25/05/2026: עדכוני מלחמה | מהלכים לשלילת אישורים של פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור | האם יש להתחשב בחבות המס בעת איזון שווי מניות חברה פרטית בגירושין? | גידול הון בלתי-מוסבר | סילוק על הסף של ערר מיסוי מקרקעין ועוד

הוראת ביצוע בנושא פיצויים בְּשל נזק עקיף בגין מבצע "שאגת הארי"

במבזק מס' 2180 מיום 6.5.2026 דיווחנו על פרסום חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו-2026 ("החוק") (קישור לחוק), שבמסגרתו תוקן חוק מס רכוש ונקבע מתווה סיוע לעסקים, להשתתפות בהוצאותיהם הקבועות וכן בחלק מהוצאות השכר.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי רשות המיסים פרסמה הוראת ביצוע הכוללת הנחיות לגבי הֶסדר הפיצוי שנקבע בחוק (הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין מס' 7/2026).
להורדת הוראת הביצוע, לחצו כאן.

נפתחה האפשרות להגשת תביעות נזק עקיף בגין מבצע "שאגת הארי"

ביום 17.5.2026 פורסמה הודעתה בנושא של דוברוּת רשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

נפתחה האפשרות להגשת תביעות בגין מבצע "שאגת הארי", במסלולים המיועדים לעסקים ביישובי הצפון

אתמול, 24.5.2026, פורסמה הודעתה בנושא של דוברוּת רשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

הָחל מיום 1.6.2026 תחול חובת מספר הקצאה בניכוי מס תשומות מ-5,000 ₪

אתמול, 24.5.2026, פורסמה הודעתה בנושא של רשות המיסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

מהלכים לשלילת אישורים של פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור

אתמול, 24.5.2026, פורסמה הודעתו בנושא של רו"ח (משפטן) רובי בוטבול, סמנכ"ל בכיר שומה וביקורת ברשות המיסים (קישור להודעה).

בגדרהּ של ההודעה צוין, כי בימים אלה נשלחים מכתבי התראה* לנישומים,** שיש להם אחד או יותר מהליקויים המפורטים להלן ובידיהם אישור פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור בתוקף: (א) לא הוגש דו"ח מפורט למע"מ בהתאם לקריטריונים המפורטים בפסקה 5.2.3 להוראת ביצוע מס' 2/2026 בנושא אישורי ניכוי מס במקור ואישורים לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים לשנת-המס 2026 (קישור להוראה); (ב) קיימים מחדלים בתחום הגבייה, דהיינו קיום חובות בהרשאה של מעל 10,000 ₪, וחובות קנס מינהלי במס הכנסה, ניכויים, מע"מ ומיסוי מקרקעין; (ג) נישומים בענפי כוח-אדם, קבלנים, הובלות, מסחר במתכות, מסחר בדלק ושמירה וניקיון, עם מחזוֹר במע"מ בשנים-עשר החודשים האחרונים של מעל מיליון ₪, ללא תיק ניכויים או שתיק הניכויים שלהם סגור או בלתי-פעיל. 

* במסגרת פעילות רשות המסים להגברת האכיפה והעמקת הגבייה, מבצעת הרשות מהלכים של שליחת מכתבי התראה לשלילת אישורים של פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור, וזאת בְּשל ליקויים שיש בתיק הנישום.

** ניתן לעיין ברשימת הלקוחות שקיבלו מכתבי התראה ושלילה בשאילתא 213 בלשונית "התפלגות מצב אישור", בעמודה "אישור+התראה".

עם זאת, על-פי המצוין בהודעה, ממהלך זה מועטה אוכלוסיית "זכאי חרבות ברזל", "זכאי עם כלביא" ו"זכאי שאגת הארי" – אוכלוסייה שנפגעה בתקופת המלחמה ואוכלוסיית אנשי המילואים.
עוד צוין בהודעה, כי במכתבי ההתראה צוינו הליקויים שהתגלו וניתנו לנישום 30 ימים להסרתם; וכי אם לאחַר תקופה זו לא יוסרו הליקויים, אזי יישלל האישור ותשלח הודעה לנישומים לגבי תוקף האישור. 

