אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

נפתחה האפשרות להגשת תביעות בגין מבצע "שאגת הארי" במסלולים המיועדים לעסקים ביישובי הצפון לחודשים מאי-יוני 2026

ביום 15.7.2026 פורסמה הודעתה בנושא של דוברוּת רשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

תיקון 11 לחוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות

חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות, תשנ"ו-1996 ("חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות" או "החוק") קובע,* כי על אף הוראות כל דין לא יראו תשלום** שניתן למקבל*** כהכנסה כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, כשכר או כתמורה בְּשל עסקה לפי חוק מע"מ**** וכהכנסה לעניין חוק הביטוח הלאומי (למעט לענין ביטוח נפגעי עבודה) ולעניין חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

* סעיף 2(א) לחוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות. אך ראו סעיף 2(א1) לחוק הקובע, כי יראו תשלום שניתן למקבל שהוא נער כהכנסת עבודה, כמשמעותה בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ותחולנה לגבּיה הוראות סעיף 164 לפקודה.

המונח "תשלום"** מוגדר בסעיף 1 לחוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות כ"תמורה, בכסף או בשווה כסף, בעד עבודה או שירות בשל הבחירות, שנעשו בתקופת הבחירות, בעד הסעת נוסעים או הובלה או החזר הוצאות בשל הבחירות שבוצעו או הוצאו, לפי הענין, בתקופת הבחירות, עד לסכום של 18,000 שקלים חדשים, ובלבד שלא ניתנה במהלך עסקו, משלח ידו או עבודתו של המקבל".

* המונח "מקבל"** מוגדר בסעיף 1 לחוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות כ"מי שמקבל תשלום מאת משלם או מטעמו ובלבד שהוא מועסק על ידי המשלם, או נותן לו שירות, לפי הענין, בתקופת הבחירות בלבד, ואולם לענין מי שמועסק כמזכיר ועדת קלפי ביום הבחירות על ידי משלם כאמור בפסקה (2) להגדרה "משלם" – אף אם אינו מועסק בתקופת בחירות בלבד".

**** למעט לגבי תשלום שניתן למקבל תמורת נכס שהוא מוכר במהלך עסקיו או תמורת שירות שהוא נותן במהלך עסקיו.

עוד נקבע,* כי מקבל שאינו נער חייב במס בשיעור של 25% ("המס המיוחד") לגבי תשלום (כהגדרתו לעיל) ללא זכות לניכוי, לקיזוז, לפטוֹר או להפחתה כלשהם.

* סעיף 2(ב) לחוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 16.7.2026 פורסם חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ"ו-2026 ("חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש") (קישור לחוק הבחירות לכנסת העשרים ושש) שבמסגרתו נכלל, בין היתר, תיקון עקיף (תיקון מס' 11) לחוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות.*

* ראו סעיף 10 לחוק הבחירות לכנסת העשרים ושש.

במסגרת התיקון האמור נקבע, כי המס המיוחד יהיה בשיעור 18%.

הצהרת הון מקוּונת

שלשום, 19.7.2026, פורסמו ברשומות כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון), התשפ"ו-2026 ("הכללים") (קישור לכללים).

במסגרת הכללים נקבע, כי הצהרת הון* תוגש באופן מקוּון וכי הנתונים הנדרשים להגשת הההצהרה ישודרו בטופס הדיווח המקוּון.**

* וליתר דיוק "דוח" המוגדר בסעיף 1 לכללים כ"דוח על הונו ונכסיו של יחיד לפי סעיף 135(1)(א) לפקודה".

"טופס דיווח מקוון"** מוגדר בסעיף 1 לכללים כ"טופס שקבע המנהל מכוח סמכותו לפי סעיף 240ב(א) לפקודה, המשמש לצורך או לפי תקנות מס הכנסה (טופס דין וחשבון), התשמ"ב-1982 דיווח מקוון וניתן למילוי באופן אלקטרוני, כפי שהוא מפורסם, במועד הדיווח, במערכת הדיווח".

