לוגו אלכס שפירא ושות׳

החלטות מיסוי חדשות; פטור ממס שבח במכירת דירה כדירה יחידה למרות שבבעלות בת-הזוג דירות נוספות; חילוט זמני מכוח חוק איסור הלבנת הון; עיכוב ביצוע ועוד

25/04/2018

החלטות מיסוי חדשות
פורסמו חמש החלטות מיסוי חדשות:
  • החלטת מיסוי מס' 9685/18 (קישור להחלטה) שעניינה בהוצאת הודעת חיוב לספקים ובהשלכותיה על מס העסקאות/תשומות בידי הספק ומקבל השירות.
  • החלטת מיסוי מס' 1716/18 (קישור להחלטה) העוסקת בהחלת הוראות סעיף 11א לחוק מע"מ (שעניינו במחיר העִסקה של מכירת טובין מיובאים לפני פדייתם מפיקוח רשות המכס) על-ידי חברה ישראלית הרשומה כעוסק והמייבאת טובין לישראל עבוּר לקוחותיה בישראל ובכללם לקוח הזכאי לפטוֹר ממע"מ בגין הטובין האמורים.
  • החלטת מיסוי מס' 1020/18 (קישור להחלטה) לפיה דייר שמכר דירת מגורים שהייתה בבעלותו וקיבל בגין מכירה זו מענק בהתאם לחוק מס ריבוי דירות* ובתקנות מכוחו** כמו גם אישור להפקדה בקופת גמל להשקעה (בהתאם לסעיף 149 לחוק מס ריבוי דירות) יהיה זכאי להתקשר בהסכם עם יזם למכירת זכויותיו בדירת מגורים אחרת הנמצאת במתחם פינוי בינוי בתמורה לקבלת זכויות בדירה חדשה במסגרת הסכם פינוי בינוי מבלי שייחשב כמי שרכש דירת מגורים כנדרש לצורך קבלת המענק ואישור ההפקדה האמורים. זאת, מהטעם שהדירה שיקבל מהווה רצף המשכי של הדירה הישנה ואינה זכות חדשה שלא הייתה בידיו ערב ההתקשרות (וממילא אינה פוגעת בתכלית ההטבות שניתנו בחוק מס ריבוי דירות ובתקנות מכוחו).***
    * חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2017 ו-2018), תשע"ז–2016.
    ** תקנות ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2017 ו-2018) (מענק לחייב במס ריבוי דירות בעד מכירת דירה), התשע"ז–2017.
    *** נזכיר, כי ביום 6.8.2017 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בבג"ץ 10042/16, בגדרו בוטל הֶסדר מיסוי ריבוי דירות. בהתאם, תשומת לבכם לאמור בסעיף 4 להחלטת המיסוי לפיו "אין בהחלטה זו כדי לאשר מתן מענק או מתן פטור בסעיף 9(18ב) לפקודה".
  • החלטת מיסוי מס' 2253/18 (קישור להחלטה) שעניינה בחברה פרטית תושבת ישראל העוסקת בפיתוח תוכנה לעיבוד נתונים והצגתם בתצורות שונות ("התוכנה") והמַקנה זכות שימוש בתוכנה, מוכרת מוצרים נלווים לתוכנה האמורה וכן נותנת שירות המבוסס על תוכנה זו; ולפיה הכנסות החברה ממתן זכות השימוש בתוכנה, ממכירת המוצר הנלווה וממתן השירות המבוסס תוכנה כאמור תיחשבנה כ"הכנסה טכנולוגית" כמשמעותה בסעיף 51כד לחוק לעידוד השקעות הון ואילו ה"הכנסה הטכנולוגית המועדפת" (כמשמעותה באותו סעיף) של החברה תהא בהתאם לקבוּע בתקנות עידוד השקעות הון (הכנסה טכנולוגית מועדפת ורווח הון למפעל טכנולוגי), התשע"ז-2017 ובניכוי הכנסה מנכס לא מוחשי המשַמש לשיווק (כקבוע בסעיף 51כד(7(ב) לחוק).
  • החלטת מיסוי מס' 2024/18 (קישור להחלטה) שעניינה בביצוע מיזוג בדרך של החלפת מניות עם חברת החזקות, כאמור בסעיף 103כ לפקודת מס הכנסה, ולאחר מכן העברת חלק מהמניות המוקצות במיזוג לאחד מבעלי המניות לחברה בשליטתו בהתאם להוראות סעיף 104א לפקודה.
פסק-הדין בעניין בנימין
בעקבות פניות רבות שקיבלנו בעניין זה, נבקש לעדכנכם בדבר פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ברהמי בנימין ואח' (קישור לפסק-הדין).
בתמצית נציין, כי במסגרת פסק-הדין הפך השופט י' עמית את החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (שניתנה על-ידי השופט ד"ר ע' קובו ביום 27.6.2017 בתיק צ"א 47276-04-17) לפיה ניתן לתפוס את רכושם של בנימין ברהמי, גורדן כהן ובן פיליפ ג'ורנו, שניסו להונות חברות באירופה אך השיבו את כספי המרמה לידי הבנק לאחַר שהתעורר חשדן של אותן חברות ובעקבות זאת הוגש כנגדם כתב אישום (על זיוף, ניסיון קבלת דבר מרמה ועוד). זאת, מהטעם שקיים, אליבא בית-המשפט המחוזי, פוטנציאל חילוט על-בסיס שתי חלופות המנויות בחוק איסור הלבנת הון ("החוק"): חילוט רכוש שנעברה בו עבירה (לפי סעיף 21(א)(1) לחוק); וחילוט רכוש שיועד להיות מושג עֵקב ביצוע העבירה (סעיף 21(א)(2) סיפא לחוק).
וכך סיכם השופט עמית את ניתוחו (פס' 51 לפסק-הדין)"במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה מושלמת של זיוף, עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה של ניסיון להלבנת הון, ועבירה של ניסיון לעשות פעולה ברכוש אסור (כפי שפורט, לא קבענו מסמרות בנוגע לעבירות המושלמות של קבלת דבר במרמה, הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור). ברם, עמדנו על כך שהראיות מלמדות שלא עלה בידי המערערים להצליח במזימתם, כך שפירות העבירה מעולם לא הגיע לידיהם. בנסיבות אלו, לאור הוראות החוק והתכליות הניצבות בבסיס מוסד החילוט, לא ניתן לחלט רכוש של המערערים בשווי פירות העבירה שמעולם לא הגיעו לידיהם. בהעדר טענה מצד המשיבה כי יש לחלט רכוש של המערערים בו עשו שימוש לצורך ביצוע העבירות (או סוגי רכוש אחרים המנויים בסעיף 21(א) לחוק), התוצאה היא כי אין מקום לחלט את רכושם של המערערים, ועל כן דין הערעור להתקבל ודין החילוט לפי סעיף 23(א) להתבטל."
 
