בקשת מקדמות בגין הנזק העקיף (הכלכלי) שנגרם לעסקים ביישובי ספר המפונים בעקבות מלחמת חרבות ברזל בחודשים מרץ-אפריל 2025
אתמול (5.5.2025) פורסמה הודעתה בנושא של דוברוּת רשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
חבות במע"מ בגין תקבול מסוג תשר – פליק פלאק לאחור
רקע
כזכור, שאלת סיווג התשר מבחינת דיני המס התעוררה בפסיקת בית-המשפט העליון מההיבט של חובת רישום תקבול (פסקי הדין בעניין ספארי הולדינגס בע"מ (ע"א 476/87) ובעניין אמיתי (ע"א 497/89))* ומאוחר יותר נדוֹנה בהקשר רחב יותר על-ידי בית-המשפט העליון בעניין כהן (בג"ץ 2015/06 ודנג"ץ 5967/10)** ועל-ידי בית-הדין הארצי לעבודה בעניין קיס (עב"ל 44405-10-15).***
* וראו גם את פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט (כתוארו אז) ד"ר א' סטולר) בעניין נייט קופי בע"מ (ע"מ (מחוזי מרכז-לוד 11572-07-10).
** באותו מקרה, נקבע, כי הכנסתו של מלצר מתשר היא הכנסה מעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, אף אם אינה מתקבלת מהמעביד. לפיכך, נקבע בפסק-הדין, כי יש לסַווג מלצרים כעובדים (ולא כעובדים עצמאיים) לצורך חוק הביטוח הלאומי ויש לכלוֹל את הכנסתם מתשר בבסיס החישוב של קצבת התלויים, שמתקבלת לפי החוק.
*** דיווחנו על פסק-הדין בעניין קיס במבזק מס' 1703 מיום 28.3.2018. למַעבר למבזק זה, לחצו כאן.
ביום 24.12.2018, דהיינו כתשעה חודשים לאחַר פסק-הדין בעניין קיס, פרסמה רשות המיסים הבהרה שבה צוין כדלקמן: "רשות המסים מודיעה כי נושא אופן גביית מע"מ החל על תשר שהתקבל על ידי מלצר במסעדה, מצוי עדיין בבחינה על ידי גורמי המקצוע, לאור הפסיקה החדשה שניתנה בנושא. בהתאם לכך לא יחול שינוי באופן האכיפה בשלושת החודשים הקרובים לגבי תקבולים מסוג זה."
ביום 25.7.2024, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2087, פורסמה באתר האינטרנט של רשות המיסים הבהרה (קישור להבהרה) בנושא "חבות במס ערך מוסף בגין תקבול מסוג תשר".
וכך צוין בהבהרה:
"לקוחות הפוקדים בתי עסק משלמים תמורה בעבור השירות הניתן להם. בענפים מסוימים, הלקוחות מוסיפים תשר בשל שירות זה (כגון – תשר למלצר במסעדה).
לעמדתנו, תשר המשולם לבית העסק* בגין השירות הניתן על ידי עובדיו, הנו תקבול המהווה חלק מהתמורה בגין השירות, וכפועל יוצא גם התשר חייב במס ערך מוסף.
יובהר כי על העוסקים להתנהל על פי דין ולשלם מס ערך מוסף כחוק, והאמור לעיל יקבל ביטוי בפעולות אכיפה של הרשות בנושא.
* 'תשר המשולם לבית העסק' – כל תקבול המתקבל בבית העסק עבור השירות, בין במישרין ובין בעקיפין."
ביום 28.7.2024, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2088, הודיעה רשות המיסים (קישור להודעה), כי לאחַר פגישה שנערכה עם נציגוּת הלשכות המקצועיות והמסעדנים, החליטה הנהלת הרשות כי פעולות האכיפה בנושא (כאמור בהבהרה) יחולו על עסקות שתבוצענה מיום 1.1.2025.
ביום 1.1.2025, וכפי דיווחנו במבזק מס' 2108, פרסמה רשות המיסים הודעה נוספת (קישור להודעה הנוספת) לפיה פעולות האכיפה של הרשות בנושא תחולנה על עסקאות שתבוצענה מיום 31.3.2025.
