מבזקים, חדשות ועדכונים בביטוח לאומי

ביום 24.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין אהרונסון.

רקע עובדתי

המערער (מר דב אהרונסון), יליד שנת 1954, והמערערת (גב' אופירה רוזוליו אהרונסון), ילידת שנת 1949, הינם בני-זוג, אזרחי ישראל.
בשנת 2000, בעת שהיו תושבי ישראל, הקימו המערערים חברה ישראלית בשם "סיגל טק וונצ'רס 2000 בע"מ" ("סיגל טק") בה עבדה המערערת כשכירה. בנוסף, שימשה המערערת כדירקטורית ומנהלת פיתוח עסקי בחברות ישראליות פרטיות וציבוריות.
בשנת 2004 הקימו המערערים חברה נוספת בשם "קי סקן בע"מ" ("קי סקן ישראל") אשר נוהלה על-ידי המערער, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו.
בשנת 2007, קי סקן ישראל פיתחה מוצר שעבר לשלב הייצור והשיווק בשיתוף משקיע מארה"ב. בעקבות זאת, בשנת 2008 עברו המערערים להתגורר ולעבוד בארה"ב, שם הקימו, בצירוף משקיעים נוספים, את חברת קי סקן האמריקאית, קי סקן אינק ("קי סקן ארה"ב"). המערערים החזיקו יחד ב-30% ממניותיה. המערערים הפסיקו את פעילותם בשתי החברות, קי סקן ישראל וקי סקן ארה"ב בשנת 2016 או בסמוך לכך.
בשנת 2017 רכשו המערערים סירת מפרש ויצאו לשייט ברחבי העולם עד לשנת 2019. מאז ועד לחודש ספטמבר 2021 התגוררו המערערים בסירתם בארה"ב עד למכירתה.
בהתאם להודעת המשיב ("המל"ל") מיום 10.1.2016 תביעת המערערת לקצבת זקנה (קצבת אזרח ותיק) אוּשרה הָחל מיום 1.3.2015.
אולם, ביום 5.9.2018 הודיע המל"ל למערערת כי אינה תושבת ישראל מיום 16.12.2012 ואילך. על החלטה זו לא הוגשה השגה.
ביום 10.8.2021 הודיע המל"ל למערערת כי תשלום קצבת אזרח ותיק הופסק היות שהיא אינה תוֹשבת ובעקבות כך נוצר למערערת חוב בעקבות תשלום הקִצבה בתקופה בה לא היתה תוֹשבת. על החלטה זו לא הוגשה השגה או ערעור לבית-הדין.
ביום 4.1.2017 הודיע המל"ל למערער כי אינו תושב ישראל מיום 16.12.2012 ואילך. על החלטה זו הוגשה השגה אשר הטיפול בה הופסק בְּשל אסמכתאות חסרות.
בחודש ספטמבר 2021 חזרו המערערים לישראל ובקשתם למשרד העלייה והקליטה להכרה בהם כ"תושבים חוזרים" אושרה.
ביום 26.4.2022 הודיע המל"ל למערער כי אינו תושב ישראל מיום 16.12.2012 ועד ליום 8.9.2021 ("התקופה שבמחלוקת") וביום 9.2.22 נשלחה למערערת הודעה דומה.
נגד החלטות אלו הוגשו תביעות המערערים לבית-הדין האזורי.

פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב

בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת ע' מעודד ונציג הציבור מר א' קמינסקי) דחה את תביעת המערערים (ב"ל 39753-06-22).*

* יצוין, כי נפלה טעות סופר בפסק-הדין של בית-הדין הארצי ביחס למס' התיק של פסק-הדין קמא (צוין בטעות שמספרו 32162-11-23).

בית-הדין האזורי דחה את תביעת המערערים וקבע, כי מרכז חייהם של המערערים בתקופה שבמחלוקת לא היה בישראל.

