ביום 9.11.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין זאבי שינוע בע"מ.
להלן עיקרי העוּבדות כפי שהובאו בפתח פסק-הדין:
המערערת היא חברת החזקות והיא חלק מקבוצת חברות בשליטת מר גד זאבי, המכוּנה "הקבוצה הדרומית". למר זאבי קבוצת חברות קשורות נוספת, המכונה "הקבוצה הצפונית".
בשנים הרלוונטיות לערעור, הוחזקה המערערת על-ידי חברת זאבי לוגיסטיקה בע"מ ("לוגיסטיקה"), שהוחזקה בתורה על-ידי חברת זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ ("חברת נוסדה"). חברת נוסדה הוחזקה בשרשור על-ידי חברת גלקסו אחזקות (1997) בע"מ ("גלקסו אחזקות"), שהוחזקה על-ידי Galaxo GZ Engineering BV ("גלקסו BV"). גלקסו BV הוחזקה בשיעור של 70% על-ידי חברת GZ Engineering NV מקבוצת גד זאבי (להלן: "GZ NV") ובשיעור של 30% על-ידי חברה מקבוצת חפץ, שאינה חלק מקבוצת גד זאבי.
המערערת החזיקה בזמנים הרלוונטיים ועד שנת 2012 ב-50% מחברת אוברסיז קומרס בע"מ ("אוברסיז"). מלבד זאת, לא הייתה לה כל פעילות עסקית.
להלן תרשים המציג את מבנה הקבוצה הדרומית (ללא גלקסו BV ו-GZ NV המחזיקות בגלקסו אחזקות):
חברת נוסדה הייתה חייבת לבנק הפועלים עשרות מיליוני ₪ וכן היו לה חובות כלפי הבנק הבינלאומי.
בשנת 2003 חברת נוסדה נכנסה להליך כינוס נכסים מטעם הבנק הבינלאומי, ובשנת 2004 ניתן צו כינוס נכסים.
המערערת ולוגיסטיקה הוחרגו מהליך כינוס הנכסים של הבנק הבינלאומי לטובת החזרי חובות לבנק הפועלים ומניות אוברסיז שועבדו להבטחת החוב של חברת נוסדה כלפי בנק הפועלים. בהקשר זה יצוין, כי למניות אוברסיז היה ערך גבוה, והן למעשה היו הנכס היחיד שבידי חברת נוסדה (באמצעות לוגיסטיקה והמערערת) שיכול היה לשַמש, ואף שימש, להחזר החוב לבנק הפועלים.
בשנת 2004 ביצע בנק הפועלים הֶסדר חוב לנוסדה, שכָּלל פריסת החוב למשך 14 שנים.
במהלך השנים 2011-2006 חברות הקבוצה הצפונית העבירו כספים לחברת נוסדה או ישירוֹת לבנק הפועלים, לצורך פירעון החוב של חברת נוסדה לבנק.
יצוין, כי עד לדוחות הכספיים לשנת 2015 (שהוגשו בשנת 2017), לוגיסטיקה הציגה את עצמה בדוחותיה הכספיים כמי שחייבת בהחזרת הכספים לחברות הקבוצה הצפונית ובמקביל, כנושה של חברת נוסדה.
במקביל, בכל הדוחות שהגישה שינוע, על פני למעלה מעֵשר שנים, לא נרשם חוב של חברת נוסדה כלפיה ולא נרשם כל חוב שלה כלפי חברות הקבוצה הצפונית.
כלומר, על-פי הדוחות הכספיים של לוגיסטיקה ושינוע (עד לשנת 2015), החוב של חברת נוסדה כלפי חברות הקבוצה, היה כלפי לוגיסטיקה (ולא כלפי שינוע). לוגיסטיקה אף דרשה הוצאות מימון באופן שוטף לאורך שנים בגין הלוואות חברות הקבוצה הצפונית.