ואילו ביום 17.3.2025, וכפי דיווחנו במבזק מס' 2121, פרסמה רשות המיסים הודעה שלישית (קישור להודעה השלישית) לפיה בהמשך להבהרה מיום 25.7.2024, להודעות מיום 28.7.2024 ומיום 1.1.2025 ולפנייה של איגוד המסעדות באמצעות לשכת יועצי המס להחלטת מיסוי בנושא, פעולות האכיפה לא תחולנה עד ליום 30.6.2025 או מועד פרסום החלטת המיסוי, כמוקדם.
ההבהרה מיום 4.5.2025
בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי שלשום (4.5.2025) פרסמה רשות המיסים הבהרה חדשה (קישור להבהרה),* וזאת בעקבות המאבק הממושך שניהלו בנושא ראשי ארגון המסעדנים ולשכת יועצי המס** כמו גם לאור הצעת החוק הפרטית שהוגשה על-ידי ח"כ אליהו רביבו לפטוֹר ממע"מ "תשר שמקבל שירות שילם לעוסק עבור שירות שניתן לו על ידי עובדו של העוסק" ואשר עברה בקריאה טרומית.***
* ההבהרה זהה למכתבו בנושא של מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ, ליועץ המס ונשיא לשכת יועצי המס ירון גינדי וליו"ר איגוד המסעדות בישראל יקיר ליסיצקי (קישור למכתב).
** לפנייתו בנושא של נשיא לשכת יועצי המס למנהל רשות המיסים, לחצו כאן.
*** למַעבר להצעת החוק לחצו כאן.
וכך צוין בהבהרה:
"בהמשך להודעות שפרסמה רשות המסים בעניין חבות במס ערך מוסף בגין תקבול מסוג תשר, ובהתאם למדיניות רשות המסים, הרינו להבהיר כדלקמן:
• לא יחול חיוב במס ערך מוסף על תשר שניתן עבור שירות שנתן עובד שכיר ללקוח במסעדה בהתקיים כל אלה:
1. המסעדה מנהלת יומן שירות בהתאם לתוספת יא להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973.
2. התשר מתועד ביומן שירות בהתאם להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג-1973.
3. התשר דווח כהכנסת עבודה בידי העובד ושולמו בגינו מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי כדין.
4. התשר נמסר באופן וולונטרי על ידי הלקוח מקבל השירות."
הצהרת הון דיגיטלית וטופס הצהרת הון חדש
אתמול (5.5.2025) נפתחה לשימוש המערכת החדשה לשידור הצהרת הון המאפשרת ללקוחות ומיַיצגיהם לשַדר הצהרות הון לרשות המיסים ולקבל אישור מיידי, ללא צורך בהגעה פיזית של הנישום למשרד או הדפסה של טופס נייר ושליחתו למשרד.
המערכת מאפשרת תהליך מילוי והגשה ידידותי למשתמש, כולל הסברים מפורטים ופתרונות מתקדמים הכוללים, בין היתר, אפשרות להעלות מסמכים לאחַר הגשת ההצהרה, חישובים אוטומטיים, שמירת טיוטה וצירוף מסמכים מתקדם.
במסגרת ההיערכות לפתיחת המערכת הדיגיטלית, נערכו גם עדכונים ושינויים בטופס הצהרת הון (טופס 1219) (קישור לטופס המעודכן), הכוללים הוספת סעיפי דיווח ייעודיים לנכסים דיגיטליים ונכסי נדל"ן בחו"ל, דיווח על ניירות-ערך במונחי עלות בלבד, פירוט רכוש שלא בבעלות הנישום ומוחזק אצלו והון נטו שהוצהר בהצהרת הון קודמת; ומנגד אי-דרישת נתונים הקיימים בידי רשות המיסים, כגון: תוצרת ודגם של הרכב, כתובת הבנק, תאריך יסוד העסק, כתובת העסק, מספר תיק ניכויים ועוד.
בשלב זה, השימוש במערכת להגשת הצהרת הון דיגיטלית הינו בגֶדר רשות ולא חובה; ונישומים שמעוניינים בכך יוכלו עדיין למלא הצהרת הון ידנית, באמצעות הגשת טופס 1219 באחד ממשרדי השומה או באזור האישי באתר.