הכללים יחולו על הגשת הצהרה הון באופן מקוּון שהֵחלה ביום 19.7.2026 ואילך.

טיוטת מתווה לקליטת כספים דיגיטליים במערכת הבנקאית

ביום 9.5.2022, לאור העלייה בהיקפי הפעילות במטבע וירטואלי של לקוחות המערכת הבנקאית, פרסם המפקח על הבנקים עדכון להוראת ניהול בנקאי תקין מס' 411 שכָּלל את הוספת סעיף 87א להוראה בנושא "שירותי תשלום אגב פעילות במטבע וירטואלי של לקוחות".*

* למַעבר להוראה האמורה, כנוסחהּ לאחַר הוספת אותו סעיף 87א, לחצו כאן.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה טיוטת עדכון לאותו סעיף 87א המחדדת את הנדרש מהמערכת הבנקאית בכל הקשור לקבלת הכספים שמקורה בפעילות זו, כדי לתמוך בהרחבת שירותי התשלום בנוגע לפעילות במטבע וירטואלי.
להורדת טיוטת העדכון, לחצו כאן.

חוזר בנושא חוק עידוד עלייה לישראל וחזרה אליה

רקע

במבזק מס' 2176 מיום 5.4.2026 דיווחנו על פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו-2026 ("חוק ההתייעלות הכלכלית") (קישור לחוק ההתייעלות).

נזכיר, כי במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית חוּקק, בין היתר, חוק עידוד עלייה לישראל וחזרה אליה (הוראת שעה), התשפ"ו-2026 (ראו סעיפים 9-8 לחוק ההתייעלות הכלכלית, המהווים את פרק ד לחוק האמור) ("חוק עידוד עלייה לישראל" או "החוק") הכולל הוראת-שעה שבמסגרתה נקבעו תמריצי מיסוי למַעבר לישראל לפי העקרונות הבאים:

