חקיקת מתווה הסיוע לעסקים אושרה
שלשום (4.5.2026) פורסם ברשומות חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו-2026 ("החוק") (קישור לחוק), שבמסגרתו תוקן חוק מס רכוש ונקבע מתווה סיוע לעסקים, להשתתפות בהוצאותיהם הקבועות וכן בחלק מהוצאות השכר.
למַעבר להודעתה בנושא של דוברוּת רשות המיסים, לחצו כאן.
תקנות פיצויים בגין "שאגת הארי"
אתמול, 5.5.2026, פורסמה טיוטת תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשפ"ו-2026 ("טיוטת התקנות").
להורדת טיוטת התקנות, לחצו כאן.
אורכות להגשת הדו"חות השנתיים לשנת-המס 2025
פורסמה הודעתו של עו"ד דוד רוטנברג, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא דגשים לנוהל מתן אורכות להגשת הדו"חות לשנת-המס 2025 – הֶסדר האורכות למיַיצגים.
ההודעה מפרטת, בין היתר, את מועדי הארכּות למיַיצגים להגשת הדו"חות לשנת-המס 2025 ומכסות ההגשה הנדרשות לכל מועד, כפי שגובשו עם הלשכות המקצועיות ובאישורו של מנהל רשות המיסים עו"ד שי אהרונוביץ.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
טיוטת תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התשפ"ו-2026
אתמול, 5.5.2026, פורסמה טיוטת תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התשפ"ו-2026.
להמשך, לחצו כאן.
מיסוי רווחים כלואים וחברות ארנק: נדחו העתירות לבג"ץ
ביום א, 3.5.2026, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בשתי העתירות שהוגשו בנושא חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה-2024, הכולל את התיקון ביחס לחברות ארנק ורווחים כלואים.
להמשך, לחצו כאן.
הארכת מועד להגשת בקשה לתיקון שומת מס רכישה
שלשום (4.5.2026) ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ ואח'.
להמשך, לחצו כאן.
פסילת ספרים, שומה לפי מיטב שפיטה וקנס גירעון
ביום 3.4.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין שהין.
להלן תמצית עוּבדות המקרה:
המערער הינו הבעלים והמפעיל של בתי עסק לממכר שווארמה, הפועלים תחת זיכיון שניתן לו על-ידי רשת מסעדות בשם "השמן". במהלך שנות-המס 2016-2017 דיווח המערער על הכנסות בית עסק המצוי במרכז המסחר "ישפרו סנטר" במודיעין ("עסק ישפרו"), ואילו הָחל משנת 2018 על הכנסות מבית עסק נוסף המצוי בקניון עזריאלי במודיעין ("עסק עזריאלי").
במסגרת שתי ביקורות ניהול ספרים שנערכו על-ידי פקיד-שומה רמלה ("המשיב" או "פקיד-השומה") בבתי העסק של המערער, נמצא כי לא נרשמו הכנסות בקופה הרושמת:
ביום 18.7.2018 נערכה ביקורת בעסק עזריאלי ("הביקורת הראשונה"), בה נמצאו אי-התאמה בקופה ואי-רישום תקבול בסך 98 ₪. בביקורת שנערכה בעסק ישפרו ביום 19.11.2018 ("הביקורת השנייה") נמצאו אי-רישום תקבול בסך 39 ₪ ואי-התאמה בקופה.
לבקשת המערער נערך לו שימוע ביום 17.2.2019, אולם החלטת אי-רישום התקבול נותרה בעינה. לפיכך, נקבע, כי ספרי המערער בלתי-קבילים בהתאם לסעיף 145ב לפקודת מס הכנסה.
ביום 20.6.2019 הגיש המערער ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד על החלטת המשיב לפסוֹל את ספריו לשנת המס 2018 (ע"מ 48085-05-19). מפרוטוקול הדיון עולה, כי הצדדים הגיעו להסכמות, אשר ניתן להן תוקף של פסק-דין, לפיהן הערעור יימחק והמערער יוכל להגיש השגה למשיב בה יפרוס את כל טענותיו.
בהמשך לכך, ביום 1.12.2019 הוגשה השגה על-ידי המערער וביום 15.1.2020 נערך דיון בפני סגן פקיד-השומה, מר יוחאי אבן חיים ("מר אבן חיים"), בסופו הוחלט לדחות את ההשגה ולפסול את ספרי המערער.
היות שלפי טענת המשיב, המערער לא רשם תקבול פעמיים בשנת-המס 2018 ספריו נפסלו גם לשנים 2016 ו-2017, וזאת בהתאם לסעיף 145ב(א)(2) לפקודה. בעקבות כך אף הוּצאה למערער ביום 26.12.2021 שומה לפי מיטב השפיטה לשנות-המס 2018-2016.
