מיסוי של מייסדי חברות הזנק שביצעו אקזיט ונותרו לעבוד בחברה
במבזק מיום 19.10.2015 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין הלמן ואח' (קישור לפסק-הדין).
שלושת המערערים – חיים הלמן, דרור כהן ואופיר זוהר – החזיקו בשיעור מסוים מהון המניות של חברת אקס אי וי בע"מ ("החברה") שנמכרה ביום 31.12.2007 ל-IBM.
במסגרת עסקת המכירה נכרתו בין IBM לבין בעלי המניות של החברה (ובכללם המערערים) מספר הסכמים, מכוחם קיבל כל אחד מהמערערים סכום מסוים לאלתר וסכומים נוספים ששולמו בפריסה של שלוש שנים בכפוף לכך שישמשו כעובד או כיועץ של IBM או חברה קשורה ("התמורה הנוספת").
בדיווחיהם למשיב, הצהירו המערערים כי התמורה הנוספת הינה בגֶדר רווח הון הנובע מעסקת מכירת מניות החברה.
המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4), לעומת זאת, קבע, כי התמורה הנוספת מהווה הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2)(א) לפקודה.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
השופט אלטוביה קבע, כי התמורה הנוספת התקבלה בידי המערערים על רקע היותם עובדים של IBM. לדבריו, אפשר שהתמורה הנוספת כלל לא הייתה משולמת למערערים אילולא נכרת ההסכם בגדרו רכשה IBM את מניות החברה, אך משתשלום התמורה הנוספת הותנה בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין המערערים לבין IBM, אזי יש להכלילה בגדרו של סעיף 2(2)(א) לפקודה.
השופט הוסיף וציין, כי הוא נכון לקבל את טענת המערערים לפיה התמורה הנוספת התקבלה אצלם ללא התאמה לעבודתם בפועל, אלא שתשלום התמורה הנוספת הותנה בקיום יחסי עובד-מעביד בין IBM לבין המערערים או כיועץ ובכך מתקיימת זיקה ישירה בין העֲסקת המערערים על-ידי IBM לבין התמורה הנוספת.
השופט אלטוביה הוסיף ונדרש לטענתם החלופית של המערערים, לפיה יש לראוֹת בתמורה הנוספת תמורה עבוּר הסכמתם לעבוד עבוּר IBM, ומשמעות הסכמתם זו הינה וויתור על חופש העיסוק או על הזכות להתחרות ב-IBM. לדבריו, טענה זו הינה טענה עובדתית חלופית לטענתם כי התמורה הנספת שולמה כנגד מניותיהם (וממילא אין לקבלהּ). עוד קבע השופט אלטוביה, כי אפילו היו המערערים מוכיחים את טענתם האמורה (דבר שלא נעשה) הרי שיש לראוֹת את התמורה הנוספת כרווח החייב לפי חלק ב לפקודת מס הכנסה, וממילא יש לסַווגו כתמורה פירותית כמתחייב מהוראות סעיף 89(ג) לפקודה.
בהמשך לאמור, במבזק מיום 20.4.2016 דיווחנו אודות פרסום החלטת מיסוי בהקשר זה על-ידי מחלקת אופציות לעובדים שבחטיבה המקצועית ברשות המיסים (קישור להחלטה).
בגדרהּ של ההחלטה נקבע (תוך הערה, כי עוּבדות החלטת המיסוי שונות מעוּבדות פסק-הדין בעניין הלמן דלעיל) (לגביו הוגש ערעור לבית-המשפט העליון), כי התמורה שקיבלו בעלי מניות (5 יחידים תושבי ישראל) בחברה פרטית תושבת ישראל ממכירת מניותיהם תסוּוג במלואה כהונית (דהיינו, שלא כהכנסת עבודה) למרוֹת שחלק ניכר ממנה כפוף להסדר Holdback לפיו אותו חלק ישוחרר למוֹכרים בהדרגה בכפוף להמשך העסקתם בחברה.
זאת, בין היתר, בהתבסס על הצהרת החברה לפיה תמורת ה-Holdback אינה תמורה נוספת אלא חלק בלתי-נפרד מהתמורה בגין המניות, המוֹכרים יקבלו שכר ראוי בתמורה לעבודתם בחברה והחברה הרוכשת תייחס בדיווחי המס שלהּ את תשלום תמורת ה-Holdback כתשלום עבוּר מניות המוֹכרים ולא כתשלום שכר בגין עבודתם.