בשנת 2013 רכשה GZ NV את חֵלקה של קבוצת חפץ בגלקסו BV. זאת, על-מנת שקבוצת גד זאבי תחזיק במלוא מניות גלקסו BV ובחברות שתחתיה.
בד בבד, רכשה לכאורה המערערת את מניות גלקסו אחזקות מגלקסו BV תמורת סכום של 7.5 מיליון דולר.
עוד בשנת 2013, המערערת מכרה כמחצית מהחזקותיה באוברסיז, והיא נותרה עם כ-25% ממניות אוברסיז.
המערערת דיווחה על המכירה ושילמה מס רווחי הון על רווחיה מהמכירה.
המערערת העבירה את התמורה כדיבידנדים במעלה שרשרת ההחזקות, עד לחברת נוסדה, שפָּרעה באמצעות הכספים חלק מן החוב לבנק הפועלים.
בשנת 2016 מכרה המערערת כ-55% מהחזקותיה הנותרות באוברסיז, שהם כ-12.5% ממניות אוברסיז, תוך שנוצר למערערת רווח הון של כ-30 מיליון ₪.
גם כאן, הכספים שהתקבלו שימשו לפירעון החוב לבנק הפועלים.
עם זאת, המערערת לא שילמה מס רווח הון בגין הרווחים, והיא לא העבירה את התמורה כדיבידנד במעלה שרשרת האחזקות.
בשנים 2017 ו-2018 מכרה המערערת את יתרת החזקותיה באוברסיז, תוך שנוצר לה רווח הון כולל בסך של כ-35 מיליון ₪.
גם כאן, הכספים ברובם שימשו לפירעון החוב, אולם המערערת לא שילמה מס רווח הון והתמורה לא עברה כדיבידנד.
המערערת קיזזה את רווחי ההון מהשנים 2016, 2017 ו-2018 במלואם, כנגד הפסד הון נטען מחובות אבודים לשנים 2015, 2016 ו-2018.
לטענת המערערת, החוב האבוד משנת 2015 נובע מחוב של חברת נוסדה כלפיה, בסכום של כ-22.8 מיליון ₪.
החוב נוצר לטענתה כבר בשנת 2006, והיא הציגה אותו לראשונה בדוח השנתי לשנת 2015, שהוגש בשנת 2017, במסגרת של תיקון טעות (במקביל לתיקון דוחות לוגיסטיקה).
טענת המערערת לתיקון טעות היא שכספים שחברות הקבוצה הצפונית העבירו לחברת נוסדה בין השנים 2011-2006, יוצרים התחייבות של המערערת (ולא של לוגיסטיקה) כלפי חברות הקבוצה הצפונית, ומנגד, נוצר חוב של חברת נוסדה כלפי המערערת (ולא כלפי לוגיסטיקה).
לדידה, חברת נוסדה אינה יכולה להחזיר את הכספים למערערת ועל כן מדובר בחוב אבוד.
החוב האבוד משנת 2016 נובע לטענת המערערת מחוב של חברת נוסדה כלפיה, בסכום של כ-24.7 מיליון ₪.
לטענת המערערת, מניות אוברסיז נמכרו מכוח הערבוּת לחוב של חברת נוסדה כלפי בנק הפועלים ומנגד, נוצר חוב של חברת נוסדה כלפיה. מתמורת המכירה של מניות אוברסיז באותה שנה, המערערת פָּרעה את החוב של חברת נוסדה כלפי הבנק, ובמקביל, הכירה המערערת בהפסד הון הנובע מהחוב של חברת נוסדה כלפיה, כחוב אבוד.
בדוח ההתאמה למס לשנת-המס 2018 תבעה המערערת הפסד הון בסך של כ-28.6 מיליון ₪, אשר מקורו, לטענתה, במחיקת השקעה שביצעה בגלקסו אחזקות.
