עקרונות יסוד במערכת המיסוי

מבזקים, חדשות ועדכונים

ירידה במחזוֹר ההכנסות ללא פגיעה בְּשל דחיית הכנסות?

ביום 16.11.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין ולנשטין – חברת רואי חשבון.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישה רשות המיסים ("המערערת") על החלטת ועדת-הערר לענייני קורונה וחרבות ברזל מיום 24.4.2025 (ערר 1499-24) בערר שהגישה ולנשטין – חברת רואי חשבון ("המשיבה"), חברה המעניקה ללקוחותיה שירותים של הנהלת חשבונות וראיית חשבון.
הערר נסוב על תביעת פיצויים שהגישה המשיבה במסלול הוצאות מזכות, על סך של 157,302 ₪, בגין תקופת הזכאות נובמבר-דצמבר 2023.
התביעה שהגישה המשיבה נדחתה בגין היעדר ירידת מחזוֹרים.
בהשגה שהגישה המשיבה הסבירה, כי היא פועלת במסגרת "איחוד עוסקים" של המשיבה עם בעלי המניות שלה (שותפוּת לצורכי מע"מ). המשיבה הדגישה בהשגה, כי חלק מהכנסותיה (המדוּוחות כהכנסות פטורות) הן הכנסות בגין חיובים שהמשיבה מוציאה לבעלי המניות, בגין ניהול המשיבה. המשיבה ציינה, כי בהתאם להוראות החוק, יש לנטרל מהחישוב עסקות בין המשיבה לבין בעלי המניות שלה, ולכן קיימת ירידת מחזוֹרים כפי שהוזכר בתביעה.
השגה זו נדחתה על-ידי המערערת, בקביעה כי התיק הינו "תיק שותפות ולא תיק איחוד עוסקים", ולכן יש לבדוֹק אותו בכללותו וללא הפרדה של השותפים; וכי בבדיקה זו אין ירידה מזַכה בפיצוי.
בעקבות הדחייה, הגישה המשיבה ערר ביום 18.12.2024 שבו חזרה על טענותיה לעניין נטרול העִסקות הפנימיות.
באותו היום, 18.12.2024, ניתנה החלטתו של יו"ר ועדת-הערר שביקש מהמערערת לבחון שוב, בטרם בירור הערר, אם לא נפלה טעות בהחלטה בהשגה, שכּן זו לא כללה התייחסות להוראה המחייבת נטרול עסקות בין צדדים קשורים.
בעקבות כך, התקיימה ביום 9.1.2025 פגישה בין נציגי המערערת והמשיבה, ושיח נוסף התקיים בין הצדדים.
ביום 5.2.2025, בעקבות דחיות שניתנו לה, הגישה המערערת כתב תשובה לערר.
בכתב התשובה חזרה בה המערערת מטענותיה בהחלטתה נשוא הערר, והִסכימה כי יש לנטרל את העסקות הפנימיות. אלא שלצד חזרתה מעמדתה הקודמת, העלתה המערערת טענה חדשה לפיה למרות הירידה במחזורי ההכנסות, המשיבה לא נפגעה מהמלחמה, שכּן הכנסותיה נדחו לתחילת שנת 2024.
המערערת טענה, כי מדובר בדחיית הכנסות ולא באובדן הכנסה, ואף העלתה חשש לקיומה של עסקה מלאכותית או בדויה לפי סעיף 38יג לחוק שנועדה לייצר זכאות לפיצוי באופן מכוּון ומלאכותי. לדברי המערערת, המשיבה דחתה את הכנסותיה, מחודשים נובמבר-דצמבר 2023 לחודשים ינואר-פברואר 2024, כדי שתוכל להראות נזק עקיף בר פיצוי. זאת, בין אם דחייה זו נעשתה במכוּון ובין אם כתוצאה מעיכובים שנגרמו עֵקב מלחמת חרבות ברזל.
ביום 11.3.2025 נערך דיון בערר, במסגרתו התברר כי הבירור שערכה המערערת עם המשיבה, התייחס רק לחֵלק מפעילותה של המשיבה (שירותי הנהלת חשבונות ודיווחים שוטפים למע"מ), אך ככל הנראה לא נבחן כנדרש רכיב משמעותי אחר של פעילות המשיבה (הגשת דוחות כספיים). לאור זאת, ביקשה המערערת, כי ועדת-הערר תורֶה על השבת התיק לשלב הדיון בהשגה, וזאת לנוכח בדיקות שלדברי המערערת צריכות להתבצע לאור ספקות שהתעוררו באשר לתמונת הדברים במלואה.