עוד לא יבשה הדיו על החלטת המיסוי האמורה והנה פורסמה להערות הלשכות המקצועיות טיוטה של חוזר מקצועי שעניינו בעמדת רשות המיסים ביחס למנגנוני שימור ומגבלות המושתים על מייסדים ועובדי מפתח (קישור לטיוטת החוזר).
בגדרהּ של טיוטת החוזר נסקרים מנגנוני ה-Reverse Vesting וה-Holdback ונקבע, כי למרות שעל-פי מנגנונים אלה המייסדים ממשיכים לעבוד בחברה, התמורה בגין מכירת המניות תמוסה, בכפוף לתנאים מסוימים, כרווח הון.
טיוטת החוזר חשובה ביותר ויש לברך בעניין זה את רשות המיסים ובפרט את מחלקת אופציות לעובדים שבחטיבה המקצועית ברשות.
דיווח חצי-שנתי ותשלום מקדמות על רווחים בשוק ההון
מבוא
חודש יולי הגיע ועִמו גם מועד הגשת הדיווח החצי-שנתי לרשויות המס ותשלום המקדמות בגין רווחים בשוק ההון.
החובה להגיש דיווח חצי-שנתי ולשלם מקדמות מוטלת על משקיעים שצברו רווחים ממכירת ניירות-ערך נסחרים וקרנות נאמנות בחודשים ינואר-יוני 2016 ואשר הבנקים/ברוקרים שבאמצעותם הם ביצעו את המכירות לא ניכו מס במקור מאותם רווחים.
כלומר, מדובר, בשני סוגי הנישומים הבאים: האחד: יחידים/חברות שביצעו מכירות של ניירות-ערך נסחרים וקרנות נאמנות באמצעות בנקים/ברוקרים זרים או באמצעות האינטרנט, מבלי שנוכה מס (ישראלי) במקור מהרווחים נשוא מכירות אלו; השני: יחידים/חברות שלהם פטוֹר מניכוי מס במקור על עסקות בשוק ההון ואשר ביצעו מכירות של ניירות-ערך נסחרים וקרנות נאמנות ללא ניכוי מס במקור כאמור.
החובה להגיש את הדו"ח החצי-שנתי ולשלם את המקדמה על-פיו נקבעה למועדים 31 ביולי ו-31 בינואר של כל שנת-מס, בשל מכירות של ניירות-ערך בששת החודשים שקדָמו לחודש שבו חל יום הדיווח.
כלומר, אותם משקיעים שחייבים בהגשת דיווח חצי-שנתי צריכים לעשות כן עד לסוף חודש זה.
הנחיית רשות המיסים
בחודש יולי 2006 פרסמה רשות המיסים הנחיות לגבי ביצוע הדיווח החצי-שנתי לגבי החודשים ינואר–יוני 2006. מאז, טרם הוצאו הנחיות חדשות ולכן נתייחס להנחיות המקוריות.
לפי הנחיות אלו, הדיווח החצי-שנתי ייעשה באמצעות הודעה למחלקת הגבייה שבמשרדי פקיד-השומה הרלבנטי, וזאת בהתייחס לניירות-הערך שבמכירתם לא נוכה מס במקור.
כלומר, אין צורך למלא טופס כלשהו אלא מספיק לשלוח את ההודעה למחלקת הגבייה ובמקביל לשלם את המקדמה בסכום המצוין בהודעה.
במסגרת ההודעה יש לכלוֹל את הנתונים הבאים: (א) סך התמורות מכל המכירות שבוצעו בתקופה 1.1.15–30.6.15 (מספר אחד מסכם); (ב) סך כל הרווחים מניירות-הערך שנמכרו בתקופה 1.1.15–30.6.15 (מספר אחד מסכם); (ג) סך כל ההפסדים מניירות-הערך שנמכרו בתקופה 1.1.15–30.6.15 (מספר אחד מסכם); (ד) סך הרווח או ההפסד נטו (לאחַר קיזוז ההפסדים מהרווחים) ממוין לפי שיעורי המס הרלבנטיים; ו-(ה) סכום המקדמה לתשלום כפי שהיא עולה מהנתונים דלעיל.
דגשים והבהרות
ככלל, החישובים הנדרשים לצורך הדיווח החצי-שנתי דומים לאלה שנעשים במסגרת הדו"ח השנתי. ההבדל הוא שבדו"ח השנתי יש לכלוֹל, בין היתר, את כל הרווחים ממכירת נייירות-ערך נסחרים וקרנות נאמנות, בעוד שבדיווח החצי-שנתי מדובר רק ברווחים שמהם לא נוכה מס במקור (אך ראו להלן לגבי קיזוז הפסדים).
