ביום 20.7.2026 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין פפו.
עניינו של פסק-הדין בחוב של התובע למוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בגין אי-תשלוםן דמי ביטוח עבור התקופה מחודש אפריל 1996 ועד ינואר 2010. באותה תקופה, מעמדו של התובע לצורך תשלום דמי הביטוח היה "לא עובד" והוא לא שילם דמי ביטוח עבור עצמו.
לטענת התובע, אין זה מוסרי לחייבו לשלם את החוב, בין היתר משום שהדבר יפגע ביכולתו לקיום מינימלי.
עוד טוען התובע, כי החוב כולו התיישן, באשר המל"ל לא ביצע כל הליכי גבייה אקטיביים בתקופה שמחודש נובמבר 2006.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע לא שילם את דמי הביטוח בתקופה הרלוונטית וכי יָדע על קיומו של החוב. כלומר, התובע אינו חולק על עצם קיומו של החוב.
בית-הדין (השופטת מ' שי, גב' ר' זטקובצקי (נציגת עובדים) ומר ג' קציר (מציג מעסיקים)) דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
אשר לטענת התובע שיש לבטל את החוב משיקולי צדק ומוסר, קבע בית-הדין, כי אין מקור נורמטיבי אשר מצביע על הצֵדק והמוסר כעילה לביטול חוב אשר חב בו התובע על-פי החוק.
המל"ל התחשב במצבו הכלכלי של התובע, ביטל קנסות והצמדות וערך עבורו הֶסדר תשלומים והתנהלותו זו מהווה איזון ראוי בין חובתו של התובע לשלם את חוב דמי הביטוח לבין הרצון להתחשב במצבו הכלכלי והאישי.
אשר לטענת התובע להתיישנות החוב, קבע בית-הדין, כי תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי,* שבמסגרתו התווסף לחוק סעיף 363א הקובע כללים בנוגע לתקופה שבגינהּ רשאי המל"ל לדרוש חוב דמי ביטוח, אינו חל על חובות עבר אשר המל"ל נקט בעניינם פעולות גבייה עד מועד פרסום התיקון האמור.
* חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159), התשע"ד-2014 ("תיקון 159" או "התיקון") (קישור לתיקון).
מהראיות אשר הוצגו בפני בית-הדין עולה, כי המל"ל נקט בהליכי גבייה כנגד התובע עד מועד פרסום התיקון ועל-כן חובו של התובע לא התיישן.
לבסוף, קבע בית-הדין, כי בעניינו של התובע גם לא חל כל שיהוי מנהלי. "בעניינו של התובע לא חל כל שיהוי מנהלי. כאמור, הוכח כי הנתבע נקט הליכי גבייה באופן קבוע לאורך שנים רבות במסגרת התקופה הרלוונטית. זאת באמצעות משלוח עשרות מכתבים לתובע בהם נדרש לשלם את החוב, וכן באמצעות הטלת עיקולים על חשבונותיו. למרות כל פעולותיו של הנתבע, ועל אף שהתובע היה מודע לחוב, לא נקט התובע כל פעולה על מנת להסדירו. התובע אף לא פנה לנתבע בבקשה לביטול החוב ולא הציג בפניו כל טענה הנוגעת לחוב. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי קיים אינטרס ציבורי מובהק לגבות מהתובע את חובו. זאת מהטעם שכספי דמי הביטוח נדרשים לקופה הציבורית לצורך מימוש תכלית החוק. מבלי שייגבו דמי הביטוח מכלל המבוטחים, בלתי אפשרי יהיה להגשים את תכלית החוק ולהבטיח למבוטחים את זכויותיהם" (פס' 24-23).