ועדת-הערר קיבלה את הערר במלואו והורתה למערערת לשלם למשיבה את מלוא הפיצוי הנתבע בסך 157,302 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
קביעה זו נבעה מכך שהמשיבה הוכיחה כי היא זכאית לפיצויים עֵקב ירידת מחזורי הכנסותיה בעקבות המלחמה, ומנגד נדחו הטענות (החדשות) שהעלתה המערערת.
עוד קבעה הוועדה, כי אין מקום להשיב את התיק לשלב ההשגה.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט גורמן קבע, כי בדין דחתה ועדת-הערר את בקשת המערערת לשוב לשלב הדיון בהשגה. מדובר במשיבה אשר הוכיחה כי סבלה מירידת מחזוֹרים אשר נגרמה בְּשל נזקי המלחמה; ומשעָמדה המשיבה במבחן זה שקבע המחוקק, הנטל להוכיח אינה זכאית לפיצויים רובץ לפתחה של רשות המיסים – המערערת. משלא עָמדה במערערת בנטל זה, בצדק נדחתה בקשתה לשוב לשלב הדיון בהשגה.
וכך, בין היתר, קבע השופט בעניין זה (פס' 54-52): 
"תמונת הדברים העולה היא כי הנסיבות בהן מצאה ועדת הערר כי אין מקום לקבל את בקשת המערערת לשוב לשלב הדיון בהשגה, הן תוצר מצטבר של מספר עניינים:
א. המשיבה חזרה בה לחלוטין מנימוקיה בהשגה, ובכתב התשובה העלתה טענות חדשות.
ב. ועדת הערר מצאה, כי מבחינה עובדתית, טענות אלה חסרות ומידת השכנוע שלהן מעטה.
ג. ועדת הערר נתנה למשיבה מספר הזדמנויות, לא רק לעצם העלאת הטענות החדשות, אלא אף לנסות ולפעול לביסוסן. ועדת הערר סברה כי המשיבה לא ניצלה הזדמנויות אלה.
אוסיף כי בידי המערערת לא עלה להצביע על עובדות חדשות שהתגלו לה ושלא יכלה באופן סביר לבררן בעוד מועד, ושיש בהן להצדיק קביעה שונה מזו של ועדת הערר.
בנסיבות אלה, החלטת ועדת הערר כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיבה ולשוב לשלב הדיון בהשגה, נראית כהחלטה נכונה, ובכל מקרה – היא מצויה במסגרת ההחלטות השמורות לערכאה המקצועית לפניה נשמע הערר, ואיני מוצא הצדקה להתערב בה.

[...]
בצדק קבעה ועדת הערר כי סמכות זו קבע המחוקק, וכי היא ניצבת בנפרד להליך ההשגה והערר - אשר הוא הניצב במוקד כאן. לצד זה ושוב בצדק נקבע, כי שעה שמדובר במקרה שנדון במסגרת השגה ונבחן על ידי ועדת הערר (וכעת, אף על ידי בית המשפט), הפנייה לשימוש בסמכות זו צריכה להיות שמורה למקרים חריגים ומובהקים."

לגופו של עניין, קבע השופט, כי כפי שהובהר בהחלטת ועדת-הערר, המערערת לא הציגה ראיות של ממש המלמדות שאין לראות בירידת המחזוֹרים שהוּכחה ככזו המשַקפת נזק עקיף והפסד שנגרם למשיבה בתקופת הזכאות.