ביום 2.1.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין שחם.
המבקש הוא המייסד של חברת אשבל טכנולוגיות בע"מ ("חברת אשבל") והוא היה בעל הַשליטה ומנכ"ל החברה עד לחודש ינואר 2011.
בתחילת שנת 2009 או בסמוך לכך נפתחה חקירה נגד המבקש ובת זוגו, גב' נאוה אנוש, בחשד לביצוע עבירות מס בהיקפים גדולים.
במהלך שנת 2010 רשות המיסים והמבקש באו בדברים במטרה להגיע ל"הסכם בטוחות" לצורך תשלום חובות המס.
במהלך חודש ינואר 2011, לאחַר דין ודברים ובמקביל להסדר טיעון שנערך בתיק הפלילי שנפתח נגד המבקש ובת זוגו, נחתם בין רשות המיסים לבין המבקש הסכם בטוחות בכל הנוגע לחובת המס של החברה, של המבקש ושל בת-זוגו.
אחת מהבטוחות שניתנו לרשות המיסים היא שיעבוד 68,728 מניות חברת מטרולייט בע"מ שבבעלות המבקש ואשר נרכשו תמורת 30 מיליון ₪.
במקביל להליכים שהתקיימו בעניינים אלה התנהל בבית-המשפט המחוזי מרכז הליך פירוק של חברת אשבל.
ביום 10.7.14 התקיים דיון בתיק הפירוק שבסופו בית-המשפט המחוזי מרכז אישר למכור למר בן אנוש, בנה של בת-זוגו של המבקש, 3,229,135 מניות של חברת מטרולייט שהיו בבעלות חברת אשבל, תמורת סכום של 2 מיליון ₪. משמעות הדבר היא, שכּל מניה נמכרה בסכום של 0.619 ₪
ביום 22.10.2014 פנה בא כוחו דאז של המבקש, עו"ד דוד פורר, לסגנית פקיד שומה ירושלים 1 דאז, גב' מיכל בירנפלד ("גב' בירנפלד"), וביקש את אישור פקיד-השומה למכור לבנה של בת-זוגו של המבקש, מר בן אנוש, את מניות המבקש ששועבדו למשיב בהתאם להסכם הבטוחות, וזאת תמורת סכום כולל של 42,567 ₪ (המשַקף סך של 0.619 ₪ למניה) וכי התמורה האמורה תועבר לרשות המיסים על חשבון חובו של המבקש לרשות.
בהמשך למכתב מיום 22.10.2014 נשלחו על ידי עו"ד פורר מכתבים נוספים ואף התקיימה פגישה בינו לבין גב' בירנפלד.
לטענת המבקש, בשלב כלשהו של השיח שהתקיים בין עו"ד פורר לבין גב' בירנפלד הודיעה האחרונה לעו"ד פורר כי תיתן תשובה לבקשת המבקש עד ליום 12.3.2015. לטענת המבקש, כיוון שהוא לא קיבל תשובה, ביום 18.3.2015, היינו שישה ימים לאחַר המועד שבו התשובה הייתה צריכה להינתן, המבקש הגיש את התובענה.
במבט ראשון נדמה היה לבית-המשפט שהבקשה נועדה לפרוֹע חלק מהחוב של המבקש לרשות המיסים ובכך להקטין את חובו.
ואולם, בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק הסתבר, כי הלכה למעשה בקשת המבקש לא נועדה להקטין את חובו לרשות המיסים, שאין חולק כי עמד על עשרות רבות של מיליוני ₪; והוברר, כי המטרה העיקרית של הבקשה היא לגרום לכך שלאחַר שהמשיב יאשר את מכירת המניות תמורת 42,567 ₪, המשיב יכיר בהפסד שנגרם למבקש כתוצאה מירידת ערך מניות מטרולייט שנרכשו על ידיו בסכום של כ-30 מיליון ₪, וכי הפסד זה יקוזז מהרווחים שהיו למבקש בשנת 2014 ואשר בגינם המשיב תובע כספים מהמבקש (וראו לעניין זה את פס' 62 לפסק-הדין).
זהו אם כן הרקע להגשת התובענה.
כאמור, כתב התובענה הוגש ששה ימים לאחַר המועד שבו לפי הטענה גב' בירנפלד הייתה צריכה לתת תשובה.
בצד הטענה, כי "עד למועד הגשת תובענה זו טרם התקבלה התייחסות עניינית מהמשיב או מי מטעמו לפניות המבקש לגבי מכירת המניות", הטענה המרכזית שהועלתה בכתב התובענה היא, שגב' בירנפלד נעתרה לבקשתו של עו"ד פורר ובין הצדדים הושגה הסכמה.
בהתאם, בית-המשפט קבע, כי השְאֵלה היחידה שיש לדון בה בתיק זה היא האם גב' בירנפלד נתנה את הסכמתה לבקשתו של עו"ד פורר.
בית-המשפט, מפי השופט א' רומנוב, דחה את התובענה (קישור לפסק-הדין).
השופט רומנוב ניתח בהרחבה את השתלשלות האירועים וקבע, כי המסקנה העולה מהראיות שהובאו לפניו היא, שלא עלה בידי המבקש להרים את נטל הראיה המוטל עליו ולהוכיח שהמשיב נתן את הסכמתו לכך שהמבקש ימכור למר בן אנוש את מניותיו תמורת סכום של 42,567 ₪.
עם זאת, השופט הוסיף וקבע, כי המבקש רשאי להגיש תובענה חדשה ביחס לעניינים המופיעים בכתב התשובה שהמשיב הגיש.