מבזקי מס

13/04/2016: בית-המשפט המחוזי: האם חברת החזקות זכאית לקזז מס תשומות?

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אמיליה פיתוח (מ.עו.פ) בע"מ (קישור לפסק-הדין).
 
עניינו של פסק-הדין בשאלת זכאותה של המערערת, חברת החְזקות, לנַכּוֹת מס תשומות הגלום בהוצאות הנהלה וכלליות בהן עמדה, וזאת בטענה, כי התשומות שימוש בעשיית עסקות חייבת במע"מ – מתן שירותי ניהול לתאגידים המוחזקים.
המשיב (מנהל מע"מ גוש דן) הסכים להתיר בניכוי , לגבי חלק מן התשומות, רבע מסכום המס בלבד; ואילו לגבי החלק האחר, הוא שלל את ניכוי המס לחלוטין. מכאן הערעור.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (אך ראו סעיף 78 לפסק-הדין ביחס לשלוש תשומות ספציפיות).
השופט קירש קבע, כי לאחַר בחינת מכלוֹל נסיבות המקרה על-פי הראיות שהובאו לפניו מתבקשת המסקנה כי המערערת לא הצליחה להרים את נטל השכנוע המוטל עליה כדי להראות שעיקר השימוש בתשומות הכלליות היה לשם הפקת דמי ניהול או תמורה ישירה אחרת כנגד מתן שירות לחברות המוחזקות (דהיינו, לשם עריכת עסקות חייבות במס) ולא לשם שימוש והשבחת השקעותיה בתור בעלת שליטה.
כך, לא התקיים מערך ממצה ומסודר של הסכמי ניהול או ייעוץ בין המערערת לבין כל החברות המוחזקות; לא הוכח מודל עסקיו לפיו חברת אם מתפעלת בכוחות עצמה את עסקיהם של התאגידים האחרים באשכול אשר אין להם הנהלה נפרדת ומיומנוּת; ובחלק גדול מהנושאים המצביעים על עיסוק בענייני החברות המוחזקות מעורבוּת המערערת באה לידי ביטוי במעשיו של מנכ"ל המערערת עצמו, אלא שהעסקתו כלל לא הייתה כרוכה בהוצאת תשומות החייבות במס.
השופט קירש הוסיף ונדרש לטענת המערערת לפיה בעקבות עמדת רשות המיסים בעניין גזית גלוב (ע"ש 1150/06), חל על המשיב השתק שיפוטי והוא מנוּע מלנקוט כאן עמדה הפוכה (לשיטת המערערת, המשיב עצמו דָגל בעניין גזית גלוב בהרמת מסך באופן שהפעילות העסקית של החברות המוחזקות מיוחסת לחברת האם, והיקש בענייננו יביא לכך שתיוחס למערערת פעילות תעשייתית ומסחרית (המתנהלת בידי החברות המוחזקות) כך שללא ספק היא תהיה זכאית לנַכּוֹת את כל התשומות): לדבריו, לא רק שקביעת בית-המשפט המחוזי הייתה ביחס לחברת גזית גלוב עצמה, אלא שערעור החברה התקבל באופן חלקי בבית-המשפט העליון (ע"א 4756-09) כך שעמדת המשיב בתיק ההוא ממילא לא אוּמצה, מה גם שמפסק-הדין של בית-המשפט העליון עולה, כי כבר אז לא דָבקה המדינה בטיעוניה המקוריים שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.
לבסוף, נדרש השופט קירש לטענת המערערת לפיה השומה בהסכם שנערכה לשנים 2003 עד 2007 (ולפיה הותרו בניכוי 2/3 מהתשומות הכלליות) מחייבת את המשיב גם לגבי תקופת החיוב הנדונה שכּן לא חל כל שינוי בנסיבות העשוי להצדיק סטיייה מעמדתו הקודמת של המשיב: השופט דחה טענה זו בקובעו, כי השומה מתייחסת במפרש לתקופה מוגבלת ואין בה כל רמז כי היא אמורה לחול גם על תקופות שומה עתידיות. עוד קבע השופט, כי שומה זו אינה מחייבת את המשיב (או את המערערת עצמה) מֵעבר לתקופות אליהן היא מתייחסת במפורש ואין בה כל בסיס להסתמכות מצדה של המערערת לגבי דיווחיה העתידיים.
 
תשומת לבכם להערותיו הכלליות של השופט קירש בסעיפים 28–39 לפסק-הדין.