למַעבר להודעתה בנושא של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המיסים, לחצו כאן.
למַעבר להודעת דוברוּת רשות המיסים בנושא, לחצו כאן.
תזכירי חוק לתיקון חוק מיסוי מקרקעין
הצהרה למיסוי מקרקעין מטעם המדינה בכובעה כמפקיעה תיראה כהצהרה מטעם הנפקע
כידוע, הפקעה של זכות במקרקעין שיש עִמה תמורה נחשבת כמכירה לעניין חוק מיסוי מקרקעין ומקבל הפיצוי ("הנפקע") נדרש לדַווח על קבלת הפיצוי כמכירת זכות במקרקעין ולשלם את מס השבח החָל.
במקביל, על הרשות המפקיעה, בכובעה כמפקיעה וכרוכשת לעניין זה, להצהיר על ההפקעה ולהעביר למנהל תשלום על חשבון המס שהמוכר חייב בו ("המקדמה").*
* למותר להזכיר, כי סכום המקדמה עלול להיות גבוה מחבות המס בפועל.
בהמשך לכך, ביום 29.4.2025 פורסם תזכיר חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון), התשפ"ה-2025 ("התזכיר") (קישור לתזכיר) לפיו יראו בהצהרה שמוגשת מטעם המדינה, בכובעה כמפקיעה, בהתאם לסעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין, כהצהרה גם מטעם הנפקע וכן יראו את המקדמה ששולמה על-ידי המדינה (לפי סעיף 15(ב) לחוק) כסכום המס המגיע מהנפקע; ובכך למעשה לפטוֹר את האחרון מחובת ההצהרה לעניין זה.
זאת, ביחס להפקעות ששוויָן אינו עולה על 100,000 ₪ ומבלי לגרוע מזכותו של הנפקע להצהיר בעצמו על המכירה.
קיצור הגרייס במכירת דירת מגורים חלופית מ-24 חודשים ל-18 חודשים – הפיכת הוראת-השעה להוראת קבע
במבזק מס' 2026 מיום 31.5.2023 דיווחנו על פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024), התשפ"ג-2023 ("חוק ההסדרים") (קישור לחוק ההסדרים), בגדרו בוצעו מספר שינויים מהותיים בחוק מיסוי מקרקעין ובפקודת מס הכנסה, ובכלל זאת קיצור הגרייס במכירת דירת מגורים חלופית (הן לעניין שיעור מס הרכישה* והן לעניין הפטוֹר ממס שבח**) מ-24 חודשים ל-18 חודשים.
* ראו סעיף 49(ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין.
** ראו סעיף 49ג(1) לחוק.
זאת, כהוראת-שעה לשנתיים שעתידה לפקוע ביום 1.6.2025.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 30.4.2025 פורסם תזכיר חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון), התשפ"ה-2025 ("התזכיר") (קישור לתזכיר), במסגרתו הוצע להפוך את הוראת-השעה להוראת קבע, וזאת באופן כזה שלא יווצר פער בין תום תקופת הוראת-השעה לבין הוראת הקבע.
עו"ד דוד רוטנברג מוּנה לתפקיד סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים
מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ', הודיע על מינויו של עו"ד דוד רוטנברג לתפקיד סמנכ"ל בכיר מיסוי מקרקעין (קישור להודעה).
עו"ד רוטנברג מילא שורה של תפקידים ברשות המיסים, כיועץ משפטי למשרדי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ברחבי הארץ, כיועץ משפטי לקרן הפיצויים מס רכוש, כחָבר בוועדות תכנון וחקיקה ועָסק בתחומי אכיפת הגבייה, ניכויים, ומיסוי שוק ההון. בנוסף, היה חָבר ועדות ב-OECD ובמשרד ביטחון.
מאז 2018 ועד למינויו, עבד רוטנברג במשרד המשפטים כמפקח ארצי על רישום מקרקעין (שיפוטי ורישום ראשון) וכפקיד ההסדר ירושלים, תוך שבמסגרת תפקידו האחרון היה אחראי, בין היתר, על פרויקט הסדרת מזרח ירושלים.
