ביום 12.5.2026 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין נאסר.
עניינו של פסק-הדין בבקשה שהגיש המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נתניה) לסלק על הסף את הערר שהוגש על-ידי העורר.
לטענת המשיב, הערר הוגש בניגוד לדין והוא אינו מגלה עילה, מאחַר שהשומה הפכה סופית וחלוטה. לטענתו, המועד להגשת השגה חָלף, ובקשת העורר להארכת מועד להגשת השגה נדחתה. עוד טוען המשיב, כי הערר הוגש בגין החלטתו לדחות את בקשת העורר להארכת מועד להגשת השגה, ולא נגד השומה עצמה, אך בכתב הערר העורר מתעלם לחלוטין מהחלטת המשיב ותוכנה, ומתייחס לשומה לגופה בלבד.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ד"ר ש' בורנשטין (בהסכמת חברי הוועדה שמאי המקרקעין ג' גבאי וגב' ר' אשכנזי), קיבלה את בקשת המשיב והורתה על סילוק הערר על הסף (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין קבע, כי יש לקבל את בקשת המשיב לסילוק על הסף וזאת משלושה טעמים:
האחד, בכתב הערר לא צוין כלל שההחלטה עליה הוגש הערר הייתה החלטה שלא להאריך את המועד להגשת השגה, ובשום מקרה לא ההחלטה לגופה של השומה. חלף זאת, הערר התייחס אך ורק לטענות לגופה של השומה, באופן שאף יש בו כדי להטעות כאילו מדובר בערר על החלטה מהותית בנוגע לשומה עצמה, ולא היא.
השני, למרות שההחלטה עליה הוגש הערר היא החלטה שלא להאריך את המועד להגשת השגה, ועל העורר, בראש ובראשונה, להציג טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההשגה, העורר לא הציג טעם כלשהו, לא כל שכּן טעם מיוחד, לאיחור במסגרת כתב הערר שהוגש על ידיו.
השלישי, בתגובתו לבקשת המשיב לסילוק הערר על הסף העלה העורר לראשונה טענות המתייחסות לסיבת האיחור בהגשת ההשגה (לטענת ב"כ העותר, מדובר בנסיבות חריגות וקשות שלא היו בשליטתו, ובין היתר על רקע אירועי אלימות חמוּרים, לרבות מעשה רצח, בקֵרב משפחתו, באופן שייצר קושי ממשי בתפקוד משרדו וביכולתו לטפל בהליכים), אלא שכשם שלא הציג כל אסמכתא לטענות אלו כאשר הגיש את הבקשה להארכת המועד למשיב, אף בתגובתו זו לא טרח לצרף בדל ראיה שיש בה לתמוך בטענותיו הנוגעות לאותם אירועים חמורים המתוארים על ידיו.