בהיבט האובייקטיבי, נדחתה  טענת המערערים לפיה הם עברו להתגורר בארה"ב לתקופה ארעית וזמנית בְּשל צרכי עבודתם בלבד. נקבע, כי אין חולק שהמערערים שהו בחו"ל פרק זמן ניכר נוסף שלא לצרכי עבודה אלא לצורך טיול בסירת המפרש אותה רכשו. המערערים לא הציגו ראיות בדבר המועד המדויק של רכישת הסירה, מכירתה ופרק הזמן שבו נוצרה מניעוּת מוחלטת לשוב ארצה עֵקב מגיפת הקורונה.
עוד נקבע, כי לנוכח פרק הזמן המשמעותי שבו שהו המערערים מחוץ לישראל שלא לצרכי עבודה, לא ניתן לנַתק את פרק הזמן של הטיול מפרק הזמן הכולל שבו שהו בחו"ל. מדובר בשהייה נוספת, ארוכה וממושכת בהמשך ישיר לשהייתם בחו"ל לצורכי עבודה, ולא ביציאה ארעית מהארץ לצרכי טיול. בהתאם לפסיקה, מגורים בחו"ל לתקופה ממושכת מסיבות אישיות שוללים את המעמד של תושבוּת בישראל.

בנוסף, נקבע, כי העובדה שהָחל משנת 2017 היה בבעלותם נכס יקר ערך (סירת המפרש) בחו"ל, שעיכב את חזרתם, עומדת בניגוד לטענתם שלא רכשו נכסים בחו"ל.
בהיבט הכלכלי נקבע, כי המערערת נדרשה להגיע פעמים ספורות בשנה לארץ ובחלק מהישיבות השתתפה "מרחוק". המערערת לא שבה לארץ בפרק הזמן שממועד סיום עבודתה בסוף שנת 2015 ועד למועד רכישת הסירה.
עוד נקבע, כי כל פעילות קי סקן ישראל בוצעה בארה"ב ובמקומות נוספים מחוץ לישראל ורק קבלת התשלום בוצעה בישראל, כאשר חלק מההכנסות הועברו כהשקעות לחברה בארה"ב.
כן נקבע, כי למרות שהמערערים מסרו הצהרות מס בישראל ובארה"ב ושילמו דמי ביטוח לאומי, התמורה מעבודתם התקבלה דרך "סיגל טק" והופקדה בחשבונות בישראל רק עד לשנת 2017. לאחר מכן, לא הועברו משכורות לבנק בישראל, והפעילות העסקית והאינטרס הכלכלי היו בחו"ל, כך שקבלת תמורה דרך חברה ישראלית בלבד, אינה מספקת להוכחת זיקה כלכלית ממשית. אין גם בעצם תשלום דמי הביטוח הלאומי כדי להעיד כשלעצמו על הזיקה הנדרשת לישראל.

ביחס לזמן השהִייה בישראל נקבע, כי המערערים שהו במרבית התקופה הנתבעת בחו"ל.
המערער נכח 300 ימים בישראל בין השנים 2021-2012 ולא ביקר בישראל כלל בין השנים 2020-2018.
ואילו המערערת נכחה בישראל פרקי זמן קצרים בין השנים 2012-2021.
המערערים החזיקו בביטוחי בריאות בישראל ובארה"ב ולטענת המערער הוא עבר טיפול משמעותי בארה"ב.

ביחס להיבט הסובייקטיבי נקבע, כי המערערים לא הציגו ראיות המעידות על האופן שבו הם תפסו באותן שנים את מרכז חייהם, לרבות עדויות של בני משפחה, חברים וכיו"ב. זאת, על אף טענתם כי לא הייתה להם כוונה להשתקע בחו"ל.
לבסוף נקבע, כי אין בעובדה שלמערערים דירה ומשפחה בישראל או זיקה כלכלית שבאה לידי ביטוי בתשלום שכרם באמצעות חברה שהוקמה בישראל, בתשלום דמי ביטוח ובהגשת דוחות למס הכנסה כדי להוביל למסקנה אחרת.
מרכז חייהם של המערערים בתקופה הנתבעת היה מחוץ לישראל. מגוריהם של המערערים בארה"ב שהיו לצרכי עבודה ופנאי נשאו אופי של קבע ולא אופי של ארעיות.

