חוק לעידוד תעשיה עתירת ידע | עדכון נוהל הטלת קנס מנהלי על חברות ונושאי משרה/מנהלים בחברה | תזכירי חוק עסקות איגוח | עיון בתיק מע"מ | מענק קורונה: סעיף 8א לפקודה ואיחור בהחלטה בהשגה

חוק לעידוד תעשיה עתירת ידע

אתמול (31.7.2023) פורסם ברשומות חוק לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה), התשפ"ג-2023 ("החוק") (קישור לחוק).

בגדרו של החוק מוצעות ההוראות הבאות, וזאת על רקע פקיעת הטבות המס שנקבעו בחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011 (ופקעו בסוף שנת 2019):

• מתן זיכוי ממס ליחיד, חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה או שותפוּת אשר מבצעים השקעות בחברת מו"פ* (סעיף 2 לחוק);

* כהגדרתה בסעיף 1(א) לחוק.

• דחיית תשלום מס על רווח ההון במכירה של חברת מו"פ, לבעל מניות אשר משתמש בחלק מהתמורה מהמכירה לצורך השקעה בחברת מו"פ (חילוף מניות) (סעיף 3 לחוק);
• התרת השקעה במניות כהוצאה לצרכי מס, לחברה מועדפת בעלת מפעל טכנולוגי אשר רוכשת שליטה ב"חברה מזכה"* (סעיף 5 לחוק);

* כהגדרתה בסעיף 5(א) לחוק.

• מתן פטוֹר ממס למוסד פיננסי זר על הכנסותיו מריבית, דמי ניכיון או הפרשי הצמדה, שמשלמת לו חברה מועדפת בעלת מפעל טכנולוגי כהחזר הלוואה (סעיף 6 לחוק).

ההוראות האמורות נקבעו כהוראת-שעה שתוקפה מיום פרסום החוק ברשומות (31.7.2023) עד לתום שנת 2026.

במקביל, הוארך תוקפו של סעיף 92א לפקודת מס הכנסה* עד לאותו מועד – תום שנת 2026, תוך הקלת חלק מהתנאים שנקבעו בו.

* סעיף זה, שנקבע במסגרת תיקון 220 לפקודה (קישור לתיקון), קבע הוראת-שעה לשש שנים לפיה עלות ההשקעה במניות אשר נרכשו במסגרת הנפקה לציבור של חברת מחקר ופיתוח תוכר במועד ההשקעה כהפסד הון בר-קיזוז, וזאת עד לסכום השקעה כולל של 5 מיליון ש"ח. ראו לעניין זה חוזר מס הכנסה 21/2018 מיום 31.12.2018 (קישור לחוזר).

בכוונתנו לקיים וובינר מיוחד שיעסוק בהוראות החוק.
פרטים לגבי מועד הוובינר וההרשמה יימסרו בפרסום נפרד. 

---

עדכון נוהל הטלת קנס מנהלי על חברות ונושאי משרה/מנהלים בחברה

פורסמה הודעתה של גב' נטע סבח, סמנכ"לית בכירה לאכיפת הגביה ברשות המיסים, בעניין "עדכון נוהל הטלת קנס מנהלי על חברות ונושאי משרה/מנהלים בחברה" (קישור להודעה).

במסגרת ההודעה צוין כדלקמן:
"בהתאם להמלצות הועדה להטלת קנסות מנהליים, הוחלט על שינוי בנוהל הטלת קנסות מנהליים על חברה ומנהליה, בגין עבירות הקבועות בתקנות העבירות המנהליות, כעבירות שניתן להטיל בגינן קנסות מנהליים. במקרים בהם הוחלט על הטלת קנס מנהלי, בגין עבירה מנהלית שביצעה חברה, יוטל קנס מנהלי על החברה וגם על כל נושאי המשרה/המנהלים האחראים לביצוע העבירה מתוקף אחריות מנהל.
תשלום הקנס המנהלי ע"י אחד מן הגורמים, אינו מהווה עילה לביטול הקנס המנהלי אשר הוטל על הגורמים האחרים.
הוראת נוהל זו מחליפה ומבטלת את הוראת סעיף 15.915 להוראות התאמ"ו."

---

תזכירי חוק עסקות איגוח

ככלל, עסקת איגוח היא עסקה שבמסגרתה מונפקות תעודות התחייבות שפירעונן מובטח בתזרים מזומנים צפוי ומוגדר הנובע מתיקי אשראי או חובות, כאשר הנפקת תעודות ההתחייבות מתבצעת על-ידי תאגיד ייעודי.

