, אלא רק על טיפול סיעודי ביתי.
ואילו השְאֵלה השנייה נדונה בארבעה פסקי-דין, שלושה של השופטת י' סרוסי ופסק-דין נוסף של השופט ד"ר ש' בורנשטין, ובכל פסקי-הדין קבעו השופטים כי דין הערעור להידחות.*
* במבזק מס' 1770 מיום 17.1.2019 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, בעניין מעונות יניב בע"מ.
המערערות, מעונות יניב בע"מ הפועלת כבית אבות סיעודי ושותפוּת מרכז ותיקים בית אבות הפועלת כבית אבות לתשושי-נפש וסיעודיים, העסיקו עובדים יוצאי אריתריאה וסודאן בבתי האבות וחויבו על-ידי המשיב, פקיד-שומה גוש דן, בהיטל עובדים זרים בהתאם להוראות חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל.
לטענת המערערות, יש לפטוֹר אותן מתשלום ההיטל מהטעם שהעובדים הזרים עָסקו בסיעוד (הוסכם בין הצדדים כי מדובר ב-87.5% מהעובדים הזרים כאמור) ועל-כן הם נכנסים בגֶדר החריג הקבוע בסעיף 44(א)(3) לחוק הממעט מהגדרת "עובד זר", וכנגזר מכך גם מחובת תשלום ההיטל הקבוע בחוק, "עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי". זאת, בין היתר, לאור התחייבות המדינה שלא לאכוף את איסור העסקתם.
המשיב, לעומת זאת, סבור, כי לאור העובדה שאין למערערות אישור להעסקת עובדים זרים בכלל ובתחום הסיעוד המוסדי בפרט ולאור העובדה שאין לעובדים אשרות עבודה, הן אינן יכולות להיחשב כמי שהעסיקו עובדים זרים "כדין" ולכן הן אינן זכאיות לפטוֹר מחובת תשלום היטל העסקת עובדים זרים. עוד טען המשיב, כי העסקת עובדים מסתננים בתחום הסיעוד מהווה עקיפה של החלטת ממשלה מס' 147 שקבעה כי ניתן להעסיק עובדים זרים בענף הסיעוד אך ורק בתנאי שהעובד הזר יתגורר עם המטופל, דהיינו, רק בענף הסיעוד הביתי.
השופטת סרוסי דחתה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1779 מיום 11.3.2019 אודות פסק-הדין של השופטת סרוסי בערעור נוסף שהוגש בנושא זה, באמצעות משרדנו, על-ידי ביחד – עטרת אבות
השופטת סרוסי דחתה את הערעור תוך שהיא חוזרת על נימוקיה בעניין מעונות יניב (קישור לפסק-הדין).
ביום 14.7.2019 פורסם פסק-דין נוסף של השופטת סרוסי באותו עניין, וזאת בערעור שהוגש על-ידי בית אבות שלמה המלך בע"מ. 
השופטת סרוסי דחתה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

עוד נזכיר, כי על ארבעת פסקי-הדין שעָסקו בשאלה השנייה הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, לרבות באמצעות משרדנו.
הדיון בערעורים האמורים עתיד להתקיים ביום 5.12.2019.


עתירה לפי חוק חופש המידע

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ג'ק גרינברג.

העותר, בעלים של חברה לחיפושי נפט וגז טבעי שמקום מושבה בארה"ב, פנה לרשות המסים בחודש אוגוסט 2018 בבקשה לקבל את "הזהויות של הגורמים המייבאים בהווה ובעבר של גופרית מקזחסטן, וזאת משנת 2008 ועד 2017 (וזאת לצורך מחקר שאני עושה). באופן ספציפי אני רוצה לקבל מידע לגבי הדברים הבאים: 1. שמות החברות שייבאו גופרית מקזחסטן משנת 2017-2008. 2. אחוז הגופרית שייבאו החברות הנ"ל מסך הגופרית שהובאה מקזחסטן באותה שנה. 3. ככל שאפשר את הזהות של הגורמים מקזחסטן שמכרו את הגופרית למייבאים הנ"ל."

כחודשיים לאחר מכן, מסר ראש תחום בכיר באגף פניות הציבור ברשות לב"כ העותר, כי הבקשה נדחית עֵקב סודיות פיסקאלית כאמור בסעיף 231א לפקודת המכס. בהתאם, הבקשה נדחתה לפי סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע וכן מטעמים של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 9(א)(3) לחוק האמור.