בנוסף, לאחַר 7.10.2023, שימש עו"ד רוטנברג, במקביל לעבודתו במשרד המשפטים, כפרויקטור ברשות המיסים, ועָסק בהקמת מוקדי סיוע למפונים במלונות, מוקדי פיצויים למשרתי מילואים, מוקדי סיוע למשפחות החטופים ומשימות נוספות.
עו"ד רוטנברג מחליף בתפקיד את מר שלמה אוחיון, שפרש לגמלאות לאחַר 9 שנים בתפקיד סמנכ"ל שירות לקוחות ברשות המיסים.
אנו מאחלים לעו"ד רוטנברג הצלחה רבה בתפקידו החדש ומודים למר אוחיון על פעילותו ותרומתו הענפה.
סיווג כתושב אילת לעניין חוק אזור סחר חופשי באילת
ביום 20.4.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין רוטברג.
עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב (מנהל מע"מ אילת) לחייבו במע"מ בסך של כ-3.6 מיליון ₪ (קרן) בגין עסקאות שעליהן דיווח המערער כפטורות ממס לפי סעיף 5(ה) לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 ("חוק אזור סחר חופשי באילת" או "החוק").*
* סעיף זה קובע, כי "מתן שירותים באזור אילת בידי תושב אזור אילת יהא פטור ממס ערך מוסף; ואולם במתן שירותים המתייחסים לעסקה שהיא מכר יינתן הפטור רק אם הנכס מצוי באזור אילת, ובמתן שירותים המתייחסים לאירוע יינתן הפטור רק אם האירוע מתקיים באזור אילת".
בנימוקי ההחלטה בהשגה נשוא הערעור, ציין המשיב, כי מצא שיש לדחות את השגת המערער על שומת העסקאות שהוּצאה לו, מאחַר שלא עמד בתנאי הגדרת "תושב אזור אילת",* ועל-כן אינו זכאי להטבות המוענקות לתושב אזור אילת בסעיף 5(ה) לחוק.
* "תושב אזור אילת" מוגדר בסעיף 1 לחוק אזור סחר חופשי באילת כ"יחיד שמקום מגוריו הקבוע הוא בתחום העיר אילת או 2 באזור אילת והתגורר שם לפחות שלושה חדשים רצופים לפני 3 שהוא מבקש הטבה לפי חוק זה".
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסך 50,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).
לאחַר שנדרשה להוראות חוק אזור סחר חופשי באילת ובכלל זאת להגדרת המונח "תושב אזור אילת" שבסעיף 1 לחוק, קבעה השופטת כי הראיות שהוצגו בפניה כמו גם טענות הצדדים מלמדות על כך שהמערער לא היה תושב אילת בתקופה הרלבנטית, שכּן לא היה לו "מקום מגורים קבוע" בעיר אילת.
לדבריה, גם אם הייתה מתקבלת גרסתו של המערער בדבר מגורים בכתובות שמסר למשיב (שתיים מהן נרשמו ככתובות המגורים במשרד הפנים), התמונה המצטיירת היא כי מדובר במגורים זמניים או מזדמנים הנלווים לביצוע עבודה מזדמן באילת ולא במגורי קבע של אדם שמרכז חייו באילת. "[...] לא מדובר בהעתקת מרכז החיים באילת, כי אם בהגעה לאילת לשם ביצוע עבודה זמנית, הכרוכה בהעדרות ארעית ממרכז החיים, והמחייבת לינה או מגורים מזדמנים סמוך למקום העבודה, תוך כדי שמירה על זיקה למרכז החיים" (פס' 38).
השופטת בָּחנה את זיקתו המשפחתית של המערער וציינה שאין למעשה מחלוקת על כך שבני משפחתו של המערער – גרושתו, ילדיו או בת זוגו – לא העתיקו את מרכז חייהם לעיר אילת בעקבות תחילת עבודתו של המערער באילת, ומנגד טענת המערער לפיה כרטיסי האשראי שלו מצויין בידי ילדיו הבוגרים ובת זוגו, המבצעים קניות במרכז הארץ, מעידה על זיקתו העמוקה לבני משפחתו אשר המשיכו להתגורר במרכז.
השופטת הוסיפה וציינה, כי גם מבּחינת זיקת מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע של המערער, הראיות מלמדות על כך שהזיקה לעיר אילת הינה זמנית וקשה לראות בה את מקום העיסוק הרגיל או הקבוע שלו.