שלשום (30.7.2023) פורסם תזכיר חוק הסדרת עסקאות איגוח (תיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023 (קישור לתזכיר).
בגדרו של התזכיר, נקבעו הוראות ביחס להסדרת עסקת איגוח ותוצאותיה המשפטיות, הסדרת ההצעה לציבור של תעודות ההתחייבות שהנפיק התאגיד הייעודי לפי חוק ניירות ערך ומתן אפשרות לתאגיד הייעודי להנפיק תעודות התחייבות ולתת אשראי.

בד בבד עם פרסום התזכיר, פורסם תזכיר לתיקון פקודת מס הכנסה ובו הֶסדר המס שיחול על עסקות איגוח (קישור לתזכיר הנוסף).

מטבע הדברים, תזכירי החוק האמורים כפופים לשינויים ולהליכי חקיקה בכנסת.

---

בקשה לעיון בתיק מע"מ

ביום 26.7.2023 ניתנה החלטתו של בית-משפט השלום בקריות בעניין אחים עפאנה בע"מ.

עניינה של ההחלטה בבקשה להתיר למבקשת (אחים עפאנה בע"מ) עיון בתיק ת"א 61374-05-20 (משרד האוצר – רשות המסים מכס ומע"מ נ' נ.מ. אינפיניטי בע"מ ואח') וזאת בהתאם לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 ("תקנות העיון").

המבקשת נימקה בקשתה בכך שהמשיבה 2 (נ.מ. אינפיניטי בע"מ) הגישה נגדה תביעה בבית-המשפט המחוזי בחיפה וכי יש במסמכי תיק זה לסייע לה בניהול הגנתה. עוד ציינה המבקשת, כי המשיבה 2 סירבה להתיר לה עיון במסמכי תיק זה ובקשתה לקבלם באמצעות זימון עד (מזכיר בית משפט) נדחתה תוך שבית-המשפט המחוזי הורה שהדרך הדיונית הנכונה היא בהגשת בקשה בתיק זה.

המשיבה 1 (רשות המיסים) הגישה תגובה קצרה ובה הפנתה להוראות סעיף 142 לחוק מע"מ וטענה כי המסמכים שהוגשו על-ידי רשויות מע"מ "חוסים תחת חובת הסודיות" ומשכך אין להתיר בהם עיון.

בית-המשפט, מפי ס' הנשיא י' טורס, קיבל את הבקשה ברובה (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, ציין ס' הנשיא טורס, כי ההליך בו מתבקש העיון הוא בקשת עיקול שהגישו רשויות מע"מ לפי סעיף 112א לחוק מע"מ וכי הליך זה נדוֹן ככלל בדלתיים פתוחות ואף במקרה זה איש מבעלי הדין לא ביקש להורוֹת על סגירת הדלתות. בכך שוֹנה הליך זה מערעורי מס הנידונים בדלתיים סגורות לאור הוראות סעיף 83 לחוק מע"מ. כלומר, אין בפנינו מגבלת עיון הקשורה בכך שההליך נוּהל בדלתיים סגורות.
עם זאת, הוסיף ס' הנשיא, קיימת רלוונטיות להוראות סעיף 142 לחוק מע"מ הקובע, כי "לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה". סעיף זה שעניינו חובת סודיות המוטלת על עובדי רשויות המס פוּרש בפסיקה כקובע חיסיון תוכני-מהותי על המידע עצמו ומשכך קיים איסור בדין להתיר עיון בחומרים אלו. אולם, היות שמדובר בחיסיון יציר הפְּסיקה מדובר בחיסיון יחסי אשר לבית-המשפט שיקול דעת להסירו.
עוד ציין ס' הנשיא, כי הגם שניתן היה להבין מטיעונה של המשיבה 1 שהחיסיון חל רק על מסמכים שהיא הגישה, ראוי לראות את מסמכי התיק כולו כמכלול כך שהחיסיון חל על כולם. כך, לאור הטעמים העומדים בבסיס החיסיון, יש לקבוע כי אף מסמכים שהגיש הנישום חוסים תחת חיסיון זה, שכּן תכלית החיסיון מתקיימת אף במסמכים אלה.

לגופו של עניין, קבע ס' הנשיא טורס, כי במקרה זה מתקיימים מספר טעמים המטים את הכף לעבר קבלת הבקשה ובכלל זאת העובדה שמדובר בהליך שבמסגרתו טענו רשויות מע"מ לעבירות מס מצדם של משיבים 4-2, כך שבמצב דברים זה נחלש כוחה של התכלית בדבר עידוד הפרט לדיווח נכון ודווקא הסרת החיסיון אפשר שתעודד דיווח אמת.