ביום 13.1.2022 הגיש המערער למשיב השגה על השומה וביום 10.8.2022 נערכה ביקורת כלכלית בעסק.
ביום 27.12.2022 דחה המשיב את ההשגה והוציא למערער שומה בצו לשנות-המס 2018-2016, הן שנות-המס שבערעור.
בהתאם לשומה, הוּספה להכנסות המערער, בכל אחת משנות-המס שבערעור, הכנסה נוספת בסך של כ-4.7 מיליון ₪, המבוססת על "אחוז החומר" שנקבע על-ידי הכלכלנית גב' מזל בנמו שאף העידה בהליך מטעם המשיב.
תוספת ההכנסה שנקבעה על-ידי המשיב הינה כדלקמן: 1,227,115 ₪ לשנת 2016; 1,295,369 ₪ לשנת 2017; ו-2,193,463 ₪ לשנת 2018. בנוסף, השית המשיב על המערער קנס גרעון וזאת בהתאם להוראות סעיף 191 לפקודה.
מכאן הערעור, המתייחס לשלוש החלטותיו של המשיב: שתי ההחלטות בדבר פסילת ספריו של המערער עֵקב אי-רישום התקבולים בשנת 2018 בשני בתי העסק, וכן ההחלטה בדבר שומת המערער לשנות-המס 2018-2016.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין קיבל את הערעור ביחס לפסילת הספרים לשנות-המס 2017-2016 ודחה את הערעור ביחס לפסילת הספרים לשנת-המס 2018 וביחס לשומה (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט בורנשטין לפסילת הספרים.
אשר לביקורת הראשונה, קבע השופט, כי הראיות שהוצגו בפניו הצביעו על פגמים בביקורת אשר מַצדיקים לקבל את הערעור ביחס לממצאיה של ביקורת זו: ראשית, לא בוצע תיעוד של אי-רישום התקבול לא תועדה; שנית, בדוח הביקורת עצמו הקיימים ליקויים; שלישית, בסופו של יום לא נמצא עודף בקופה; ורביעית, על המשיב היה להביא לעדוּת את מי שביצע את הביקורת והעובדה שלא עשה כן פועלת לחובתו.
לפיכך, קבע השופט, כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לממצאיה ולתוצאותיה של הביקורת הראשונה, הגם שאין לקבל את טענת המערער לפיה לא היה מודע לביקורת או שהודעת הפסילה לא הגיעה אליו.
אשר לביקורת השנייה, קבע השופט, כי הגם שאין מחלוקת שהתקבול לא נרשם, יש לבחון האם בנסיבות העניין עלה בידי המערער לשכנע כי אי-הרישום נבע מ"סיבה מספקת" וזאת מתוך נקודת מבט אובייקטיבית.
בעניין זה, הסביר המערער, כי אי-רישום התקבול נגרם בשל כך שהקופאית הקבועה נעדרה ולפיכך מילאה את מקומה עובדת המטבח שאינה מנוסה ברישום התקבולים בקופה; וכי נוכח העומס על הקופה בשעות הצהריים, שגתה העובדת ולא רשמה תקבול בסך 39 ₪.
השופט קבע, כי ספק אם נסיבות אי-רישום התקבול מעידות על ניסיון להעלים מס, אך גם התנהלות בתום-לב אינה מעידה בהכרח על קיומה של "סיבה מספקת". עוד נקבע, כי ההסבר שניתן על-ידי המערער לפיו מדובר היה בשעת לחץ בקופה ובעובדת בלתי-מנוסה, אין בו כדי להניח את הדעת.*
* עוד קבע השופט, כי גם אם מצא באשר לביקורת הראשונה כי קיימים בה פגמים, ולפיכך כי אין לפסוֹל את ספרי המערער בשתי שנות-המס הנוספות, עדיין אין מקום להתערב בהחלטתו של המשיב כי בנסיבות העניין, ונוכח ממצאיו, אין להסתפק באזהרה. בנוסף, נקבע, כי אין לקבל את טענת המערער לפיה קיים פגם בכל הנוגע למשלוח הודעת הפסילה.
התוצאה היא כי המערער לא רשם תקבול כדין פעם אחת בשנת-המס 2018, ולא פעמיים, ולפיכך יש לפסוֹל את ספרי המערער לאותה שנה (2018), אך לא לשתי שנות-המס הנוספות (2017-2016).