בכל מקרה, מומלץ לערוך כבר עכשיו ניתוח מפורט של העִסקות שביצענו, לקבוֹע את הרווחים וההפסדים ולפי זה לחשב את המקדמה שיש לשלם במסגרת הדיווח החצי-שנתי.
כאמור, הדיווח החצי-שנתי ותשלום המקדמה רלבנטיים רק באותם מקרים בהם נוצרו לנישום רווחים ממכירת ניירות-ערך נסחרים ויחידות של קרנות נאמנות שלא נוכה מהם מס במקור.
לעניין זה, רשות המיסים הביעה עמדתה, כי מדובר ברווחים מהם לא נוכה "מלוא המס במקור מרווח ההון" (ראו הודעת רשות המיסים מיום 2.7.06).
יש להניח, כי כוונת רשות המיסים הייתה, שהחובה להגיש דיווח חצי-שנתי ולשלם מקדמה חלה לא רק באותם מקרים בהם הבנק/ברוקר לא ניכו מס במקור כלל, אלא גם אם נוכה מס במקור בשיעור נמוך יותר מהשיעורים הקבועים בתקנות ניכוי מס במקור.*
* המדובר בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתמורה, מתשלום או מרווח הון במכירת נייר ערך, במכירת יחידה בקרן נאמנות או בעסקה עתידית), תשס"ג-2003 ("תקנות ניכוי מס במקור").
במקרה שאכן נוכה מס במקור בשיעור נמוך יותר מהשיעורים הקבועים בתקנות ניכוי מס במקור, ניתן, לדעתנו, לקזז מסכום המקדמה החצי-שנתית שעל הנישום לשלם את המס "החלקי" שנוכה (ככל שנוכה) במקור.
כפי שצוין לעיל, הדיווח החצי-שנתי ותשלום המקדמה רלבנטיים רק באותם מקרים בהם נוצר לנישום רווח ממכירת ניירות-ערך נסחרים ויחידות של קרנות נאמנות שלא נוכה ממנו מס במקור.
לעניין זה נקבע,* כי "עם הגשת הדוח כאמור, תשולם מקדמה בסכום המס החל לפי הוראות פקודה זו על רווח ההון בשל המכירה".
* ראו הסיפא לסעיף 91(2ג)(ב) לפקודת מס הכנסה.
כלומר, מדובר בחישוב רווח הון לכל דבר ועניין לרבות לעניין ניכוי הוצאות וקיזוז הפסדים.
על-כן, יש לחשב לא רק את הרווחים שצמחו במחצית הראשונה של שנת-המס 2016 (שמהם לא נוכה מס במקור) אלא גם את ההפסדים שנוצרו (ככל שנוצרו) במהלך המחצית האמורה ואף בשנות-מס קודמות ובתנאי שאותם הפסדים טרם קוזזו מרווחים אחרים (שאז נעשה שימוש באותו הפסד פעמיים).
נזכיר, כי בעקבות הרפורמה במס, הורחבה באופן ניכר זכאותו של הנישום לקזז הפסדי הון בכלל והפסדים שמקורם בשוק ההון בפרט, ולכך נפקות, בין היתר, לעניין הדיווח החצי-שנתי ותשלום המקדמה על-פיו.
בהקשר זה נציין, כי על-פי ההנחיות של רשות המיסים מחודש יולי 2006, ניתן לקזז – במסגרת הדיווח החצי-שנתי – רק הפסדי הון שטרם קוזזו מרֶווחים אחרים עד ליום 30.6.
עוד צוין בהנחיות, כי לא ניתן לקזז הפסדים מניירות-ערך שנוצרו (בתקופה 30.6–1.1) בחשבון ניירות-ערך אחר שבו מבוצע קיזוז שוטף של הפסדים מרווחים לצורכי ניכוי מס במקור (למשל: חשבון בבנק בישראל) אלא אם ניתן אישור פקיד-השומה לכך. אישור כזה יותנה (על-פי המצוין בהנחיות דלעיל) בדיווח על רווח/הפסד ותשלום מקדמה גם בחשבון ממנו נבעו ההפסדים שקוזזו, ללא קיזוז אותו הפסד שכבר קוזז במסגרת הדיווח הקודם.
