מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי רווחי הון

ביום 9.10.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין שפירא.*

* יצוין כי פסק-הדין נושא את הכותרת "איסור פרסום" אך בהחלטת בית-המשפט מיום 9.10.2025 נקבע, כי ניתן לפרסמו ביום 20.10.2025.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
ביום 13.3.1991 וביום 20.12.1993 רכשו המערערים – האחים חן, הראל, ישראל וגיל שפירא – בחלקים שווים את מניות חברת שפיר מבנים 1991 בע"מ ("חברת שפיר מבנים").
במהלך שנת 2005 (במועדים שונים שאינם שנויים במחלוקת) רכשו המערערים בחלקים שווים את מניות חברת שפיר מחצבות ותעשיות בע"מ ("חברת שפיר מחצבות").

ביום 4.12.2014 ביצעו המערערים שינוי מבנה לפי סעיף 104ב לפקודת מס הכנסה ("שינוי המבנה"), במסגרתו העבירו המערערים באותו יום את מניותיהם בחברת שפיר מבנים ואת מניותיהם בחברת שפיר מחצבות (ביחד, "המניות המועברות") לחברה הקולטת – חברת שפיר הנדסה ותעשיה בע"מ, אשר הוקמה לשם כך ("החברה הקולטת" או "חברת שפיר הנדסה"), וזאת בתמורה להקצאת מניות החברה הקולטת (לכל אחד מהמערערים הוקצו 69,999,900 מניות של החברה הקולטת); ובמקביל מניות החברה הקולטת נרשמו למסחר בבורסה. כלומר, תמורת המניות המועברות קיבלו המערערים מניות נסחרות בבורסה של החברה הקולטת.
המערערים דיווחו למשיב (פקיד-שומה פתח-תקווה) על שינוי המבנה ועל מניות החברה הקולטת שקיבלו במסגרתו, וזאת בטופס המיועד לכך (טופס 1512) ותוך ששווי כלל המניות המועברות (מניות חברת שפיר מבנים ומניות חברת שפיר מחצבות) הוערך על-ידי המערערים בסך כל כ-1.7 מיליארד ₪.
קודם לעריכת שינוי המבנה בוצעה עבור המערערת הערכת שווי ("הערכת השווי") שלפיה שווי חברת שפיר מחצבות נאמד בשיעור של 53.1% מסך שווי המניות המועברות לחברה קולטת; וכנגזר מכך, שווי חברת שפיר מבנים הועמד על 46.9% משווי המניות המועברות.
בהתאם להערכת השווי (שעליה המשיב אינו חולק) ולדרישת הוראות סעיף 104ב לפקודה לפיה יחס שווי המניות המוקצות לבין כלל נכסי החברה יהיה זהה ליחס בין שווי הנכס המועבר לבין כלל נכסי החברה, ערכו המערערים את החישוב ולפיו מתוך 69,999,900 מניות החברה הקולטת שקיבל כל אחד מהם עבור חֵלקו במניות המועברות, קיבל כל אחד 32,829,988 מניות של החברה הקולטת כתמורה בעד העברת חֵלקו בחברת שפיר מבנים לחברה הקולטת ו-37,169,912 מניות של החברה הקולטת כתמורה בעד העברת חֵלקו בחברת שפיר מחצבות לחברה הקולטת.

כדי לשמר, לשיטת המערערים, את יכולת הזיהוי הנפרדת של מניות החברה הקולטת שקיבלו בגין מניות חברת שפיר מבנים ובגין מניות חברת שפיר מחצבות, הופקדו המניות שהתקבלו בידי כל אחד מהמערערים בעד חֵלקו בחברת שפיר מבנים ובעד חֵלקו בחברת שפיר מחצבות בחשבון נאמנות נפרד; ובסך הכל בשמונה חשבונות ייעודיים בבנק מזרחי טפחות, באמצעות חברה לנאמנות.
בדרך זו, כך סבורים המערערים, נקטו הם בהפרדה המאפשרת זיהוי נפרדת ומובחן של המניות וזאת במתכונת שקבעה רשות המיסים בחוזר מס הכנסה 22/2002 מיום 30.12.2003 בנושא "הרפורמה במס הכנסה מיסוי רווחי הון והכנסות מניירות ערך הנסחרים בבורסה" ("חוזר 22/2002") (קישור לחוזר 22/2002), בהקשרה של תקנה 5 לתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה, מילווה המדינה או יחידה בקרן נאמנות), תשס"ג-2002 ("התקנות").*