השופט בורנשטין המשיך ונדרש למחלוקת בנושא השומה.
השופט קבע, כי דין הערעור, ככל שהוא נוגע לשומה גופהּ, להידחות, שכּן שומת המשיב מוצדקת והיא עולה בקנה אחד עם הבדיקה הכלכלית שנערכה בעסקו של המערער, כמו גם עם התדריך הכלכלי, המלמדים כי אחוז החומר הנגזר מדיווחיו של המערער כלל אינו סביר.
זאת, לא רק בהתייחס לשומת שנת 2018 (בה נפסלו ספרי המערער) אלא גם לשומה הנוגעת לשנות-המס 2016 ו-2017.
וכך, בין היתר, קבע השופט בורנשטין (פס' 68 ואילך):
"כאמור, סבורני כי המשיב עמד בחובת ההצדקה בהוצאת השומה לכל השנים הרלוונטיות, לרבות שנות המס 2016 ו-2017 וזאת בהתבסס על הבדיקה הכלכלית שבעסק ועל התדריך הכלכלי. ואכן, על פניו ניכר, כי מעבר לטענות כלליות ובלתי מבוססות הנוגעות לשומה, ובעיקר לעורכי השומה ולמניעיהם (כגון שהכלכלנית חסרת ניסיון בתחום הקולינרי, שהשומה שימשה כ'אמצעי איום', ו'כפעלול אקרובטי משהו', שהבדיקה הכלכלית נועדה 'לייצר מסך עשן' וכדומה), המערער לא התמודד באופן ענייני עם ממצאי הבדיקה הכלכלית. המערער לא הגיש חוות דעת כלכלית מטעמו ועדותו של יועץ המס מטעמו, אשר ניסה להתמודד עם ממצאי הבדיקה הכלכלית, הייתה רצופה הנחות שגויות והותירה בי רושם כי לא ניתן להסתמך עליה. טענתו, שדומה כי היא העיקרית והמרכזית, לפיה לא ניתן לקבוע שומה לשנות המס שבערעור, על סמך בדיקה שנערכה בשנה מאוחרות יותר, לא גובתה בראיות כלשהן ונאמרה בעלמא [...]
לא מצאתי בסיס לטענות המערער בדבר חוסר תום לבו של המשיב במסגרת הליכי השומה, ובכלל זאת בשל הצעות הפשרה שהוצעו לו ושלא התגבשו לכלל הסכם, מה גם שעל פי הדין לא היה מקום להציגן בפני בית המשפט. על פניו נראה, כי השומה שהוצאה למערער מבוססת על ממצאים אובייקטיביים ועל ביקורת מקצועית שנערכה בעסקו [...]
כאמור, השומה שערך המשיב מתבססת על ממצאי הבדיקה הכלכלית הספציפית שנערכה למערער, ולמעשה היא אף עולה בקנה אחד עם התדריך הכלכלי, למרות שהמשיב חזר והדגיש כי השומה אינה מסתמכת על התדריך הכלכלי, נוכח העובדה 9 כי נערכה בדיקה פרטנית בעסק [...] בהקשר זה אציין כי אכן, בדיקה כלכלית ספציפית עדיפה על תדריך כלכלי המבוסס על המקובל בענף הרלוונטי, אולם גם מקום שבו נערכת בדיקה כלכלית בעסק עדיין קיימת חשיבות לתדריך הכלכלי של הענף הרלוונטי. התדריך יכול לשמש ככלי לאישוש ממצאי הבדיקה הכלכלית, להפרכתה או לביצוע התאמה כזו או אחרת בממצאיה [...]"
לבסוף, נדרש השופט בורנשטין לבדיקה הכלכלית ולאופן שבו היא בוצעה במקרה דנן, וקבע, כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו להצדיק את השומה.
אגב ניתוחו בסוגיה זו, ובין היתר, קבע השופט, כי רשות המיסים אינה מחויבת להציג בסיס מדעי מדויק על-מנת להצדיק את שומתה ועל-מנת להעביר את הנטל לנישום להוכיח אחרת; וכי אין בסיס לטענת המערער באשר לשוני הקיים לכאורה בין השנה שבה בוצעה הבדיקה ובין שנות-המס הרלוונטיות: "ההנחה היא כי קיימת עקביות ויציבות בחיי העסק, בוודאי כאשר מדובר בעסק שאינו חדש (ובמקרה דנן – גם בעסק המשתייך לרשת ידועה ומוכרת הפועלת שנים רבות), ולפיכך רשאי פקיד השומה להחיל את ממצאיו בשנת מס מסוימת גם על שנים אחרות" (פס' 77).