ההטבה תינתן לעולה* שהָיה תושב ישראל לראשונה בתקופה 31.12.2026-5.11.2025 וכן לתושב חוזר ותיק** ששב והיה לתושב ישראל בתקופה האמורה, ובלבד שהיחיד לא חדל להיות תושב ישראל במהלך אחת משנות-המס 2028 או 2029 ולא שהה בישראל פחות מ-75 ימים באחת מאותן השנים ("היחיד הזכאי").
* "עולה" מוגדר כיחיד שבידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, או מי שנמנה עם סוג בני אדם שנקבע לגביהם שזכאים לסל קליטה לפי סעיף 2 לחוק סל קליטה, התשנ"ה-1994, אך למעט מי שאזרחותו הישראלית בוטלה על-פי סעיף 11 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952.
** "תושב חוזר ותיק" הינו כהגדרתו בסעיף 14(א) לפקודת מס הכנסה ובלבד שבידו תעודת תושב חוזר שהנפיק לו משרד העלייה והקליטה.
ההכנסה המזכה* של היחיד הזכאי שהופקה או שנצמחה בישראל בעת שהיחיד הזכאי היה תושב ישראל, תהיה פטורה ממס לפי המפורט להלן: (א) בשנת-המס 2026 – עד לתקרת הכנסה של 600,000 ₪, אלא אם ההכנסה התקבלה מקרוב**** שאז תקרת ההכנסה תהיה 140,000 ₪;***** (ב) בשנות-המס 2027 ו-2028 – עד לתקרת הכנסה של מיליון ₪, לכל שנה, אלא אם ההכנסה התקבלה מקרוב**** שאז תקרת ההכנסה תהיה 140,000 ₪, לכל שנה;***** (ג) בשנת 2029 – עד לתקרת הכנסה של 350,000 ₪, אלא אם ההכנסה התקבלה מקרוב**** שאז תקרת ההכנסה תהיה 140,000 ₪;***** (ד) בשנת 2030 – עד לתקרת הכנסה של 150,000 ₪.
* "הכנסה מזכה" מוגדרת כהכנסה חייבת שהיא הכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(1) או (2) לפקודה, שאינה "הכנסה אחרת"** ואינה הכנסה המיוחסת לעולה או לתושב חוזר ותיק מתאגיד שקוף,*** למעט הכנסה מתאגיד שקוף*** המיוחסת לעולה או לתושב חוזר ותיק לפי סעיף 62א לפקודה.
** "הכנסה אחרת" הינה כהגדרתה בסעיף 62א(ד) לפקודת מס הכנסה, דהיינו כל אחת מהכנסות אלו, לרבות הכנסה כאמור שנחשבת כהכנסה מעסק: (1) הכנסה מריבית, מהפרשי הצמדה או מדמי ניכיון; (2) הכנסה מדיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה; (3) הכנסה מדמי שכירות; (4) תמורה ממכירת נכס, כמשמעותה בסעיף 88 לפקודה; (5) הכנסה ממכירת נייר ערך כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה המהווה מלאי עסקי; (6) תמורה ממכירת זכות במקרקעין, לרבות זכות במקרקעין שאילו הייתה בישראל הייתה זכות במקרקעין, או זכות באיגוד מקרקעין, לרבות איגוד שבבעלותו מקרקעין, שאילו היו בישראל היה איגוד מקרקעין.
*** "תאגיד שקוף" הינו כהגדרתו בסעיף 64(א) לפקודת מס הכנסה (כלומר, חבר-בני-אדם שרווחיו והפסדיו מיוחסים לבעלי הזכויות בו) שעולה או תושב חוזר ותיק הוא בעל מניות מהותי בו, אך למעט תאגיד כאמור שבבעלותו המלאה של עולה או תושב חוזר ותיק כאמור.
**** "קרוב" הינו כהגדרתו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, למעט חברה שבבעלות המלאה של העולה.
***** ככל שיש לזכאי הכנסה מזכה שהתקבלה מקרוב והכנסה מזכה שלא התקבלה מקרוב, סך הסכום הפטוּר לא יעלה על התקרה הקבועה לגבי הכנסה מזכה שמקורהּ לא מקרוב.
לגבי שנת-המס 2026 תקרת ההכנסה הפטורה תחושב באופן יחסי לתקופת תושבותו בישראל של הזכאי בשנה האמורה.
לעניין בחינת המועד שבו היה הזכאי לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק כהגדרתו לעיל, לא תחולנה הוראות סעיף 14(ב)(1) לפקודת מס הכנסה (שעניינן בשנת הסתגלות).
הכנסתו מעסק של חבר-בני-אדם תושב-חוץ, אשר הופקה בישראל בְּשל יגיעתו האישית של היחיד הזכאי בשנות-המס 2026 עד 2030 תהיה פטורה ממס, אלא אם כן חבר-בני-האדם ביקש אחרת, ובלבד שלאותו חֶבר לא הייתה הכנסה מעסק שהופקה בישראל אלמלא יגיעתו האישית של העולה או התושב החוזר הוותיק. הוראה זו לא תחול בשני מקרים: האחד, אם הכנסתו מעסק של חבר-בני-האדם תושב-החוץ הופקה בישראל בְּשל יגיעתו האישית של היחיד הזכאי שהוא בעל מניות מהותי בחבר-בני-האדם תושב-החוץ; השני, לגבי חבר-בני-אדם תושב-חוץ שהוא תאגיד שקוף* – לגבי חֵלק ההכנסה המיוחס לבעל זכויות בתאגיד שהוא תושב ישראל.
* "תאגיד שקוף" הינו כהגדרתו בסעיף 64(א) לפקודת מס הכנסה (כלומר, חבר-בני-אדם שרווחיו והפסדיו מיוחסים לבעלי הזכויות בו) שעולה או תושב חוזר ותיק הוא בעל מניות מהותי בו, אך למעט תאגיד כאמור שבבעלותו המלאה של עולה או תושב חוזר ותיק כאמור.