הודעה זו מצטרפת להודעות קודמות בנושא של רו"ח פזית קלימן, לשעבר סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המיסים, מיום 11.11.2025 (קישור להודעה), מיום 27.5.2025 (קישור להודעה), מיום 25.11.2024 (קישור להודעה), מיום 18.6.2024 (קישור להודעה), מיום 5.6.2023 (קישור להודעה), מיום 15.11.2021 (קישור להודעה) ומיום 14.6.2021 (קישור להודעה), להודעתה של רו"ח קלימן מיום 14.6.2021 בנושא "מהלכים לשלילת פטור מניכוי מס במקור – הנמקה 75 – חוסר במסמך מהותי"* ולהודעתה מיום 25.11.2024 (קישור להודעה).

* הנמקה 75 נרשמת כאשר בעת בדיקה ראשונית של הדו"ח השנתי במשרד השומה נמצא כי הדו"ח הוגש כשחסר בו מסמך מהותי שהיעדרו אינו גורם לכך שיראו בדו"ח ככזה שלא הוגש.

האם יש להתחשב בחבות המס בעת איזון שווי מניות חברה פרטית בגירושין?

ביום 14.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין י.י ו-נ.י.

בראשית הדברים, הציג בית-המשפט את שלוש הגישות המרכזיות שהתפתחו בפסיקה ביחס למחלוקת הנוגעת לניכוי מס רעיוני משווי של חברה לצורך חישוב דמי איזון משאבים בין בני-זוג מתגרשים: האחת, חלוקה על בסיס שווי ברוטו המתעלמת מהמס הרעיוני מאחַר שאירוע המימוש אינו ודאי ואינו מיידי (למשל: תיק בית הדין הרבני הגדול מספר 1325589/5 מיום 26.8.2024 (קישור לפסק-הדין)); השנייה, חלוקה על בסיס שווי נטו המנַכה את המס הרעיוני, בטענה שזהו שווי הנכס הכלכלי האמיתי למכירה (למשל: מאמרם של שחר ליפשיץ, שמואל מורן ואהוד שושן "איזון משאבים ברוטו או נטו?" (קישור למאמר)); והשלישית, הגישה הפרגמטית המכּירה בחבות הכלכלית העתידית וקובעת חויב מותנה דחוי במס או הפקדת סכום המס בנאמנות (למשל: תיק בית הדין הרבני הגדול בירושלים מספר 1325589/1 מיום 17.11.2022 (קישור לפסק-הדין)) או הפקדת סכום המס בנאמנות (תיק רבני 1325589/5 דלעיל).

לגופו של עניין, קבע בית-המשפט, כי בית-המשפט קמא נקט במודל המותנה אך הלך צעד נוסף כלפי המערער בכך שלא סימֵן תאריך יעד שאם עד אליו לא תתבצע עסקת מכר עם צד ג' תופטר המשיבה מחבות המס, וקבע כי בכל עת שיחול מס תחויב בו באופן יחסי גם המשיבה, אשר לא ערערה על פסק דינו של בית משפט קמא.
בנסיבות אלו, לא מצא בית-המשפט מקום להתערב במסקנתו זו של בית-המשפט קמא, הרשאי לפעול בעת ביצוע האיזון תוך בחינת שיקולי צדק, לא כל שכן לאור סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 המעניק שיקול דעת רחב לבית-המשפט בקביעת דרך איזון המשאבים.
וכך ציין בית-המשפט (פס' 25-24):
"בנדון חלפו כעשר שנים ממועד הקרע (בשנת 2016) – מניות החברה לא נמכרו והמערער הותיר אצלו – בכל התקופה האמורה – את רכיב המס (כשליש משווי המניות) מבלי להעבירו למערערת על אף פסק דינו של בית משפט קמא. במהלך תקופה זו נהנה המערער לבדו משווי סך כספי זה ורווחיו, אין בכך צדק ואף לא מראית פני צדק וכל אמירה אחרת, כגון 'אני מבקש לתת את תמורת ערכו האמתי של הנכס המגלם בתוכו את המס שעתיד להיות משולם גם אם לא ישולם בפועל' חוטאת לטעמינו לחובתו של בית המשפט לענייני משפחה 'לעשיית משפט צדק', כלשונו של סע' 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995. אפשר שנכון היה לקבוע מועד קצוב שאם עד אליו לא היה חל חיוב במס, אזי היה בן הזוג שאינו מחזיק במניות פטור כליל מן המס ולא נדרש להיאחז עד כלות בפעולותיו של מי שאינו בן זוגו עוד, ואולם מעת שהמשיבה לא מצאה לערער בעניין זה על פסק דינו של בית משפט קמא – איננו נדרשים להכריע בכך.
זאת ועוד, העובדה שבנם של הצדדים משמש כמנכ"ל באחת מחברות המערער, גם אם אין זו החברה הנדונה, יש גם בה ללמד כי ככל הנראה המניות לא תימכרנה לגורם חיצוני אלא תשארנה בסופו של יום בתוך המשפחה.
ולבסוף, לא מצאנו מקום בנדון לקבל את טענת המערער לפיה אם יחול חיוב מס בסופו של יום קיים חשש שהמשיבה לא תשלם לידיו תשלום זה. במסגרת הנכסים המשמעותיים שחולקו בין הצדדים בהליך איזון המשאבים, נכללים תשלומים חודשיים גבוהים להם זכאית המשיבה מהחברות השונות. לא קיים אפוא חשש אמיתי כי המערער לא יוכל לגבות את חלקה של המשיבה בתשלום המס ככל שיחול.
מכלל האמור עולה המסקנה כי דרך האיזון בה בחר בית משפט קמא על בסיס הסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון היא ראויה סבירה ורצויה בנסיבות העניין ואין כל מקום להתערב בה."