על פסק-דין זה של בית-הדין האזורי הוגש הערעור לבית-הדין הארצי, במסגרתו, בין היתר, הגישו המערערים בקשה לצירוף ראיות חדשות בשלב הערעור ובגדרהּ צירפו ראיות.
לטענתם, הנימוק המרכזי לדחיית טענותיהם בפסק דינו של בית-הדין האזורי התבסס על היעדר ראיות מספקות לקיומה של זיקה לישראל בתקופות שהותם בחו"ל. היעדר ראיות אלו, כך לשיטתם, נבע מהחלטת בית-הדין האזורי שחִייבה אותם להגיש רשימה ספציפית בלבד של מסמכים. עקב כך, הם נמנעו מלהגיש את מלוא המסמכים שהיו ברשותם.
על כן, המערערים מבקשים כעת להציג את אותן ראיות שהיו חסרות.

פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה

כאמור, ביום 24.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה.

בית-הדין הארצי (מ"מ הנשיא ואב"ד א' איטח, השופט א' סופר, השופט ד' ספיבק, נציג ציבור (עובדים) מר ש' ויסמן ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' ש' קיפר) דחה את הערעור ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים נדרש בית-הדין הארצי לבקשת המערערים לצירוף ראיות חדשות ודחה בקשה זו.
נקבע, כי הראיות להן טוענים המערערים אשר היו מיוצגים בהליך שהתנהל בבית-הדין האזורי, היו מצויות בידיהם; וכי לא היתה מניעה להציגן בכל שלב בהליך. למערערים עמדה גם האפשרות להגיש תגובה למסמכים שהוגשו מטעם המל"ל ולבקש להשלים טיעונים ומסמכים מטעמם, אך הם בחרו שלא לעשות כן.
משכך, אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים ונדירים בהם יש לאפשר הצגת ראיות חדשות בשלב הערעור. 
בהקשר זה צוין, כי אין לקבל את טענת המערערים לפיה בית-הדין האזורי ביסס את פסק דינו על נימוקים שלא נטענו על-ידי המל"ל. שכּן, בית-הדין רשאי להעלות כל נימוק משפטי מטעמו בהתאם לפסיקה ועל יסוד הראיות שהונחו בפניו וזו בוודאי אינה סיבה מכוחה מוצדק לקבל ראיות חדשות בשלב הערעור.
עוד צוין, וזאת למעלה מן הצורך, כי המסמכים הרבים צורפו ללא תצהיר, אך צוין בתחילתו של כל אחד מהם הַקשר שלו לטענות המערערים. המדובר בין השאר בהתכתבויות עם חברים המלמדות על קשר עם הארץ, קבלות על רכישת הסירה ומכירתה, חשבוניות על עסקות אקראיות שעשו החברות עם גורמים שונים ודפי חשבון הבנק של המערערים המלמדים על הפקדות כספים. "גם אם היינו מקבלים את אותם מסמכים, לא היה בהם כדי לשנות את התמונה הכוללת לפיה מרכז חייהם של המערערים היה בארצות הברית, בין במסגרת עבודתם ובין בזמן השיט בסירה ולאחר מכן בזמן מכירתה" (פס' 32).