עוד נזכיר, כי תחילתו של חוק עידוד עלייה לישראל נקבעה רטרואקטיבית ליום 1.1.2026 וזאת לגבי הכנסות מזכות שהופקו או שנצמחו בישראל של יחיד זכאי מהיום שבו היה לתושב ישראל לראשונה (ככל שמדובר בעולה) או לתושב ישראל (ככל שמדובר בתושב חוזר ותיק).

החוזר

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסם חוזר מס הכנסה מס' 7/2026 בנושא "הוראת השעה 'חוק עידוד עלייה לישראל וחזרה אליה'" ("החוזר") (קישור לחוזר).

במסגרת החוזר מפורטים, בין היתר, התנאים המצטברים לקבלת הטבות המס המנויות בחוק עידוד עלייה לישראל וכן האפשרות (המורכבת למדיי, כל שכּן בהינתן העובדה שמדובר בחלק מהמקרים בעולים חדשים שאינם דוברי עברית) לקבל את הטבות המס (בכפוף לתקרה ובתנאי שמקור ההכנסה אינו מ"קרוב") באמצעות בקשה מקדמית לתיאום מס (לגבי שכיר) או להקטנת שיעור המקדמות (לגבי עצמאי) על-ידי הגשת טופס בצירוף מסמכים ופלט מתוך סימולטור הבוחֶן את ימי השהִייה של המבקש.

תשומת לבכם, בין היתר, לדגשים הבאים המצוינים בחוזר:

במקרים בהם קיימים פערים בין המועד שבו העביר היחיד את מרכז חייו לישראל והפך לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק לבין המועד שבו הוא הוכר על-ידי משרד הקליטה כ"עולה" או כ"תושב חוזר", המועד שבו העביר בפועל את מרכז חייו לישראל יהיה המועד הקובע לצורך עמידה בתנאי לקבלת ההטבה (סעיף 4ב לחוזר);
"הכנסה מזכה" תוגדר כזו רק אם היא משַקפת את תרומתו של היחיד להפקת ההכנסה (סעיף 5ה לחוזר);
ההטבה על הכנסה מ"קרוב" תינתן אך ורק במסגרת הגשת דוח שנתי ולא במסגרת תיאום מס (סעיף 6ד לחוזר);
במצבים של יציאה זמנית של היחיד המוטב מישראל באחת מהשנים 2028 ו/או 2029 (והוא שהה בישראל פחות מ-75 ימים) אך היחיד חוזר וממשיך לקיים תושבוּת בישראל מבלי שניתק את מרכז חייו מישראל, הטבת המס שקיבל בשנים 2026 או 2027 לא תבוטל (סעיף 14 סיפא לחוזר);
במצב בו ליחיד הכנסה מיגיעה אישית אשר הופקה בחלקהּ בישראל וחלקהּ מחוץ לישראל ('הכנסה מעורבת'), חלק ההכנסה המיוחס לפעילותו בחו"ל יהיה פטוּר במלואו בהתאם לסעיף 14 לפקודה ואילו חלק ההכנסה המיוחס לפעילותו בישראל יהיה פטוּר בהתאם לחוק עידוד עלייה לישראל רק עד גובה התקרה הנקובה בחוק והמתייחסת לשנת-המס (סעיף 15 לחוזר).

מע"מ בחילוט ערבויות

ביום 13.7.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בענייין אורתם סהר תשתיות ובניה בע"מ.

להלן תמצית העוּבדות:
המערערות הן חברות בפירוק שפעלו בענף הבנייה ונתנו, בזמנים הרלוונטיים לערעור, שירותי בנייה לחברות ולגופים יזמיים שהזמינו מהן שירותי בנייה בפרויקטים שיזמו ("המזמינים").
המערערות התקשרו עם המזמינים בהסכמים פאושליים* במסגרתם התחייבו המערערות לבצע את עבודות הבנייה בתנאים מסוימים, ובכללם עמידה במועדים ספציפיים, וכן התחייבו לספֵּק תקופת בֶּדֶק (תקופת אחריות בה המערערות חייבות בתיקון פגמים וליקויים שמתגלים לאחַר גמר הביצוע).