וכך, בין היתר, קבעה השופטת ייטב (פס' 55 ואילך):
"גם אם נקבל את גרסתו של המערער על כך שבעטיה של עבודתו שהה מרבית הזמן באילת, גרסה אשר כלל לא הוכחה, לא מדובר כאמור בהעתקת העסק או הזיקות הכלכליות לאילת. בדיקה שערך המנהל העלתה שבשנות המס הרלוונטיות המשיך תיק המס של המערער להתנהל בפקיד שומה חולון, ולא הועבר לפקיד שומה אילת (אף שתיק העוסק הועבר לאילת). בין השנים 2015 עד 2018 היקף העסקאות בעיר אילת שעליהן דיווח המערער הסתכמו לסכום של כ- 20,000,000 ₪, בעוד שעסקאותיו מחוץ לאילת הסתכמו בכ- 40,000,000 ₪ [...]
המערער לא דרש הטבות מס למעסיקים לפי חוק אזור סחר חופשי באילת, אף לא זיכוי ממס המיועד לתושבי העיר אילת. ההסבר היחיד שנתן המערער לנתונים האמורים היה כי לא ידע דבר אודות הזיכוי ממס המיועד לתושב העיר אילת, שכן הנהלת החשבונות שלו טופלה בידי הנהלת החשבונות של חברת ליאם נחמיאס. עוד טען כי בפרויקט באשקלון טיפל אחד מעובדיו. אמנם המערער טען כי היקף ההטבה של זיכוי ממס מסתכם ב- 40,000 ₪ בלבד, ואולם הפער בין ההתייחסות לתושבות לעניין מס הכנסה ולעניין מס ערך מוסף בולטת, וקשה להימנע מהרושם שהיזם אשר ביקש לקבל את שירותיו של המערער דווקא, ביקש להפחית עלויות באמצעות הפטור ממס ערך מוסף למתן השירות, הציג את המערער כתושב אילת, בעוד שלעניין מס הכנסה לא הייתה להטבה נפקות מטעמו ועל כן לא טיפל בכך [...]
מעבר לכך שהמערער העסיק עובדים רבים מחוץ לעיר אילת, אין זה בלתי סביר להניח שהוא עסק בפרוייקטים אחרים מרחוק, וכפי שציינתי, לא הובאו על ידו נתונים מדוייקים ואובייקטיביים בדבר היקף העבודה בעיר אילת, זולת טענות בעלמא לגבי טיבה של העבודה. בהעדר נתונים אובייקטביים ומלאים בדבר היקף העבודה באילת, אין זה בלתי סביר גם להניח שחלקה של העבודה בפרויקט באילת בוצע על ידי המערער מרחוק, בהינתן העובדה שעבודתו בוצעה, בין היתר, באמצעות קבלני משנה, וכי הוא העסיק מנהל עבודה במקום" [ההדגשות אינן במקור – א' ש'.]
יצוין, כי השופטת ייטב דחתה את טענת המערער בסיכומיו לפיה הביקור שעָרך פקיד גבייה מטעם המשיב בדירת המגורים שלוֹ היה בלתי-חוקי הן מהטעם שמדובר בהרחבת חזית והן לגופו של עניין.
עוד יצוין, כי השופטת דחתה גם את טענת המערער לפיה החלטתו של המנהל ניתנה בשיהוי או שנפל פגם בכך שהמנהל בָּחן את זכאותו של המערער להטבת המס לאחַר שאישר את רישומו כעוסק תושב העיר אילת. "עצם הרישום כעוסק אזור אילת אינו 12 קונסטיטוטיבי, ואינו יוצר את התושבות, אף אינו מעיד עליה" (פס' 32).
הסתלקות מתובענה ייצוגית נגד רשות המיסים
ביום 28.4.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אליעזה ולאה רפס.
המבקשים, הגישו לבית-המשפט תובענה לצד בקשה לאישורה כייצוגית ("בקשת האישור") בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ("חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") בטענה כי המשיבה, רשות המיסים, משנה את זהות בן-הזוג הרשום מבלי לשלוח לבני-זוג הודעה בכתב לגבי השינוי כאמור ("העילה הראשונה").