* יצוין, כי בשלב מסוים של ההליך טען המשיב, כי זיהוי המניות, מבּחינה טכנית, לא נעשה כדבעי, אולם בסופו של יום זנח טענה זו, מהיבטה הטכני, והיא לא נזכרה בסיכומים שהגיש.

וכך קובעת תקנה 5 לתקנות ("תקנה 5"): "נמכרו ניירות ערך זהים שנרכשו במועדים שונים, יראו אותם, לענין המחיר המקורי ויום הרכישה, כנמכרים על פי סדר רכישתם, מהראשון עד האחרון, זולת אם הוכיח המוכר לפקיד השומה את יום הרכישה והמחיר המקורי של נייר ערך מסוים."
ואילו המונח "ניירות ערך זהים" מוגדר בתקנה 1 לתקנות כ"ניירות ערך מאותו סוג ושל אותו מנפיק, הנסחרים בבורסה בישראל או יחידות באותה קרן נאמנות, או ניירות ערך זרים מאותו סוג ושל אותו מנפיק, והכל אם הם מנוהלים בידי מנהל תיק ניירות ערך אחד".

כאמור, המערערים דיווחו למשיב על שינוי המבנה באמצעות הטופס המיועד לכך – טופס 1512.
אין חולק, כי בדיווח זה או בכל מכתב נלווה אחר שנשלח בהקשרו, המערערים לא הביאו לידיעת המשיב כי הם מחזיקים את מניות החברה הקולטת בחשבונות נאמנות נפרדים ואף לא הזכירו את טענתם אודות זיהוי ספציפי אפשרי של מניות אלו.
עם זאת, בניגוד לשינויי מבנה אחרים המוסדרים בפקודת מס הכנסה (למשל: פיצול לפי סעיף 105 לפקודה), שינוי מבנה המתבצע מכוח הוראות סעיף 104ב לפקודה (ובכלל זאת שינוי המבנה נשוא הערעור) אינו דורש אישור מראש של מנהל רשות המיסים ודי במסירת הודעה על ביצועו.
ואכן, בדיון שנערך, הודה נציג המשיב, כי גם אם הפקדת המניות בחשבונות נאמנות נפרדים והטענות שהמערערים מתכוונים להעלות בעניין זה היו מובאות מראש לידיעתו, לא היה בסמכותו למְנוע מהם את שינוי המבנה וכל שיכול היה לעשות הוא להביא לידיעתם כי בכוונתו להתנגד ולחלוֹק על עמדתם, כפי שנעשה בסופו של דבר במסגרת ההליכים נשוא הערעור.

במהלך השנים 2018-2016 מכרו המערערים חלקים ממניות החברה הקולטת (שפיר הנדסה).
כך, ביום 1.12.2016 מכר כל אחד מהמערערים 4,575,000 מניות בתמורה לסך של 30,065,324 ₪ (בניכוי הוצאות מכירה); ביום 20.7.2017 מכר כל אחד מהמערערים 4,875,000 מניות בתמורה לסך של 53,139,413 ₪ (בניכוי הוצאות מכירה); וביום 31.12.2018 מכר כל אחד מהמערערים 4,585,000 מניות בתמורה לסך של 54,786,036 ₪ (בניכוי הוצאות מכירה).

