מיסוי שוק ההון

סיווּגם המיסויי של הכנסות והפסדים פיננסיים

סיווּגם של הכנסות/הפסדים ממכירת נכסים פיננסיים

כללי

כאמור, הכנסות ממכירת נכסים פיננסיים מתחלקות לשני סוגים: הכנסה ממכירה פיננסית המהווה הכנסה עסקית החייבת במס הכנסה (הכנסה אקטיבית ממכירה פיננסית); והכנסה ממכירה פיננסית המהווה הכנסה הונית (רווח הון ממכירה פיננסית).

ההבחנה בין שני סוגי ההכנסות כאמור אוצרת בחוּבּה חשיבות רבה, כגון: לעניין הזכאות להקלות ופטורים ממס, שיעורי המס, כללי קיזוז הפסדים, שאלת החבות בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות וכו'.

המבחנים לסיווּגן של הכנסות ממכירת נכסים פיננסיים

קיימים שלושה מבחנים עיקריים לצורך ההבחנה בין הכנסה אקטיבית ממכירה פיננסית לבין רווח הון ממכירה פיננסית: מבחן סיווּגו של המשקיע, מבחן הפעילות העסקית ומבחן האינטגרליות. מבחנים אלה תקפים גם לצורך ההבחנה בין הפסד אקטיבי ממכירה פיננסית לבין הפסד הון ממכירה פיננסית.

מבחן סיווּגו של המשקיע

מבחן זה נדרש לשאלה, האם עיסוקו של המשקיע הינו בתחום ההשקעות הפיננסיות.

היה ואכן מדובר במשקיע שעיסוקו הינו בתחום ההשקעות הפיננסיות (כגון: בנק, חברת ביטוח וכיו"ב גופים שעיסוקם בכסף), אזי הנטייה תהא לסַווג את הכנסותיו/הפסדיו ממכירות פיננסיות כאקטיבייים.
עם זאת, גם הכנסות/הפסדים ממכירות פיננסיות של משקיעים שעיסוקם אינו בתחום ההשקעות הפיננסיות עשויים להיחשב לאקטיביים. זאת, בנסיבות בהן מתקיים לגבי אותם משקיעים מבחן הפעילות העסקית או מבחן האינטגרליות.

מבחן הפעילות העסקית

כללי

לפי מבחן הפעילות העסקית, יש לנתח את פעילותו הפיננסית של המשקיע ולבחון האם היא מגיעה כדי עסק. דהיינו, הכנסות/הפסדים ממכירה פיננסיות שנוצרו למשקיע ייחשבו לאקטיביים אף אם הם לא בתחום עיסוקו "העיקרי" ובלבד שהם, כשלעצמם, מגיעים כדי עסק.

מבחן הפעילות העסקית כולל מספר מבחני-משנה. החלת מבחני-המשנה השונים אינה קלה כלל ועיקר, שהרי פעילותו של המשקיע בשוק ההון עשויה לכלול סממנים עסקיים והשקָעָתיים גם יחד. אין זאת אלא, כי הפעלה נכונה של מבחני-המשנה השונים קשורה קשר הדוק בבירור מכלול העובדות והנסיבות של כל מקרה לגופו.

יש לציין, כי אין בהתקיימותו של מבחן אחד או אחדים ממבחני-המשנה השונים כדי להביא, בהכרח, לסיווּגם של הכנסות/הפסדים ממכירה פיננסית כאקטיביים. באופן דומה, אין היעדרו של אחד או אחדים מהם מחיֵיב את המסקנה ההפוכה, דהיינו שמדובר ברווח/הפסד הון ממכירה פיננסית.

עוד יצוין, כי נציבות מס הכנסה פרסמה, בחודש יולי 2004, חוזר מקצועי שעניינו בסיווג הכנסות ממכירת ניירות-ערך ומעסקאות עתידיות הנסחרים בבורסה כהכנסה פירותית או הונית (לצפייה בחוזר לחץ כאן).

מבחן התדירות

מבחן תדירות העסקאות הינו אחד המבחנים החשובים ביותר, הן לצורך ההבחנה בין הכנסה אקטיבית ממכירה פיננסית לבין רווח הון ממכירה פיננסית והן לצורך ההבחנה בין הכנסה פיננסית שוטפת אקטיבית לבין הכנסה פיננסית שוטפת פסיבית.