עוד נטען בבקשת האישור, כי המשיבה משנה את בן-הזוג הרשום הָחל מהשנה השוטפת וזאת מבלי שלבני-הזוג ניתנת אפשרות לבחור את בן-הזוג הרשום לאותה שנה ובניגוד להוראת סעיף 64ב לפקודת מס הכנסה ("העילה השנייה").
המשיבה הגישה הודעת חדילה חלקית לגבי העילה הראשונה וכתב תשובה לגבי העילה השנייה.
בתוך כך פרסמה המשיבה ביום 13.2.2023 נוהל המופנה לפקידי השומה שכותרתו "ביצוע שינוי בן זוג רשום ביוזמת פקיד השומה (קביעת בז"ר שלא במסגרת פתיחת תיק)" ("הנוהל") (קישור לנוהל). בהתאם לנוהל, ובהתייחס לעילה הראשונה, לגבּיה הוגשה, כאמור, הודעת חדילה חלקית על-ידי המשיבה, תישָלח לבני-הזוג הודעה בכתב בדואר רשום בכל מקרה של שינוי בן-הזוג הרשום ביוזמת פקיד-השומה.
אשר לעילה השנייה, לגבּיה הוגשה בסופו של דבר הודעת הסתלקות מוסכמת על-ידי המבקשים, נקבע בנוהל, כי על-מנת לאפשר לבני-הזוג שלגביהם החליט פקיד-השומה לשנות במהלך השנה השוטפת את בן-הזוג הרשום, לחלוֹק על השינוי האמור, יודיע על כך פקיד-השומה לשני בני-הזוג, ככל שניתן עד ליום 31.7 שלפני שנת-המס אליה מתייחס השינוי; וכי בהודעה יצוין שהשינוי נעשה על-פי סעיף 64ב(א) לפקודת מס הכנסה ושעומדת לבני-הזוג הזכות לבחוֹר את בן-הזוג האחר בהתקיים תנאי הזכאות שבסעיף 64ב(ב) לפקודה, וזאת עד לשלושה חודשים לפני שנת-המס הרלוונטית, או בתוך 45 יום מהתאריך הנקוב בהודעה, לפי המאוחר.*
* להודעת החדילה וכתב התשובה צוּרף תצהיר מטעם סמנכ"ל שירות לקוחות אצל המשיבה באשר לתועלת הכספית הפוטנציאלית הגלומה בהודעת החדילה החלקית לתקופה של 24 חודשים שקָדמו למועד הגשת הבקשה לאישור ועד למועד הגשת הודעת החדילה. לפי התצהיר, הקבוצה, כפי שהוגדרה בבקשת האישור, מוֹנה לכל היותר ארבעה נישומים (ארבעה דו"חות) והתועלת הכספית הפוטנציאלית המקסימאלית של בקשת האישור בעבורם עומדת על סך של כ-24,000 ₪.
המבקשים חולקים על עמדה זו. לטענתם, השפעת הנוהל היא על 110 דו"חות והתועלת הכספית היא כ-600,000 ₪.
המשיבה, מצדהּ, הדגישה כי מדובר בסכומים פוטנציאליים בלבד, מבלי לערוך בירור האם הנישומים יידעו על אודות החלפת בן-הזוג הרשום שאזי אין להם עילה.
כך או כך, נוכח הודעת החדילה, ומטעמי יעילות דיונית ומסיבות מעשיות, החליטו הצדדים שלא להעמיד להכרעה את המחלוקת האמורה.
בין הצדדים הוסכם על הגשת הבקשה המשותפת לאישור הודעת החדילה בעילה הראשונה וההסתלקות מהעילה השנייה.
הצדדים המליצו, כי ישולם למבקשים גמול בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן שכר-טרחה לבאי-כוח המבקשים בסך כולל של 60,000 ₪ בצירוף מע"מ.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, אישר את החדילה ואת ההסתלקות וכן את תשלום הגמול ושכר-הטרחה (קישור לפסק-הדין).
חשבוניות פיקטיביות
ביום 29.4.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין וזאנה.
עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על החלטות המשיב (מנהל מע"מ – היחידה לפשיעה חמורה) לחיֵיב את המערער בכפל-מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ בעקבות הוצאת חשבוניות שלא כדין.
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).