לטענת המערערים, המניות שנמכרו על ידיהם הן המניות שקיבלו בעת שינוי המבנה בתמורה למניות חברת שפיר מחצבות ואשר הוחזקו בחשבון נאמנות נפרדים לצורך זיהויָן; ומשכך, והיות שיום הרכישה של מניות חברת שפיר מחצבות היה, כאמור, בשנת 2005, הרי שמדובר בנכס שנרכש לאחַר יום 1.1.2003 ורווח ההון הריאלי חייב במס בשיעור 25% ו-30%.
בנקודה זו נסביר, כי סעיף 104ו(א)(3) לפקודת מס הכנסה קובע את יום הרכישה במקרה בו נמכרות מניות של חברה קולטת אשר נתקבלו תמורת נכס בהתאם להוראות סעיפים 104א ו-ב לפקודה (כפי שנעשה במקרה דנן).
וכך קובע אותו סעיף: "יראו כמועד הרכישה של המניות את מועד ההעברה של הנכס. ואולם במכירת מניות שהתקבלו תמורת נכס שנרכש עד מועד השינוי [1.1.2012], יראו לעניין החיוב במס על רווח ההון הריאלי לפי סעיף 91(ב1) או החיוב במס על השבח הריאלי לפי סעיף 48א(ב1) לחוק מיסוי מקרקעין, את יום רכישת הנכס שהועבר כיום הרכישה של המניה."

לעומת זאת, לטענת המשיב, לא ניתן במקרה של שינוי מבנה במתכונת שנערכה "לצבוע" את מניות החברה הקולטת שהתקבלו בתמורה להעברת מניות שתי החברות ולייחֵס אותן בעת מכירת מניות החברה הקולטת באופן ספציפי דווקא למניות אחת משתי החברות המועברות.
לגישתו, המניות התקבלו באותו היום תמורת שני נכסים – מניות חברת שפיר מבנים ומניות חברת שפיר מחצבות – ועל-כן יש לראות את המניות שנמכרו ככאלו המשויכות באופן יחסי ("פרו-רטה") לכל אחת מהחברות המועברות, כאשר לצורך חישוב רווח ההון המחיר המקורי של סך המניות המועברות מתואם למועד שינוי המבנה ומתחלק באופן יחסי בהתאם לנתוני כלל המניות המועברות.
על-כן, המשיב קבע, כי חלק מהמניות שנמכרו צריכות להיחשב ככאלו שהוקצו גם תמורת מניות חברת שפיר מבנים כך שחֵלק יחסי  מרווח ההון חוּשב על ידיו באופן יחסי בהתאם לשיעור המס השולי החָל על רכיב עליית הערך המיוחס למניות חברת שפיר מבנים – מניות אשר נרכשו, כאמור, בתקופה שלפני 1.1.2003.
המשיב הוסיף וטען, כי "סיווג שונה" של העִסקה מביא לתוצאת המס שהוא קבע.
לחלופין, טען המשיב, כי דרך התנהלות המערערים מהווה עסקה מלאכותית שנועדה להשיג הפחתת מס בלתי-נאותה.

להשלמת התמונה יצוין, כי סמוך לאחַר השלמת שינוי המבנה פנתה החברה הקולטת (שפיר הנדסה) ביום 31.12.2014 לרשות המיסים בבקשה לאשר לה ביצוע שינוי מבנה נוסף, מקיף הרבה יותר, אשר אין בין הצדדים מחלוקת כי חִייב קבלת אישור מראש ממנהל הרשות. שינוי מבנה זה כָּלל מיזוגים, פיצולים, העברות נכסים בין חברות בקבוצה ופעולות נוספות ("שינוי המבנה הרחב הנוסף") ואישור לגביו, במסגרת החלטת מיסוי בהסכם, ניתן ביום 8.5.2017.
במסגרת החלטת המיסוי האמורה נקבע, בדומה להחלטות מסוג זה ובאופן המשַקף את עמדת רשות המיסים, כדלקמן: "מוסכם, כי כל מכירה של מניות בחברה קולטת תעשה פרו-רטה. דהיינו, בכל מכירה יראו כנמכרות חלק מניות אשר הוחזקו לפני המיזוג בחברה קולטת וחלק המניות שהוקצו אגב המיזוג בחברה קולטת, ומניות נוספות במידה ויוקצו לאחר המיזוג, בחלקים יחסיים."
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההוראה האמורה חלה רק ביחס לשינוי המבנה הרחב הנוסף (נשוא אותה החלטת מיסוי בהסכם) והיא אינה חלה על שינוי המבנה הקודם שנעשה והנציב במוקד הערעור.

