ביום 4.9.2026 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מנסור.
התובעת, נאדרה סאלח מנסור, הגישה לבית-המשפט תביעה להורוֹת על בטלותה של עסקת מתנה במקרקעין בינה לבין אמהּ המנוחה, מאג'דה מנסור ז"ל שהלכה לבית עולה ביום 20.5.2021, שלפיה העניקה האֵם המנוחה לתובעת במתנה מקרקעין בטירה.
לטענת התובעת, העִסקה לא השתכללה, לא מומשה מעולם ודוּוחה בטעות על-ידי התובעת לנתבע 1, מנהל מיסוי מקרקעין ("הנתבע"), רק ביום 7.8.2024, דהיינו לאחַר פטירת האֵם המנוחה.
ביום 22.3.2025 הגישה התובעת לנתבע בקשה לביטול עסקת המַתנה לפי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין.
ביום 27.3.2025 דחה הנתבע את הבקשה וקבע, כי נוכח פטירתה של האֵם המנוחה, לא יכול המיַיצג לחתום בשמה על הבקשה ויש לפְנות לבית-המשפט לאישור ביטול העִסקה.
בעקבות זאת, הגישה התובעת את התביעה.
ואילו הנתבע הגיש בקשה לסילוק של התביעה כנגד על הסף.
בדיון מיום 1.6.2026 ובהמשך לטענות ב"כ הצדדים שהועלו במסגרתו, ניתנה החלטת בית-המשפט שבה צוין, כי רב הנסתר על הגלוי, כשמצד אחד קיימים ייפויי כוח על מספרי גושים וחלקות שונים שלפי הטענה אינם קשורים לעסקה שבמחלוקת, ומצד שני דיווח שהוגש לכאורה למשרדי מיסוי מקרקעין המדבר לכאורה על עסקה שלפי הטענה נרשמה על-פי ירושה ודווּחה בטעות.
על כן, התובעת נדרשה להגיש תצהיר משלים שבו תפרט את כלל העִסקות שנעשו ובכללן ככל שנרשמה ירושה תפרט גם אותה, לפי גוש וחלקה, תאריכים רלוונטיים ותוצאת ההליך, אליו יצורפו כל המסמכים הרלוונטיים עליהם התצהיר מתבסס תוך הפניות מתאימות.
ביום 7.6.2026 הגישה התובעת תצהיר ובו הודיעה כי הקרקע נושא העִסקה רשומה כבר מכח צו ירושה בלשכת רשום המקרקעין על שמה (שטר מיום 16.12.2024).
צוין, כי דרישת התשלום שהוציא הנתבע מוטעית לטענתה ומתייחסת למועד עסקה אחר שלא דוּוח (במועד הדיווח על עסקת המַתנה, הגישה התובעת דיווח נוסף בגין עסקה נוספת); וכי בידי התובעת ייפוי כח מיֶתר היורשים, ואף הנתבע עצמו הודיע כי אין לו התנגדות לביטול העִסקה, אלא שהוא אינו הצד הנכון לה.
הנתבע הגיש תגובתו לתצהיר ובה פירט את התנגדותו לביטול העִסקה.
לטענתו, מהמסמכים עולה שהתובעת קיבלה את הזכויות במקרקעין קוֹדם פטירת המנוחה ולפיכך נוצר חיוב במס בגין אותה עסקה. עוד נטען, כי ירושת התובעת את הנכס היתה לאחַר שהשתכללה עסקת המַתנה, ועל-כן אין ברישומו של הנכס על שמה בלשכת רישום המקרקעין מכח צו קיום הצוואה כדי לאיין את עסקת המַתנה שנתנה המנוחה בחייה, שעם פטירתה הפכה לבלתי-הדירה.
בית-המשפט, מפי השופט הבכיר י' שפסר, קיבל את בקשת מנהל מיסוי מקרקעין והורה על מחיקת התביעה נגדו (קישור להחלטה).
השופט שפסר קבע, כי תצהיר התובעת מעלה, כי יום העִסקה הקובע הוא 6.2.2021 ומשכך, דהיינו משמועד זה קָדם לפטירת המנוחה (20.5.2021) – ומבלי לנקוט עמדה ביחס לטענת הנתבע לפיה בעקבות פטירתה של נותנת המַתנה הפכה התחייבותה לבלתי-הדירה – ממילא השתכללה לכאורה עסקת המַתנה קוֹדם לפטירת המנוחה ואין ברישום המאוחר לצו קיום הצוואה כדי לאיין עסקה זו. בנסיבות אלו, הוסיף השופט, אכן היתה מוטלת החובה על התובעת לדַווח על העִסקה הנ"ל ולשאת במס ככל שחל בגינהּ.
אשר לשאלת היריבוּת אל מול הנתבע, קבע השופט שספר, כי יש טעם בטענת הנתבע בדבר היעדר היריבוּת מולו וכי זו, ככל שנוגעים הדברים לפסק-דין הצהרתי אזרחי המכריז על ביטול העִסקה, הינו בשלב זה בין התובעת אל מול יתר יורשיה של המנוחה, ולא מול הנתבע, שבעניינו קיים הליך נפרד על-פי דין.
"מנהל מיסוי מקרקעין הינו כידוע רשות מינהלית, והחלטתו לדחות את הבקשה לביטול העסקה, הינה החלטה מינהלית שתקיפתה אינה במישור אזרחי רגיל אלא במישור המינהלי. המחוקק קבע מסלול ייחודי ומוגדר לתקיפת החלטתו של מנהל מיסוי מקרקעין, בדרך של הגשת ערר כאמור. עניינה של הגשת תביעה אזרחית לביטול העיסקה, היא רק במישור היחסים בין הצדדים לעסקה, שבענייננו הם התובעת ויתר יורשי המנוחה. צירוף הנתבע לתביעה, לצורך חיובו בביטול העסקה ברישומיו, היא בבחינת דרך עוקפת של ההליך המוסדר בחוק.
במילים אחרות, קיים הבדל בין הכרעה והצהרה שעניינה במישור האזרחי – החוזי שבין הצדדים לעסקה, לבין הכרעה במישור המיסויי, כשלכל אחת מההכרעות קיים מסלול דיוני יחודי ושונה.
אדגיש כי אינני מתעלם מקשר קיים בין שתי ההכרעות שאינן מנותקות זו מזו. בהחלט יתכן שביטול ההסכם בהליך זה – מכח דיני החוזים, יצדיק בסופו של דבר את ביטול העסקה בהיבט המיסויי שלה אל מול הנתבע. ואולם בכל מקרה, גם אם ינתן פסק דין בהליך זה, אין בכך כדי לכבול את ידי הנתבע ולהחליף את שיקול דעתו בעת בחינת בקשה לפי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין, וביטול העסקה בהליך האזרחי, אין משמעו בהכרח, שהביטול יוכר גם לצורך דיני המס [...]" (פס' 14-13)