לאור האמור, קבע ס' הנשיא, כי יש להתיר למבקשת לעיין בתיק, למעט בהסכם הפשרה שנחתם בין המשיבים, בפסק-הדין ובפרוטוקול הדיון הכולל רק את חקירת מפקחת מע"מ.

---

מענק קורונה: סעיף 8א לפקודת מס הכנסה ואיחור בהחלטה בהשגה

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 2002 מיום 14.12.2022 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מגדלי ברקת חברה להקמת מבנים בע"מ.

המערערת היא חברה קבלנית העוסקת בפרויקטים בתחום הבנייה כ"קבלן מבצע".
ביום 6.9.2020 הגישה המערערת בקשה לקבלת מענק הוצאות קבועות מכוח חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 ("חוק הסיוע הכלכלי" או "החוק") ביחס לחודשים מאי-יוני 2020 ובהמשך לכך קיבלה מקדמות על חשבון המענק. בהמשך, המערערת הגישה בקשות לקבלת מענק גם ביחס לשתי תקופות זכאות נוספות: יולי-אוגוסט 2020 וספטמבר-אוקטובר 2020.
ביום 27.10.2020 דחתה רשות המסים את הבקשה הראשונה וקבעה כי המערערת אינה זכאית למענק, שכּן חל בעניינה החריג החמישי להגדרת "עוסק" לפי סעיף 7 לחוק הסיוע הכלכלי (דהיינו "מי שעיסוקו במכירת זכות במקרקעין המהווה מלאי עסקי בידו או מי שבשנות המס 2019 ו-2020 חל בחישוב הכנסתו סעיף 8א לפקודה, בשל עבודה ממושכת שמשך ביצועה עולה על שנה").
ביום 15.11.2020 הגישה המערערת השגה על החלטה זו.
ביום 25.7.2021 דחתה רשות המסים את השגתה. הצדדים אינם חלוקים על כך שההחלטה בהשגה ניתנה באיחור של 132 ימים ביחס למועד הקבוע בחוק. בהמשך, נדחו גם שתי הבקשות הנוספות למענק, מטעם דומה, והשגות שהגישה המערערת על כך נדחו אף הן, אחת מהן באיחור של 62 ימים.

ביום 9.9.2021 הגישה המערערת ערר על ההחלטה בהשגה הראשונה. לאחר מכן היא הגישה שני עררים נוספים כנגד ההחלטות שהתקבלו בהשגות הנוספות. הצדדים הסכימו על מִתווה שלפיו ההחלטה בערר הראשון תחול גם ביחס לעררים הנוספים.
לאחַר קיום דיון, ביום 13.12.2021, דחתה ועדת-הערר את הערר הראשון ללא צו להוצאות. בהתאם למתווה המוסכם, ביום 16.5.2022 נדחו גם העררים הנוספים.
ועדת-הערר קבעה בהחלטתה כי עיון בדו"חותיה הכספיים של המערערת לשנים 2019-2016 מעלה כי היא החילה על עצמה באופן מפורש שיטת דיווח לפי סעיף 8א לפקודה. ועדת-הערר ציינה, כי המערערת נמנעה מלהגיש את הדו"ח הכספי לשנת ,2020 הגם שניתנו לה הזדמנויות לעשות כן. בהמשך לכך, קבעה ועדת-הערר כי הימנעות זו פועלת לרעת המבקשת, וכי מכל מקום יש להסיק שגם בשנה זו היא הייתה מחילה על עצמה בחישוב הכנסתה את סעיף 8א לפקודה. ועדת-הערר הוסיפה, בהטעימה שהיא עושה כן בגדר למעלה מן הצורך, כי חל בעניינה של המערערת גם החריג של עיסוק במכירת זכות מקרקעין, בְּשל אחד הפרויקטים שבו שימשה "קבלן בונה".