המשיב (פקיד-שומה למפעלים גדולים) לא הכיר בחובות האבודים לשנים 2015, 2016 ו-2018, והוא לא התיר את קיזוז רווחי ההון כנגד הפסדי ההון הנטענים.
כמו-כן, המשיב לא הכיר בהוצאות המימון שנדרשו על-ידי המערערת בטענה כי מדובר בהוצאות לטובת חברות הקבוצה הצפונית בשנת-המס 2018.
בנוסף, המשיב השית על המערערת קנס גירעון בהתאם להוראות סעיף 191(ב) לפקודת מס הכנסה.
מכאן הערעור.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב בסך 75,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, התייחסה השופטת סרוסי להפסדי ההון לשנות-המס 2015 ו-2016 ולטענת המערערת, כי הם נוצרו כתוצאה מחוב של חברת נוסדה כלפיה, שכּן היא שילמה את חובותיה של חברת נוסדה לבנק הפועלים ולחברות הקבוצה הצפונית ובשל כך נוצר חוב של חברת נוסדה כלפיה; וכי חברת נוסדה לא הייתה יכולה לפרוֹע את החוב כלפי המערערת, ומשכך מדובר בחוב אבוד, המהווה הפסד הון שניתן לקזז אל מול רווח ההון ממכירת מניות אוברסיז.
תחילה, הִבהירה השופטת, כי אין משמעות לשימוש שנעשה בכספים שהתקבלו ממכירת מניות אוברסיז וכי עצם העובדה שהתמורה שימשה לפירעון חוב אינה פוֹטרת, כשלעצמה, מתשלום מס רווח הון. "מטרת השימוש בתמורה, לרבות פירעון חוב, אינה משנה כשלעצמה את עצם אירוע המכירה או את אופן חישוב הרווח. יש להפריד בין חישוב ותשלום המס בגין המכירה ובין השימוש בתמורה לאחר המכירה. על כן, העובדה שתמורת מכירת מניות אוברסיז שימשה לפירעון החוב לבנק הפועלים ולחברות הקבוצה הצפונית, אין בה להעלות או להוריד לעניין החיוב במס. כך לצורך העניין, אם נוסדה הייתה מחזיקה באופן ישיר במניות, והחוב היה נפרע כתוצאה ממכירתן, עדיין היה עליה לשלם מס על רווח ההון שנוצר עם מכירתן. החוב נפרע מהתמורה נטו, ולא מהתמורה ברוטו" (פס' 55-54).
עם זאת, השופטת הוסיפה, כי במקרים מובחנים וספציפיים יכולה להיות משמעות לכך שהתמורה שימשה לפירעון חוב לעניין החיוב במס, כגון: במקרה שבו בעל המניות ערב לחוב של אחר, והנושה מממש את המניות לטובת פירעון החוב. במקרה שכזה, ולאור הלכת זיסו גולדשטיין (ע"א 14/85) הזכות של הנושה כלפי החייב עוברת לערב, ואם החייב חדל פירעון, ייתכן שיהיה מקום להכיר בהפסד הון אצל הערב, שיתקזז אל מול רווח ההון שנוצר ממימוש המניות.
אולם, כדי להיכנס תחת כנפיה של הלכת זיסו גולדשטיין, יש לעמוד בשני תנאים עובדתיים מצטברים: האחד, שהכספים הועברו מהערב לנושה מכוח ערבוּת, כך שהעָרב ייכנס לנעליו של הנושה; והשני, שהחייב אינו יכול להעביר כספים לעָרב כנגד מימוש ערבותו, דהיינו מדובר למעשה בחוב אבוד.
