מבזקים, חדשות ועדכונים בביטוח לאומי

פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה

במבזק מס' 2133 מיום 30.5.2025 דיווחנו על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין זנדר.

נזכיר את תמצית הרקע העובדתי:
התובעים, בני-הזוג גיא דניאל זנדר ושרון נקר, הינם אזרחי ישראל שנישאו בחו"ל בנישואים אזרחיים.
התובעים עזבו את ישראל בשנת 2018 ועברו להתגורר ולעבוד באירלנד. התובעת עזבה בחודש אוגוסט 2018 ואילו התובע הצטרף אליה בחודש נובמבר 2018.
התובעים עזבו את הדירה שבה גרו בשכירות, התובע מכר את מכוניתו, הם התפטרו מעבודתם בישראל (התובע, שהיה טייס קרב בחיל האוויר, איבד עֵקב הנסיעה את כשירותו לטוס) ועברו לעבוד בחברות זרות באירלנד.
התובעים רכשו דירה באירלנד ופתחו חשבון בנק באירלנד.
בחודש ינואר 2019 פנה התובע למוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בחודש ינואר 2019 בהודעה בה הוא מבקש לשמור על זכויותיו בביטוח לאומי. התובע הודיע, כי הוא "נוסע לחו"ל לתקופה בלתי מוגבלת ומבקש לשמור על הזכויות ולשלם דמי ביטוח". התובעת הִמשיכה, אף היא, לשלם דמי ביטוח בתקופה ששהתה בחו"ל.
התובעים חזרו לישראל בשנת 2021.
במהלך התקופה שגָרו ועבדו בחו"ל, שהו התובעים בישראל לפרקי זמן שונים. כך, בשנת 2019 שהה התובע בישראל במשך 65 ימים והתובעת – 55 ימים. לדבריהם, הדבר היה לצרכי עבודה ולצורך ביקור בני משפחה.
כשהגיעו השומות לשנת 2019 בגין הכנסות התובעים בחו"ל, חויבו התובעים בדמי ביטוח בישראל בגין הכנסתם באירלנד. בעקבות זאת, פנו התובעים למל"ל בבקשה לבטל את החיוב.
בחודש מרץ 2021 שלח המל"ל לתובעים דרישה לתשלום דמי ביטוח בגין הכנסתם בחו"ל והתובעים הגיעו עִמו להסדר תשלומים ושילמו את החוב.
במקביל, הגישו התובעים את התביעה לבית הדין בטענה כי במועדים הרלבנטיים לא היו תושבי ישראל.

בית-הדין האזורי, מפי הנשיאה ה' יהלום, קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).

הנשיאה יהלום ציינה, כי הפְּסיקה מכירה במצבים שבהם אדם שילם דמי ביטוח בישראל, אולם לאחר מכן טען שלא היה תושב ישראל באותה עת, ודמי הביטוח הוחזרו לו לאחַר שנשללה תושבותו.

לגופו של עניין, קבעה הנשיאה, תוך שהיא נדרשת לראיות שהוצגו בפניה ובכלל זאת עדותם של התובעים, כי בהיבט האובייקטיבי, הוכח כי התובעים שהו בחו"ל במרבית התקופה שבמחלוקת וכי ניתקו את הקשר הפיזי שלהם לישראל ולא היה בכוונתם לשוב לארץ. "העובדה שרכשו דירה באירלנד מחד, אל מול סיום חוזה השכירות בישראל, מעידה על כוונה ברורה להשתקע באירלנד" (פס' 8).
ואילו בהיבט הסובייקטיבי, הוכח כי מרכז חייהם בתקופה הרלבנטית היה באירלנד. התובעים שהו בישראל בשנת 2019 לפרקי זמן סבירים, במיוחד שעה שהעידו כי חלק מהשהייה בישראל היתה לצרכי עבודה. "לא הוכח שהתובעים קיבלו טיפול רפואי בישראל, למעט חיסון קורונה אשר ברי שלא ניתן בשנת 2019, שאז טרם החלה המגיפה" (שם).

עוד קבעה הנשיאה יהלום, כי העובדה שהתובעים המשיכו לשלם דמי ביטוח בישראל,* מעידה אמנם על זיקה כלשהי לישראל, אולם לאור מכלול הנסיבות אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על היותם של התובעים תושבי ישראל בשנת 2019, שעה שכּל הזיקות האחרות מצביעות על כוונה ורצון להשתקע בחו"ל.

* בעניין זה, ציינה הנשיאה, כי על-פי עדותה של התובעת, ההורים שלה הם שהחליטו להמשיך לשלם עבורה דמי ביטוח, ולא היא בעצמה.