פסק-הדין בעניין בלנק
במבזק מיום 17.11.2014 נדרשנו לפסק-הדין המהפכני של בית-המשפט העליון בעניין שלמי (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, ראה בית-המשפט העליון (השופטים י' דנציגר, נ' סולברג וד' ברק-ארז) אל לנכון להתאים את פרשנות דיני המס לשינויים במציאוּת החברתית הדינמית ולאמץ את דעת המיעוט בעניין עברי (ע"א 3489/99), וקבע, כי החזקה הקבועה בסעיף 49(ב) לחוק מיסוי מקרקעין – לפיה רואים בני-זוג כ"מוכר אחד" לצורך פטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים מזַכה – היא חזקה הניתנת לסתירה.
אשר לאופן שבו יוכל הנישום לסתור את החזקה, הוחלט על-פי חוות-דעתו של השופט י' דנציגר, אליו הצטרפה השופטת ד' ברק-ארז, כי בעניינם של בני זוג נשואים יידרש הנישום להציג – כתנאי מקדמי – הסכם יחסי ממון, ובנוסף להוכיח כי בני הזוג פעלו על פי ההסכם הלכה למעשה, דהיינו כי ההפרדה הרכושית לא נותרה "על הנייר" אלא התקיימה בפועל.
מנגד, השופט נ' סולברג סבר, כי הנישום יוכל לסתור את החזקה גם בהיעדר הסכם יחסי ממון, אם יוכיח כי התקיימה בין בני הזוג הנשואים הפרדה רכושית בפועל.
 