המערערת, כך קבעה השופטת, לא הוכיחה את שני התנאים: בכל הנוגע לשנת-המס 2015, והייחוס למערערת את החוב המקורי של חברת נוסדה לחברות הקבוצה הצפונית, המערערת ולוגיסטיקה שינו את דיווחיהן באופן המאיים את חיוב המערערת בתשלום מס, וזאת רק בדיעבד ולאחַר שנוצרו רווחי ההון וללא הסבר מספק. ואילו בכל הנוגע לשנת-המס 2016 ולטענה בדבר מימוש מניות אוברזיס מכוח ערבות, אין מחלוקת שהבנק לא מימש את המניות; ובכל מקרה חברת נוסדה החזיקה במערערת, ובהתאם, במניות אוברסיז, בשרשור, כלומר, בניגוד לנסיבות הלכת זיסו גולדשטיין שם בעל השליטה היה עָרב לחברה שבשליטתו ופרע את החוב, בעניינו חברת הבת היא שפָּרעה את החוב.
השופטת סרוסי הוסיפה וצינה, כי גם אם הייתה מקבלת את הטענה שמכירת המניות התבצעה מכוח ערבוּת של המערערת ושחברת נוסדה הייתה חייבת כספים למערערת כנגד פירעון החברה, עדיין לא היה בכך לסייע למערערת, שכּן המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיים התנאי השני והוא שחברת נוסדה לא הייתה יכולה להעביר כספם למערערת כנגד התשלום לבנק ולחברות הקבוצה הצפונית וכי מדובר בחוב אבוד.
עוד ציינה השופטת, כי בכלל, ממכלול העוּבדות שהוצגו בפניה עולה, כי ההכרה בחובות אבודים בשנות-המס 2015 ו-2016 נעשתה שלא כדין ואך על-מנת לקזז את רווחי ההון שהתקבלו בשנים העוקבות. זאת, משלושה טעמים: (א) מדובר בחברות קשורות, שיָכלו ליצוֹר ולדַווח חובות אבודים באופן שישרת את האינטרסים שלהן; (ב) עיתוי הכרת החוב האבוד, הָחל משנת 2017 ביחס לשנות-המס 2015 ו-2016, היה בדיוק בזמן שנוצרו רווחי הון משמעותיים למערערת; (ג) אופן התנהלות המערערת – המערערת דיווחה ושילמה מס באופן שונה בשנת 2013, מבלי שיש בידיה הסבר להתנהלות השונה. יתרה מזו, בשנת 2017, המערערת וחברות קשורות שינו בדיעבד את דוחותיהן לשנת 2015, כך שהחוב של חברת נוסדה נזקף כלפי המערערת, חֵלף כלפי לוגיסטיקה, בשונה מכפי שהוצג מלכתחילה, בזמן אמת.
השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה להפסד ההון לשנת-המס 2018 שנוצר בעקבות ההשקעה בגלקסו אחזקות, וקבעה, כי גם בעניין זה המערערת לא השׂכילה להסביר מדוע היה צריך לרכוש את גלקסו אחזקות,* מדוע שולם המחיר ששולם ומדוע דווקא המערערת היא שרכשה את גלקסו אחזקות.**
* שהרי GZ NV רכשה את גלקסו BV מידי קבוצת חפץ, כך שאף ללא רכישת גלקסו אחזקות על-ידי המערערת, קבוצת זאבי שלטה שליטה מלאה בקבוצת החברות, לרבות במניות אוברסיז. כלומר, לכאורה, לא היה כל צורך שהמערערת תרכוש את גלקסו אחזקות.
** וכלשון השופטת סרוסי: "לא ברור מדוע זאבי תקשורת מימון וניהול, החברה שהעבירה את הכספים, היא לא החברה שרכשה את גלקסו אחזקות, ונראה כי הסיבה היחידה לרישום הרכישה אצל המערערת דווקא, הוא הצפי לקבלת הכספים ממכירת מניות אוברסיז" (פס' 87).
לאור מסקנתה כי לא ניתן להכיר בהשקעה שהמערערת "ביצעה לכאורה" בגלקסו אחזקות, קבעה השופטת סרוסי שגם אין מקום להכיר בהוצאות המימון שלכאורה הוציאה. זאת בייחוד, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת שהכספים הועברו על-ידי חברת זאבי תקשורת מימון וניהול ולא הוכח כי המערערת העבירה את הכספים לאותה חברה או שילמה ריבית בגין התשלומים.