הצדדים קיימו הליכי שומה על שלביהם השונים, ומשלא הגיעו להסכמות ונקבעו צווי השומה, הוגשו הערעורים. הצדדים הגיעו ראיותיהם בתצהירים והעדים – מר חן שפירא (אחד המערערים) ורו"ח חגי אופנהיים (אשר ליווה את המערערים בחלק מהפעולות הקשורות לשינויי המבנה) מטעם המערערים; רו"ח נריה מכפש (מפקח (בשעתו) במשרדי המשיב) ורו"ח צביקה בראל (מנהל מחלקת שינויי מבנה בחטיבה המקצועית ברשות המיסים) מטעם המשיב – נחקרו על תצהיריהם.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעורים (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ותוך שהוא מַפנה לספרנו מיסוי שוק ההון (מהדורה שלישית, 2019),* נדרש השופט גורמן לכלל הקבוע בתקנה 5 (FIFO) כמו גם לחריג לכלל (ייחוס ספציפי) והִבהיר, כי החריג האמור אינו משַקף באופן ברור פתרון נכון מבּחינה מהותית, אלא בעיקר פיתרון טעני, מעשי ונוח.

* לפרטים נוספים לגבי הספר, לחצו כאן.

השופט גורמן ציין, כי בחוזר 22/2002 הוכרה האפשרות של הפקדת המניות בחשבון מזוהה נפרד כדרך נאותה לזיהוי המניות לצורך תקנה 5; וכי אפשרות זו של זיהוי המניות הנמכרות אינה נותנת בידי המוֹכר הקלה או הטבה, שיש הצדקה לשלול ממנו, שכּן זיהוי המניות אינו מוביל לתוצאת מס שיש בסיס לומר כי היא אינה נכונה.
עוד ציין השופט, כי גם אם לא הייתה נקבעת ההוראה שבסיפא לתקנה 5, דבר לא היה מוֹנע מהנישום לפעול בדרך מעט שונה ולהגיע בדיוק לאותה תוצאה. "כך, אף ללא הוראת הסיפר של תקנה 5, נישום יכול היה כמובן לרכוש נייר ערך זהה הנסחר בבורסה, הפעם באמצעות מנהל תיק ניירות ערך אחר, ולאחר מכן למכור נייר ערך זה. במקרה כזה, כלל לא חלה תקנה 5 (שכן מדובר במניות המוחזקות אצל מנהלי תיקים שונים), ולא היה ספק בדבר יום הרכישה ושווי הרכישה שצריכים להיקבע" (פס' 38).

השופט המשיך ונדרש לשינוי המבנה שבוצע על-ידי המערערים על-פי סעיף 104ב לפקודת מס הכנסה ובָּחן, לאחַר שניתח את הסעיף האמור ותכליתו, את הוראות סעיף 104ו(א)(3) לפקודה שעניינן, כאמור, בקביעת יום הרכישה של המניות שנמכרו, ובפרט את הסיפא להוראות אלו שמתייחסת, כזכור, למקרה בו נמכרו מניות (החברה הקולטת) אשר התקבלו "תמורת נכס שנרכש עד מועד השינוי".*

* כאמור, סעיף 104ו(א)(3) לפקודה קובע כדלקמן: "יראו כמועד הרכישה של המניות את מועד ההעברה של הנכס. ואולם במכירת מניות שהתקבלו תמורת נכס שנרכש עד מועד השינוי [1.1.2012], יראו לעניין החיוב במס על רווח ההון הריאלי לפי סעיף 91(ב1) או החיוב במס על השבח הריאלי לפי סעיף 48א(ב1) לחוק מיסוי מקרקעין, את יום רכישת הנכס שהועבר כיום הרכישה של המניה."