עם כל הכבוד וכפי שכבר ציינו בעבר, נראה לנו שהתניית הקיזוז כאמור בקבלת אישורו של פקיד-השומה אינה מעוגנת בחוק ומדובר בזכות העומדת בכל מקרה לנישום.
כלומר, הנישום זכאי, לדעתנו, לבצע "חישוב מחדש" של כלל הרווחים וההפסדים שנוצרו לו בתקופת הדיווח, לרבות הפסדים שקוזזו על-ידי הבנק/ברוקר כנגד רווחים אחרים וכתוצאה מקיזוז זה לא נוכה מס במקור מאותם רווחים (למותר לציין, כי במקרה זה, אותם רווחים יובאו בחשבון לעניין תשלום המקדמה).
לבסוף, נציין, כי באותם מקרים בהם הדיווח החצי-שנתי עשוי לגרום ל"כפל-חיוב מקדמה" (כגון: אצל חברות אשר מקדמותיהן השוטפות חושבו, בין היתר, לאור רווחיהן מניירות-ערך נסחרים) ניתן לפְנות לפקיד-השומה בבקשה להקטין את סכום המקדמה החצי-שנתית, ואף לבטלה.
אי-הגשת הדיוווח החצי-שנתי ותשלום המקדמה במועד
למיטב ידיעתנו, עד היום, רשות המיסים לא הטילה סנקציות כלשהן על נישומים שלא הגישו את הדיווח החצי-שנתי (וממילא אף לא שילמו את המקדמה המחויבת מכוח הדיווח האמור).*
* ביסודו של דבר, אי-הגשת הדיווח ותשלום המקדמה במועד גורר עִמו חיוב בהפרשי הצמדה וריבית (בשיעור שנתי של 4%) בגין סכום המס שעל הנישום היה לשלם כמקדמה. שאלה מעניינת היא, האם מדובר ב"חוב מס" כמשמעותו בחוק המיסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1980, שאז יווסף לחוב האמור קנס פיגורים בשיעור 0.2% מסכום המס שבפיגור לכל שבוע של פיגור או חלק ממנו.
עם זאת, יושם אל לב, כי בנספח ג'* לטופס הדו"ח השנתי לשנת-המס 2015, שעניינו ברווח הון ממכירת ניירות-ערך נסחרים בשנה זו, קיימת הבחנה בין רווחים מניירות-ערך נסחרים שמהם נוכה מס במקור לבין רווחים שמהם לא נוכה מס במקור, כאשר בסעיף 6 לדברי-ההסבר לאותו נספח מצוין כדלקמן:
* להורדת נספח ג', לחצו כאן.
"יוגשו טפסים נפרדים לעסקאות מהן נוכה מס במקור לעסקאות מהן לא נוכה מס במקור, לפי הפירוט:
1. עסקאות שנוכה מהן מס במקור.
2. עסקאות שלא נוכה מהן מס במקור. יש להגיש טופס נפרד ל-:
א. עסקאות החייבות בדיווח בתשלום מקדמה חצי-שנתית שבוצעו בחודשים ינואר – יוני 2015
ב. עסקאות החייבות בדיווח בתשלום מקדמה חצי-שנתית שבוצעו בחודשים יולי–דצמבר 2015
אם לא נוכה מס במקור – על המשרד לרשום סמל עסקה 65 ובקוד 56 תאריך תום התקופה ממנה נבעו הרווחים: 30.6.2015 או 31.12.2015."
דיווח חצי-שנתי ודיווח מקוצר
נציין, כי נישום שיבחר (באפריל 2017) לשלם מקדמה בשל הכנסות-חוץ ("דיווח מקוצר")* בגין הרווחים (בשנת-המס 2016) ממכירת ניירות-ערך הנסחרים שלא נוכה מהם מס במקור יהיה פטוּר, בתנאים מסוימים, מהגשת דו"ח שנתי בגין שנת-המס 2016, וכנגזר מכך, לא יהיה כפוף לחובת הדיווח והתשלום של המקדמה החצי-שנתית בגין רווחיו בשנת-המס 2016.
ספק אם לכך כּיוֵון המחוקק, מה גם שקיים הבדל בין מועדי תשלום שני סוגי המקדמות: בעוד שהמקדמה החצי-שנתית משולמת ביום 31.7 של שנת-המס שבהּ נצמחו הרווחים ("שנת-המס הקובעת") וביום 31.1 של שנת-המס שלאחַר שנת-המס הקובעת ("שנת-המס העוקבת"), המקדמה בְּשל הכנסות-חוץ משולמת עד ליום 30 באפריל של שנת-המס העוקבת.
