מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי מקרקעין

מכירת מקרקעין בתמורה נמוכה משמעותית משווי השוק

ביום 7.7.2026 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בעניין בארס ואח'.

עניינו של פסק-הדין בשני עררים (שהדיון בהם אוחד) על החלטות המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) שלא לקבל את השוֹוי עליהם הצהירו העוררים לגבי שתי עסקות מקרקעין (849,788 ₪ לגבי כל עסקה) וקבע אותו ל-2,000,000 ₪ לגבי כל עסקה.
יצוין, כי השמאית מטעם המשיב הגישה חוות-דעת ביחס למקרקעין שנמכרו מהן עולה, כי הֶעריכה את שווי המקרקעין בסכום של 1,639,000 ₪.
עוד יצוין, כי במהלך הדיון התברר שבאותו אזור הגיע המשיב להסכמי פשרה בחלקות סמוכות בארבע עסקות שונות ושעסקות אלו לא נלקחו בחשבון במסגרת עסקות ההשוואה בחוות דעת השמאית מטעם המשיב. עם זאת, בסיכומים מטעמו , ציין המשיב, כי הוא מוכן, לפנים משורת הדין, לקחת בחשבון עסקות אלו ולהכניסן לממוצע, כך שלאחַר הוספתן השוֹוי העדכני הוא 1,565,776 ₪.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד (בהסכמת חברי הווידה עו"ד ע' מן ומר א' כאכון), דחתה את הערר מבלי לחייב את העוררים בהוצאות (קישור לפסק-הדין).

השופטת הוד קבעה, כי עלה בידי המשיב להוכיח כי קיים פער משמעותי בין שווי השוק (1,565,776 ₪) לבין השווי המדוּוח בעסקות מושא הערר ועל-כן על העוררים היה לשכנע כי על אף הפער יש לאמֵץ את השוֹוי המדוּוח ובכלל זאת להוכיח באמצעות ראיות מהימנות היעדר יחסים מיוחדים בין הצדדים לעסקה וכי פעלו בתום-לב.
העוררים, הוסיפה השופטת, לא הרימו נטל זה ולמעשה לא עשו דבר לשם תמיכה בטענתם; ומשכך, המשיב היה רשאי להתעלם מהשוֹוי המוצהר ולשום את התמורה לפי התמורה הצפויה במכר בשוק חופשי בעסקה מרצון, דהיינו לפי 1,565,776 ₪.
השופטת הוד הוסיפה וקבעה, כי כל צד יישא בהוצאותיו, וזאת מהטעם שהערר אמנם נדחה והמחיר המוצהר לא התקבל, אך הייתה הצדקה בהגשת הערר היות שהמשיב הפחית הן בחוות-הדעת מטעמו והן בסיכומים שהגיש בצורה משמעותית את סכום השומות.

תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותה של השופטת הוד לכך שעסקות ההשוואה שנכללו בחוות-הדעת השמאית מטעם המשיב כללו עסקות שלגביהן נחתמו הסכמי פשרה עם המשיב ולנפקותן של אותן עסקות (ראו פס' 20 ואילך).

סילוק על הסף של ערר מס שבח

פסק-דין נוסף של ועדת-הערר ניתן באותו יום (7.7.2026), וזאת בעניין ח'טיב.

תמצית העוּבדות היא כדלקמן:
ביום 15.8.2013 הוגשה למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) הצהרה על מכירת זכויות במקרקעין בין דיאב רושרוש (המוכר) לבין ראיף וגרייס חנות (הרוכשים).
ביום 9.7.2014 הגישו העוררים, עו"ד עמראן ח'טיב (ב"כ המוכר) וראיף חנות בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין ובמסגרתה ביקשו לתקן את יום הרכישה ל-8.9.1950.
ביום 18.7.2014 ניתנה החלטת המשיב, לפיה לא ניתן לדון בבקשה לתיקון השומה ללא המצאת מסמכים והוכחות ובהתאם נדרשו מסמכים שונים מהעוררים.
ביום 25.8.2014 המציאו העוררים חלק מהמסמכים שנדרשו.
ביום 14.3.2015 הגישו העוררים בקשה למתן החלטה בבקשת התיקון שהוגשה בשנת 2014 ובתשובה, ביום 20.3.2015 ניתנה החלטת המשיב לפיה "אין מה להוסיף על החלטתי מיום 18/7/14". החלטה זו למעשה דחתה את בקשת העוררים למתן החלטה, תוך הפניָיה חוזרת לדרישה להמצאת כל המסמכים המפורטים בהחלטה מיום 18.7.2014 כתנאי לדיון בבקשה.
ביום 5.6.2025, בחלוֹף למעלה מעשור מהחלטת המשיב, הגישו העוררים בקשה להארכת מועד לתיקון שומה, בטענה כי זו הדרך היחידה לקבל החלטה בבקשה לתיקון ומה משנת 2014.
ביום 22.6.2025 ניתנה החלטת המשיב במסגרתה נדחתה הבקשה. מכאן הערר.

המשיב הגיש בקשה לסילוק הערר על הסף, וזאת הן מהטעם שהערר לא הוגש על-ידי בעל הדין הנכון (המוכר) אלא על-ידי עורך דינו (עו"ד עמראן ח'טיב), הן מהטעם שהערר לא כולל פירוט מלא של השתלשלות האירועים וזאת באופן שעלול להטעות את הוועדה והן מהטעם שהערר הוגש באיחור בלתי-סביר ושהבקשה שהגישו העוררים ביום 5.6.2025 היא ניסיון פסול להאריך את המועד להגישערר על החלטה מהותית משנת 2015.

ועדת-הערר (יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד וחברי הוועדה עו"ד ע' מן ומר א' כאכון) קיבלה את בקשת המשיב והורתה על סילוק הערר על הסף (קישור לפסק-הדין).