השופט הסביר, כי המחלוקת בין הצדדים נעוצה באופן הפרשנות של הסיפא האמורה: 
לדעת המערערים, הסיפא מביאה לכך שעל אף שמניות החברה הקולטת התקבלו בידיהם באותו היום, יש לראות אותן כאילו נרכשו במועדים שונים: מניות החברה הקולטת שהתקבלו בתמורה למניות חברת שפיר מבנים – ככאלו שנרכשו בראשית שנות ה-90; ומניות החברה הקולטת שהתקבלו בתמורה למניות חברת שפיר מחצבות – ככאלו שנרכשו בשנת 2005. לאור זאת, טוענים המערערים, כי חלות בעניינם תקנה 5, שכּן מדובר ב"ניירות ערך זהים" (מניות החברה הקולטת) הנסחרים בבורסה ואשר נרכשו במועדים שונים; ובשים לב לכך שהמערערים יכולים לזַהות באופן ספציפי את ניירות-הערך שהתקבלו תמורת מניות חברת שפיר מחצבות ואלו שהתקבלו בעד מניות חברת שפיר מבנים, חלה הסיפא לתקנה 5 ויש לראות בהם כמי שמכרו את מניות חברת שפיר מחצבות בלבד כך שיום הרכישה ייקָבע למועדים הרלבנטיים בשנת 2005 (ולא יחולו שיעורי המס הגבוהים יותר הרלבנטיים לנכס שנרכש לפני 1.1.2003).
לטענת המשיב, לעומת זאת, הסיפא של סעיף 104ו(א)(3) לפקודה אינה קובעת באופן רחב כי יחולו ימי רכישה שונים, אלא רק באופן ממוקד, ותוך הדגשה כי הוראתה היא "לעניין סעיף 91(ב1) לפקודה" בלבד. לעניינים אחרים, כך גורס המשיב, יום הרכישה של כל מניות החברה הקולטת היה באותו היום – כפי שקובעת הרישא של הסעיף וכפי שאירע במציאוּת – יום העברת הנכסים לחברה הקולטת.

השופט גורמן קיבל את עמדת המשיב, בקובעו, כי הדרך הטכנית בה פעלו המערערים לצורך זיהוי המניות חותרת תחת מיסוי המשַקף את היחסיות הניצבת בבסיס הוראות המחוקק בעניין שינויי מבנה מהסוג שביצעו המערערים; ולכך אין הצדקה.
לדבריו, סעיפי החוק הרלבנטיים אינם מַקנים בהקשר זה זכות לזיהוי המניות וסעיפים אלה ניתנים וצריכים להתפרש בדרך העולה בקנה אחד עם שמירה על היחסיות – המשַקפת נכונה מבּחינה מהותית את שינוי המבנה שנעשה.
שיטת המיסוי שאימץ המשיב, קבע השופט, דהיינו חישוב בדרך של פרו רטה, מובילה לתוצאת מס נכונה זו ולכן יש לאמצהּ.
וכך, בין היתר, קבע השופט:
"הוראות סעיף 104ב לפקודה נועדו לאפשר את ביצוע שינוי המבנה, אך הן לא נועדו ליצור בידי המערערים נכס הנהנה מהקלת מס שלא הייתה אפשרית קודם לשינוי המבנה – כפי שלמעשה מבקשים המערערים ליצור.
ערב שינוי המבנה היו בידי המערערים מניות שפיר מחצבות, אשר נרכשו במהלך שנת 2005. מניות אלה – המשקפות אגד זכויות מסוים לנכסים מסוימים, היו אכן זכאיות למיסוי בשיער נמוך (יותר מזה החלה על נכסים שנרכשו קודם ל-'מועד הקובע', היינו קודם לשנת 2003). המערערים יכלו למכור מניות אלה, ולהינות משיעור המס המקל. אלא שלא זה מה שביקשו המערערים לעשות ולא זה מה שעשו בפועל.
מה שעשו המערערים במסגרת שינוי המבנה, הוא יצירת נכס חדש – מניות החברה הקולטת – אשר כל אחת מהן משקפת זכויות לשני הנכסים המועברים ולא רק לאחד מהם. היינו הן לשפיר מחצבות והן לשפיר מבנים.
כאשר מוכרים המערערים את הנכס החדש – מניות החברה הקולטת, תוך שהם מבקשים להחיל בעניינם רק את נתוני אחד הנכסים המועברים – אלה של שפיר מחצבות, הם למעשה מבקשים ליהנות ממה שלא היה בידיהם קודם לשינוי המבנה. אז, יכלו הם למכור לקונה פוטנציאלי רק את נכסי שפיר מחצבות – תוך שהם נהנים משיעור מס מקל, וכעת הם מבקשים להינות מהקלה זו – כאשר הם מוכרים למעשה גם חלק יחסי מנכסי שפיר מבנים (תוך הנאה מנתוני מיסוי שאינם מיועדים לנכס זה) ותוך שהם מותירים למעשה בידם חלק יחסי גדול יותר ממניות שפיר מחצבות. אין לכך הצדקה ולא לכך כיוון המחוקק.
יתרה מזו, הוראת הסיפא של סעיף 104ו(א)(3) נועדה כאמור לעיל למנוע מצב בו שינוי המבנה מהווה כלי להשגת שיעורי מס מקלים, לנכסים ותיקים (עליהם חל שיעור מס גבוה יותר מזה החל במועד שינוי המבנה והקצאת המניות). דומה כי נכון לפרש הוראות אלה באופן העולה בקנה אחד עם תכלית זו, ולא באופן המאפשר פגיעה בה" (פס' 54).