* על-מנת לפשט את הליכי הדיווח ותשלום המס, נקבעה בחוק חובת דיווח מקוצר על הכנסות שמקורן מחוץ לישראל (ובכללן הכנסות פיננסיות) פעם אחת בשנה, כאשר עמידה בחובה זו פוֹטרת, בתנאים מסוימים, מחובת הגשת דו"ח שנתי. זאת, בהתאם לתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין-וחשבון), התשמ"ח–1988 ("תקנות הפטוֹר").
הדיווח המקוצר חל על יחיד שעונה על שלוש דרישות מצטברות: (א) היו לו "הכנסות-חוץ" שאינן פטורות ממס בישראל; (ב) הוא אינו חייב בתשלום מקדמות חודשיות או דו-חודשיות; ו-(ג) הוא אינו עולה חדש או תושב חוזר, שכל הכנסות-החוץ שלו באותה שנת מס פטורות ממס.
מהן "הכנסות חוץ"? במסגרת זו נכללים רווחי הון במכירת ניירות-ערך זרים וניירות-ערך של חברה תושבת ישראל הרשומים למסחר בבורסה בחו"ל ובלבד שלא נוכה מהם מלוא המס בישראל. בנוסף, נכללים במסגרת זו מספר סוגי הכנסות שמקורן בחו"ל ואשר לא נוכה מהן מלוא המס בישראל: (א) הכנסות מריבית שמקורן בחו"ל החייבות במס בשיעור 25%; (ב) הכנסות מהשכרת מקרקעין בחו"ל החייבות במס בשיעור 15%; (ג) הכנסות מדיבידנד שמקורן בחו"ל החייבות במס בשיעור 25% (או 30%); ו-(ד) הכנסות מהימורים, מהגרלות או מפרסים החייבות במס בשיעור 30%.
במקביל לחובה להגיש דיווח מקוצר על הכנסות-חוץ קיימת חובה לשלם מקדמה שנתית בשל אותן הכנסות.
הדיווח והתשלום חייבים להיעשות לכל המאוחר עד ליום 30.4 שבשנת-המס העוקבת לשנת הדיווח.
לצורך חישוב המקדמה, יש לכפוֹל את הכנסת-החוץ בשיעור המס החָל עליה לפי הוראות החוק, וזאת תוך הבחנה בין הכנסות-החוץ השונות, כאשר מסכום המקדמה יש להפחית את המס הזר ששולם בשל אותה הכנסת-חוץ (אך לא יותר מסכום המקדמה שחושבה כאמור). עוד נקבע, כי לא יוּתר בחישוב המקדמה כל ניכוי, זיכוי או קיזוז כנגד תשלום המקדמה. זאת ועוד, לגבי הכנסה מדמי שכירות והכנסה מהימורים/הגרלות/פרסים נקבע, כי היחיד לא זכאי להפחית את מסי-החוץ ששילם בגין אותן הכנסות.
שינויים בכללי ההתיישנות של חובות בגין דמי ביטוח לאומי
נבקש להזכירכם, כי בתחילת שנת 2015 נכנסו לתוקף הוראות חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159), התשע"ד-2014 ("תיקון 159") (קישור לתיקון).
על-פי הוראות אלו, שפורסמו ברשומות ביום 6.8.2014, המוסד לביטוח לאומי יחויב לדרוש תשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (ביחד להלן: "דמי ביטוח") לכל המאוחר עד תום שבע שנים מהמועד לתשלומם; כאשר דמי ביטוח שתשלומם לא נדרש בתקופה האמורה לא ייגָבו עוד ואי-תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר.
נזכיר, כי עד התיקון, המוסד לביטוח לאומי היה רשאי לדרוש תשלום חובות של דמי ביטוח גם לאחַר שנים רבות, וכתוצאה מכך מבוטחים עשויים היו לקבל – ואף קיבלו בפועל – דרישה לתשלום דמי ביטוח בחלוֹף שנים רבות מהמועד לתשלומם, כשכבר חלות עליהם תוספות פיגורים.
במסגרת התיקון נקבע, כי הָחל מיום 1.1.2015 המוסד לביטוח לאומי לא יִגבה דמי ביטוח (וכל חוב הנצמח מהם) אם חָלפו שבע שנים מהמועד לתשלומם אם התקיים אחד מאלה: (1) לא נשלחה דרישה לתשלום החוב בתקופה האמורה; (2) נשלחה דרישה כאמור, אך לא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה) או לא בוצע קיזוז בתוך שבע שנים ממועד הדרישה.