לפי מבחן זה, מספר רב של מכירות פיננסיות עשוי להצביע על פעילות עסקית, וכנגזר מכך, על סיווּגה של ההכנסה/הפסד מאותן מכירות כהכנסה/הפסד אקטיביים.

עם זאת, אין במבחן התדירות, כשלעצמו, כדי להכריע באופן קונקלוסיבי בשאלת סיווּגה של ההכנסה/הפסד. כמו-כן, לאור הפשטות היחסית של ביצוע פעולות בנכסים פיננסיים ובעיקר בכאלה הנסחרים בבורסה, סביר שתבוצענה פעולות רבות יותר בנכסים פיננסיים מאשר בנכסים אחרים, כגון במקרקעין.

בהקשר זה, ראוי לציין את הדוגמה שמובאת בסעיף 5.א לחוזר המקצועי של רשויות המס:  "ראובן, חסר הנסיון והבקיאות בתחום ניירות הערך, משקיע את חסכונותיו במניות. המניות מוחזקות לתקופה ממוצעת של חודשיים, ומבוצעות בהן כמה עשרות פעולות בחודש (או מספר גדול מכך כאשר הפעולות נעשות באמצעות מנהל תיקים ללא מעורבותו של ראובן). יש לסווג את ההכנסה של ראובן ממניותיו כהכנסה הונית".

יש לשים לב, כי הכנסה שמקורהּ במספר מצומצם של עסקאות ואף בעסקה חד-פעמית עשויה להיחשב להכנסה אקטיבית ממכירה פיננסית. הכַּוונה לאותם מקרים בהם מדובר בעסק או עסקת אקראי בעלי אופי מסחרי.

ככלל, אותם מבחנים המשמשים לצורך הקביעה האם הכנסה ממכירה פיננסית הינה עסקית, משמשים לרוב גם לסיווּגה של הכנסה ממכירה פיננסית כהכנסה מעסקה או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי. עם זאת, בניגוד לעסק שמשמעו המסגרת העסקית הקבועה והסדירה של פעילות המשקיע העונה על המבחנים שנקבעו לצורך סיווּגהּ ככזו, "עסקה או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי" מתייחסת לעסקאות פיננסיות שהן אקראיות (עסק אקראי) או עסקה בודדת (עסקת אקראי).

אומנם, הן הכנסה מעסק והן הכנסה מעסקה או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי – חייבות במס הכנסה בהיותן הכנסות אקטיביות. יחד עם זאת, לא תמיד תהיינה תוצאות המס זהות. כך, לסיווּגה של הכנסה ממכירה פיננסית כהכנסה מעסק או כהכנסה מעסקה או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי נודעת חשיבות לעניין קיזוז הפסדים, לשאלת תחולתו של חוק התיאומים ועוד.

מבחן טיב הנכס

לפי מבחן זה, יש להבחין בין נכסים פיננסיים שאופיָם גורם לכך שמימושם יניב הכנסה אקטיבית, בעוד שמימושם של נכסים אחרים מניב רווחי הון.

כך, למשל, השקעה בקרנות נאמנות "סולידיות" תיחשב, בדרך-כלל, להשקעה הונית באופיהּ. לעומת זאת, רווחים שמקורם בהשקעות ספקולטיביות בנכסים פיננסיים נגזרים יסוּוגו, בדרך-כלל, כהכנסה עסקית.

מובן שאין במבחן טיב הנכס כדי להכריע באופן קונקלוסיבי בשאלת סיווּגה של ההכנסה (או ההפסד) שנוצרה במכירתו ויש לבחון את מכלול נסיבות ההשקעה. שהרי, בהחלט ניתן לבצע ספקולציות בנכסים פיננסיים הנחשבים לסולידיים.

מבחן משך ההחזקה

מבחן משך ההחזקה הינו אחד המבחנים החשובים ביותר לצורך ההבחנה בין הכנסה אקטיבית ממכירה פיננסית לבין רווח הון ממכירה פיננסית (כמו גם לגבי הפסדים כאמור). למבחן זה חשיבות רבה גם לשאלת סיווּגה של הכנסה ממכירה פיננסית ככזו הנחשבת להכנסה מעסקת אקראי בעלי אופי מסחרי.