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר פרסום פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין רועי בלנק.
העורר ובת-זוגו גב' אורלי שגיב ("הידועה בציבור") הינם ידועים בציבור הָחל משנת 2003 ולהם שלושה ילדים משותפים. לעורר אין ילדים נוספים, אך לידועה בציבור שני ילדים מנישואיה הקודמים.
במהלך שנת 2001, במסגרת הליך הגירושין, עברה הידועה בציבור, יחד עם שני ילדיה מהנישואין קודמים, להתגורר בדירה ברחוב משה קול 13 בתל-אביב ("הדירה ברח' קול"). שהייתה בבעלות משפחתה.
בשנת 2002 רכש העורר את הזכויות בדירת מגורים ברחוב קהלת לבוב 22 בתל-אביב ("הדירה"). רכישת הדירה מומנה מהון עצמי וממשכנתא, ששולמה אך ורק מחשבונו של העורר.
בשנת 2006 רכשה הידועה בציבור ממשפחתה את הדירה ברח' קול.
בבעלותה של הידועה בציבור דירת מגורים נוספת ברחוב מילא בתל אביב אותה קיבלה במסגרת גירושיה ("דירת הגירושין").
העורר, הידועה בציבור, ילדיהם וילדיה של הידועה בציבור גרו בדירה ברחוב קול.
ביום 22.5.2011 נחתם בין העורר לבין הידועה בציבור הסכם יחסי ממון ("הסכם ממון"), שהחיל ביניהם הפרדה רכושית, הן בנוגע לרכוש שנצבר עד לתחילת הקשר בין הצדדים והן ביחס לרכוש עתידי. כך, צוין כי, הדירה הינה בבעלותו של העורר בלבד והמשכנתא הרובצת על הדירה משולמת על-ידי העורר בלבד; ואילו הדירה ברח' מילא והדירה ברח' קול הן בבעלות הידועה בציבור בלבד והמשכנתא הרובצת על הדירות הנ"ל משולמת על-ידיה בלבד.
ביום 22.6.2015 מכר העורר את הדירה וטען, כי הוא זכאי לפטוֹר ממס שבח במכירה זו על-פי הוראות סעיף 49ב(2) לחוק מיסוי מקרקעין, באשר דירה זו הייתה, במועד המכירה, דירתו היחידה כמשמעותה בסעיף האמור.
המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) דחה את בקשת העורר לפטוֹר כאמור וקבע שאין לראות בדירה שנמכרה "דירה יחידה", וזאת מהטעמים הבאים: האחד, הדירה ברחוב קול הרשומה על-שם הידועה בציבור נרכשה לאחַר שהשניים כבר היו ידועים בציבור; השני, העורר התגורר יחד עם הידועה בציבור בדירה זו יחד עם שלושת ילדיהם; והשלישי, בני-הזוג לא שמרו, בפועל, על הפרדה רכושית, לא בהתנהלות הכספית השוטפת ולא ספציפית ביחס לנכסיהם.
מכאן הערר.
 
ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה רו"ח מ' לזר ועל דעת יו"ר הוועדה השופט מ' אלטוביה וחבר הוועדה הנוסף רו"ח א' מונד, קיבלה את הערר (קישור לפסק-הדין).
הוועדה נדרשה להלכת שלמי וקבעה, כי עצם החתימה על הסכם הממון בין העורר לבין הידועה בציבור בשלב מאוחר להיותם ידועים בציבור אינו פוגם בהפרדה הרכושית אותה ביקשו בני-הזוג להסדיר במידה ועומדים ומבצעים הפרדה רכושית בפועל.
עוד קבעה הוועדה, כי דבריו של השופט דנציגר בעניין שלמי מלמדים, כי ניתן להחיל את אותה הלכה גם על דירות שנרכשו לאחַר הנישואין ובתנאי שבני-הזוג ערכו הסכם יחסי ממון השומר על הפרדה רכושית בגין דירות אלו ובתנאי שהסכם זה מיושם הלכה למעשה. זאת, למרות שדברים אלה הם בגֶדר "אוביטר" (שכּן העוּבדות שבבסיס הלכת שלמי נוגעות לדירות שנרכשו לפני הנישואין), שכּן לשיטת הוועדה יש בכך לשַקף את הלך רוחו של בית-המשפט העליון בסוגיה זו.
בהתאם, קבעה הוועדה, כי ניתן  לראות את דירתה של הידועה בציבור שנרכשה לאחַר שהיו ידועים בציבור כדירתה בלבד בגין מלוא זכויותיה בדירה, ולגבי דירתו של העורר לראות כ"דירה יחידה", אם כי הנטל להראות ולהוכיח, שהדירה הנרכשת לאחַר הנישואין אכן שייכת לבן-הזוג שעל שמו היא רשומה, מוטל במלואו על כתפי בני-הזוג.
באשר לכך, דהיינו לעניין נטל ההוכחה, קבעה הוועדה – לאחַר שנדרשה למספר מבחני-משנה בנושא זה (ותוך שצוין שאין מדובר ברשימה סגורה): מגורים במשותף, מימון משותף, תשלום משכנתא משותף ודמי שכירות המשתלמים לחשבון בנק משותף – כי אכן עלה בידי העורר להוכיח הפרדה רכושית מלאה המתקיימת בינו לבין הידועה בציבור הלכה למעשה, לרבות בכל הנוגע לדירותיהם.
לאור כל האמור, קבעה הוועדה, כי עלה בידי העורר לסתור את הפיקציה הקבועה בסעיף 49(ב) לחוק מיסוי מקרקעין ולהוכיח כי קיימת הפרדה רכושית בינו לבין הידועה בציבור ועל-כן הוא אכן זכאי לפטוֹר ממס שבח במכירת הדירה.
 