עם זאת, נקבעו מועדים חלופיים כדלהלן: לגבי מבוטח שחלה עליו חובת רישום ולא נרשם או שלא דיוַוח כחוק על הכנסותיו – תקופת שבע השנים תחל מהמועד שבּו קוימה החובה או ממועד קבלת המידע לעניין החבות בדמי הביטוח מרשות המיסים, לפי המוקדם; ואילו לגבי מביטוח שחבות דמי הביטוח שלו תלויה בשומה סופית וזו חלה במועד מאוחר יותר מהאמור לעיל – תקופת שבע השנים תחל ממועד קביעת השומה.
ככלל, תחילת התיקון ביום 1.1.2015 ("יום התחילה"), וזאת לגבי דמי ביטוח שהמועד לתשלומם או המועדים החלופיים לתשלומם, לפי העניין, הם ביום התחילה ואילך; וגם לגבי דמי ביטוח שביום האמור טרם חָלפו שבע שנים מהמועד לתשלומם או מהמועדים החלופיים לתשלומם, לפי העניין.
לגבי דמי ביטוח שביום 1.1.2015 חָלפו שבע שנים וטרם חָלפו שש-עשרה שנים מהמועד לתשלומם או מהמועדים החלופיים לתשלומם, לפי העניין, המוסד לביטוח לאומי יוכל לשלוח לחייב דרישה לתשלום חוב באמצעות הדואר רק עד ליום 30.6.2016.
היה ולא תישָלח דרישה כאמור, לא יינקטו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה) או לא יבוצע קיזוז עד המועד האמור – לא ייגָבו דמי הביטוח וכל חוב הנצמח מהם מהחייב בתשלומם, לרבות בדרך של קיזוז, ואי-תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר.
שכר-טרחה לעורך-הדין של הקבלן – האם חייב במס רכישה?
במבזק מיום 11.7.2016 התייחסנו לשאלה, האם לצורך חישוב "שווי המכירה" ולעניין מס הרכישה, יש לראוֹת בתשלום המשלם אדם המתקשר עם קבלן בעסקה לרכישת דירה בְּשל שכר-טרחת עורכי-דינו של הקבלן בגין רישום זכויות הרוכש בדירה – כחלק מהתמורה המשולמת עבוּר הדירה, או שמא אין לגְבות מס רכישה בגין תשלום זה מאחַר שאין לראותו כחלק אינטגרלי מהתמורה שמשלם הרוכש עבוּר הדירה.
באותו מבזק דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין עג'מי ואח' (קישור לפסק-הדין), שם דחה בית-המשפט (השופט ד"ר ש' בורנשטין) את התביעות שהגישו בעניין זה סלים שלמה עג'מי ובני-הזוג עופר וסמדר בט לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד ולבית-המשפט המחוזי בחיפה (הדיון בתביעה זו הועבר לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד), ואת הבקשות לאישורן כתובענות ייצוגיות.
בהקשר זה, נבקש לעדכנכם אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון בסוגיה זו (ע"א 4140/15).
בית-המשפט העליון (מפי המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין והשופטות א' חיות וע' ברון) קבע, כי מקום שמדובר ברכישת דירה מקבלן והקבלן מחויב בדין או לפי החוזה בין הצדדים לרשום את הדירה הנרכשת באמצעות עורך דינו, שכר-הטרחה הוא חלק אינטגרלי משווי הדירה; כך שברי, כי "חבילת העִסקה" ו"צירוף כל התמורות" – כשלעניין זה אין נפקא מינה אם התשלום משולם לקבלן או לעורך-הדין במישרין – כוללים את הליך הרישום באמצעות עורך-הדין, לרבות לעניין מס רכישה.
עם זאת, בית-המשפט העליון הוסיף וקבע, כי אין בכך לומר כי שירותים משפטיים אחרים, שאינם במובהק וכל עיקר חלק מחיובי הקבלן בעסקה, שעשוי עורך-הדין למלא, ככל שהדבר נוגע להיבט המס, יהיו אף הם חלק משווי הרכישה; וכי העניין תלוי נסיבות וחזקה על שלטונות המס שינהגו בהגינות ולא יכרכו לצרכי מס מה שאינו טעון כריכה.