תקופת החזקה ארוכה מטה את הכף לעבר הסיווג ההוני של ההכנסה, שכּן בעוד שפעולה מסחרית מבוססת על מחזוריות ושימוש מהיר בהון חוזר, השקעה הונית נועדה לשמור על כספו של המשקיע לאורך זמן.

עם זאת, אם קיים טעם ענייני למימוש המהיר של הנכס הפיננסי, המעיד על השקעה בפעילות הונית, הרי שייתכן ונמצא כי פעילותו של המשקיע הינה הונית ולא עסקית.

מבחן המומחיות

לפי מבחן זה, מומחיותו של המשקיע בתחום הפיננסי משמשת אַמַת מידה לסיווג הכנסותיו/הפסדיו ממכירות פיננסיות כעסקיים באופייָם. דהיינו, ככל שמומחיות המשקיע בתחום הפיננסי גדולה יותר, ניטה לסַווג את הכנסותיו/הפסדיו כאקטיביים.

עם זאת, אין במבחן זה, כשלעצמו, כדי לשוות לפעילותו של המשקיע אופי עסקי, שהרי אחרת, יהיה כל חובב-מומחה לאיש מסחר ועסקים.

מבחן המימון

כאשר פעילותו של המשקיע ממומנת על-ידי הלוואות, ניטה לסבור, כי המדובר בפעילות עסקית. וזאת מדוע? השקעה נעשית, מִטֶבַע הדברים, בכספים המצויים ברשותו של המשקיע. מכאן, ששימוש במימון זר מצביע, ולוּ לכאורה, על רצונו של המשקיע ליצור "יש מאַיִן", ובתור שכזה הוא אוצֵר בחוּבּו סממנים עסקיים. מובן, שיש להידרש לעלות האשראי ותנאיו השונים.

עם זאת, יש לזכור, כי גם במבחן המימון אין כדי להכריע בסוגיית אופי העִסקה והוא מצטרף ליתר המבחנים.

מבחן ההיקף הכספי

לפי מבחן זה, פעילות שהיקפה הכספי הינו רחב בהשוואה להיקף מקורותיו של מְבצעה תיחשב כבעלת סממנים עסקיים.

מנגד, לעיתים, היקף כספי נרחב עשוי להצביע דווקא על פעילות השקעתית. על-כן, רצוי לראות במבחן ההיקף הכספי מבחן עזר בלבד לשם סיווּגה של הפעילות הנבחנת.

מבחן המנגנון

קיומו של מנגנון מנהלי המאפשר שליטה, ניהול ופיקוח, עשוי להעיד על סיווּגה העסקי של הפעילות המתבצעת באמצעות אותו מנגנון.

עם זאת, ספק אם יש לייחֵס משמעות רבה למבחן זה לצורך סיווּגם של הכנסות/הפסדים ממכירה פיננסית. שהרי, השקעה בנכסים פיננסיים אינה כרוכה, ברוב המקרים, בפעילות ארגונית נרחבת, ולמעשה, מספיק לפתוח חשבון ניירות-ערך ולתת הוראות קניה ומכירה.

מבחן מידת המעורבות

מידת מעורבותו של המשקיע בפעילות הפיננסית מהווה מבחן נוסף לסיווּגם של הכנסות/הפסדים ממכירה פיננסית. מעורבות כאמור מעידה על פעילות אקטיבית וככל שזו תהא רבה יותר, ניטה לסַווג את ההכנסות/הפסדים שמקורם בפעילות זו כאקטיביים.

מבחן האינטגרליות

הכנסה עסקית אינה מוגבלת רק לתקבולים שמקורם בפעילותו העיקרית של העסק, אלא כוללת כל הכנסה הנובעת מהשקעה פיננסית שהיא אינטגרלית לעסק ושמקורותיה הכספיים לא נותקו ממעגל העסקים הרגיל של המשקיע.

כלומר, כאשר הפעילות הפיננסית הינה חלק אינטגרלי מהפעילות העסקית והכסף שהושקע לשם כך לא נותק ממעגל העסקים, אזי ההכנסות הפיננסיות הנובעות מההשקעה כאמור תסוּוגנה כהכנסות אקטיביות. כך הם גם פני הדברים לגבי הפסדים פיננסיים המהווים חלק אינטגרלי מהפעילות העסקית.

לדיון מקיף בנושא סיווּגם של הכנסות/הפסדים ממכירת נכסים פיננסיים, ראו פרק 6 בספרנו מיסוי שוק ההון.