הגשת ערר מיסוי מקרקעין באיחור

ההחלטה בעניין מוברשם ואח'

ביום 28.9.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין מוברשם ואח'.

תמצית העוּבדות היא כדלקמן:
ביום 30.1.2019 הגישו העוררים-המבקשים בקשה לביטול עסקת מכר במקרקעין שנעשתה בשנת 2003 ודוּוחה למשרדי המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) ביום 27.11.2017 ובעקבותיה הוצאו שומות כדין.
ביום 12.2.2020 דחה המשיב את הבקשה לביטול העִסקה.
ביום 12.12.2021 דחה המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטתו.
ביום 12.1.2022 הגישו המבקשים ערר כנגד החלטת המשיב וטענו, כי לא קיבלו את החלטת המשיב מיום 12.12.2020. המשיב, מצדו, טען, כי ההחלטה הועברה לבא כוחם של המבקשים כבר באותו יום בו ניתנה.
בפסק-הדין שניתן במסגרת הערר נדחתה טענת המבקשים ונקבע כי המשיב הראה כי החלטתו נשלחה לבא-כוח המבקשים באמצעות הפקס ובאמצעות דואר אלקטרוני.
ביום 28.7.2022 הגישו המבקשים את הערר בשנית, הפעם בצירוף בקשה להארכת מועד, תוך שהם חוזרים על הטענות והנימוקים שהעלו במסגרת הערר הראשון.
המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד, בגורסו כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט ובטענות שנדונו ונדחו בפסק-דין.

בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הבקשה להארכת מועד ובהתאם הורה על מחיקת הערר ועל סגירת התיק (קישור להחלטה).

ההחלטה בעניין לדלסקי

ביום 3.10.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין לדלסקי.

עניינה של החלטה זו, אף הוא, בבקשה להארכת מועד להגשת ערר מס שבח, וליתר דיוק להגשת שני עררים: האחד, ערר על החלטה בהשגה על שומת מס שבח; והשני, ערר על החלטה להטיל קנס גירעון.
המשיב מתנגד לבקשה על שני חלקיה: ביחס לבקשת הארכה להגשת ערר על ההחלטה בהשגה, טוען המשיב, כי בעת הנוכחית תלויים ועומדים לפני הוועדה שני עררים מאוחדים שבהם נדונות לטענת המבקש אותן סוגיות השנויות במחלוקת; ואם אכן מדובר באותן סוגיות, לא ברור מה מנע מהמבקש להגיש את הערר, ואיזה טעם יש להגיש ערר בענייננו, 30 ימים לאחַר שהוועדה תכריע בסוגיות העקרוניות המונחות לפניה כעת. ואילו ביחס להחלטה על הטלת קנס גירעון, טוען המשיב כי מדובר בהחלטה שניתנה יותר משנה לפני ההחלטה בהשגה ואין חולק כי חלפו 30 הימים הקבועים בסעיף 88 לחוק, ומנגד המבקש לא סיפק כל הסבר לאיחור הניכר בהגשת הבקשה להארכת המועד.

בית-המשפט, מפי השופטת ע' וינברגר, דחה את הבקשה להארכת מועד על שני חלקיה (קישור להחלטה).

יושם אל לב, כי במסגרת החלטתה, נדרשה השופטת וינברגר, בין היתר, להוראות תקנות מיסוי מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדת הערר), התשכ"ה-1965 כנוסחן לאחַר תיקונן במסגרת תקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר) (תיקון), התשפ"א-2021 (קישור לתיקון) כמו גם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.