מבזקים, חדשות ועדכונים בביטוח לאומי

ההחלטה ופסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין קירשבלום

במבזק מיום 22.2.2017 דיווחנו על פרסום החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בענין קירשבלום.
עניינה של ההחלטה בשתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המבקש בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 כנגד המשיבה: עניינה של האחת בחיוב במס הכנסה של סכומי קרן דמי הביטוח שהוחזרו על-ידי המוסד לביטוח לאומי למי ששילם דמי ביטוח לאומי ביֶתֶר; ואילו עניינה של השנייה בחיוב במס הכנסה של הריבית והפרשי ההצמדה שנוספו על סכום קרן ההחזר כאמור. כל זאת, לפי הנטען, בחוסר סמכות.
לטענת המשיבה, אין היא מחייבת כהכנסה סכומים המתקבלים כהחזרי דמי ביטוח כאמור, אך מקום בו דורש הנישום את התשלום לביטוח לאומי כניכוי בשנת-מס קודמת כלשהי וחֵלק מאותו הסכום מוחזר ליחיד, פועלת המשיבה להקטנת התשלום שנתבע כניכוי. דהיינו, אין מדובר, אליבא דהמשיבה, במיסוי ההחזר כהכנסה, אלא בהקטנת הניכוי שכבר נדרש.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קבע, כי פעולת הנתבעת (רשות המסים) מהווה לכאורה גבייה שלא כדין בהתאם לפרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות ובהתאם יש לאשר את ניהול התובענה כייצוגית (קישור להחלטה).

בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1824 מיום 15.12.2019 בדבר פסק-הדין של בית-המשפט בתובענה, בגדרו קיבל השופט בורנשטין את התובענה באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין דחה את טענת הרשות כי הגבייה נעשתה כדין וכי בנסיבות העניין, אין מקום לפטוֹר אותה מחובת השבה.
עם זאת, היות שלא כל חברי הקבוצה אכן ניזוקו מפעולת הרשות, כמו גם לאור טענתה של הרשות בדבר הגנת התקציב והפגיעה בקופה הציבורית, צמצם השופט את היקף ההשבה.

פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין קירשבלום

על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור וערעור שכנגד וביום 1.5.2022 ניתן פסק-הדין בערעורים האמורים.

בית-המשפט העליון – מפי הנשיאה א' חיות, השופטת ע' ברון והשופטת ג' כנפי-שטייניץ – דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד (קישור לפסק-הדין).

החלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניין וייסנשטרן

במבזק מס' 2092 מיום 4.9.2024 דיווחנו על החלטתו של השופט בורנשטין בעניין וייסנשטרן.

עניינה של ההחלטה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד רשות המיסים בעילה זהה לעילה שנדוֹנה בעניין קירשבלום.
לאור התוצאה אליה הגיע בית-המשפט העליון בעניין קירשבלום, הוסכם על רשות המיסים (המשיבה) כי יש לקבל את בקשת האישור, המתייחסת לתקופת השבה מאוחרת יותר מזו עליה חל עניין קירשבלום.
עם זאת, נותרו שתי שאלות במחלוקת שעדיין דרשו את הכרעת בית-המשפט: האחת, הגדרת הקבוצה; והשנייה, קביעת תקופת ההשבה.

השופט בורנשטין אישר את בקשת האישור וקיבל את עמדת המשיבה ביחס לגודל הקבוצה ולתקופת ההשבה (קישור להחלטה).
נקבע, כי הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית תכלול את "הקבוצה המצומצמת" (דהיינו מי שחויבו במס בשנה השוטפת ושעֵקב השינוי שחל בהכנסתם או בשיעור המס בין השנה ההיסטורית לבין השנה השוטפת נגרם להם חסרון כיס); וכי אין להחיל את תקופת ההשבה גם על השנים 2022 ו-2023 אלא רק עד לשנת 2021 (כולל).

פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין וייסנשטרן

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי וייסנשטרן הגיש ערעור לבית-המשפט העליון על החלטתו של השופט בורנשטין, תוך שהערעור התמקד באופן קביעת הקבוצה המיוצגת לעניין עילת השבת הקרן.*

* יצוין, כי לצד הערעור דנן הוגשה גם, "למען הזהירות", בקשת רשות ערעור. אולם, היות שטענות התובע המיַיצג נסובו על עניינים שנדחו בהחלטת האישור, הרי שביחס אליהם מדובר בפסק-דין חלקי ולפיכך עומדת לו זכות ערעור. על כן, בהסכמת הצדדים, בקשת רשות הערעור נמחקה בהחלטתו של בית-המשפט העליון מיום 9.2.2025.

 ביום 9.2.2025 התקיים דיון קדם-ערעור בהליך, ובמהלכו חזר התובע המיַיצג על עיקרי טיעוניו שבכתב.
מן העבר השני, בא-כוח רשות המיסים הדגיש, בין השאר, כי הרשות תיקנה את התנהלותה לאחַר שניתן פסק-הדין בעניין קירשבלום בעליון; והוסיף, כי בשנת 2025 נכנס לתוקף תיקון לפקודת מס הכנסה, המתיר לרשות לגְבות מס הכנסה מִרכיב הקרן.*

* במבזק מס' 2026 דיווחנו על פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024), התשפ"ג-2023 ("חוק ההסדרים") (קישור לחוק ההסדרים).

נזכיר, כי במסגרת סעיף 40 לחוק ההסדרים נקבע תיקון עקיף לפקודת מס הכנסה (תיקון מס' 266), בגדרו תוקן סעיף 47א לפקודת מס הכנסה, כך שסכום הניכוי שיהיה זכאי לו הנישום יהיה 52% מסכום דמי ביטוח לאומי ששילם בשנת-המס בהפחתת סכום ההחזר של דמי ביטוח לאומי שקיבל באותה שנה. עוד נקבע, כי אם בשנה מסוימת ההחזר שהתקבל מביטוח לאומי גבוה מדמי הביטוח שמשלם הנישום באותה שנה, יראו 52% מהסכום שבו עולה סכום ההחזר על סכום דמי הביטוח ששילם, כחלק מהכנסתו של הנישום בשנת-המס שבּה קיבל את ההחזר. 

עם זאת, הכְּלָל האמור יחול לגבי החזר הקרן ולא לגבי תוספת הריבית והפרשי הצמדה שמשלם המל"ל על כספים ששולמו ביֶתֶר בהתאם לסעיף 362(א) לחוק ("התוספת"). לגבי התוספת, ימשיך לחול הכלל הקבוע בסעיף 362(ה) לחוק, ולפיו היא לא תיחשב כהכנסה לעניין פקודת מס הכנסה.

סעיף 47א לפקודת מס הכנסה, כנוסחו לאחַר תיקונו כאמור, יחול בחישוב המס החָל בשנת 2025 ואילך.

בתום הדיון, לאחר ששוקפו לתובע המיַיצג הקשיים שבערעורו, הומלץ לו שלא לעמוד עליו.
ביום 5.3.2025 הודיע התובע המיַיצג כי הוא עומד על הערעור.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף (בהסכמת השופטים ד' מינץ ו-א' שטיין), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט גרוסקופף קבע, כי לאחַר שעיין בטענות התובע המייַצג ושמע את טיעוני הצדדים בישיבת קדם הערעור, הוא סבור כי יש לעשות שימוש בסמכות הקבועה בתקנות 138(א)(1) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולדחות את הערעור אף מבלי להידרש לתשובת רשות המיסים בכתב.

לדבריו, אין לקבל את טענתו העיקרית של התובע המיַיצג לפיה בית-המשפט קמא שגה בכך שהגדיר את הקבוצה המיוצגת בעילת השבת הקרן כקבוצה המצומצמת. שכּן, אותה סוגיה בדיוק הובאה על-ידי התובע המיַיצג בעניין קירשבלום בעליון ונפסק בה כי "[אין] מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לצמצם את הקבוצה המיוצגת".