* הסכמים נפוצים בענף הבנייה שתמורתם סופית וקבועה מראש ומשולמת לנותן השירותים כנגד ביצוע העבודה בכללותה, מבלי להתחשב בכמויות חומרי הגלם או שעות העבודה שבוצעו בפועל.

להבטחת התחייבויותיהן של המערערות לביצוע עבודות הבנייה ולמתן אחריות הבֶּדֶק, העמידו המערערות ערבויות בנקאיות אוטונומיות לטובת המזמינים – ערבות ביצוע וערבות בֶּדֶק.
במהלך השנים נקלעו המערערות לקשיים כלכליים ולא יכלו להמשיך ולבצע את התחייבויותיהן כלפי המזמינים, בין אם בקשר לביצוע עבודות הבנייה, ובין אם בקשר למתן אחריות הבֶּדֶק.
בתוך כך, בשנים 2016 ו-2019 נפתחו בבית-המשפט הליכי חדלות פירעון בעניינן של המערערות. במסגרת הליכים אלה, נתן בית-המשפט של חדלות פירעון צו להקפאת הליכים והוא מינה נאמנים למערערות.
שעה שהמערערות לא עמדו בהתחייבויותיהן כלפיהם, ביקשו המזמינים לחלט את ערבויות הביצוע והבֶּדֶק שהעמידו המערערות לטובתם. אולם, על אף שמדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות, בית-המשפט של חדלות פירעון הורה באופן גורף כי "[...] לא יהיה חילוט אוטומטי של ערבויות [...] אלא כל פרויקט יידרש לבירור בבית המשפט, לרבות נושא מימוש הערבויות שניתנו לטובת מזמין זה או אחר".
אי לכך, המזמינים פנו אל הנאמנים והגיעו יחד להסכמות בקשר לחילוט הערבויות, תוך שבמרבית הפרויקטים הוסכם כי חלק מסוים בלבד מהערבות יחולט, וזאת בהתאם לנזקים שנגרמו למזמינים בפועל.
בגין הערבויות שחילטו המזמינים, הנפיקו המערערות הודעות זיכוי למזמינים, המקטינות את מחיר העִסקה המקורי. המערערות התאימו את הודעות הזיכוי לחשבוניות שונות שהוציאו למזמינים כך שסכום הודעות הזיכוי יתאים לסכום החשבוניות, מבלי שהחשבוניות יתארו בהכרח את השירות שלא סופק. במקביל, וכנגד אותן הודעות זיכוי, הקטינו המערערות את מס העסקאות ששילמו למשיב בגין העסקאות המקוריות, בסך כולל של כ-12 מיליון ₪.
לעמדת המשיב (מנהל מע"מ גוש דן), חילוט הערבויות אינו משַקף השבה של תשלום ששולם ביֶתֶר, אלא פיצוי בגין נזקים שאינו מאפשר הקטנת מחיר עסקה. כן טען המשיב, כי המערערות לא שייכו את הודעות הזיכוי לחשבוניות ספציפיות שמתארות את השירות שלא סופק, ומשכך הן לא עמדו בהוראות סעיף 23א(2)(א)(2) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973, במשולב עם תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ו-1976 (ביחד: "הוראות ניהול פנקסים"). לפיכך, המשיב הוציא שומה למערערות ביחס לסכום הנ"ל.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הערעור תוך חיוב המשיב בהוצאות המערערות בסך של 75,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

השופטת סרוסי קבעה, כי יש להבחין בין שני סוגי תשלומים למזמינים: האחד, תשלום שנעשה באמצעות חילוט הערבוּת שנועד להשיב למזמינים תמורה עודפת ששילמו עבוּר עבודה שלא בוצעה או התחייבות שלא מולאה; והשני, תשלום שנעשה באמצעות חילוט ערבוּת שנועד לפַצות את המזמינים עבוּר נזקים שנגרמו להם כתוצאה מאי-קיום ההתחייבויות של המערערות.

