מבזקי מס

23/09/2015: בית-המשפט: תקבול במסגרת הסכם פשרה עם מעביד בעבר – האם הכנסה הונית או פירותית?

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אורי גולדפרב (קישור לפסק-הדין).
 
עניינו של פסק-הדין בשאלת סיוּוגו של תקבול בסך של כ-1.4 מיליון ש"ח שקיבל המערער, בכיר לשעבר במריל לינץ', במסגרת הסכם פשרה שהושג בינו לבין חברת מריל לינץ' ארה"ב – האם התקבול מהווה, כולו או חֵלקו הכנסה הונית, כגון: אי-תחרות, כטענת המערער, או שמא המדובר בהכנסה פירותית החייבת במס הכנסה, כטענת המשיב (פקיד-שומה כפר סבא)
 
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור.
בראשית הדברים, נדרש השופט ד"ר סטולר לפסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט העליון בעניין חיים ניסים (ע"א 2640/11), תוך ניתוח חוות-דעתם של שלושת חברי המותב באותו עניין.
השופט ד"ר סטולר הוסיף וציין, כי נוכח העובדה שמדובר במחלוקת לבר-פנקסית, על המערער להוכיח, כי התקבול שולם לו בגין התחייבותו שלא להתחרות.
לגופו של עניין, ולאחַר שבָּחן שני מסמכים מרכזיים שהוצגו בפניו – הסכם הפשרה שנחתם בין המערער לבין החברה וטיוטת כתב התביעה – קבע השופט ד"ר סטולר, כי יש במסמכים אלה כדי להעיד על אומד דעתו של המערער לפני הגשת התביעה, ממנה עולה, כי המערער התכוון לקבל מהחברה כספים הקשורים לעבודתו, בעוד שהחברה ייחסה חשיבות מועטה לאי-התחרות, ובכל מקרה הגבילה אותה לתקופה של שנה חודש בלבד (ההתחייבות לאי-תחרות הייתה לשנתיים מיום פיטוריו של המערער אך ביום חתימת ההסכם כבר חָלפו כ-11 חודשים) ואך ורק לחברות אמריקאיות הדומות לה.
השופט ד"ר סטולר ציין, כי הפְּסיקה עד כה ביחס לשאלת אורכה של תניית אי-תחרות מיעטה בקביעת מסמרות ביחס למשך הזמן אשר עשוי להעיד על "גדיעת העץ", אך בעניין עוף חיפה (ע"א 346/70) התייחס בית-המשפט לתניית אי-תחרות לתקופה של שנתיים והגדיר אותה "תקופה מאוד קצרה". בהתאם, קבע השופט ד"ר סטולר, כי תקופת ההגבלה בפועל במקרה דנן היא אפילו קצרה יותר משנתיים (כאמור, בת שנה וחודש אחד) ומכאן נוטה הוא למסקנה כי שנה של אי-תחרות היא תקופה קצרה אשר אינה יכולה להעיד על גדיעת העץ, אלא פגיעה בתפוקת הפירות בלבד.* יתרה מזאת, ציין השופט ד"ר סטולר, מנסיבות הסכם הפשרה ומתוכנו יש ללמוד כי מריל לינץ' לא חששה כלל מתחרוּת מצד המערער.
* נזכיר, כי התחייבות לאי-תחרות לתקופה ארוכה עשויה להיפסל על-ידי בית-הדין לעבודה בהיותה חורגת מֵעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המעביד.
לבסוף, ציין השופט ד"ר סטולר, כי הסתמכותו של המערער על פסק-הדין בעניין יוסף ברנע (ע"מ 880-11-11) (למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן) אינה במקומה, שכּן העוּבדות בתיק זה שונות מהעוּבדות באותו עניין.