השופט גורמן הוסיף וציין, כי אכן בכל מכירה של מניה נמכרות מבּחינה עקרונית אגד זכויות שמשַקפתת המניה באותה העת, אלא שעובדה זו אינה רלבנטית לענייננו, שכּן, במקרה דנא מדובר במניות שהוקצו במסגרת שינוי מבנה בו העביר כל אחד מהמערערים בה בעת שני נכסים, תוך שמהותו של שינוי מבנה מסוג זה הוא כי כל מניה תשקף זכויות יחסיות לשני נכסים אלה.
משכך, ומשנוצרו מניות שזו מהותן – עירוב שני הנכסים המועברים תחת קורה אחת – כאשר כל מניה משַקפת זכויות יחסיות לשני הנכסים, אין הצדקה לאפשר מיסוי המתעלם מכך.

עוד ציין השופט, כי תקנה 5 נועדה לפתור בעיה שאינה קיימת במקרה דנא.
לדבריו, התַקנה האמורה נועדה למקרה בו נרכשים ניירות-ערך זהים במועדים שונים, תיק ניירות-הערך מנוּהל על-ידי אותו מנהל תיקים ובמועד מאוחר נמכרים חלק מניירות-הערך. בנסיבות כאלו, יש בעייה אובייקטיבית הדורשת מענה – זיהוי נייר-הערך שנמכר מתוך אלה שנרכשו במועדים שונים. זיהוי שכזה הינו לגיטימי.
אלא שכאן לא נוצרת מראש אותה בעיה, לה נועדה תקנה 5 לתת מענה. שכּן, מבּחינה מהותית לא יכולה להיות מחלוקת שמניות החברה הקולטת התקבלו כולן באותו מועד והן כלל לא היו בידי המערערים קודם לאותו מועד; ומשכך, אין מדובר במצב בו נרכשו ניירות-ערך במועדים שונים.

ראו גם את התייחסותו של השופט גורמן לטענת המערערים לפיה אם היו פועלים בדרך מעט שונה ומעבירים את הנכסים המועברים בפער של יום, אף המשיב היה לדעתם מסכים לדרך החישוב בה נקטו (פס' 60).

לבסוף, ציין השופט גורמן, כי לאור מסקנתו כי תקנה 5 אינה חלה על מכירת המניות אין צורך להידרש לנורמות האנטי-תכנוניות אליהן פנה המשיב כטענות חלופיות ובכלל זאת לשאלת תחולתו של סעיף 86 לפקודה.