בכל הנוגע לסוג התשלומים הראשון – השבת תמורה ששולמה ביֶתֶר – קבעה השופטת, תוך שהיא מַפנה לפסקי-הדין בעניין שגשוג מקרקעין ונדל"ן בע"מ (ע"ש (מחוזי ת"א) 1031/05) ובעניין ליאר – חברה לבניין בע"מ (בש"א (מחוזי י-ם) 7794/07), כי המקרה פשוט יחסית ואין ולא יכולה להיות מחלוקת כי תשלום מֵעין זה מהווה הקטנת מחיר עסקה.
בעניין זה, דחתה השופטת את טענת המשיב, כי חילוט הערבויות במקרה דנן מהווה אך פיצוי על נזקים שגרמו המערערות; וכן דחתה את טענתו לפיה החלוקה בין ערבויות הבדק לערבויות הביצוע מהווה הרחבת חזית אסורה.

בכל הנוגע לסוג התשלומים השני – חילוט ערבויות כפיצוי עבור נזקים שנגרמו למזמינים – קבעה השופטת סרוסי, כי הגם שהמקרה מעט יותר מורכב, הרי שבנסיבות המקרה דנן המצב אינו שונה מהותית מאשר החזר תשלום ששולם ביֶתֶר.
וכך היא קבעה (פס' 63): "הפיצויים ששולמו למזמינים מקורם באי-קיום התחייבויות של המערערות, שנקבעו בהסכמי ההתקשרות עם המזמינים. ממכלול הראיות שהוצגו לפניי עולה, כי הערבויות שחולטו שימשו כפיצוי למזמינים עבור שירותים שהמערערות לא סיפקו להם כפי המוסכם בחוזי ההתקשרות. כך, המזמינים והמערערות הסכימו בהסכמי ההתקשרות על תמורה מסוימת שתשולם למערערות, עבור סל שירותים שיעניקו המערערות למזמינים, לרבות עמידה במועדים מסוימים. המערערות העניקו שירותים פחותים מאשר השירותים שהתחייבו לתת ושביחס אליהם הוסכם המחיר המקורי. המזמינים חילטו חלק מן הערבויות, לאחר משא ומתן אל מול הנאמנים ובאישור בית המשפט, כפיצוי עבור הנזקים שנגרמו להם כתוצאה משירותים שלא סופקו כפי המוסכם בחוזי ההתקשרות. חילוט הערבויות שימש למעשה התאמת התמורה ששילמו המזמינים, לשירותים שהעניקו המערערות בפועל. הדבר מהווה הקטנת מחיר עסקה, המזכה בהחזר מס עסקאות ששולם."

השופטת הוסיפה וציינה, תוך שהיא מַפנה, בין היתר, להחלטת מיסוי מיום 2.9.2013 שלא פורסמה (ראו פס' 69) וכן להחלטת מיסוי מס' 2003/18 (קישור להחלטה), כי המשיב עצמו קבע שפיצויים עבוּר נזקים שנובעים מאי-קיום העִסקה המקורית מהווים הקטנת מחיר עסקה; וכי הדברים אף עולים מסעיף 7(2) לחוק מע"מ שקובע, כי "מחירה של עסקה הוא התמורה שהוסכם עליה, לרבות – [...] פיצויים בשל הפרת ההסכם כשאין עמה ביטול העסקה".

בהמשך הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לטענת המשיב לפיה הבנק הוא ששילם את התשלומים למזמינים ולא המערערות, ודחתה אותה. זאת, הן מהטעם שמדובר בטענה המערבת עובדה ומשפט (ולא טענה משפטית גרידא כטענת המשיב) המהווה הרחבת חזית אסורה (הטענה עלתה לראשונה במהלך דיון ההוכחות וזִכרה לא בא בהחלטה בהשגה, בכתבי הטענות או בתצהירים מטעם המשיב) והן לאור טענת המערערות, שלא בוררה עד תום, כי הן אלו ששילמו למזמינים את הכספים מבּחינה מהותית, ואף מעשית, באמצעות הבנק.