אשר לטענת המל"ל-הנתבע, כי התובעים עזבו את ישראל לתקופה קצרה וחזרו, ציינה הנשיאה, כי אכן, מדובר בפרק זמן קצר יחסית, אלא שהובהר כי הסיבה לחזרתם היתה משבר הקורונה וחששם להורי התובעת. "בנסיבות אלה, העובדה שחזרו לארץ לאחר פרק זמן לא ארוך, אין בה כדי להצדיק שינוי במסקנתי, כי כאשר עזבו את הארץ, עשו כן על מנת להשתקע בחו"ל. כך גם לאורך שהייתם בחו"ל, לרבות רכישת דירה באירלנד" (פס' 10).

לאור כל האמור, קבעה הנשיאה, כי אין לראות בתובעים כתושבי מדינת ישראל בשנת 2019 ולמעשה עד שחזרו לישראל; וכי ככל שהתובעים שילמו דמי ביטוח בגין הכנסתם עבור תקופה זו, על הנתבע להשיב להם את הסכומים ששילמו.

פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה

המל"ל הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה וביום 19.8.2026 ניתן פסק-הדין בערעור.

בית-הדין הארצי (מ"מ הנשיא ואב"ד א' איטח, השופט ר' פוליאק, השופט א' סופר, מר א' מנור (נציג ציבור (עובדים) וגב' ר' בוהדנה (נציגת ציבור (מעסיקים)) קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

לאחַר ניתוח השיקולים שיש להביא בחשבון על-מנת לקבוע האם העתקת מקום מגורים לחו"ל מהווה ניתוק הזיקה לארץ – ובכלל זאת משך ההיעדרות, מעמד המבוטח בחו"ל וניתוח הזיקות השונות – קבע בית-הדין הארצי, כי הגם שקביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי מקובלות, יש לתת משקל אחר מזה שניתן על-ידי בית הדין האזורי לזיקות השונות ובפרט להיבט הסובייקטיבי.
שכּן, המשיבים גילו את דעתם כי רצונם לשמור על תושבותם הישראלית ולא לנתקהּ באחת.
בית-הדין הארצי ציין, כי תשלום דמי הביטוח בישראל מלמד כי תהליך הניתוק מהארץ בו הֵחלו המשיבים לא הושלם והם בפועל נתנו ביטוי לרצונם לשמר את מעמדם כתושבים בישראל עד אשר כוונתם להגר תושלם. "המשיבים לא התכוונו לנתק את הזיקה לארץ באופן מיידי אלא בד בבד עם הצלחת הגירתם" (פס' 35). ובהמשך הדברים: "למעשה דרך תשלום דמי הביטוח המשיבים גילו דעתם כי הינם תושבי ישראל, או לכל הפחות הם מבקשים לשמר את זכויותיהם הנובעות ממעמד זה ובוודאי לא ביקשו לבטל את תושבותם כלפי המוסד" (פס' 37).

בית-הדין הוסיף וציין, כי לא רק מול המל"ל המשיבים פעלו כתושבים אלא גם מול מס הכנסה, שכּן בדוח השנתי לשנת-המס 2019 נדרשו על ידיהם 2.25 נקודות זיכוי, דהיינו כתושבי ישראל, והדבר עומד בסתירה לטענה לפיה אדם טוען לניתוק מהארץ.

וכך סיכם בית-הדין הארצי את מסקנותיו (פס' 42): "המשיבים ביטאו אומד דעת המלמד על רצון, לפחות לתקופת הביניים שעד להשלמת הגירתם, לשמור על מעמדם כתושבי ישראל. הם עשו זאת באמצעות תשלום דמי ביטוח לאחר שעזבו את ישראל לאירלנד. התשלום נעשה מתוך ניהול סיכונים ולקיחה בחשבון של האפשרות כי המעבר לחו"ל יכול להסתיים תוך זמן קצר. בפועל לאחר קצת יותר משנה, המשיבים כבר בחנו אפשרות לעבור לאנגליה ולבסוף עם פרוץ הקורונה שבו לארץ. שהותם הקצרה בחו"ל מלמדת כי לצד זיקות חזקות כמו רכישת דירה באירלנד, ביצוע עבודה, תשלום מס עליה לרשויות שם, הזיקה לישראל לא נותקה.פעולת ההגירה לא הושלמה כשבפועל המשיבים המשיכו להנות מזכויות המוקנות למי שהם תושבי ישראל ולא רק מול המוסד אלא גם מול מס הכנסה. במצב דברים כזה מנועים המשיבים לחזור בהם מהמצג שיצרו כלפי המוסד, ואין מקום לצמצם את משמעות התשלום של דמי הביטוח לפן הכלכלי תועלתני שבו, ללא התחשבות במשמעות הרחבה שלו שהיא הותרת זיקה יציבה לישראל."

הגם שעניינו של פסק-הדין בשאלת החבות בדמי ביטוח לאומי, יש לפְּסָק חשיבות רבה גם ביחס להשלכות המס הגלומות ברילוקיישן.
למשרדנו ניסיון רב ביותר בליווי יחידים המבצעים רילוקיישן ואנו כמובן עומדים לרשותכם בכל סוגיה העולה בעניין זה.