שומה בעקבות גידול הון בלתי-מוסבר

ביום 17.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין נסאסרה.

המערער, תושב רהט, התגורר בשנות-המס נושא הערעור, עם שתי נשותיו, אמו ושבעת ילדיו.
בדוחות שהגיש למשיב (פקיד-שומה באר-שבע) דיווח המערער על הכנסות מסופרמרקט שאותו הקים בשנת 2013, המצוי על הכביש הראשי בעיר רהט: בדוח השנתי לשנת 2019 דיווח המערער על מחזור הכנסות בסך 881,806 ₪ ועל הכנסה מעסק בסך 53,687 ₪; ובדוח השנתי לשנת 2020 דיווח על מחזור הכנסות בסך 914,121 ₪ ועל הכנסה מעסק בסך 51,121 ₪.
ביום 31.1.2021 נערך בביתו של המערער חיפוש על-ידי יחידת הבילוש של משטרת ישראל, בחשד להחזקת אמל"ח שלא כדין. במסגרת החיפוש נמצאו בביתו של המערער סכומי כסף רבים, במטבע ישראלי ובמטבע זר, בסכום כולל של כ-910,000 ₪. כמו כן, נמצאו בבית תכשיטים.
ביום 29.4.2021 אושרה בקשת המשיב לעקל ולתפוס את סכום הכסף שנתפס בביתו של המערער על-ידי משטרת ישראל, בהתאם להוראת סעיף 194 לפקודת מס הכנסה לאחַר שנמצא כי השומה שנקבעה בשלב א' נתמכת בראיות מהימנות וכי קיים חשש שהמס שנקבע בשומה לא ייגבה.
ביום 7.9.2025 הורשע המערער על-ידי בית-משפט השלום בבאר-שבע בשתי עבירות של השמטת הכנסה מדין וחשבון, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה ובעבירה של שימוש במרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, וביום 1.12.2025 נגזר דינו. ערעור שהגיש המערער לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע זה עדיין תלוי ועומד, ולפיכך לא מדובר בהרשעה בפסק-דין חלוט.
בנימוקי צו השומה מיום 11.3.2022, ציין המשיב, כי המערער הגיש שתי הצהרות הון: הראשונה, ליום 31.12.2013, הוגשה ביום 22.12.2014; והשנייה, ליום 31.12.2018, הוגשה ביום 5.3.2020.
צוין בנימוקים, כי בהשוואת הון שנערכה למערער בין נתוני הצהרת ההון השנייה, לבין אומדן ההון שעָרך המשיב בעקבות הממצאים שהתגלו במסגרת החיפוש שנערך בביתו (הכסף המזומן שנתפס בביתו וכן עלות בניית בית המגורים שבו התגורר המערער עם בני משפחתו) נמצא גידול הון בלתי-מוסבר בסך של 2,491,102 ₪.
הפרש ההון הבלתי-מוסבר יוחס באופן שווה לשתי השנים הפתוחות: 2020-2019, תוך שצוין, כי הסברי המערער אודות ירושה מאביו, קבלת סכומי כסף מאמו, מועד הבנייה ועלויות הבנייה, לא גובו באסמכתאות המאמתות את הטיעונים.
הכנסותיו של המערער חויבו במס בהתאם לסעיף 191ב לפקודת מס הכנסה, דהיינו בשיעורי המס המוגדלים בְּשל אי-ניהול פנקסים.
בנוסף, והיות שלא הוכח להנחת דעתו של המשיב כי המערער לא התרשל בהגשת הדוח, נקבע קנס גירעון בשיעור 15%.