לנוכח הסירוב כאמור, הוגשה העתירה לבית-המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים.

בית-המשפט, מפי השופט א' רובין, דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).


הליכי גביית חוב במסי ייבוא בשל ייבוא אישי של כלי שיט

ביום 26.9.3019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין יאיר ספראי.

עניינו של פסק-הדין בעתירה שהגיש ספראי, בעלים של כלי שיט העוגן במרינה בישראל ונרשם בשנת 2010 ברשות הספנות והנמלים תחת דגל ישראל, כנגד רשות המיסים בגין הליכי גביית חוב במסי ייבוא (מע"מ ומס קניה) בְּשל ייבוא אישי של כלי שיט, בעת שכּלי השיט מבקשים לצאת ממימי החופין של מדינת ישראל.
לטענת העותר, הָחל מיום 1.1.2017 נוקטת רשות המיסים במדיניות חדשה בכך שהיא גובה מיסי ייבוא מכל כלי שיט העוגן במרינות בישראל בניגוד לפקודת המכס [נוסח חדש], להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ולהנחיות הכלליות באוגדני אגף המכס והמע"מ. עוד טוען העותר, כי הרשות החילה נוהל חדש ליציאה וכניסה של כלי שיט לישראל ולפיו יש לראות בכלי השיט כטובין שיש להצהיר עליו לפי סעיף 40 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971; כי הדרישה לתשלום מיסים כאמור אינה מעוגנת בהוראת חיקוק מוסדרת; וכי לא קיימים תנאי חוקיות יבוא כלי שיט לישראל שהוסדרו על-ידי רשות הספנות והנמלים.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ג' קרא, דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).


שינויים בהוראות ניהול פנקסים לגבי יהלומנים

פורסמו הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (תיקון), התשע"ט-2019 ("התיקון") (קישור לתיקון).

בגדרו של התיקון בוצעו מספר שינויים ותיקונים בתוספת טז להוראות ניהול פנקסים* שעניינה בניהול פנקסים לגבי יהלומנים, וזאת לגבי "אבן יקרה" (יהלום או אבן חן).

* הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973.

תחילתו של התיקון ביום 1.1.2020, לגבי אבן יקרה שתירכש מיום זה ואילך.


שותפויות מחקר ופיתוח

כידוע, על-פי הוראות סעיף 63(ד) לפקודת מס הכנסה, שר האוצר רשאי לקבוֹע בצו סוגי שותפויות שיראו אותן לענין הפקודה כחברה ואם יקבע כאמור, יראו את השותפוּת לענין הפקודה כאילו היא חברה, וסכום שחילקה השותפוּת לשותפים יראוהו כדיבידנד.

לעניין זה, מוגדר המונח "שותפות" כשותפוּת שיחידותיה הוצאו לפי תשקיף והן רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב או בבורסה אחרת שקבע שר האוצר לענין זה.

במבזק מיום 2.1.2017 דיווחנו אודות פרסום צו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה), התשע"ז-2017 (קישור לצו), לפיו שותפוּת כאמור שהיא תושבת ישראל (כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודה) ועיסוקה, חלקוֹ או כולו, הוא חיפוש, פיתוח או הפקה של נפט,* הן במישרין והן בעקיפין, הן בישראל או בחו"ל ואינה שותפוּת כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות בשותפות לחיפושי נפט), התשמ"ט-1988 – יראוהו לעניין פקודת מס הכנסה כחברה.

* לעניין זה, "נפט" הינו כל אחד מאלה: (1) כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנפט; (2) כמשמעותו בסעיף 6 לתוספת לחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה טיוטת צו מס הכנסה (סוגי שותפויות יש לראותן כחברה) (תיקון), התשע"ט-2019 ("טיוטת הצו") (קישור לטיוטת הצו).

על-פי טיוטת הצו, שותפוּת כהגדרתה בסעיף 63(ד) לפקודת מס הכנסה,* שהיא תושבת ישראל (כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודה), אשר עיסוקה הוא מחקר או פיתוח, כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשיה, תשמ"ד-1984, במישרין או בעקיפין – יראוהו לעניין פקודת מס הכנסה כחברה.

* כאמור, המונח "שותפות" מוגדר בסעיף 63(ד) לפקודה כשותפוּת שיחידותיה הוצאו לפי תשקיף והן רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב או בבורסה אחרת שקבע שר האוצר לענין זה.