ביום 31.8.2025 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין רזיאל דהאן.
על-פי המצוין בהודעה משותפת שפורסמה על-ידי רשות המיסים והמוסד לביטוח הלאומי ("המל"ל") (קישור להודעה), בעקבות מידע שהתקבל באגף החקירות של המל"ל, לפיו החשוד אינו עומד בתנאים המזכים לקצבות השונות של המל"ל, נפתחה חקירה סמויה על-ידי יחידת פקיד-שומה חקירות מרכז ובשיתוף הביטוח הלאומי.
במהלך החקירה הסמויה נמצא, כי במסגרת תפקידו כמנהל עסק של מתן שירותי קבלה, מקבל החשוד מספר רב של לקוחות בביתו, ואף הופיע בתכניות טלוויזיה. במעקב סמוי נראה, כי החשוד מנהל שגרת יום עצמאית מחוץ לביתו, מבצע ביקורים מחוץ לביתו, רכישות של מוצרים ברחוב ועוד. כמו כן, עלו מהחקירה הסמויה ממצאים המעידים על יכולתו של החשוד לנהל עסק משגשג מאוד כמו גם העובדה ששוחח עם המבקרים הסמויים, פתח להם בקלפים, ביצע לחשים וטיפול בעופרת ועוד.
בנוסף, מניתוח חשבונות הבנקים של החשוד ומעורבים נוספים עלה חשד נוסף, כי ישנן הכנסות לכאורה עסקיות במזומן ובשיקים בסכומים מצטברים של מיליוני ₪ שהתקבלו מלקוחות שונים והופקדו בחשבונות בנקים רבים של אנשים אחרים בסביבתו בשנים 2024-2018 מבלי שיצאו בגינן חשבוניות מס וקבלות כנדרש.
לפני מספר שבועות, נפתחה חקירה גלויה כנגד החשוד ומעורבים נוספים, וצוותי המל"ל ורשות המיסים ערכו חיפושים במספר מקומות ואף נמצאו מסמכים וחומרי מחשב שונים ובכלל זאת יומן הפגישות של החשוד המראה כי מידי יום הוא מקבל לקוחות ברצף הָחל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב המאוחרות.
נוכח ממצאי החקירה, הגישה היחידה הארצית למודיעין שטח וחקירות ברשות המיסים בקשה לעצור את החשוד, תוך הסכמה לשחרורו בתנאים מגבילים.
אגב הדיון בבקשת המעצר, ביקש החשוד לאסור על פרסום שמו, נוכח נזק שייגרם לו כתוצאה מן הפרסום.
בית-משפט השלום בראשון לציון דחה את בקשתו וערר שהגיש לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד על ההחלטה – נדחה אף הוא. זאת, תוך שנקבע, "מטעמי פגיעה בפרטיות", כי "כל פרט על אודות מצבו הרפואי של [המבקש]" ייאסר בפרסום.
מכאן בקשת רשות הערעור שהגיש החשוד לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי המשנה לנשיא נ' סולברג, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
בראשית הדברים, הזכיר השופט סולברג, כי רשות ערעור ב'גלגול שלישי', גם כזו הנוגעת לצו איסור פרסום, תינתן אך במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית, או שמתעורר לגביהם חשש שמא נגרם למבקש עיוות דין.
הבקשה דנן, הוסיף השופט, אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מן העניין הפרטני הנדון בה; ולמעשה, המבקש אף לא טען לכך.
עוד ציין השופט סולברג, כי אף לא מצא שנגרם למבקש עיוות דין; כי בית-משפט השלום דן בטענות המבקש, שָקל את השיקולים הרלבנטיים, והכריע בבקשה באופן מנומק; וכי גם הכרעת בית המשפט המחוזי – מפורטת ומנומקת כדבעי.
בבחינת למעלה מן הצורך, ציין השופט סולבג, כי על המבקש, בהיותו חשוד בהליך פלילי, מוטל נטל כבד להוכיח כי הפרסום עלול לגרום לו נזק חמור וכי יש להעדיף את מניעתו של נזק זה על פני העניין הציבורי שבפרסום (סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984); אלא שהמבקש לא עמד בנטל זה, אף לא בקירוב, וטענותיו באשר לנזק העודף שייגרם לו כתוצאה מן הפרסום, נטענו בכלליות, מבלי שהובאו להן כל תימוכין או ביסוס מספק ודי בכך כדי לדחותן.
עוד ציין השופט, כי פרסום פרטים הנוגעים למצבו הרפואי של המבקש אכן עלולים להביא לפגיעה יתרה בפרטיותו, אולם לכך ניתן מענה בהחלטת בית-המשפט המחוזי; ואילו שאר הנזקים הנטענים, אינם בעלי חומרה מיוחדת, אלא כאלה המאפיינים את פרסום פרטיהם של חשודים בעבירות כגון דא.
לאור כל האמור, דחה השופט סולברג את בקשת רשות הערעור וקבע, כי למעט פרטים הנוגעים למצבו הרפואי של המבקש, שלגביהם יעמוד צו איסור הפרסום שהוציא בית-המשפט המחוזי בתוקפו, אין מניעה, לפרסם את פרטי ההליך ובכלל זאת שמו של המבקש.