השופטת הוסיפה וקבעה, כי לאור מסקנותיה, בדין הטיל המשיב קנס גירעון על המערערת, שכּן זו, לכל הפחות, התרשלה בעריכת הדוחות והגירעון עולה על 50% מהמס שהיא חייבת בו.
לבסוף, קבעה השופטת סרוסי, כי אין לקבל את טרונייתה של המערערת ביחס לפנייתו של המשיב לבנק הפועלים בבקשה לקבלת מידע, ולמעשה, אם היו פגמים בהליך הנוכחי, הם היו דווקא אצל המערערת. וכך היא קבעה בעניין זה (פס' 92 ואילך):
"אין פגם בדרך בה פעל המשיב בפנותו אל בנק הפועלים בבקשה לקבלת מידע. המשיב פנה לגורם שאליו הוא צריך לפנות בבנק, ולא ניתן לצפות מהמשיב לפנות בכל הליך לגורם אחר בבנק. הדבר לא יעיל, לא מבחינת המשיב ולא מבחינת הבנק. הבנק בהליכיו הפנימיים הוא שצריך להפנות את העניין לגורמים הרלוונטיים (ונראה שכך הוא אכן עשה, גם בענייננו). אומנם, היה ראוי כי המשיב יצרף מלכתחילה לראיותיו גם את הפנייה לבנק, ולא רק את התשובה שקיבל, אך לא מדובר בפגם מהותי, היורד לשורש העניין. לא מדובר בפעולה מכוונת שנועדה להסתיר מידע רלוונטי, ובמהלך דיון ההוכחות נציגת המשיב אף הציגה את הפנייה.
אדרבא, אם היו פגמים בהליך הנוכחי, הם היו דווקא אצל המערערת. המערערת הציגה תיאור עובדתי לא מדויק, הן בדוחותיה הכספיים (למשל, ביחס למניות שהיא רכשה לכאורה, האם של גלקסו אחזקות או שמא של גלקסו BV, וראו דוח ההתאמה לצרכי מס לשנת 2018 לעומת ביאור 4 לדוח הכספי לאותה שנה [...]); הן בהליך השומה (למשל, ביחס למצג לפיו הבנק הוא שמימש את המניות [...]); והן ובעיקר, בהליך הנוכחי. לאחר ניהולו של הליך שלם בבית המשפט, כאשר הדברים אמורים להיות ברורים ומדויקים, התברר שהמצב העובדתי עדיין לוט בערפל. כך, אפילו בסיכומים שהגישה המערערת, לא היה ברור אילו מניות רכשה המערערת, האם של גלקסו אחזקות או שמא של גלקסו BV, וממי [...] בכלל, בסיכומיה המערערת התייחסה בעיקר ל'גלקסו' או 'קבוצת גלקסו', מבלי לדייק ולהסביר באיזו חברה בדיוק מדובר.
כמו כן, מבחינת המסד המשפטי שהציגה בסיכומיה, המערערת הפנתה לאסמכתא שלא נמצאה וספק אם היא קיימת [...]; למאמר זר, ככל הנראה מטעם משרד עו"ד טורקי, שעוסק בבוררות ובהכפפת חברות קבוצה להליכי בוררות, מבלי לצרפו ומבלי להפנות לקטע הרלוונטי [...] לספר שמחזיק 736 עמ' [...] מבלי שהיא מפנה באופן ספציפי למאמר או לחלק הרלוונטי. הדבר משול לאי-הפנייה ואף גרוע מכך, שכן הדבר יוצר את הרושם כי למערערת יש על מה להתבסס. ב"כ המערערת ייקחו זאת לתשומת ליבם" [ההדגשות במקור – א' ש'.]