לבסוף, נדרשה השופטת לטענת המשיב כי הקטנת מחיר העִסקה תגרום לנזק לקופת המדינה משום שהעוסק החדש שיחליף את המערערות ינכה את מס התשומות בגין ביצוע העבודה כמו גם לטענת המשיב ביחס לקיום הוראות סעיף 23א להוראות ניהול פנקסים – ודחתה אותן תוך שהיא קובעת, כי לא מצאה פגם בשיטה בה נקטו המערערות – שיוך הודעת הזיכוי לחשבוניות מסוימות לפי סכומן של החשבוניות באופן שיתאים לסכום הודעת הזיכוי.

דחיית טענה לנאמנות במקרקעין

ביום 13.7.2026 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין סאלם.

להלן תמצית העוּבדות:
ביום 5.6.2002 הקים העורר את חברת אליהו וסימה השקעות ונכסים בע"מ ("החברה") ובהתאם לתקנון ההתאגדות נרשם כמחזיק ב-100% ממניותיה.
ביום 9.2.2003 הוגשה לרשם החברות "הודעה על העברת מניות בחברה פרטית", לפיה הועברו 25% ממניות החברה מידי העורר לידי דודו, אליהו סלם ("אליהו"). סמוך לאחר מכן הפכה החברה לאיגוד מקרקעין.
בשנת 2010, כך לדברי העורר, נפטר אליהו.
ביום 29.9.2020, בחלוֹף למעלה מ-17 שנים ממועד הקמת החברה, שלח העורר למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נתניה) בהודעת דוא"ל "בקשה להארכת מועד להודעה על נאמנות", במסגרתה התבקש המשיב להכיר בהחזקת 25% מהמניות בחברה על-ידי אליהו כהחזקה בנאמנות, עבור העורר כנהנה. העורר טען, כי העברת המניות לידי אליהו בשנת 2003 נעשתה עֵקב טעות מצד העורר ביחס לדרישות הדין, היות שסבר כי כדי להפעיל את החברה באופן חוקי נדרש שיהיו לה שני בעלי מניות לפחות. עוד נטען, כי אליהו הלך לעולמו לאחַר העברת המניות לידיו וכי הוא כלל לא ידע על קיומה של החברה ואף לא ידע שהועברו לו המניות.
בהמשך לפנייתו זו, דיווח העורר למשיב ביום 2.3.2021 על עסקה במסגרתה הועברו לו בכובעו כנהנה 25% ממניות החברה, שהוחזקו על-ידי אליהו כנאמן ("העסקה"). לדיווח צוּרף הסכם העברת מניות מנאמן לנהנה מיום 24.1.2021 (דהיינו, תקופה ארוכה לאחַר פטירתו של אליהו), הודעה על נאמנות וכן בקשה להארכת מועד להגשת ההודעה על הנאמנות.
לאחַר שהתבקשו השלמוֹת על-ידי המשיב, הוגשה הצהרה על הִעסקה, חתומה על-ידי בתו של העורר, הגברת שרי חורי, באמצעות ייפוי כוח מאליהו.
ביום 28.10.2021 הוציא המשיב לעורר ולאליהו שומות מס רכישה ושבח (בהתאמה) לפי מיטב השפיטה בהן נקבע כי המסמכים שהועברו למשיב אינם מעידים על עסקה להעברת מניות לעורר, ואף אינם מבססים קיומה של נאמנות.
ביום 11.4.2022 דחה המשיב את בקשת העורר לעיון חוזר "בהעדר אינדיקציה לקיומה של נאמנות או לקיומה של עסקה בה הועברו המניות".
מכאן הערר שהתמקד בשתי שאלות עיקריות: האחת, האם יש להכיר בקיומה של עסקה, בה הועברו לעורר מניות מאליהו; והשנייה, בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם המניות הוחזקו על-ידי אליהו בנאמנות, טרם העברתן הנטענת לעורר.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ד"ר ש' בורנשטין (בהסכמת חברי הוועדה שמאי המקרקעין ג' גבאי וגב' ר' אשכנזי), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

השופט בורנשטין בָּחן את הראיות שהוצגו בפניו וקבע, כי בעת שנחתם הסכם העברת המניות בשמו של אליהו, שנים לאחַר פטירתו, ייפוי הכוח שהוענק לעורר כבר לא היה בתוקף,* ועל-כן בדין טען המשיב כי במצב דברים זה לא נערכה עסקה במקרקעין ולא הייתה העברה של 25% ממניות החברה מאליהו לעורר.