המערערת הגישה ערעורים על החלטותיה של ועדת-הערר, ואלה נדונו במאוחד בבית-המשפט המחוזי.
המערערת טענה שתי טענות עיקריות: האחת – כי האיחור במתן החלטותיה של רשות המסים בהשגות מחיֵיב את התוצאה של קבלת ההשגה; השנייה – כי העבודות שביצעה אינן "עבודות ממושכות" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 8א לפקודה.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט גורמן קבע, כי תכליתו של מענק הוצאות קבועות היא לפַצות את מי שנפגע באופן משמעותי בפרקי זמן קצרים וממוקדים, בעיקר בְּשל הוצאות קבועות שהוא נאלץ להוסיף ולהוציא על אף שהכנסותיו קטנו. הצורך במימוש תכלית זו, כך נקבע, מצטמצם ביחס לשתי החלופות שנקבעו בחריג החמישי להגדרת "עוסק" בסעיף 7 לחוק הסיוע הכלכלי. זאת, משום שבשני המקרים מדובר בפעילויות כלכליות בעלוֹת גוון מתמשך, כך שיש להניח כי מידת הפגיעה תצטמצם מאליה: במקרה של מי שעוסק במכירת זכות במקרקעין, הנימוק לכך הוא שנכס מקרקעין מושפע פחות מתנודתיות ארעית; ואילו במקרה של ביצוע עבודות במשך פרק זמן העולה על שנה, קרוב לוודאי שניתן יהיה לאזן את התוצאות העסקיות לאורך התקופה.
כך או אחרת, השופט גורמן הדגיש, כי מדובר בחריגים ברורים ומפורשים שנקבעו בחוק הסיוע הכלכלי, שאין להרהר אחריהם. בעניינה של המערערת, נקבע כי מתקיימת החלופה של "חישוב הכנסתו [של עוסק – א' ש'] לפי סעיף 8א לפקודה, בשל עבודה ממושכת שמשך ביצועה עולה על שנה". זאת מהטעם הפשוט, שהדבר עולה באופן ברור מהדו"חות הכספיים שלה, והמערערת אף הודתה כי דיווחה בהתאם לסעיף 8א לפקודה במהלך הדיון בערעור.
השופט גורמן דחה את טענתה של המערערת, לפיה יש לבחון את דרך ההתחשבנות בפועל מול לקוחותיה, וקבע כי זו אינה מתיישבת עם לשונו המפורשת של חוק הסיוע הכלכלי. השופט הדגיש, כי גם בדו"ח הכספי לשנת 2020, שהוגש לרשויות המס לאחַר מתן החלטתה של ועדת-הערר, החילו רואי-החשבון של המערערת את שיטת החישוב הקבועה בסעיף 8א לפקודה, וחזקה עליהם כי ידעו מדוע הם נוהגים כן. השופט ציין, כי אין מקום להידרש לשאלה אם בעל העסק יכול היה לדַווח על הכנסותיו בדרך אחרת מזו שנקט בה בפועל במסגרת הדו"חות שהגיש. השופט הוסיף והטעים, כי אימוץ עמדתה של המערערת יחייב עריכת בדיקות מורכבוֹת על-מנת לאתֵר מתכונת דיווח שונה מזו שיישמה המערערת בעצמה, באופן שאינו מתיישב עם כוונת המחוקק – להציב מבחן פשוט ליישום. יתר על כן, השופט קבע, כי המערערת אף לא הציגה תשתית עובדתית מספקת באשר למכלול עסקיה כך שגם באופן מעשי היא לא ביססה את טענתה בדבר הצורך להידרש לפרשנות אחרת של פעילותה העסקית, שונה מזו שעליה דיווחה. השופט דחה גם את הטענה כי אין להידרש לאופן הדיווח למס הכנסה בעת בחינת הזכאות למענק, היות שהוא מחושב דווקא בהתבסס על הדיווח למע"מ (הנעשה בשיטת חישוב אחרת מזו הקבועה בסעיף 8א לפקודה). השופט קבע בהקשר זה, כי סעיף 7 לחוק הסיוע הכלכלי משתמש בהוראת סעיף 8א לפקודה כקריטריון מסנן בלבד לצורך קביעת הזכאות למענק.
השופט גורמן הוסיף וקבע, כי אמנם קביעת המועד להכרעה בהשגה נועדה לתחוֹם בזמן את הדיון בה, אך ככלל, איחור במתן ההחלטה, אינו מַצדיק, כשלעצמו, את קבלת ההשגה. זאת, בשים לב לכך שבניגוד לדברי חקיקה אחרים בתחום דיני המס, לא נקבע בסעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע הכלכלי שאי-קבלת החלטה בתוך המועד שנקבע לכך תביא לקבלת ההשגה. לא כל שכן, אלה הם פני הדברים, כך נקבע, בהתחשב באתגרים הרבים העומדים בפני רשות המסים נוכח מצב החירום שנגרם בעקבות נגיף הקורונה.
השופט הדגיש, כי תשלום המקדמה למי שהגיש בקשה למענק, בכפוף להנחת דעתה של רשות המסים כי אין מדובר בתביעת סרק, מאזֵן בין הצורך לפצות את בעלי העסקים על הפגיעה בהם באופן יעיל ומהיר, לבין אילוצֵיה של רשות המסים בקבלת החלטה בהשגות הרבות שהוגשו.
בנסיבות העניין, ציין השופט גורמן, כי אמנם מדובר ב"איחור חמור", אך לצד זאת קבע כי לא היה מקום שתיווצר אצל המבקשת הסתמכות של ממש על כך שהמענק ישולם לה, בנסיבות שבהן הודתה בבירור שהיא מדַווחת על הכנסותיה לפי סעיף 8א לפקודה. ממילא, כך נקבע, אין די באיחור כדי להצדיק את קבלת ההשגה במקרה זה.

בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון

המערערת הגישה לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של השופט גורמן וביום 27.7.2023 ניתנה ההחלטה בבקשה.

בית-המשפט העליון, מפי השופטת ד' ברק-ארז, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, ציינה השופטת ברק-ארז, כי חרף האצטלה העקרונית שהמבקשת ניסתה לשַוות לבקשתה, זו נסבה על ממצאי עובדה ועל יישומו של הדין בנסיבות הקונקרטיות, ועל-כן יש לדחותה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 והחלתה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
השופטת הוסיפה וציינה, כי ניתן היה להסתפק בכך לצורך דחיית הבקשה, אך היא מצאה לנכון להתייחס בקצרה לטענותיה של המבקשת על-מנת להעמיד את ההחלטה בהקשרה של ההלכה הפסוקה בתחום זה.

אשר לטענת המבקשת כי פסק דינו של בית-המשפט המחוזי סותר את פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' וינשטיין) בעניין סלאמה (עמ"נ (חי') 43404-09-21), קבעה השופטת ברק-ארז, כי בעניין סלאמה נדוֹנה זכאותו למענק של עוסק בתחום השיפוצים אשר לא דיווח על הכנסותיו לפי סעיף 8א לפקודה ונקבע כי בדין הוא נהג כן, מאחַר שאין לראות בו כמי שביצע "עבודה ממושכת", בעוד שבענייננו, מדובר בחברה שדיווחה על הכנסותיה לפי סעיף 8א לפקודה, ועל-כן, בהתאם לחריג החמישי לסעיף 7 לחוק הסיוע הכלכלי, היא אינה זכאית למענק.

השופטת ברק-ארז הוסיפה והתייחסה לטענת המבקשת שלפיה חרף דיווחיה לרשות המסים לפי סעיף 8א לפקודה, יש לראותה כמי שסעיף זה אינו חל עליה לצורך קבלת מענק לפי חוק הסיוע הכלכלי. לדבריה, טענה זו מעוררת קושי לא מבוטל. "כך, הן במישור הפרשני מהיבט לשונו המפורשת של סעיף 7 לחוק זה, והן במישור הרעיוני, מאחר שהיא פותחת פתח לנישום 'לרקוד על שתי החתונות': ליהנות משיטת חישוב מס מסוימת, ובה בעת, לקבל מענק שנועד למי שהכנסותיו מחושבות בצורה אחרת" (פס' 19).

לבסוף, התייחסה השופטת ברק-ארז לאיחור בקבלת ההחלטה בהשגה וקבעה, תוך שהיא מַפנה לפסק-הדין בעניין פודולסקי (בר"ם 7502/22) ולהחלטה בעניין הגר תשתיות (בר"ם 903/23), כי חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע הכלכלי, כשלעצמה, אינה מביאה לתוצאה של קבלת ההשגה באופן אוטומטי, ומנגד, עיכוב בקבלת ההחלטה מטיל על רשות המסים את הנטל להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינוּת המינהלית תעמוד לימינה. "בענייננו, אין לכחד כי האיחור בקבלת החלטה בהשגה הראשונה היה לא מבוטל. אולם, יישום הדברים אינו מביא למסקנה לפיה יש לקבל את ההשגה על הסף – כפי שטוענת המבקשת – אלא לתוצאה של העברתו של נטל הראיה לכתפי רשות המסים להוכיח כי ההחלטה הייתה נכונה. בענייננו, יש לראות ברשות המסים כמי שהרימה את הנטל, משהצביעה על כך שהמבקשת מוחרגת מהגדרת 'עוסק' וממילא אין היא באה בשערי חוק הסיוע הכלכלי" (פס' 20).