בית-המשפט מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור ברובו תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 40,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

וכך, בין היתר, קבעה השופטת (פס' 23, 27 ו-30):
"מעבר לדיווח על הכנסה זעומה ובלתי סבירה, מלמדות הראיות על העלמת הכנסות שיטתית מצדו של המערער, אי סדרים בניהול הספרים, דיווח כוזב לפקיד השומה על ההכנסות מהסופר מרקט, וכפועל יוצא התחמקות מתשלום המס על הכנסתו החייבת של המערער.
[...]
מעדותו של המערער ומחקירתו במשטרה ניתן כאמור ללמוד על אי רישום שיטתי של תקבולים המתקבלים בעסק, במיוחד של תשלומים במזומן, בתואנה שהפועל הפלסטינאי או ילדיו של המערער העובדים בעסק אינם רושמים את התקבולים.
[...]
לסיכום נקודה זו, ניתן ללמוד מהראיות כי המערער העלים הכנסות ולא שילם מס על הכנסותיו האמתיות. הכנסתו המדווחת של המערער אינה יכולה להוות הסבר לגידול ההון, אף לא לרכישת הרכב בשנת 2018" [ההדגשות במקור – א' ש'.]

סילוק על הסף של ערר מיסוי מקרקעין

ביום 12.5.2026 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין נאסר.

עניינו של פסק-הדין בבקשה שהגיש המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נתניה) לסלק על הסף את הערר שהוגש על-ידי העורר.
לטענת המשיב, הערר הוגש בניגוד לדין והוא אינו מגלה עילה, מאחַר שהשומה הפכה סופית וחלוטה. לטענתו, המועד להגשת השגה חָלף, ובקשת העורר להארכת מועד להגשת השגה נדחתה. עוד טוען המשיב, כי הערר הוגש בגין החלטתו לדחות את בקשת העורר להארכת מועד להגשת השגה, ולא נגד השומה עצמה, אך בכתב הערר העורר מתעלם לחלוטין מהחלטת המשיב ותוכנה, ומתייחס לשומה לגופה בלבד.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ד"ר ש' בורנשטין (בהסכמת חברי הוועדה שמאי המקרקעין ג' גבאי וגב' ר' אשכנזי), קיבלה את בקשת המשיב והורתה על סילוק הערר על הסף (קישור לפסק-הדין).

השופט בורנשטין קבע,  כי יש לקבל את בקשת המשיב לסילוק על הסף וזאת משלושה טעמים:
האחד, בכתב הערר לא צוין כלל שההחלטה עליה הוגש הערר הייתה החלטה שלא להאריך את המועד להגשת השגה, ובשום מקרה לא ההחלטה לגופה של השומה. חלף זאת, הערר התייחס אך ורק לטענות לגופה של השומה, באופן שאף יש בו כדי להטעות כאילו מדובר בערר על החלטה מהותית בנוגע לשומה עצמה, ולא היא.
השני, למרות שההחלטה עליה הוגש הערר היא החלטה שלא להאריך את המועד להגשת השגה, ועל העורר, בראש ובראשונה, להציג טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההשגה, העורר לא הציג טעם כלשהו, לא כל שכּן טעם מיוחד, לאיחור במסגרת כתב הערר שהוגש על ידיו.
השלישי, בתגובתו לבקשת המשיב לסילוק הערר על הסף העלה העורר לראשונה טענות המתייחסות לסיבת האיחור בהגשת ההשגה (לטענת ב"כ העותר, מדובר בנסיבות חריגות וקשות שלא היו בשליטתו, ובין היתר על רקע אירועי אלימות חמוּרים, לרבות מעשה רצח, בקֵרב משפחתו, באופן שייצר קושי ממשי בתפקוד משרדו וביכולתו לטפל בהליכים), אלא שכשם שלא הציג כל אסמכתא לטענות אלו כאשר הגיש את הבקשה להארכת המועד למשיב, אף בתגובתו זו לא טרח לצרף בדל ראיה שיש בה לתמוך בטענותיו הנוגעות לאותם אירועים חמורים המתוארים על ידיו.