השופט גרוסקופף הוסיף והתייחס לטענת התובע המיַיצג לפיה יש מקום לסטות מקביעה זו, שכּן התובענה הייצוגית דנן הוגשה לאחַר מתן פסק-הדין בעניין קירשבלום במחוזי, ועל כן יש לייחֵס לרשות המיסים חוסר תום לב בכך שלא שינתה את התנהלותה בעקבות החלטה שיפוטית זו, באופן המוֹנע ממנה לטעון כי יש לצמצם את הקבוצה גם בהליך הנוכחי, באותו האופן שנעשה בעניין קירשבלום בעליון.
השופט דחה טענה זו, משלושה טעמים: האחד, התקופה אליה מתייחסת התובענה דנן משתרעת מתחילת יוני 2015 (שנתיים לפני מועד הגשת בקשת האישור) ועד לסוף שנת 2021 ואילו פסק הדין בעניין קירשבלום במחוזי ניתן ביום 14.2.2017; כך שביחס לחלקהּ הראשון של התקופה (יוני 2015 – פברואר 2017) לא ניתן לטעון לכל שונוּת בין ההליכים, שכּן מדובר בהתנהלות שקָדמה למתן החלטה שיפוטית בנושא. השני, רשות המיסים לא הִשלימה עם ההחלטה בעניין קירשבלום במחוזי, אלא הגישה עליה ערעור לבית-המשפט העליון, ובכך פעלה למיצוי זכויותיה הדיוניות, כשם שנהג גם התובע המיַיצג באותו הליך. "ודוק, הגשת ערעור כשלעצמה איננה מקנה לרשות המיסים הגנה מפני אחריות ב'תקופת הביניים' (התקופה שמתחילה במתן פסק הדין מושא הערעור ומסתיימת עם מתן פסק הדין בערעור), ועל כן בדין היא נתבעה בהליך הנוכחי ביחס לתקופה זו. ואולם, מכאן ועד למסקנה הגורפת כי הימנעות הרשות מליישם את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי (עניין קירשבלום במחוזי) לאלתר עולה לכדי חוסר תום לב, השולל ממנה הגנות שמקנה לה הדין – רחוקה הדרך" (פס' 13). בנוסף, לפי קביעת בית-המשפט המחוזי, משניתן פסק הדין בעניין קירשבלום בעליון ביום 1.5.2022, פעלה רשות המיסים במהירות על-מנת ליישמו, וכבר משנת-המס 2022 נמנעה מלפעול לפי הפרקטיקה שנקבעה כבלתי-חוקית באופן חלוט; כך שקשה לייחֵס לרשות התנהלות בחוסר תום-לב ביחס להתדיינות דנן, בוודאי לא מהסוג המונע ממנה הגנות הקבועות בדין. השלישי, בדין נתן בית-המשפט המחוזי משקל מכריע לשיקול השמירה על הקופה הציבורית בבואו להחליט על גודל הקבוצה.

לאור כל האמור, קבע השופט גרוסקופף, כי צדק בית-המשפט המחוזי בקביעתו כי אין הצדקה בענייננו לחרוג מנוסחת האיזון שנקבעה בעניין קירשבלום בעליון.
נוסחה זו נותנת, במסגרת ההליך הייצוגי, ביטוי הולם לשני השיקולים העיקריים שעומדים על הפרק – אכיפת הדין והגנת זכויות הנישומים מזה, וההגנה על התקציב הציבורי מזה.
באיזון בין השניים, הנוסחה מובילה לתוצאה ראויה והוגנת: רשות המיסים חויבה בהשבה גם לגבי רכיב הקרן, אך זאת רק ביחס לאותם נישומים שנגרם להם חיסרון כיס בהשוואה לקריטריון של תשלום מס אמת, ורק בגובה גביית היֶתֶר לעומת מס האמת.

משכך, הערעור נדחה, תוך שנקבע, כי בנסיבות העניין התובע המיַיצג ייש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום מתון של 5,000 ₪.