* ראו פסקות 31-26.

למעלה מן הצורך נדרש השופט בורנשטין לטענת הנאמנות ודחה אף אותה, בקובעו כי לא הובאו ראיות שיש בהן להוכיח את טענת העורר כי המניות הועברו לאליהו בשנת 2003 בנאמנות בלבד. "למעשה, העורר לא הציג בפנינו כל ראיה ישירה של ממש, למעט גרסתו בעל פה, שלא אחת עוררה תהיות, ואשר לעמדתי לא ניתן לתת בה כל אמון" (פס' 33).
בעניין זה, ובין היתר, ציין השופט, כי בהצהרות ההון של העורר לשנים 2008 ו-2014 צוין שברשותו 75% ממניות החברה ולא צוין כי הוא הבעלים בפועל גם של יתרת המניות בחברה (בשיעור 25%), כטענתו היום.
עוד, ובין היתר, ציין השופט, כי קיים קושי מיוחד בהכרה במוסד הנאמנות במקרה שלפנינו שעה שלגרסתו של העורר אליהו כְּלל לא ידע שהמניות הועברו לרשותו. "אכן, יש בכך לספק הסבר לאי-מילוי חובת הנאמן לדיווח שבסעיף 119 לחוק, כנזכר לעיל. אך בכך לא סגי. כינון יחסי נאמנות אינו יכול להתבצע כאקט חד-צדדי, בלא הסכמתו, ואף בלא ידיעתו, של הנאמן [...]" (פס' 55).

לבסוף, נדרש השופט בורנשטין לטענות העורר באשר לאופן ניהול ההליך השומתי ומתן ההחלטה על-ידי המשיב וקבע כי הגם שהתנהלותו הדיונית של המשיב בהליך השומה הייתה רחוקה ממיטבית אין לקבל את טענת העורר לפיה החלטת המשיב בעניינו התקבלה באיחור.

מחיקת תובענה ייצוגית כנגד רשות המיסים

בחודש יוני 2025 הגישה אפגד יזמות ובניה (2007) בע"מ תביעה לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד כנגד רשות המיסים ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית.
לטענת החברה, רשות המיסים אינה מכירה בכך שבעסקות מכר של דירות קבלן ("יד ראשונה") הכוללות תשלומים נדחים ניכרים (עסקות המוּכּרות בשם 20/80 או 10/90) מגולם רכיב מימון ולכן כוללת אותו במחיר העִסקה לצורכי מע"מ וכתוצאה מכך נגבה מס ביֶתֶר.
עוד נטען, כי עמדה זו של הרשות מפְלה את היזמים המציעים מבצעי 20/80 ו־10/90 ביחס למקרה של רכישת דירה באמצעות "הלוואת קבלן" אותה נוטל רוכש הדירה במישרין, ובמסגרתה מממן היזם את רכיב המימון באותה הלוואה. שכּן, במקרה זה, ועל-פי הנטען, מכירה הרשות ברכיב המימון בו נושא היזם במסגרת הליווי הפיננסי המוענק לפרויקט כרכיב שאינו נכלל במחיר העִסקה לצורכי מע"מ.*

* ראו החלטת מיסוי 6839/17 (קישור להחלטה).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 14.7.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט, מפי ס' הנשיא ר' וינוגרד, במסגרתו התובענה הייצוגית ובקשת האישור נמחקו ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

יצוין, כי בחודש מאי 2025 הוגשה תובענה נוספת נגד רשות המיסים לצד בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית,* וזאת ביחס למס הרכישה שגוֹבה רשות המיסים מציבור רוכשי הדירות באותם סוגי עסקות (20/80 או 10/90) בהתייחס לרכיב המימון ו/או הרכיב הנדחה המגולם באותן עסקות; וכי תובענה זו טרם הוכרעה.