ההחלטה בעניין פלוני
פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין פלוני.
עניינה של ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת נ' נצר) בע"מ 30192-05-11 (לא פורסם) מיום 5.12.2017, בגדרו נדחה ערעור המבקש על שומות המס שהוצאו בעניינו בשנים 2006–2008.
ביום 21.2.2018 הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ויחד עִמו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.
לטענת המבקש, סיכויי ערעורו להתקבל הינם "גבוהים במיוחד", זאת, לטענתו, בְּשל מספר "טעויות בסיסיות" שנערכו בשומה אותה אימץ בית-משפט קמא, אשר בחלקן הודה המשיב, לשיטתו. כן טוען המבקש, כי בית-משפט קמא לא נתן דעתו לקנס שהוטל עליו מכוח סעיף 191ב לפקודת מס הכנסה בְּשל סיוּוגו כ"חייב ולא ניהל" על-ידי המשיב, וכי הוטל עליו קנס גרעון לפי סעיף 191 לפקודה לאחַר מתן פסק-הדין מבלי שהדבר נידון בפני בית-משפט קמא.
להשלמת התמונה יצוין, כי חובו של המשיב עומד על סך 495,450 ש"ח, המורכב מקרן מס בסך 267,319 ש"ח והיתרה בגין הצמדה, ריבית וקנסות פיגור וגירעון.
 
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' אלרון, קיבל את הבקשה באופן חלקי וקבע, כי המבקש ישלם למשיב 250,000 ש"ח לביצוע חלקי של פסק-הדין קמא והיתרה תעוכב עד להכרעה בערעור (קישור להחלטה).
 
פסק-הדין בעניין דוד מורגנשטרן
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגיש דוד מורגנשטרן.
עניינו של פסק-הדין בערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת י' אמסטרדם ז"ל) בת"פ 18941-07-12 בגדרם הרשיע בית-המשפט את המערער בעבירות לפי חוק מע"מ, פקודת מס הכנסה וחוק איסור הלבנת הון בקשר להנפקת חשבוניות פיקטיביות והלבנת הון, וגזר עליו עונש של 5 שנות מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 400,000 ש"ח (או שנת מאסר תמורתו). כן הורה בית-המשפט על חילוטם של רכב הרשום על-שם אמו של המערער וכך סך של 13,000 ש"ח שנתפסו ברשותו בעת מעצרו.
במסגרת הערעור, העלה מורגנשטרן מספר טענות הן ביחס להרשעתו והן ביחס לגזר הדין, ובכלל זאת ששימש "קוף" בלבד עבוּר "המבצעים האמיתיים" וכן ששהותו במאסר מאחורי סורג ובריח תסכן את חייו לאור מחלותיו. עוד טען מורגנשטרן, כי יש לבטל את הקנס שהושת עליו, בְּשל מצבו הכלכלי הקשה.
 
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' אלרון (בהסכמת השופטים א' שהם וע' ברון)דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).