אשר לנטל ההוכחה, קבע בית-הדין הארצי, כי אין לקבל את טענת המערערים לפיה נטל ההוכחה חל על המל"ל, שכן הוא זה שביטל את תושבותם הקיימת; וכי פסק-הדין אינו מראה שהמל"ל הוכיח באופן אקטיבי את טענותיו, אלא מסתמך על אי-הצגת ראיות מצד המערערים אף שהמל"ל לא דרש אותן במפורש.
צוין, כי על-פי ההלכה הפסוקה, נטל ההוכחה בשאלת תושבוּת לצורך קבלת גמלה מהמל"ל צריך להיקבע על-פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלבנטית: אם לפני התקופה הרלבנטית היה המערער תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המל"ל וזה יצטרך להראות כי המערער העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית. אולם, במקרה שבו לפני התקופה הרלבנטית לא היה המערער תושב ישראל, עליו יוטל נטל ההוכחה ויהיה עליו להראות כי שב להתגורר בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית.
עוד צוין, כי אמנם קוֹדם לתקופה שבמחלוקת המערערים היו תושבי ישראל וחובת ההוכחה מוטלת על המל"ל להראות שמרכז חייהם הועתק מחוץ לישראל. עם זאת, בית-הדין בָּחן את עדויות המערערים וראיות נוספות שהונחו בפניו ובמאזן הכולל קבע, כי התקבלה והוּכחה גרסת המל"ל כמסתברת יותר ולפיה המערערים אינם תושבי הארץ; ואין מקום להתערב בקביעה זו.

בנקודה זו נדרש בית-הדין הארצי למבחן מירב הזיקות ולטענת המערערים כי נפלו פגמים מהותיים בהפעלת מבחן זה וכי בית-הדין קמא דחה את תביעתם בנימוק לפיו שהותם בחו"ל הייתה בְּשל "סיבות אישיות" ולמעשה איחד לאחת שלוש תקופות שהות שונות בחו"ל במקום להתייחס לכל תקופה בנפרד כפי שקרה בפועל, בניגוד לסיבותיהן, כוונותיהן, מיקומן ואורכן השונה.
בית-הדין הארצי דחה טענה זו, בקובעו, כי בית-הדין קמא בָּחן כנדרש את מבחן מירב הזיקות והתייחס לאינדיקציות השונות וכי בכל מקרה, גם בהתייחס לכל תקופה נטענת יישם בית-הדין קמא את מבחן מירב הזיקות כנדרש (ראו פס' 45-37).

אשר לטענת המערערים באשר לזיקותיהם האחרות לישראל (קיומו של נכס וחשבון בנק בארץ), קבע בית-הדין כי ככלל בעלוּת על דירת מגורים בישראל וחשבון בנק בישראל אינם מלמדים, כשלעצמם, על זיקה המעידה על תושבוּת.

לבסוף, דחה בית-הדין הארצי את טענות המערערים בדבר שיהוי והטעיה בהתנהלות המל"ל: "ההחלטה בדבר מעמדו של המערער ניתנה למעשה כבר ביום 04.01.2017. המערער הגיש השגה למוסד, ולאחר שהתבקש להמציא אסמכתאות ביום 4.1.2017 ואלו לא הוגשו לאחר שליחת תזכורת בתאריכים: 23.4.2017, 10.8.2017 ו-29.10.2017, הסתיים הטיפול בבקשתו. לפיכך, ההחלטה בעניינו הפכה חלוטה. ביחס למערערת, הודעה על ביטול תושבות נשלחה אליה כבר בחודש ספטמבר 2018 והיא בחרה שלא להשיג כנגד החלטה זו ולא הגישה תביעה לבית הדין. בנוסף, ביום 10.08.2021 נשלח למערערת מכתב כי תשלום קצבת אזרח ותיק הופסק מאחר שהיא אינה תושבת. גם על החלטה זו היא בחרה שלא לערער. המערערים לא התייחסו להחלטות המוסד בעניינם בין השנים 2017 ל-2021 ולא הסבירו מדוע לא הגישו השגות או תביעות כנגד החלטות אלו בשעתן, ויש לזקוף זאת לחובתם בהיותם מיוצגים. כך או כך, עניינם נבחן מחדש במסגרת הליך זה" (פס' 49).